כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    הרומן הגדול הבא

    16 תגובות   יום שלישי, 4/10/16, 09:31

    שנים רבות לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה לתיעוב שמעורר בי רובו של עולם הספרות. לא הבנתי את הסיבה לכך שרוב היצירות שהתיימרו להיות ספרותיות עוררו בי תחושת שממון ובזבוז זמן, כולל ספרים שהוללו בכל פה. נדירים היו הספרים שהציתו בי אש קטנה, וגם זו כבתה מהר. לא היה ברור לי למה כל זה כל כך גרוע. למה הספרות כל כך בלתי מושכת. והנה, היום הבהירה לי נרי ליבנה, על גב ספרה של צרויה שלו, "שארית החיים", למה זה כל כך גרוע. כתבה ליבנה: "אני מרגישה, כפי שמרגישים מיליוני קוראיה בארץ ובעולם, שצרויה שלו מצליחה לתאר בדיוק את המחשבות שלי."

     

    האם "מיליוני קוראיה של שלו בארץ ובעולם" מרגישים בדיוק אותו הדבר? האם כולנו שטאנץ, כולנו עשויים בתבנית? האם אין כל ייחוד לאדם, עד כדי כך שאפשר להכניס את כולנו לאותו סד של רגש ולצפות מכולנו לחוש אותו דבר באותן סיטואציות? האם טווח התגובות שלנו כל כך צפוי מראש? האם זה לא משעמם להחריד? עד כמה מחורבנים היו החיים, מחורבנים עד אימה, אם זה אכן היה נכון?

     

    האם אנחנו קוראים ספר כדי שיספר לנו על עצמנו? על איך שאנחנו חושבים? האם אנחנו כל כך מפחדים מפני הזר, השונה, החדש, עד כדי כך שנצטרך לראות את עצמנו בכל פסקה שמניח הכותב מולנו? האם אנחנו תינוקות, שצריך להאכיל אותנו בכפית בזהירות, רק בחומרים שיערבו לחכנו? אבל זה בדיוק מה שעושה הספרות, ומה שמתיימרת ספרות גדולה לעשות: כל הספרות עוסקת בטווח מאד צר של אפשרויות החוויה האנושית. כל הרומנים דנים ברגש. כולם דנים בקורות האדם. כולם משעממים.

     

    נכון, ספרות גדולה אמורה להציב מראה אכזרית מול פני הקורא, אבל בכך חולשתה: קורא שכבר מודע לכך שבקרבו שורצים כל כך הרבה כשלים, חולשות, פגמי אנוש ויצרים - מה הוא צריך את היצירה הזו, תהא אשר תהא, ותהיה גדולה ככל שתהיה, שתספר לו על כל זה?

     

    נכון, יש רומניים חדשניים שעלילותיהם ממוקמות בצמתים טכנולוגיים מודרניים, שכוללים סייבר וגנבות דרך רשתות מחשבים, כלי נשק וכלי תחבורה חדישים, על כל הפיתולים העלילתיים המקוריים שמאפשרים חידושים אלה - אבל גיבורם הוא תמיד האדם, על יצריו, פחדיו ותשוקותיו למין, כסף וכוח - ואין שום רומן שיצליח לחדש בנושאים אלה. רבבות סופרים ממחזרים את אותם רגשות ואותן עלילות. האם הם לא מודעים לכך שכבר כתבו את מדאם בובארי? האחים קרמזוב? החטא ועונשו? מלחמה ושלום? האם הם לא מודעים לכך שהכל כבר נכתב?

    נכון, יש רומנים היסטוריים שמבעד לכל ה"הוא אוהב אותה היא אוהבת תותו" הסטנדרטיים, מצליחים להעביר רוחה של תקופה. קולד הרבור, למשל, מאת צ'רלס פרייזר, על האווירה שבתום מלחמת האזרחים, או הנערה מן הדואר של שטפן צווייג, על ימי הדמדומים של תקופת ויימאר. אבל עלילות שעוסקות באהבה, שנאה, קנאה, יצרים ורצון לנקמה מסופרות מזה אלפי שנים. אומרים שכל הפילוסופיה המערבית היא הערת שוליים לאפלטון. לא יודע אם זה נכון. אני לא בקיא עד כדי כך. אבל נראה לי די בטוח לומר שכל הספרות המערבית היא שכפולים חיוורים של האיליאדה והאודיסיאה, פלוס כמה מחזות יווניים (אדיפוס וחבריו) ואולי קצת שייקספיר לקישוט. אני מודע לכך ששייקספיר לא כתב רומן אחד בכל חייו. רק מחזות וסונטות. ועדיין, לעומקי הרגש שהוא הגיע בחצי הכרה עם יד קשורה מאחורי הגב ואחרי נבוט בראש, לא הגיע אף אחד אחר מאז ועד היום.

     

    אז מה כן? ספרי עיון. הם מוציאים את הקורא מאזור הנוחות שלו. הם לא דנים ברגשות, אלא אם כן מדובר בגילויים מדעיים על אופן היווצרותם וביכולת המדעית לנתח אותם ולהשפיע עליהם. ספרים שדנים בהיווצרות החיים, בהתפתחותם, בכוכבים, בכדור הארץ, בהרי געש, במצולות האוקיינוס, בחי ובצומח, בפסיכולוגיה ובהיסטוריה. אני לא רוצה עיסוי לאגו נוסח "הוי, היא מתארת בדיוק מה שאני מרגיש", או התבחבשות ברגש. אני רוצה ללמוד.

    אז עזבו אותי מרומנים. אל תגידו לי שזה הדבר הבא, או הדבר הכי גדול, או שזה ילמד אותי. תנו לי ספר על מערכת העיכול. תנו לי ספר על חידושים בגנטיקה. תנו לי ספר על דפוסי חיזור בעולם החי. משהו, רק לא שוב רומן. אם תתנו לי את הרומן הגדול הבא, חי נפשי, אני אצרח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      בדיוק!
        17/10/16 13:27:
      עצם הביקורת שלך היא בפוסט כנגד העולם הספרותי פלקטי ומתייחס למגוון המחשבות, תגובות, חוויות, אסוציאציות כמקשה אחת. כמישהו כותב שהוא נפעם מספר, זה אומר שכולם נפעמו באותו אופן? לא. למערכת העיכול יש את האינטרנט. זו דעתי.
        7/10/16 08:32:
      לגמרי חושב כמוך, כמעט..., כבר היו לי נפילות מפוארות עם מיטב הסיפורת, ולא הצלחתי לצלוח עמ' מס' 30 בהן..., ו..., כן..., אני לא נופל כבר להגדרות כמו "ספר חובה" וכיו"ב. אני מוצא את עצמי חוזר לסיפורת ישנה יותר, בוא נאמר, ספרים שנכתבו לפני 20 ו-30 שנים (אפילו יותר...) כוללים תירגומים שנראים ונתפסים היום כארכאיים..., אז היום אני קורא יותר ספרי-מתח בגדר "ספרי טיסה", משהו בסגנון סדרות המתח הבלשיות, אתה יודע..., 50 דקות והכול פתור..., וגם בהם אני די מקמץ ומסנן..., לא, לא מערכת העיכול..., אבל מאוד נהניתי לקרוא את "מבצע קציצה" של מקינטייר (ממליץ לך). (:
        6/10/16 07:18:

      ציטוט: "נכון, ספרות גדולה אמורה להציב מראה אכזרית מול פני הקורא"

      מה היא ספרות גדולה?

      מי קובע גודל?

       

      בני אדם זקוקים להשתייכות.

      כאשר אני מרגישה רגש דומה למה שקורה לי בחיי, בספרות, אני נהנית.

      כשזה כתוב בצורה מרומזת ובאנלוגיות, זה מהנה פי כמה.

      וכן גילוי דבר חדש.

      הספר "ספינות טרופות" (אקירה יושימורה) מזכיר לי את הסיפור "מסע הערב של יתיר" (א.ב. יהושע) .

      בשניהם ישנה אלימות של בני אדם שבאה מתוך צורך ולא כתגובה על דבר מה שהרגיז והכעיס.

      האם בן אנוש  יכול להעיד על עצמו כאלים?

      אותי הפעים לגלות את זה.

      גם לי אין כבר כוח לסופרים ארכניים כזו שציינת, אבל בעיני הסיפור המקראי - למשל - הוא גאוני. קרא נא בתשומת לב את הפרק המתאר את פרשת דוד ובת שבע, למשל. שים לב לרמזים השתולים בו ומעבידים את מוחו של הקורא: זמן אביב והמלכים במלחמה ודוד יושב לו בביתו ומביט לו בבת שבע .... וגו'. או, למשל, סיפור ארכני ביותר על תלאות אברהם החפץ לקבור את שרה ונאלץ לנהל מו"מ בן... פרק שלם ולשלם טבין ותקילין... נדמה לי שכבר כאן מנסים לרמוז לנו משהו, שקצת מנוגד להבטחות שנירש את הארץ וגו'. אז אנא, בלי הכללות.
        5/10/16 18:21:

      אני קוראת עכשיו את בידיים ריקות (המנושל בתרגום הקודם) של אורסולה לה-גווין, היא לוקחת אנשים ושמה אותם במקומות אחרים, גורמת לנו הקוראים, לפתוח את הדמיון לסיטואציות אנושיות אחרות מאלה שאנחנו רגילים להם. לעולם בלי רכוש והדרך שבה אנשיו שופטים עולם שדומה מאד לזה שלנו. בצד שמאל של החושך, היא מתארת עולם בלי מין מוגדר.

      קיצור, אם השתעממת מהרומנים, אני ממליצה מאד על ספרות בדיונית. היא לוקחת אותך למקומות אחרים ובעיקר כזו שכתובה ע״י נשים. אני מוצאת אותן מרחיקות אל מעבר לדמיון ועדיין שומרות על האנושיות.

        5/10/16 16:05:
      כתיבתך המגרה את הקורא לסתור את דעותיך ו/או להסכים איתך (באשר לספרות המחקר) היא תחבולה מוכרת וידועה. היא בבחינת הזמנה לקורא להתעמת עם רעיונותיך. במקרה זה, אין הוא מביע את דעתו, אלא מגיב לנאמר. בדרך זו מוגבל המגיב.
        5/10/16 16:04:
      ספר טוב הוא ספר שמאתגר ומושך ומעניין. ביקורות ויחצני"ם קשקשנים גדולים.
        5/10/16 15:43:
      ספר טוב קורא את הקורא
        4/10/16 21:22:

      *

      אתה כותב בצורה מיוחדת, משעשעת אך רצינית מאד, והפנצ' ליין כאן מקסים ונכון.

      אני מתחילה בעקבות מה שכתבת לחשוב אחרונית איזה ספרים באמת ממש אהבתי וזוכרת, ויש בהחלט משהו בדברים. אלה ספרים שיותר מחקריים, תיעודיים ולא סגונונות אחרים.

      שנה טובה איש.

      תמונה קשורהתמונה קשורה

        4/10/16 17:41:
      יש ספר ויש סופר(ת)... לדעתי ספר טוב נצרב בזיכרון ללא קשר להוא או היא. דוגמאות (בקטנה): סמי מיכאל (למשל חצוצרה בוואדי) עמוס עוז (למשל קופסא שחורה), אביגדור דגן (ליצני החצר, בינת השכווי), ארווין יאלום (למשל בעיית שפינוזה), חיים פוטוק, דוד גרוסמן ומאיר שלו, ולהבדיל דגלס אדמס, וקרלוס קסטנדה. אולי זה גם עניין של גיל, כשהייתי ממש צעירה התפעלתי מאיין ראנד, ובשנים האחרונות התפעלתי מהארי פוטר... (גילוי נאות - בהתחלה סירבתי לקרוא, אך כשהילדים נהנו קראתי ונשביתי בקסם). מצטרפת לנעמי בהצעה להחליף את מה שאתה לא אוהב...
        4/10/16 12:09:



      אני רואה רק את הסרט אחי. למה לבבז ימים בלקרוא משהו שאפשר לראות בשעה וחצי ?!

       

      בברכה,

      אמה עמית

       

      ________________________________

       


      הוצאת רסלינג משנה את שמה ל"ספריה לעאמה".  

      לא מסכימה איתך, אבל מבטיחה לא לתת לך את הרומן הגדול הבא :)

        4/10/16 11:41:

      מסכימה בקשר להזדהות. לא הייתי קובעת 'ציון' על פי הזדהות.

      זו טעות. לדעתי זו טעות.
      ולעניין התבנית כך בנוי מוחנו. אדם נאור מודע לכך.

      נלחם בה חוקר אותה.

      מה שאתה עושה כאן, בעצם.

      - מזווית הראיה שלי.

        4/10/16 11:00:

      אנחנו עולם גוסס שמאולף לחכות לעונג הבא, שמתוכנת לחקות אחרים, שמקוריות מקומה בבית מרגוע, שקונים במבצעים של 1+1, שאומרים למה לחשוב כך או אחרת ועל מה לחשוב, לרבות המדינה הזערורית שלנו והביצות הרבות שבה. המניפולציה הגדולה ביותר שמספרים כאן שפעם ייבשו ביצות...הבילהרציות נשארו, והן אוכלות לכולם את המח. עד כאן הקינה.

       

      יש לדעתי אחד משני דברים שאתה יכול לעשות: לשים משקפיים אחרות בכל פעם שאתה נתקל בתוכן מפורסם כלשהו. או. לכתוב בעצמך, לעצמך, ומי שמתחבר מתחבר. תלוי עד כמה אתה אמיץ להגדיר לעצמך מציאות ולא רק להקיא את הקיימת. אנשים הם עוברי אורח בספרות ונוטים ללון רק איפה שהמילים לא תופסות את הרבה מקום כי אז לא היה זמן לעשות פרנצ' בציפורניים אם whatever.

       

      נ.ב. אני להוציא את א.ב. יהושע לא מטריח את עצמי בתוצרת מקומית בסיפורת.

       

        4/10/16 10:39:
      אם יורשה לי... בלי רוגז... קיבלת ספר מתנה לחג? החלף אותו באשר חשקה נפשך - ספרי עיון.. שנה טובה :-)

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין