יש רגעים שאתה יודע שהם רגעי קסם.רגעים מיוחדים שאינם ניתנים לכימות.רגעים שאתה נוצר.רגעים שעל אף שהם חולפים במהרה, בשניות הווייתם ניכר שהזמן עומד מלאכת.עוצר, ומביט ביחד איתך.כאילו מבין הוא שרצף רגעים שכאלו, מהם אתה ניזון,באמת.

יום שישי, כבר כמעט אחה"צ, כבר הציפורים אינם מציצות.

שתיקתן נשמעת למרחוק.

מצטרפות פעילות לזמן שעומד מלאכת.יודעות הן שמרוץ השבוע הסתיים. וגם הקוקיה שבשעון הקיר ניכר שמסרבת לצאת מפתח ביתה ולקרוא בקולה.ניכר שהיא מבינה שיום שישי בפתח, והזמן, מכאן הזמן ממשיך לבד.אינו מלווה במבט, מחשבה ושאר ירקות.מכאן ניכר שגם הזמן ומחוגי השעון פרשו למנוחתם.

והשמש,

השמש של בין הערביים, עוטפת את השמיים בשמיכה כתומה, צבעים חמים שנותנים הרגשה של בית.תחושה הקוראת לכולם: "השבת בפתח".

באותם רגעים התעוררה היא משנתה.בת שנה וחצי.שמעתי את קול הבכי.קול הבכי שקורא "לעזרה":
"בוא, בוא והוציאני מעונשו של זה.הלול".

מדלג בגרם המדרגות.הגעתי. ידיה כבר היו מורמות אל על.

סוג של התניה:בכי, ריצה במדרגות,ידיים שמחות,תוחמות במרחבן חיוך מרוח על פרצופה.

וכשדמעות השמחה עוד זולגות על פניה, נשכבתי ביחד איתה. ראשה מונח על החזה.

נשימותיה נשימותיי.

הדלקתי את הטלוויזיה "בערוץ שלה".הופ.אבל היא...

נשימותיה נשימותיי.

מאינה להביט לכיוון  הטלוויזיה.מיאנה, והמשיכה במנוחתה. מקשיבים היינו לנשימותינו.

החיוך שעלה עלפני, הסגיר את תחושת רגע הקסם שחשתי באותם רגעים.תחושת ניצחון של חום הגוף הנשמה והאהבה את "המכונה".הטלוויזיה. ניצחתי את "הערוץ שלה".

כבשתי את ליבה.

והיא החזירה לי בחיוך שכולו:

אהבה.

צלצול הטלפון פילח את בועת הקסם.שמעתי את קולו:"קום, התלבש מהר.בוא".
"הקוד"....
עשירי למניין.

אזעקת אמת.
החזרת יאת הנסיכה, "יורשת העצר", שבינתיים נרדמה שוב למיטתה.התלבשתי במהירות, התנעתי את הרכב, ודהרתי ברכבי הכפר.ממאן לעצור את השרשרת שעברה מדור לדור והייתה כעמוד האש לפני המחנה. נכנסתי במהירות,

מתנצל במבט.

אך נכנסתי, ומרדכי שיפמן, חייל הבריגדה, חייל יהודי, לוחם אמיתי שהעלה יהודים רבים ואף הציל והביא עימו את צבי ינאי (שלך סנדרו) הנהן בראשו כמברך אותי לשלום.עיניו נצצו. וחיוך של סבא, חיוך העוטף אותך בחום , ניכר על פניו.

מרדכי שיפמן.חייל הבריגדה. חייל של אלוהים.עמד, ניצב וקרא קדיש על אחיו שנפטר לפני מספר שבועות.מרדכי שיפמן כבן 80 ומחצה.גיבור שהגיע לגבורות. תפילתו פלחה את החדר שהוסב לבית הכנסת, בפאתי היער, בכפר. תפילתו הזכה והעדינה פילחה את ליבות משתתפי תפילת יום השישי.

ישבתי מאחור,מאזין לרגע הקסם, שבאו בזה אחר זה והכו בי כגלים.ושובל הקצף של אותם רגעי קסם בטעמם המשכר, שבו אותי.

"אנא אלי, מחמד ליבי.חושה נא ואל תתעלם, שירת ידיד נפש הציפה את המקום ועטפה את כולם בקדושה.ושירת:"לכה דודי לקראת כלה" לא בוששה. הגיעה בדיוק בתורה. מלווה במילים: "התעוררי,כי בא אורך, קומי אורי".
ונזכרתי,

בך.

האור שהצפת בו את חיי.

כבר אחר חצות.השבת נכנסה.פרשת "ויקהל". פרשה המתחילה בתיאור קדושת השבת ועצם הווייתה.

כבר אחר חצות, מאזין לפיוט:"אנא בכח" , ובעוצמה שבמנגינה.

כבר אחר חצות.השבת מקודשת.מלווה אותך במסרים טלפוניים.במחשבות.

מלווה אותך במחשבה מקודשת.

עוצם את עייני.

מתעטף בתחושות רגעי הקסם שלי.שלך.

שלך- האור.