כותרות TheMarker >
    ';

    עובר אורח

    הכותב הוא עובר אורח.
    שאינו מזדהה עם צורה וזמן,
    שאינו מזדהה עם גוף והכרה,
    שהוא חלק בלתי נפרד מכם
    (אתה, את, אתם, הם).
    -
    המקור לאשר נכתב ומפורסם בבלוג,
    אינו נובע מן ההכרה או החושים.
    מי אשר יקרא את הכתוב,
    יראה אל מעבר למילים
    וייפתח לבו לאותו "מעבר"
    יצא נישכר.

    פוסטים אחרונים

    "אני חושב משמע אני קיים", האמנם?

    22 תגובות   יום שני, 12/9/16, 21:05

    האמירה של דקארט:

    "אני חושב משמע אני קיים"
    מראה הזדהות מוחלטת של האומר למחשבתו.
    הזדהות שקיימת גם בין האדם לרגשותיו,
    בין האדם למערך חושיו.

    הוא רואה עצמו כחושים והכרה.
    -
    בדרך כלל אצל בני האדם,
    אין מודעות ואין גישה למה שמעבר לחושים,
    ואין מודעות ואין גישה למה שמעבר להכרה.

    הכרתם על מחשבותיה ורגשותיה מספרת להם,

    שהם והכרתם אחד הם, וזה אינו נכון.

    -

    קיימות השפעות המצויות מעבר להכרה,

    שברצונן "שומרות" על קיום תוכניתן,

    ואינן מאפשרות לכוחות ההכרה לפעול בדרך

    שאינה תואמת את מתווה תוכניתן.

     

    כל שנכתב לעיל יתקבל על ידך הקורא בוודאי

    בשלילה ויפורש כהתנשאות, ביטחון מופרז,

    התיימרות, או סתם חסר הגיון.

    הוא אכן לא הגיוני, 

    כי מקורו אינו ההכרה שהיא יוצרת ההיגיון.

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אני גם לא מסכימה עם דקארט. מבחינתי ההכרה היא גם האל. ואין בכלל אני. כשהיו לי פעם סימפטומים של סכיזופרניה ה'הכרה' שלי יכלה להתכוון להרים את יד ימין, אבל במקום שההכרה תראה את יד ימין עולה, ההכרה שלי שומעת אותי אומרת את המילה 'תפוזים' במקום. אז ההכרה היא אשלייה אבל זה מה שיש. אם ה'הכרה' שלי תבחין באדם רעב, בזכות ההכרה אפשר להביא לו אוכל. באופן פרקטי בעולם שלנו לא צריך לראות מעבר להכרה.
        3/3/17 15:59:

      אין המדובר בלהתנתק מההכרה,
      גם אם זה ניתן.
      מדובר על לראות מעבר להכרה,
      מדובר על לראות את ההכרה,
      להכירה כפי שהיא.

      אין פסול מלהשתמש בה.

       

      כאשר היא ממסכת לך את עצמך,
      זה כבר סיפור אחר.

      את ממוקדת בהכרה ואינך מכירה,

      ואינך יודעת את עצמך.

      אני לא רואה סיבה לרצות להתנתק מההכרה. כתבתי לך בפוסט אחר שההכרה שלי היא ברכה מבחינתי ולדעתי האופי של סבבה. וגם ככה הדרך היחידה שזה היה קורה זה אם הייתי חוטפת מכה חזקה בראש. וגם אני שואלת מה ש- ~~ שאל.
      מה גילית שם מעבר להכרה?
        14/1/17 18:43:

      אתה חוזר ושוב ושוב על היכולת להתנתק מההכרה

      זו אשליה עצמית

      במיוחד לאור העובדה שכל הפוסטים שלך הם תוצר הכרתי לחלוטין.
      ברור שחווית חוויה מסעירה ועוצמתית - לא שיתפת אותנו בתיאור החוויה ולא בנסיבות שלה
      כי לטענתך היא מעבר למילים.
      ובכל זאת אתה מדווח על התובנות והמסקנות שהגעת אליהן במילים והזיכרון של החוויה נצרב בתודעתך ובהכרתך.

        6/1/17 09:28:
      תשובה מפורטת נשלחה לך באופן פרטי.
        5/1/17 13:24:
      כתבתי וכתבתי, שלחתי והתגובה נעלמה.
      מנפלאות הקפה.
      מנסה שוב.
      לא הבנתי כלום - מבינה ש"האני" של האדם זאת הזהות העצמית שלו למרות השינויים שחלים בו במהלך חייו.
      מבינה שכאשר אדם חושב משהו/מרגיש משהו וכד' - באותו רגע הוא מזדהה לגמרי עם המחשבה/הרגש וכד'.
      כאשר כואב , אז כואב, כאשר שמח אז שמח , ברור ומזל שכך שהחיים דינמיים וששינויים הם חלק מהחיים, אחרת היינו סתם פסלים.
      לא מבינה בשביל מה נשמה צריכה להיכנס בגוף עם הכרה ולחיות בעולם החומר - אם היא לא תזדהה עם החוויות ואתגרי החיים. מבינה שנשמה נכנסת לגוף כדי לחוות, ללמוד ולהתפתח - התפתחות לדעתי קשורה גם להזדהות זמנית עם מצבים שונים.
      כל העניין הזה של נפש/נשמה שקיימת לפני ואחרי המוות - נשמע לי סיפורים יפים, מרגיעים ומנחמים - כאשר אני נעה בין אמונה לספקנות. יש תקופות בהם האמונה חזקה יותר ויש תקופות בהן הספקנות חזקה יותר.
      אין אפשרות לחיות את החיים האלה ללא הכרה - אדם ללא הכרה נחשב צמח.
      כל חוויה בחיים עוברת עיבוד של ההכרה - כאשר אדם רוחני הוא מפרש את החוויות לכיוון הרוחני
      כאשר אדם חומרי - הוא מפרש את החוויות לכיוון עולם החומר.
      כל אדם על פי מבנה האישיות שלו.
      אני מחשיבה את עצמי לנשמה עתיקה  למרות שאני ספקנית ומאמינה בו זמנית לגבי קיום של הנשמה לפני/ואחרי החיים האלה.
      אנחנו לא הגענו לעולם כדף חלק - התאים בגופנו הם המשכיות גנטית שמכילה בתוכה זיכרון עתיק.
      האם זה אומר שאנחנו נפרדים מהגוף שלנו? או שפשוט כל אדם שנולד נושא בחובו זיכרון גנטי עתיק שמהווה את הזיכרון התת-הכרתי שלנו, ושההמשכיות היא דרך הילדים בלבד או שאולי הנשמה נצחית  ויש לה קיום מחוץ לגוף
      (הייתי רוצה שיהיה כך).
      אני לא יודעת - נעה בין ספקות לאמונה.
      מי שמאמין בכך או בטוח בכך - כנראה שזה משרת אותו בחיים באיזשהו אופן
      ומי שלא מאמין - מוצא בחייו דברים אחרים שמשרתים אותו.
      אמונה, מחשבות, ביטחון - הם תוצאה של עיבוד נתונים הכרתי שנובע מתכונות אישיות של האדם אשר בוחר איזה תכונות הוא מפתח ואיזה תחומי עניין מושכים אותו.

      לפעמים אני מרגישה סוג של התנשאות כשאדם טוען שהוא יודע את האמת - ואחרים פשוט עוד לא הגיעו לשם.

      קשה לי עם התפיסה המוחלטת - החיים מלאים ספקות. גם כאשר הביטחון לגבי עניין מסויים מוחלט - זה אישי לגמרי, המשמעות של דבר שאדם העניק למשהו - לא אומר שהדבר קיים מחוץ לעצמו.
        14/10/16 22:24:

      אתייחס ברצינות,

      "אני חושב משמע אני קיים" זאת חשיבה נוצרית.

      תאמר את מחשבותיך, תקבל מחילה ותמשיך.

      אין פה ענין של חושים או הכרה, נוצרי נטו.

      אז, אם תקח את החושים וההכרה צעד קדימה

      מעבר לחשיבה, תגיע למעשה.

      ברוך הבא ליהודים.

      אצלינו האמנות היא לעשות ולזכור כדי להבין את העונש.

      כי כשטוב פשוט חיים ועושים מהמחשבות משהו,

      לא צריך להעצר לקבל אישור,

      רק חייבים לזכור.

      הדת היהודית היא דת זכירה.

      לכן הרבה יותר מותאמת לדיטרמניזם שנכון לכל הדתות.

      כלומר, אני זוכר משמע אני קיים, כי אם אתה לא זוכר

      אתה מחוסל...(תמצית התורה)

       

        14/10/16 20:06:

      ההכרה משטה בבעליה, בין אם ער לקיומה ובין אם לא,
      בין אם היא הוגדרה ובין אם לא.
      ואדם מזדהה עם רגשותיו ומחשבותיו,
      גם אינו יודע דבר על הכרה.

        14/10/16 19:10:
      "אני חושב משמע אני קיים" אמנם מתייחס למתרחש בהכרה אבל בימיו של דקרט עוד לא הוגדרה "הכרה". מאוחר יותר הופיע פרויד שהגדיר הכרה ותת הכרה והופיעו גם מתנגדים שהגדירו "ביהביוריזם".
        18/9/16 03:02:

      אם קולעת אני למחשבותיך,

      אתה מזמין לחקור את האותנטיות.

      ואיך מגיעים אליה? באילו כלים.

      לדוגמא -בראיון לאמן המקסיקני מריוס דה סייס בשנת 1923,

      טבע פבלו פיקאסו את אמרתו הידועה שהאמנות היא שקר המיועד לעזור לנו להבין את האמת.

      בכולנו שואלים: "מי אני? " או בעצם "מי אני באמת?"

      זהותנו אינה אלא תחפושת שאפשר להשיל ולהחליף במידת הצורך, לפיכך לעיתים קרובות האותנטיות היא מיתוס. מיתוס האותנטיות אצל אנשים מודעים עומד כמעט בכל רגע למבחן, האדם הער והמודע הופך בו ובוחן אותו מכל כיוון. כמו בכל מדרש אגדה תלמודי ראוי לשמו, התשובות המוצעות לעיתים פשוטות הן ולעתים סבוכות, עמומות ומוזרות יותר מהמסתורין הראשוני . ממדי האמת והבדיה, האותנטיות והמלאכותיות שזורים יחדיו במכלולי "האני" .

       

      תודה רבה לך על ההזמנה לחשיבה ולנתחדדות.

      שנה מלאת תובנות ויופי לך ולמשפחתך

        16/9/16 15:38:

      יצחק היקר 

       הפוסט מעורר מחשבה

      תודה ששיתפת אותנו

      ובעיניי מי שמרגיש ורוצה לחיות משמע הוא קיים (-:

      * כוכב אהבה ממני

      שבת נהדרת

        16/9/16 08:03:

      נדמה לי שהתובנות שהועלו מחטיאות לגמרי את דקראט (שלא לומר הופכות את ההיגיון שלו).

       

      ברמת הפשט האמירה הזו היא דוגמה לוויכוח  בין שתי אסכולות על מקור הידע - הראשונה מסתמכת על המציאות\ החושים שמביאים לנו אותה. הגישה השנייה (של דקארט) מסתמכת על השכל (ומכאן שמה רציונליזם). כך יוצא שההסתמכות על המחשבה כעדות לקיום נותנת מקום כבוד לתהליך השכלי ומפחיתה את מקומם של המציאות הנקלטת והחושים בשאלת קיומו של האדם.

       

      אך זוהי כמובן רמת הפשט. בפועל יש כאן נוסחה של פתרון מעגלי, לשאלה הפילוסופית "איך אפשר לדעת שאני  קיים" (מאחר שחלומות, תעתועי תפיסה וכו' הביאו להסכמה די רחבה שעצם זה שאני קולט משהו עדיין לא הופך אותו לנכון). וכאן דאקרט הביא פתרון יצירתי - עצם זה שאני שואל את השאלה "איך אפשר לדעת שאני  קיים", מראה שיש משהו ששואל את השאלה ומכאן נותן את הפתרון לשאלה. מעבר להומור שיש בתשובה הזו - יש כאן שיטה לוגית שמיושמת בלא מעט מקומות.

       

      התובנות שהועלו על השפעה של גורמים מחוץ לטווח ההכרה על קיומנו (יהיו אלו כוחות פיסקלים שטרם התגלו, או כוחות מיסטיים שכוחם הם בכך שהם לא מתגלים) עשויות להיות מעניינות. אך כאשר מעלים אותם כקונטרה לאמירה של דקארט הןיוצאות בנאליות ושטוחות.

        14/9/16 22:01:

      אדם יכול להיות בעל מקצוע ועדיין להזדהות עם הכרתו

      (מחשבותיו, רגשותיו).

      דהיינו הכרתו והוא חד הם.

      איך זה אצלך?

      -

      פילוסופיה היא תפיסה הכרתית,

      ולא בהכרח מקצוע.

       

        14/9/16 21:27:

      צטט: יצחק. ב 2016-09-14 20:38:21

      אמירתו של דקארט מדגימה תפיסה רווחת בקרב רוב בני האדם.

      זו עובדה ללא יציאת חוצץ, ללא פרשנות.

      הכתוב מאיר נקודה זאת.
      כל אחד (גם אתה) מוזמן לבדוק איך זה אצלו.

       

      אם אותה אמירה היתה" תפישה רווחת בקרב רוב בני האדם" משתמע מכך שרוב בני האדם הינם פילוסופים או לפחות עם כישורים פילוסופיים, קצת קשה להאמין שזה המצב. (וטוב שכך העולם צריך גם מדענים, אמנים, בעלי מקצוע, בעלי מקצועות חופשיים, ועוד)

        14/9/16 20:57:
      כנראה שקיימות היא יותר ממחשבה.
        14/9/16 20:38:

      אמירתו של דקארט מדגימה תפיסה רווחת בקרב רוב בני האדם.

      זו עובדה ללא יציאת חוצץ, ללא פרשנות.

      הכתוב מאיר נקודה זאת.
      כל אחד (גם אתה) מוזמן לבדוק איך זה אצלו.

        14/9/16 20:06:
      קראתי כמה פעמים, ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתך האם אתה מפרש את אמירתו של דקארט או יוצא חוצץ?
        14/9/16 13:08:

       יישר כוח על כתיבתך היפה -

      אשר יש בה עומק רב ויש בכוחה לעורר את מחשבות האדם.

       המשך שבוע נעים ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

        14/9/16 09:35:

      האימרה מוכרת, אבל אתה מעורר נקודה שלא חשבתי עליה.

      יפה כתבת. לתת מודע יש משקל כבד בהתנהגות האנושית כמו גם למודע
        12/9/16 21:15:

      אני קיים

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחק. ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין