כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    על אמביציות ותשוקה לחיות וליהנות... TOSSA DE MAR

    18 תגובות   יום רביעי, 14/9/16, 22:06

    ''

    "יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, תוודא שהם יהיו שווים צפייה."

     

    הם ישבו שם על הספסל במרומי ההר והביטו יחדיו על הנוף המרהיב.


    למרות שכל הספסל היה לרשותם, הם בחרו לשבת צמודים צמודים,  אחזו ידיים והביטו בשתיקה על מפרצי הכחול –טורקיז  של טוסה דה מאר, אותה עיירה ציורית בקוסטה בראווה שמארק שגאל כינה אותה "גן העדן הכחול",  שלהקות שחפים דאו מעליהם וספינות מפרש לבן שטו לאורך חופי הפרא הסלעיים שלו.

    הם טיפסו איתי את כל הדרך התלולה אל מרומי התצפית

    זוג זקנים שלהערכתי היו בסוף שנות השבעים תחילת השמונים שלהם.

    עמדתי מאחוריהם, התפעלתי  והתפללתי שבגילם גם לי יהיה כוח ותשוקה לטייל בעולם, לטפס על הרים ו.. לאהוב  כך.

     

    ''


    ואפרופו גיל מבוגר

    בקבוצה שטיילה איתי בספרד היו בין היתר קבוצת זקנים מבית אבות !

    לאחת מהן היו כבר קרוב לארבעים נינים !

    היו שם תימניות ג'דעיות  בעשור השמיני שלהן שטיפסו על הרים וסיפרו בדיחות  ומה שהכי מעניין, היו גם ארבע עיוורים !!!


    .... (פאוזה לנפילת ה"אסימון" )


    יצא לי להיות איתם ביום טיול להרי הפירנאים, העפלנו ברכבת שיניים מיוחדת אל מרומי אחת הפסגות הקרירות לעמק שנקרא ואל דה נוריה.

    היה שם אגם יפה עם מסלול הליכה סביבו .

    ''

    המדריכה המקסימה אחזה בידה של אחת העיוורות לאורך כל המסלול והזהירה אותה על כל צעד ושעל מפני אבנים, בורות  ומהמורות.

    תהיתי ושאלתי את המדריכה מה ה"קטע"  של לצאת לטיול נופים מדהים כזה בלי לראות כלום?

    היא ענתה שהם חווים את הטיול דרך שאר החושים שלהם שנעשו מחודדים יותר כפיצוי על העיוורון.

    וכמובן שהם חווים גם את האווירה.


    בדרך חזרה אל החניון התחתון מזג האוויר הפך קודר וגשם קל טפטף.

    לי באופן אוטומטי, מזג אויר כזה גורם לדכדוך. ישבתי בקרון בדממה והקשבתי לזקנה עיראקית עליזה, קולנית ,פטפטנית  ואנרגטית כאילו היא על כדורי אקסטזי, שנתנה מופע סטנד –אפ לכול נוסעי הקרון כולל אותה עיוורת שהקשיבה לה מרותקת והתפקעה מצחוק כול הזמן.

    בצירוף מקרים מטורף התברר שהזקנה העיראקית  גרה ברחוב שלי! מרחק חמש בניינים ממני..

    לא יכולתי שלא לקנא בהם על המרץ והאנרגיות הבלתי נידלות שלהם בגיל כה מבוגר.


    חשבתי על השיר של שלמה ארצי "שיר על כול השאיפות" בו הוא מספר שלא חשוב מה מצבו הפיזי של האדם, ברוחו הוא עדיין משתוקק להיות כמו פעם ולעשות שוב את מה שיכל לעשות..


    "זה שיר על האמביציות שלנו,

    זה שיר על כל השאיפות,

    שיר על מה שרצינו להיות,

    שיר על כל ההשקפות,

    המקור שלנו, בא מהלב,

    גם שיכור רוצה להתאהב,

    נכה רוצה ללכת שוב,

    ועיוור רוצה לראות, לא חשוב מה,

    לא חשוב מה,

    וטיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית,

    אפילו בך.. " (שלמה ארצי )

     

    אז אני מודה לכול הזקנים, עיוורים ופיסחים שפגשתי בטיול על תובנות וחכמת חיים נוספת שהעניקו לי.

     

     

    ''

    מתברר שאנשים בכול גיל ובכול מצב רוצים ליהנות, לטרוף את החיים, לחיות את הרגע..

    יש למה לצפות..

     (כתיבה וצילום: צוריאל צור)


     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/16 13:39:

      "מתברר שאנשים בכול גיל ובכול מצב רוצים ליהנות, לטרוף את החיים, לחיות את הרגע.."

      אכן כן ואפילו יותר, כי שעון החול הולך ואוזל.

        21/10/16 19:33:

      יופי של פוסט ותמוונת נהדרות

      האגם חביבה עלי במיוחד.

      ולעניין מקריות ועוורון ובעצם גם ענייני נכויות ואהבה - מתכתב לי ברמות עם ספר נהדר אמנות ההקשבה לפעימות הלב. 

       


      חג שמייח המון ושנה מצויינה, 

        9/10/16 19:24:
      טיול לבד... של חופש...המממ...יש על מה לחשוב...:) שנה טובה לך צורי.
        30/9/16 14:26:
      ופרס, שאנחנו מתאבלים עליו השבוע, הוא הדוגמא המובהקת לכל אלו שנה של דמיון ממריא וגוף מציית!
        28/9/16 23:01:
      צורי מדהים לנסוע לחופש לבד. זה משהו שאני עוד לא עשיתי. הכוונה לנסוע לבד ולהשאיר את הבעל והילדים בבית. צריכה לנסות מעניין מה אמצע בתוכי. וצורי שנה נפלאה
        26/9/16 09:09:
      יש למה לצפות! שתהיה לך ולב"ב שנה מופלאה ועשירה בחוויות!
        17/9/16 16:05:

      סליחה...... על השוני בגודל הגופן  בתגובה - כניראה והשתגע מופתע

        17/9/16 15:50:

      צור היקר (-:

      כמה ניפלא אתה מצליח להעביר אלינו הקוראים

      את התחושות, התהיות, התובנות שלך ואפילו

      את האנשים ואת הטבע

      המילים שציירת לנו  והתמונות הנפלאות נותנות תחושה

      שאנחנו שם חווים את הכל....

      פעם חבר שלי כתב 

      " בעבר הייתי מת להקים משפחה...מת  להתגייס

         ועכשיו כשאני מת - אני רוצה לחיות"

      וגם אני כמו ששלמה ארצי שר - טיפשה כמוני רוצה להתאהב שוב

      כשסיפרת על שכנתך העיראקית שם באוטובוס

      חשתי צביטת קנאה ואיזה איחול

      שכשאהיה זקנה, אנשים  יגידו בלבם - היא צעירה בנפש

      * תודה על השיתוף

        16/9/16 16:15:

      תודה רבה לכם על התגובות המפרגנות והמחכימות!

       

      חני, אני נשוי אך טיילתי לבד כדי למקסם את חווית החופש והמנוחה שכה הייתי זקוק לה. תודה על הדאגה :)

       

      שתהיה שבת של שלום ומנוחה ובריאות לכולם :)

      צטט: bonbonyetta 2016-09-15 19:39:48

      צטט: האור מתוך החושך 2016-09-15 17:29:24

      זה ברור שרצון החיים וייצר הקיום קיים בכל גיל, ההבדל שבכל גיל הוא נראה אחרת.

      --

      האור מתוך החושך

      אהבתי את מה שאמרת כאן. תובנה כל כך נכונה ואמיתית, וחובקת את הכל

      "בונבי" לעיתים לא משבחים אדם בפרהסיה, שמא יצאו כנגדו מלעיזים, ובכך באים לברך ויוצאין מרעים. כי יש כאן כמה מגיבים, שלא כל כך סובלים אותי.

        16/9/16 15:14:

      בדיון אחר, הבאתי דברים שאמרה לי סבתי ז"ל, על ערש דווי, אחרי שלושים שנה של חיים עם סטומה וארבעים שנים של עוורון מוחלט.

      "אל תאמיני לאף אחד שלא רוצה לחיות. כולם רוצים לחיות, רק לא רוצים לסבול".

        15/9/16 19:39:

      צטט: האור מתוך החושך 2016-09-15 17:29:24

      זה ברור שרצון החיים וייצר הקיום קיים בכל גיל, ההבדל שבכל גיל הוא נראה אחרת.

      --

      האור מתוך החושך

      אהבתי את מה שאמרת כאן. תובנה כל כך נכונה ואמיתית, וחובקת את הכל


        15/9/16 19:06:
      דוקא כשהאלטרנטיבה היא לחשוב על המוות המתקרב ולהתנוון, יש רבים שבוחרים לחיות ככל יכולתם.
      זה ברור שרצון החיים וייצר הקיום קיים בכל גיל, ההבדל שבכל גיל הוא נראה אחרת.
        15/9/16 17:03:
      האדם בנוי משכבות, מרבדים שונים. הקליפה החיצונית מתבלה ומתקמטת עם השנים, אבל הגרעין הפנימי נותר צעיר ורענן. כך שלא תמיד נראה הלימה בין החוץ לפנים - אלא אם כן היו צעירים בגילם וזקנים במהותם. ולכן לא על כל קשיש חל המשפט:"ימי זקנתו מביישים את ימי בחרותו" ואאחל לנו שנהיה בצד בו הזיקנה היא רק מספר כרונולוגי.
        15/9/16 10:11:
      מילותיך החזירו אותי לשנות השלושים שלנו. היינו שני זוגות צעירים שהשארנו בבית פעוטים בחברת הסבתא וטיילנו בהרי שוויץ. גם אנחנו טיפסנו וכל הדרך התבוננו בהתפעלות בזוגות המבוגרים, נכון יותר הזקנים, שנעזרו במקלות הליכה ונהנו מיפי הדרך, ולא שעו לקשייה. לידם , לא העזנו לחשוב אפילו שקשה לנו לטפס...כשספרנו לחברים על הטיול הזה , חזרנו והדגשנו את התפעלותנו מאומץ ליבם של הזקנים...
        15/9/16 06:56:

      יפה כתיבתך ונאות תמונותיך.
      -
      נפש האדם נולדה כדי להתנסות.
      היא מתנסה בעולם בחושיה.
      כשאחד מהם חסר, היא תתנסה באחרים.

      החושים יעניקו לנפש עונג או סבל.

      הנפש נוהה אחרי עונג ובורחת מסבל.

      גם חסך חושי הוא סבל לנפש,

      הבא לידי ביטוי חריף בהכרה.

        14/9/16 22:57:
      צורי איזו מתנה נפלאה נתת לעצמך.כנראה שאלת כמה מחשבות בקול רם והיקום פשוט התארגן להעניק לה מתנות כפליים.הוא העניק לך ציור יפה על בד והשתקפות שלו במציאות...עם לב כזה אוהב אני בטוחה שהאחת תגיע.וגם אם לא תמיד יש לך את עצמך וזה המון.