אַהֲבָה אַחַת עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,
אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,
כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת
מִקִּירוֹת לִבּוֹ,
–
וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת
לְנִיצוֹצֵי אַהֲבָה,
עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה
לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,
–
וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים
בִּשְׂמִיכָה אַחַת,
הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת
מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,
–
כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת
מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים
לְאֶחָד.
רב"ש 
|