be unisex

i've been there all day

ביליתי שם חצי יום, יושבת. לא בשירותים אלא בתא המדידה. פוחדת לצאת למראה, החלטתי להסתכל על עצמי בלי הבגד ולבחור אם לקנות או לא.  רציתי לצאת מהתא, אך לא יכולתי. לכן, חזרתי לבגדים הקודמים, שאיתם באתי כמובן, טיילתי מסביב, במעגלים, מנסה לפתור בכוח המחשבה את עניין המדידה, רואה מסביבי בגדים על המתלה ועל הספה הקטנה שבתא.אם רק, אז...התניות. 

סמל משולש נגלה לעיניי. משולש ברמודה, המקום שאף אחד לא חזר ממנו חי, אבל את חיה.

18. 18 שנה אני נלחמת במשולש. בא לי לקעקע אותו עליי. הגיע הזמן להשלים איתו. קופיפה, את דו-מינית.

להשלים לאחר האבל על הדמויות שלא ישתנו - דמויות ההורים, דמות האם שנשענים על חזה ונושמים לרווחה.

'קופיפה, את לא בת שנתיים שיונקת משדיה של אמך.' נכון. אז הגיע הזמן להתבגר.

רק שאני פוחדת..

אמביוולנטיות, זה מה שאני חשה. לאן אני שייכת? התסביך האדיפלי הזה נשאר לא פתור ואני תקועה בגיל 5.

מוטב ללכת לישון לאכול מילקי, פיפי ולישון. בבוקר אחשוב על כך. ולא לשכוח לצחצח שיניים כמובן.

קמתי. רואה 2 צדדים של מטבע, ואת הספרה 5 מהבהבת באור נאון. נעימה. זהו, התסביך האדיפלי נפתר.

אני בגלגול נשמות ורואה אוכל בכל מקום. בעיקר חלב וקורנפלקס. את ההורים כצללים על המקרר ,

ושווארמה. 

'יהיה לך קלקול קיבה.' שמעתי את המתרגמת לוחשת לי. נהיה לי תיאבון.אני רעבה.

אני במסעדת לאפות,

כולם נראים לי מוכרים מאיפשהוא. את לא הכרת אותם קודם

זה רק מרגיש כאילו שכן.

עוד קצת ואת בבית, תתקדמי עוד צעד קטן בהליכה לביתך. ואז תוכלי להתרווח בספה, לשתות קפה עם חלב סויה, להוריד נעליים ואת החזייה. לפזול לימין ואז לשמאל. to the middle.

מתיישבת על הספה, מאחוריי העבר, ירד לטמיון. השלתי אותו באסלה מקודם. ובחרתי צד -כנראה שהתסביך האדיפלי נפתר.

מה אעשה כעת? כעת נותר להגשים את הזוגיות שלך. לאן שלא תבחרי.

אבל יש אמביוונלטיות. לא אם בחרת צד. את יכולה להסיר דאגה מליבך. הכל בסדר, או הרוב. :)