Flower Power
אני וגם לעיתים מלחמתי בדימויים ובקלישאות.
מדי פעם אכתוב ביקורות בגוֹנזוֹאִית ואעלה ציטוטים נבחרים למען הקוּלטוּרה.
פוסטים אחרונים
- גמילה מכדורים נגד דיכאון 2 17/10/18
- לכתוב 19/10/17
- עניינים של היום יום וקצת פילוסופיה 26/9/17
- ליל האירוע 18/9/17
- גמילה מכדורים נגד דיכאון 13/6/17
- על ההזדקנות 27/2/17
פוסטים פופולאריים
-
על ההזדקנות
27/2/17 | 726909 צפיות
-
גמילה מכדורים נגד דיכאון
13/6/17 | 4341 צפיות
-
מתי נעשיתי אישה?
4/8/15 | 1954 צפיות
-
וְאֶחְדַּל
8/2/14 | 1118 צפיות
-
2 מראות בוקר
24/9/13 | 1327 צפיות
-
מאמי
30/5/11 | 1329 צפיות
אף אחד לא קורא לי
אחד הדברים שהכי חסרים לי בחיי הוא צלילו של שמי. אני הולכת ברחוב ולפעמים שומעת מישהו קורא בשם דומה לשלי והלב שלי ניתק קלות מתרומם ונוחת בחזרה, כמו האייקונים בתחתית המסך במחשב מקבוק אייר פרו. מקבוק אינעלאבוק. מה שווה הטכנולוגיה הזאת אם אני לא שומעת את שמי? כאן בקפה יש לי כינוי, ובפייסבוק שמי כתוב באנגלית שמעוותת את הגייתו, בטוויטר יש לי כינוי מתחכם, גם באינסטגרם. חלק ממיתוג-עצמי עם תוכניות של יזמות לעתיד שכנראה לא יבוא, אבל האפשרות קיימת. הכל יכול להיות, מי שהולך אחרי החלום, ומאמין בעצמו ועובד קשה בסוף מצליח, ככה מלמדות הפרסומות, חלונות הראווה, חולצות הטי-שירט וראיונות אישיים בעיתונים של המספרה ביום חמישי ואחרי זה בסופשבוע. הילדים קוראים לי אימא, בעלי מתכתב איתי ב Viber וחברתי הטובה ב Whatsapp, כבר פיתחתי תגובה פאבלובית: לצליל ה Viber אני חושבת על בעלי מיד ולצליל ה Whatsapp מעלה את דמותה של חברתי בתודעה. אבל מי יקרא לי מתחת לחלון בשמי? או ברחוב? אסתובב, אחייך ואדע שאני קיימת? |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה :)
כבר לא יודעים מי אנחנו
תודה :)
חייכת אותי בפוסט הזה...
נפלאות הטכנולוגיה?
לא תמיד כה נפלאות...
יש + ים ו - ים
מאד יכול להיות, עם מאגר ביומטרי ועם זה שנשים פתאום נעשו דומות אחת לשנייה
לכולן יש שיער חלק או מוחלק ושפתיים ממולאות
תודה בונבונייטה יקרה :)
*
איזה פוסט מהמם ומעורר מחשבה.
אין מילים
כמו פעמון השקמה.
לי מזמן כבר אף אחד לא שורק... אבל הייתי שמחה לפגוש מישהו שעובר בצד השני של הכביש באקראי ושיקרא לי
כמו שאף אחד כבר לא בהפתעה ומדורי הבישול מלאים בעצות מה להכין לאורחים בהפתעה, אין יותר דבר כזה.
זה היה נכון בשנות ה-70 כשלא היו לכולם טלפונים והיינו צריכים להכין "עוגת עלית- את אפית" מקופסה
רעיון יפה, גם שם יפה - נטעהתמר.
אני לא מסתתרת, המטרה שלי כאן היא כתיבה חופשית והאנונימיות מאפשרת זאת אחרת לא אוכל לכתוב.
בפייסבוק אני בשמי האמיתי, שם אני שומרת על קשר עם חברים ומשפחה.
מתחת לחלון שרים סרנדה... :)
ברחוב שורקים
עדיף להישאר עם אמא, וואטסאפ וכל השאר !
בדיוק השבוע היתה כתבה בחדשות של ערטץ 10 או 11 על חברה שמפתחת מכשיר שישנה לנו את החלומות
אז בינתיים נשמח בחלומות שלנו בהם קוראים בשמנו
ניסחת את זה טוב יותר ממני ונעשה לי עצוב, במיוחד בקשר לנשמות שלנו
כל הטכנולוגיה הזאת, הופכת אותנו להולוגרמות, את נשמותינו לכדי חזיון תעתועים ואת מערכות יחסינו, לבבואות ריקות...
תראי, כמעט יצא לי פוסט שלם, מההשראה שהנחתת עליי.
תלוי איפה אתה גר, אצלנו אין ליאם אבל יש המון אמה, אמילי, אנה
לפעמים אני מרגישה ברומן של ג'יין אוסטן
רוז !!!!!!!!