קווין - הבוקר שאחרי. חוויה מיוחדת, הופעה מעולה!! בלי השוואות, בלי ביקורות, פשוט היה מדהים. הפארק כולו על הרגליים מתנועע, שר, כפיים באוויר, הבמה מוארת ונוצצת, השירים מכים בך בתוך הנשמה, בתוך הלב. מדהים מדהים מדהים. באוויר היה גם עשן כזה ואחר... מודה, היו רגעים שהסנפתי את הריח והרגשתי כאילו זה שלי, אבל לא השתוקקתי. הסתפקתי בריח ובעשן שהיו מסביבי.
זה אמנם דיווח על סוף יום האתמול, המשך היום עוד בוא יבוא... . 13:15 אני עייפה!! מפהקת ללא הכרה. לא מרוכזת. מתקשה לקרוא מהמסך במחשב, העיניים שורפות. אני עייפה!! משבר עייפות מליל אמש. טרם מצאתי את הכוח להתרומם מהכסא ולגשת למטבח להכין כוס קפה שחור. סוג של פתרון. כי פתרון אחר שעלה במוחי, עדיף שיעבור משם. כבר ראיתי את עצמי צועדת (למי יש כוח לצעוד? בקושי לקום מהכסא אני מצליחה) לאורך השביל עד לכיתה, שם אפגוש את המורה כסוף השיער ובחיוך רחב אבקש אחת. רק אחת. סיגריה אחת. שתעיר אותי. הדמיון שלי הוא כזה (ולפעמים הרבה יותר גרוע) הכל אני רואה בו, לפרטי פרטים. נהניתי מהתסריט שנגלה במסתרי מוחי והתחלתי לשאול את עצמי, למה שסיגריה תעיר אותי? מה היא שעון מעורר? היא מקסימום תעיר אותי מתרדמת העישון ואמצא את עצמי שוב מעשנת. אז לא... לא מתרוממת מהכסא (אוףףף איך אעשה קפה?) ובודאי לא אצא אל השביל בדרך לכיתה (חם בחוץ, לא?). אוי איך שאני פדלאה היום. עייפות לא טובה לי. אני צריכה עירנות, אנרגיות, כוח, שמחה, אקשן... קפה - מזכיר לי שהוא מכין לי קפה. קטן כזה. פצפון. ברגע שאחריי. ברגע שלפניי הפרידה. קפה קטן. זכרון גדול. איפה אתה עכשיו? הייתי משלמת והרבה בשביל לקבל ממך את הקפה הקטן הזה עכשיו. |