כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כמו צמח בר

    מה לא יהיה כאן: פילוסופיות, הגיגים, על מה שהיה ועל מה שיהיה, כל השאר יכול להיות כאן

    "סמוך" ותורת הקטגוריזציה- עוד מבט על החניון שקרס

    3 תגובות   יום חמישי, 8/9/16, 12:35

     

    מאות פועלי בניין נהרגו בעשור האחרון, 
אף קבלן לא איבד את רישיונו

    מנתונים שהציג רשם הקבלנים בכנסת, בשנים 2006–2016 נהרגו 302 פועלים בתאונות באתרי בנייה, אולם אף קבלן גם לא הורשע (מקור: כתבה בעיתון "הארץ")

     

        

     

     

     

    לפני מספר שנים צפיתי בטלוויזיה בסידרה העוסקת במומחית לבטיחות בעבודה שמפענחת  את הרגע לאסונות שמתרחשים במקומות עבודה - כעין בלשית.

     

    אז הייתי נאיבית וחשבתי  שבאמת יש פקחים שמסתובבים במקומות עבודה ומקפידים על הבטיחות. היום אנחנו יודעים שאין פקחים, ששיטת ה"סמוך" עובדת ובכלל שאם רוצים לעמוד במכרזי העיריות שמחפשים את הזול ביותר צריך לקצץ דווקא בכמות הברזל או הבטון שקובעים את חוזק המבנה.

     

     

     

    ולנושא אחר: קראתי לאחרונה מאמר מעניין של תומר לוי ב"אלכסון" - שעוסק בהבט הביולוגי של תכונת הקטגוריזציה. כבר יודע מזמן שתכונת המיון היא תכונה מובנית במוח שלנו אלא  שתומר מדגיש את ההבט הראשוני, הבסיסי, של תכונה זו.

     

    ולמה זה חשוב? תכונה זו מסבירה את ההתיחסות שלנו לקבוצות הפנים וקבוצות החוץ שלנו. אנחנו יודעים יותר ומייחסים יותר תכונות לקבוצות שאנו משתייכים אליהם או שהן קרובות אלינו ופחות לקבוצות החוץ שעליהן אנחנו יודעים פחות- תכונה זו ידועה לנו מההבט הקוגניטיבי אלא שתומר לוי מדגיש כאן את ההבט הראשוני , הביולוגי של תכונה זו.

     

    ומה זה שייך לעניננו?

     

    העובדים שעובדים בבניין שייכים לקבוצות החוץ שלנו - הם לא מענינים אותנו לא רק בשל סיבות תרבותיות אלא משום שאנחנו מסווגים אותם  ביולוגית כ"לא שייכים".

     

    כולנו מכירים את התמונה של הילד הקטן, הפליט, שכולנו התעוררנו כאשר ראינו אותה.

     

    ולמה התעוררנו? כי הילד לבש בגדים לגמרי רגילים של ילד ולרגליו היו סניקרס - כלומר - התהליך המוחי שעברנו הוא "הוא שייך לקבוצת הפנים שלנו" ולכן נזעקנו!

     

    כבר מזמן שמתפרסמות כתבות על פגיעות של פועלי בניין זרים - אלא הם "קבוצת חוץ"- ולכן הכתבות לא מתפרסמות בעמוד הראשון וגם לא כל כך איכפת לנו.

     

    לכאורה- הביולוגיה מספקת לנו כאן תירוץ לכל האי-איכפתיות של העולם- אי-האיכפתיות לגבי אפריקה, לגבי סוריה, לגבי פגיעות בבני אדם במדינות מסויימות במזרח.....וכן- גם לגבי יחס העולם למה שקרה בשואה.

     

    אלא מה? האדם אמור להיות תרבותי, מוסרי ולהתגבר על עובדות ביולוגיות.

     

    הדת למשל אמורה לספק מחסום לטרנדים ביולוגיים כפי שהיא עושה לדוגמא בנושא של צרכים מיניים שאמורים לבא לידי סיפוקם רק בגיל מסויים ובמסגרת תרבותית הולמת. אבל האם הדת עשתה מספיק?

     

    והמדינה? האם המדינה לא אמורה להתגבר, דרך מוסדותיה על תכונות כביכול אנושיות?

     

    אני משאירה את השאלות פתוחות. אשמח לתגובות.

     

    ''

     

     

     

     

    קישור למאמר של תומר לוי שפורסם ב"אלכסון":

     

    http://alaxon.co.il/article/%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%93-%d7%9c%d7%a7%d7%98-%d7%95%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%aa/

     


        

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/16 11:56:

      צריך להביא הנה את רודריגו דוטרטה (נשיא הפיליפינים, שהוציא להורג 2000 סוחרי סמים תוך חצי שנה). אני בטוח שאם הוא יוציא להורג כמה מהנדסים מפקחים, לא צריך הרבה, רק 2-3---יהיה כאן סדר.

      אבל אצלנו מתמזמזים שנים עם כל רוצח. כל אחד מעסיק סוללה של עוכרי דין שמושכים את זמן בית המשפט כמו מסטיק. 

      השופט שקיבל שוחד ישב שנתיים ועכשיו ישוב להיות עוכר דין,

      השופט שאנס ילדות-- יעשה שבועיים עבודות שרות.

      הילד האזרי שהוציא להורג אדם פצוע מעסיק את כל המדינה כבר שנה שלימה, כאילו אין לנו אף בעיה אחרת.

      הפיליפיני גם לא מתבייש להגיד לאובמה אתה חתיכת בן זונה ואין לך רשות להתערב בענינים שלנו.

       

      =

      (אני במקום הפיליפיני הייתי אומר לאובמה: מבקש סליחתך ידידי המכובד, מיט עייצעס איך בין פארזוגט, גם אני לא מתערב בדרך שאתה מנהל את מחנותיך הרבים על אדמת הפיליפינים, ואפילו לא בגוואנטאנמו.**.. למה להעליב נשיא כושי?)

        8/9/16 19:09:
      לדעתי גם איננו איכפתיים עם הרוגי ופצועי תאונות הדרכים. מדי יום שומעים על תאונות ואנו מדחיקים אותם. אני נהנה להביא דוגמא מעולם החי. עדר לוחכי עשב סובל מדי יום מאובדן חבריו שנטרפים ע"י הטורפים. דקותיים לאחר שהטורפים חיסלו את חברם, כל העדר שב לשיגרה עד לפעם הבאה. ההשלמה עם הטבע היא דרך הטבע.
        8/9/16 17:22:
      אלה שסומכים על ההוא שמשגיח מלמעלה לא עובדים בבנין