i know i can treat you better than he did.

אני  יודע שאני יכול! אני יודע! אמר בן הזוג של המתרגמת שלי.

אם רק תתני לנו סיכוי..

שקלתי את זה הרבה, בידיעה שאני לא הטיפוס הבוגדני גם כשהוא נישק אותי על פי בלי לשאול אותי, ודחף את הלשון שלו פנימה.

'ידעתי שאת מנשקת כך.' הוא אמר, בלי שהחזרתי נשיקה.

זה גם היה נשמע כאילו זה טוב.

זו בטח היתה הנשיקה הכי טובה שלו - חשבתי לעצמי. בלי להחמיא לעצמי כלל.

ישבנו על ספסל בשדרות רוטשילד, אחרי ישבה בבית קפה באזור, הדייט הראשון שלנו וכנראה גם האחרון. לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי להיפגש איתו.

שנינו הדלקנו סיגריה. אני הייתי מדוכאת באותו יום, בגלל נושא אחר ולא הדייט עצמו, ולכן שפטתי את עצמי בחומרה. הייתי שקטה בדייט,

שקטות שמחלחלת פנימה - המחנכת שלי לשעבר הייתה אומרת על כך. שקטות שאיפיינה אותי, כמו הדתי ההוא שעבר את הכביש.

כפייה, זה מה שעמד על לשוני ולא יצא לאור.

הוא כפה עליי נשיקה.

הוא החליט בשבילי שאני רוצה.

תסריט ידוע מראש. טוב, זו רק נשיקה, מה עשיתי מזה. מה גם שהרגשתי רע, אז שילבתי הכל יחדיו,

והנחתי שלא יתקשר יותר, וצדקתי.

לכן החלטתי להאשים רק את עצמי והדכאון החל להחמיר. התיאבון פחת, ירדתי כ-10 ק"ג (המתרגמת טוענת שהיא העלתה בינתיים 10), שקעתי במזרן האורטופדי כל יום, רוב היום. לא תקשרתי.

עד שיום אחד ידעתי שאמות אם לא אעשה צעד כלשהו להחלמה,

ופשוט חיזקתי ו הרמתי את עצמי. קראתי ספר על דכאון, ספר שקניתי פעם באופן לא מודע, כחלק מסאגת ספרי פסיכותרפיית גוף-נפש שהתלהבתי מהם, והקשבתי לעצות על איך לצאת מדכאון. הפניתי את הכעס החוצה, ולפתע חל שינוי!

הפסקתי לכעוס על עצמי כי הכעס הופנה החוצה ולא ייחוס לעצמי. מאותו רגע חיי השתנו.

אז תודה לספר ובכלל לעצמי שהחלטתי לבצע שינוי, ולצאת מהמצב הכאוטי שכמעט גרם למותי.

הייתי רק צריכה לקרוא על כך ולהשכיל. החלטתי שאבחר בקפידה את הדייטים הבאים שלי - החלטה לשנה הקרובה, ואמצא אהבה - כזו שקוראים עליה בספרי פרוזה. אכן, עברתי לסאגה אחרת. עד הנשיקה הבאה.