כותרות TheMarker >
    ';

    בקרוב אגיע רחוק...

    מנסה לתהות ומקווה לא לטעות. לשתף ולהשתתף. החיים כפי שהם אצלי. בתוך תוכי.

    פוסטים אחרונים

    0

    החלטה

    2 תגובות   יום רביעי, 7/9/16, 08:15

    עברתי כבר הפסקת עישון אחת. חצי שנה שהחזקתי מעמד ואף הייתי "גיבורה". לעשן רק עם החברה הזאת, כשאנחנו יושבות על כוס קפה ומפטפטות. עוד אחת רק איתו כי זה נורא כייף אחרי..

    סיגריה אחת בשבוע, שניה בשבוע, מפה לשם, חזרתי לעשן. לא בקצב ובכמות שהייתי בעבר, אבל עדיין יותר מעשנת מאשר לא מעשנת. אז "גיבורה" אני ממש לא. 

    הוא הפסיק לעשן. כבר היו מס' נסיונות ותמיד חזר לסורו, הפעם מרגישה שהוא הרבה יותר רציני וחזק ומאחלת לו את כל ההצלחה שיכולה להיות. 

    בפעם הראשונה מאז שהפסיק, נעמדתי בחלון והייתי "חייבת" את הסיגריה, אבל לבד זה לא כייף.

    בפעם הבאה, ממש לא הייתי זקוקה לה.

    למחרת בבוקר, הכנתי את הקפה ויצאתי לחצר לשתות ולעשן. היו 2 סיגריות אחרונות בחפיסה, נהניתי איתן וזהו. 

    זרקתי את החפיסה הריקה והחלטתי שלא עוד. זה הרי כל כך מיותר לי, מכל הסיבות האפשריות. 

    זה לא באמת נותן לי משהו.

    זה לא מרגיע.

    זה לא מאוורר.

    זה יקר ומיותר.

    זה בזבוז זמן.

    זה אולי סוג של כייף. אבל אני יודעת לעשות כייף בסגנונות אחרים שלא כוללים עשן. 

    זה בעיקר חברתי.  אני לגמרי הייתי מעשנת חברתית. נהניתי גם לבד, אבל בעיקר אהבתי בחברותא. 

    רוב הסיגריות בתקופה האחרונה התנקזו למפגשים שלנו.. אז אם זה כבר לא יקרה שם, אז לא צריך. 

    יש איזשהו ספר שאני קוראת בו כעת והגיבורה חזרה לעשן או התחילה (לא ממש זוכרת) ומספרת איך שהיא מחפשת כל תירוץ אפשרי בכדי לצאת לעשן, כמו לדוגמא: לזרוק את הזבל, לצאת לקניות וכו'... זו ממש אני. היו תקופות בעבר שהייתי מחכה שהארוחה בבית תסתיים על מנת לרדת לזרוק את הזבל בכדי שאוכל לעשן, או לצאת לקנות לחם שלא ממש חסר, העיקר לצאת לעשן. לצאת ל"סידורים" ... והייתי בטוחה שאני היחידה שפועלת כך, מסתבר שלא.

    מכירה את עצמי ויודעת שצריכה שכל העולם סביבי ידע מה קורה אתי, צריכה את העידוד ובעיקר צריכה להגיד. 

    מסמנת מטרה ושואפת להגיע אליה וכשאני רושמת אותה בגלוי, זה מחייב אותי הרבה יותר.

    היות והעישון היה אמנם ידוע אך מוסתר מבני הבית, אני מוצאת לנכון לכתוב כאן, רחוק מכולם וקרוב לכולכם.

     

    06/09/2016 - זה היום. זה התאריך. 

    .

    היום הראשון ללא עשן (מלבד השתיים ההן בבוקר מוקדם) עבר נפלא. הרגעים היחידים בהם חשבתי על הסיגריות, היו כאשר חשבתי בתוכי, איזה יופי שאני לא חושבת ולא רוצה אפילו סיגריה.  היו פעמיים או שלוש כאלה במהלך היום.

    היום השני ללא עשן, מתחיל כעת. ההרגשה נפלאה. מן תחושת הצלחה ומי לא אוהב להרגיש שהוא מצליח? 

    .

    אנסה לדווח בעיקר לעצמי, על ההצלחה ולא אתבייש גם אם יהיו ימים קשים. 

    דרך צלחה לי.

    .

    .

    13:26 עדכון גמילה  - בוקר שלם ואפילו ארוחת צהריים עברה לה.. פתאום שמתי לב שלא היה טקס הסיגריה של אחרי.. אפילו רצון לצאת להפסקה לא היה.  אז אמנם חבל על ההפסקות שאני מפספסת, אבל עדיף ככה ובעתיד כנראה שאדע לצאת להפסקות יזומות עם סתם כוס מים ולא בשל סיגריה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/16 13:03:

      התלבטתי אם להשליך את המצת או לא וכפולניה מצויה, כמו שהמגירה במשרד מלאה בשקיות ניילון לשעת הצורך, כך גם המצת נשאר שם לשעת הצורך, אבל עמוק עמוק במגירה ולא מול העיניים. 

      שאחטה... כבר לא אתן לך :-)

       

       

      צטט: Da Vinci 2016-09-07 11:11:24

      תזרקי אותו!

      ז"א את המצית.(למען הדיוק יש לומר מצת)

      בלי מצית אין מה שיצית סיגריה בדמיונך.

      ותביאי לי שאחטה.

        7/9/16 11:11:

      תזרקי אותו!

      ז"א את המצית.(למען הדיוק יש לומר מצת)

      בלי מצית אין מה שיצית סיגריה בדמיונך.

      ותביאי לי שאחטה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      newme0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין