יש גישה ביהדות שמחלקת את המצוות והעבירות כך:
בין אדם לחברו
בין אדם למקום
בין אדם לעצמו .

משנה יומא ח ט

עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר.

עברות שבין אדם לחברו , אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו.

את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו, עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר.

עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו.

אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

ואומר, (ירמיה יז) מקוה ישראל יי, מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

סליחה עצמית

. וכאן הפן השלישי :- עבירות שבין אדם לעצמו , ניתן להסיק שאין יום הכיפורים יכפר עד שיירצה את עצמו . עד שיסלח לעצמו ! זוהי מהות התשובה - חזרה לאני העצמי שלך ההיולי!