כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות אחרונות

    ארכיון

    0

    מגירות

    10 תגובות   יום שבת, 10/9/16, 22:54

    (סיפור קצר שנכתב בפברואר 2016)

    -----

    היא רק רצתה לראות צהוב. עיניה לא הצליחו לשבוע מהצבע. היא הלכה לחנות הירקות וקנתה קילו של בננות צהובות. היא ישבה והסתכלה עליהם במשך שעה לבסוף קילפה שתים מהן והכניסה את הצהוב לתוכה, אך זה לא עזר להרגיע את הצורך העז. היא נסעה לחנות בלונים וקנתה תריסר בלונים צהובים ופיזרה בתוך חדרי הדירה. אולי אם תיתקל בצבע באופן תדיר זה יפחית את הצורך המפעפע. אחרי יומיים היא נכנסה לסופר-פארם או שזה בעצם היה לניו-פארם ויצאה משם עם לק צהוב ישבה ברכב ובבהילות מרחה על אצבעות הידיים, אח"כ עלתה מהחניון ונכנסה לחנות בגדים אקראית וקנתה שאל בצבע צהוב. בהמשך הימים היא קנתה לימונים, סניקרס, צ'דר, סוכריות, אגוזי, מגבת, מצעים, גומיות, חמניות, דלי של צבע, פלפלים, כורכום וקרמבולה אחת; בולמוס אחז בה ולא נרגע, במשך כחודש ימים נעה כאחוזת טירוף; בוקר אחד היא קמה וזה פשוט נעלם. כמו הקיצה מתוך חלום והבהלה לזהב חלפה. 

     

    שמה ציפי, לא ציפורה, פשוט כך – צ י פ י, הוריה קראו לה בשם זה בגלל חיבתה של אחותה הגדולה לציפור הנפש. תודות  לליבי, היא נתקעה עם השם העתיק. שנים לקח לה עד שהצליחה להשלים עם שמה, שם שמתאים לתקופה אחרת, כמה אנשים שהיא תיקנה, המשפטים "לא, שמי אינו ציפורה, רק ציפי" ו- "לא, לסבתא שלי לא קראו ציפורה" נאמרו לפעמים באופן מיידי אחרי שאמרה בקול את שמה.  לא שיש לה משהו נגד השם, אם היתה מגיחה לעולם בשנות ה-50 או ה-60 למשל פחות היתה מוטרדת. עם השנים היא הבינה שדבק בה משהו מציפור הנפש. היו ימים שמגירה היתה נפתחת בתוכה ומשתלטת על כל חייה, כמו במקרה של הצהוב המגירה התרוקנה ודרשה שימלאו אותה, או שבעצם רוקנה לתוכה את הדחף לצהוב, וביום שהתמלאה עד גדותיה חזרה ציפי לשגרתה.

    ימי הבהלה לזהב, ככה כינתה אותם בראשה, היו הימים היחסית שפויים, לעומתם היום שנפתחה מגירת הרכבות היה יום מוזר, כמה הזוי ותלוש זה נשמע בדיעבד, מה שפתח את המגירה הזו היו ארבעה מילים שנתקעו בראשה, "על פי תנועת הרכבות" של שלמה ששמעה אותם במקרה ברדיו בזמן שנהגה לעבודה, יום למחרת היא כבר לקחה חופשה של שבוע. ומה עשתה ציפי בחופשתה, נסעה לתחנות רכבת סואנות והיתה יושבת ומתבוננת, יושבת ומקשיבה, לתנועת הרכבות לתנועת האנשים, לכרוז, לתורים לקפה, לבהילות, לשקט אחרי השקשוק, למעגליות החזרתית. ימים שלמים היא לא יצאה מתוך התחנות רק קנתה כרטיסים הלוך ושוב. מזל שאחרי שבוע נסגרה המגירה.

     

    ערב חמישי אחד, היא וליבי, עמדו במטבח הטורקיז של ליבי, והכינו קאפקייקס ורודים כדי שאחייניתה לולי מלכת השבת, תיקח לגן מחר בבוקר. הכנת 40 קאפקייקס לא אמור לקחת הרבה זמן - אבל כאלו של נסיכות מלכותיות,  כמו שלולי רצתה, זה כבר מצריך ארבע ידיים. בזמן שליבי יצקה את הבלילה לתבניות הסיליקון ציפי הכינה לשתיהן קפה כדי להעביר את הזמן עד שיצאו מן התנור. ליבי גדולה מציפי ב-4 שנים, הרושם הראשוני שמקבלים מליבי זה של אישה מאופקת ורציונלית אף אחד לא היה מתאר לעצמו שכל חדר בבית שלה צבוע בצבע עז אחר, מטבח בטורקיז - כל הכלים, הריהוט, המגבות והסמרטוט באותו גוון ממש השיש הלבן כמו החול,שובר את צבעי הים. חדר האמבטיה כתום כולל החרסינה, המגבות והמקלחון, חדר הילדים סגול, הסלון ירוק, חדר השינה אדום לבן והמרפסת צבעונית כולה. לפעמים אחרי ביקור בבית אחותה ציפי חוזרת מותשת, אבל לא הערב, הערב היא במצב רוח לפטפוט ולקישוט. כאילו נעמדה על רגל אחת וסובבה בשיקול דעת רב את מגירת הנינוחות ואפילו במעט את מגירת הגיחוך.

     

    הן התיישבו להן ליד הדלפק כל אחת אוחזת ספל קפה עם ידית דולפין, ליבי סיפרה איך לולי התרגשה ששמעה שציפי תגיע הערב לעזור להכין את קאפקייקס מלכת השבת שלה, "את ידעת שהיא קוראת לך ציפ ציפ?" ציפי בחיוך הרימה גבה וחייכה "באמת?, איזה מתיקות, חבל שכבר נרדמה", "מה פתאום חבל, עד שהרגלתי אותה להיכנס בשבע למיטה" ומיד הוסיפה "אל תשכחי שאת תמיד מוזמנת להוציא אותה מהגן", ציפי חייכה לא ענתה והסיתה את הנושא "נראה לי שהגיע הזמן להתחיל להכין את הציפוי המלכותי" ליבי חייכה, לא לחצה על אחותה לענות על ההצעה, "טוב" הוציאה את החומרים מהמקרר והנחתה את ציפי להרכיב את שקיות הזילוף ולסדר את הסוכריות בצלוחיות, ואז שאלה "נו, איזו מגירה נפתחה באחותי הקטנה לאחרונה" ציפי גיחכה "מגירה צהובה", "וכמה זמן נמשך הטירוף הפעם?", "כמעט חודש אבל לא באמת ספרתי" ואז הוסיפה "לא שהזמן אומר משהו, איזה שם בחרת לי" ליבי חייכה "הייתי רק בת 4, מזל שלא קראו לך נולי או בץ" שתיהן התחילו לצחוק "ששש שלא נעיר את לולי". הערב נהיה לילה ועבר מהר ובסיומו 4 מגשים, הוכנסו ברוב פאר והדר, למקרר, עד להתעוררותה למחרת בבוקר של המלכה האם. ליבי הציעה לציפי להישאר לישון אך ציפי החליטה לחזור לפינה שלה, כשנפרדו בחיבוק בדלת ציפי אמרה "אם יש משהו שאני רוצה באמת" ובהתה מהרהרת, "מה את רוצה באמת?" ליבי שאלה, "הייתי רוצה לשלוט בפתיחת וסגירת המגירות בתוכי. את חושבת שזה אפשרי ליבי?" "אני מקווה שכן". שוב חיבוק. "לילה טוב ציפ ציפ אל תהיי קשה עם עצמך", הן נפרדו בחיבוק נוסף. בדרך הביתה ציפי החליטה שמחר בבוקר יום שישי היא תלך לים, בים היא יכולה לחשוב בבהירות, רעש הגלים משאיר את המגירות סגורות.

     

    למחרת בבוקר בזמן שבהתה בגלים היא הבינה שאם המגירות תמיד יהיו סגורות היא ציפי לא תהיה היא וכמו שליבי אמרה היא צריכה להפסיק להיות קשה עם עצמה, עליה להתרחב ולהתרחב ולהיות. כי אולי המגירות ממשיכות להיפתח ולהיסגר באקראי כי היא לא מספיק נמצאת. בשעה 12:00 היא הלכה לקנות קפה ובוטנים, בזמן שלגמה עלתה לה מחשבה שהיא תספיק להגיע עד 12:45 לגן של לולי ולהוציא את הנסיכה, היא סימסה לליבי ויצאה לדרך. ציפ ציפ, מי היה מאמין, ציפ ציפ מעל הרציף. בדרך היא הבינה שמגירת הרציפים נפתחה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/16 09:20:

      סיפור נפלא, מגירות של קסם, בין טירוף לאהבה.

      אהבתי.

      שיהיה בהצלחה!

       

       

       

       

       

       

       

      לימודי כתיבה יוצרת

        29/9/16 02:45:
      כתוב להפליא. התנועה של המגירות...אהבתי במיוחד תודה לך ושנה מלאה בטוב לך
        14/9/16 08:44:
      קסם ממש נהנתי לקרא.
        14/9/16 08:35:
      :)) כל עוד היא מתמידה בעבודה שלה, למרות המגירות הנפתחות והנסגרות, הכל בסדר. מאוד נהניתי מהסיפור. כתוב בכישרון.

      וזה הזכיר לי

      ''

        12/9/16 22:34:

      אני מצטרפת לדברי קודמיי. נהניתי לקרוא. אהבתי.

      הסיפור מזכיר לי תמונות צהובות צוחק שהעלית בתקופה האחרונה.

        12/9/16 00:45:
      שאפו מיטלי לסיפור המגירות.
        11/9/16 15:40:
      מגרות שנפתחות כמו קסם מצורך פנימי, ומטריגר חיצוני וגורמים לה להיות צבעונית כמו אחותה שבטאה אותה בבחירת הגוונים בביתה.
        11/9/16 11:17:
      אהבתי מאד, שבוע טוב מיטל!
        11/9/16 07:20:
      אוהבת את סיפור המגרות,