i'm faded

million voices

שומעת את עצמי בין הקולות. קול של ילדה, ילדה פיצית, כמו פינצטה, נשאר רק למרוט שערות.

קול שחוזר שוב ושוב, מנסה להניא אותי ממשימת שטיפת הכלים.

'זה מזיק לשטוף כלים.' אומר הקול.

'למה?' אני שואלת אותו.

'כי אז הכלים יהיו שטופים, ותוכלי להשתמש בהם, ולאכול בהם. ובשביל זה את צריכה לבשל.'

חשבתי באופן מעגלי והחלטתי לא לשטוף כלים לעת עתה.

נזכרתי לפתע בדייט לא מוצלח, עם מישהו ששומע את קול השלום, תקוע בשנות ה-60-70-80, על גבול הסכיזופרניה.

כיום כבר אין את קול השלום אלא בשידורים חוזרים.

וגם השכנה שלי שומעת אותו, בדיוק כשאני בשירותים. זה נחמד לשמוע רדיו ברקע כשאתה בשירותים,

בשביל זה גם יש את מעמד העיתונים. מזל שיש, כך שאפשר להגדיל את חוויית השירותים בקריאה ולא רק בשמיעה. אני גם מאוהבת בסבון לידיים. לשטיפה.

אנ נזכרת בשטיפת הכלים, ושעליי לחזור לשטוף כפיות ומזלגות וצלחת. שוב הקול עולה, ילדה פיצית. אני הפעם מזכירה לו שמים זה בריא, ונרגעת.

לשתייה ולשטיפה,

ומזכירה לו להתעסק בענייניו, הוא מצידו נעלם ,כאילו לא היה.

אני שבה לשירותים, ומוודאת שכל החרא ירד באסלה. כן. יופי.