את לומדת? "לא, כרגע לא"

את.מתחתנת? "לא, כרגע לא."

יש לך חבר? "אמממ.לא."

יש לי שכר דירה לשלם, הזכרתי לעצמי.

מפגש משפחתי שמזכיר נשכחות. תמיד ה"בקרוב אצלך."

'זה רק בראש שלי', אני מזכירה לעצמי.

לא משנה איך את נראית בעיני הדודים שלך ואצל המשפחה של גיסתך. הם כבר הבינו לבד שאת לא בנויה להיות אמא, בעיקר גיסתך. לא סתם היא קרויה 'גיסה'

 'זה לא בראש שלי.' - הם באמת מדברים עליי. טען הקול בראשי.

'את מייחסת לעצמך דברים שלא קשורים אלייך.' טען הקול ההגיוני בראשי.

'נכון' הודיתי בקושי רב.

המשפט עדיין הידהד בראשי, כי ידעתי שהמשפט הזה לא נכון לגביי, לרוב האנשים הוא כן רלוונטי, אך אצלי לא.

חשבתי שהפעם זה ייראה אחרת, בשמלה ההיא ששוכבת במתלה בארון הבגדים ומחכה שילבשו אותה לאירוע חגיגי. שם אפגוש את דודה'לה ואקבל נשיקה בשתי הלחיים וצביטות של 'קלפטע' ביידיש מדופלמת.

'אנחנו עדיין מחכים שזה יקרה'.אני יושבת בחדר של אחי, חומקת מדודים וילדים מרעישים, לא שהם לא בסדר. פשוט לא יכולה להיות ליד צווחות 'גוועלס' וכאלה, ו'לא, זה שלי' רכושני ואגואיסטי בשלב התפתחותי זה או אחר. 

פשוט הייתי זקוקה לזמן לעצמי. להתאפס, לנשום, בין כל העוגות, המטעמים והפשטידות למיניהן. מרגישה את ימי הביניים של דאז, בתקווה שהפעם אצליח לוותר על עוגה - כדי לשכוח מהבטן ההריונית שלי - שאין בה עובר אלא רק שומנים.

"בקרוב אצלך" לחשתי לעצמי. ניתוח פלסטי וזוגיות מוצלחת לשאיבת שומן,

מהבטן, בעיקר מהבטן.

מכילה בבטני את העצבות והשקט של חג מצומצם. רק עם ההורים, בלי שאר המשפחה.

מקבלת שתי נשיקות, אחת על כל לחי, פלוס עוד אחת על האף

. האף שמסמל משפחתיות.

'עובר מדור לדור. מחכה לפעם הבאה שיופיע."

"לא אצלי" לחשתי לעצמי.

איאלץ לפגוש באף של מישהו אחר ולתת לו טישו לניגוב כשהוא חולה, או טישו לעצמי - לנגב את דמעות התנין והבכי על האם שלא אהיה. אך דמעות אושר שיש לי את עצמי ובן זוג עתידי. מחכה רק לי ובזמן הנכון.

מקנחת את האף, יודעת שבחורף הקרוב יהיה לי שידוך נייטרלי לראות עמו סרט דביק מתחת לפוך החמים ושמיכת הפלנל והפליז - נשיקת אפים (אף לאף) מצפה לי, בלי נזלת.