מספיק ללעוס מחשבות. יש לי מסטיק בפה ואני לא מפחדת להדביק אותו על כסא באוטובוס, ולחרוט את שמי על הכסא עצמו: 'מאיה loves herself'

למה רק על עצמי?' כי אני לא מאמינה שאמצא מישהו. אולי כי אני לא מאמינה בעצמי.

סתם, אני מאמינה שאמצא מישהו עד שאזדקן. מישהו שיש לו ילדים ולא רוצה עוד, או כזה שלא מעוניין בכלל - לא בי אלא בילדים.

זה כיף להישאר כ'הדודה המגניבה' עבור האחייניות שלי, שמביאה להן מתנות מגניבות.

הן תמיד מתלהבות ב'וואו' וזה שווה את חוויית הקניה.

אני תמיד מחייכת בחזרה מאוזן לאוזן, ואילו הן זכו בפינוק לכמה ימים הקרובים, עד שהמתנות ייהרסו מאובר שימוש או שישכחו מהן. טוב, זה גיל כזה.

treat yourself אני מזכירה לעצמי,

'אבל את תמיד קונה לעצמך'.

'לא נכון, לאחרונה התחלתי לחשוב על האחייניות, ולפעמים מעדיפה לקנות להן מאשר לעצמי.'

אולי זה אומר שאת רוצה ילדים? 'לא, לא בהכרח.'

אני תמיד אוגרת מתנות ומפציצה אותן ביום הביקור.

סתם כזה..

אני מודה שברגע האחרון בקנייה הקודמת החלפתי משהו שרציתי לרכוש לקטנטונת, והחלפתי לשרשרת לעצמי. אני פשוט כנה איתכם. זה פשוט היה לכבוד היומולדת שלי, אז הרשיתי לעצמי לפנק אותי.

'מותר לך.'

מבולבלים? בואו נעשה סדר.

מתנות לקטנטונת בעדיפות ראשונה.

מתנות לעצמי בעדיפות שנייה, זמנית, עד שיעבור לי.

בסדר הולך ומתפצל, עד שנהפך לX גדול.

X בלוח השנה, על הימים עד שיורד האשראי וניתן להרשות לעצמי קניה מחדש.

לפתע נזכרתי בחלום בלילה, בזמן שטחנתי מחשבות על האשראי,

שהשותפה הקודמת שלי קנתה לעצמה דברים, בשם הכסף שמיועד לאחייניות שלי, כי היא רצתה להיות כמוני..

'הוא נגנב!' אני צועקת בתוך החלום, על האשראי, אבל אף אחד לא מושיט יד לעזרה.

עד שאני עוזרת לעצמי ומוציאה את עצמי מהדירה ההיא לעבר דירה אחרת.

מתעוררת שטופת זיעה, זוכרת שמחר נוסעת לבקר את הקטנטנות ואת אחי, וגם אשתו - שגם לה מגיע כבוד.

חייבת מתישהוא לפנק גם אותה, היא עבדת כל כך קשה. גם אחי.

אבל בינתיים אפנק את עצמי במחשבות לעוסות, כי מסטיקים זה לקטנטנים.