כמו גמל עם שתי דבשות - הרגשתי שיש לי גיבנת על הגב. מישהו מאיים תלוי עליי, צמוד אליי, הולך איתי לכל מקום.

'רק תבקשי ממני לרדת' הוא אמר ברגע של חולשה.

אני סירבתי. פחדתי לחיות בלעדיו. מה אם יום אחד אצטרך מישהו ואף אחד לא יהיה נגיש?

זו רק את והצורך בתשומת לב שלך.

'כואב לי הצוואר' קראתי בלבי, מקווה שמישהו ישמע.

'כואב לי הצוואר', קראתי שנית, הפעם בקול רם. אך ללא מענה.

מה עליי לעשות כדי שמישהו ישים לב אליי? הבטתי באנשים באוטובוס, מקווה שמישהו יעניק לי סימן או תו קניה באחת מחנויות הרשת של ה- DREAM CARD.

לא מחליטה עם עצמי מה עדיף - סימן או תו.

שוב האמביוולנטיות? אין לי כוח לזה, צעקתי בלבי פנימה.

עברתי מושב אל מאחורי הנהג, ואכלתי כריך עם נקניק ומיונז, מקווה שמישהו יעיר לי על הריח הלא רגיל, כי בכל זאת זה סלמי מעושן.

רציתי לדבר בטלפון הנייד, אך אסור לדבר בסלולאר מאחורי הנהג, אז ויתרתי.

כל מה שצריך זה קול. קול בראש. שיצווה עליי פקודות ויגיד לי מה לעשות! נבהלתי מהמחשבה על קול. מה אם יהי לי קול בראש ואף אחד לא יוכל להציל אותי? כי רק אשמע אותו ויאשפזו אותי במוסד סגור עם מחלקות פנימיות כמו בלבי פנימה.

זו תהיה תשומת לב מרבית

רציתי רק להשתיק אותו, למרות שלא שמעתי כלום חוץ מהנגיסות שלי בכריך, לועסת ולועסת, כמו מסטיק, פעם אחת מימין, פעם אחת באמצע, ופעם אחת משמאל - כאילו הכיוון משנה. אף אחד לא מביט בך אוכלת - הוא צעק בראשי. מאיים לצאת מגבולות ההיגיון, ורק אז הבנתי שהוא לא יכול לצעוק כל עוד שאני מחליטה שהוא לא יכול לצעוק.

וסיננתי אותו דרך מסננת שיחות חירום בנייד. מבקשי החירום נדלקים. הוא עבר לתא קולי.

יופי, פחדתי שהוא ייעלם כי אפגע בן, והוא עבר לתא קולי, עכשיו לא אצטרך לדאוג לו שהוא חי איתי בשלום,

ולנסות להפיג אותו.

הוא פשוט נעלם למחוז אחר...יהיה לו טוב שם, ידעתי. ידעתי שהוא במקום בו קולות מתערבבים עם הספרה '1' - בכדי לשמוע הודעות שהשאירו לו. לוחשת לו where are you now.

שתיקה צורמת. לחצתי בטעות על הספרה '2' ועל מוקש. עכשיו אצטרך לנתק, להתקשר לתא מחדש וללחוץ על הספרה '1+1' כדי לשמוע הודעות רציפות. נאנחת מכובד המשימה - רק בכדי לגלות ששמרתי הודעות ישנות, שאף אחד לא צריך באמת אלא רק למקרה חירום אמיתי, כי שכחתי שהן קיימות..ואז הבנתי! -אין צורך בתשומת לב מיתית! אני יכולה לשלוט בחרדה בעצמי! ובתא הקולי :)

החזרתי לעצמי את השליטה בחיי,

הנחתי לתא הקולי לחיות עם עצמו בשלום, מעט חוששת מההודעה הבאה אך יודעת שהכול או הרוב טוב.

נשאר כעת רק לשלם את חשבון הטלפון הנייד בהוראת הקבע ולשלם על התא, תוספת של 10 ש"ח בחודש, ואני לא נשארת לבד, יש לי את עצמי - לחשתי.

הפעם שומעת את עצמי..