כותרות TheMarker >
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    יום כיף

    11 תגובות   יום שלישי, 4/10/16, 14:44

     

    יום כיף לעצמי

    מכינה לי נס קפה במאג ענקית ואף מפרגנת  בסוכר במקום סוכרזית.

    מעלה לי את "את לא כמו כולם" של משינה, מגבירה את הקול.

    מדליקה לי ג'וינט קטן ששמרתי.

    וואו איזה קשה היה לשמור עליו.

    אחד החוקים שלי בנושא לקיחת השליטה על החיים היה להפסיק לעשן.

    כמעט אפס סמים קלים ומעט מאוד סיגריות.

    החלטתי שאני שולטת בסיגריה ולא היא בי.

    אני מחליטה מתי וכמה ואיך היא באה לי ואני כבר לא סוגדת לה.

    יכולה גם בלי הכלבה הממכרת.

     התחלתי לעשות עם עצמי משחקי שליטה קטנים.

    קניתי קופסת סיגריות ותקעתי אותה במגירת הסכום וכל פעם שפתחתי את המגירה ראיתי את הסיגריות ולא נגעתי בהם.

    כל פעם אחת כזאת היא ניצחון קטן  שעשה דברים מטורפים להרגשה שלי על עצמי אחר כך.

    אבל היום בא לי וגם מגיע.

    אוף איתי.כל הזמן מתנצלת ומסנגרת על עצמי.מתי אני אפסיק עם זה.

    אבל אני לא יודע תגלי לי מי את תגידי לי מי את את לא כמו כולם"....

    כך שר לי יובל בנאי ואני אומרת לעצמי שאני באמת מיוחדת.

    הורדתי בגדים ונשארתי רק עם מגבת.

    יושבת לי מול המחשב ורואה ביוטיוב את הקליפ של את לא כמו כולם  ומדליקה לי את הג'וינט.

    וואו...

    אני מרגישה את השרירים שלי מתכווצים להם בציפייה לשאיפה הראשונה.

    זו שלוקחים עמוק לראות ,מחזיקים שם כמה שניות ואז לוקחים עוד אחת עמוקה כזאת ואז משאירים בפנים.

    1 2 3 4 5 6 7 אני סופרת כמה שניות אני מחזיקה את העשן הממסטל בתוכי.

    מוציאה בנשיפה ארוכה ואיטית.

    עיניי עצומות ואני מתחילה להרגיש את הכבדות הנינוחה הזו שמתפשטת בי.

    פתאום הגוף שלי רפוי,הכל נעים לי מסביב.

    השיר של יובל נגמר.

    בא לי להמשיך לצלול עם עוד משהו.

    . אני מעלה האוס , לא משנה לי מי ההרכב.

    אני לוקחת עוד לגימה מהנס קפה ואז עוד שאכטה.

    אני מרגישה את הראש שלי נופל טיפה וכמו סחרחורת קטנה כזאת מתערבלת בי.

    יוו זה טוב החרא הזה ויותר טוב זה שאני כבר לא מעשנת אז בשבילי כמה שאכטות זה לעוף.

    אני אחראית כל הזמן ואני אחלה אמא ואני עובדת קשה ואני מטפלת בבייבי שלי למופת אז זה בסדר לגנוב לבד קצת זמן לעצמי.

    די כבר.אני צורחת עלי בפנים.

    די עם הכתבי אישום האלה שאני תופרת לאנוכי כל הזמן.

    אני מנקה את המחשבות האלה המציקות ומתמכרת שוב לתחושה הזו של ריפיון מוחי.

    המגבת נשמטת ממני קצת ושד אחד שלי נותר חשוף לקור.

    אני מרגישה את הפיטמות שלי מתקשות.

    אם יש משהו שסטלה עושה לי זה להגביר את החרמנות.

    הכל יותר עוצמתי כשאת מעשנת.המוזיקה מחודדת יותר כי את צוללת לתוכה ולא נותנת לה לעבור לידך.האוכל טעים יותר והחרמנות מטריפה.

    אני לא צריכה עכשיו להתאמץ ולארגן לי סצנות מין בראש.

    אני פשוט אעשה את זה פה ליד המחשב לפני שאני מתקלחת.

    אני מפסקת רגליים ונוגעת בעצמי.

    המוזיקה  עם ראשי המסטול זה כמו לונה פארק.

    אני שומעת את הטלפון המחורבן שלי מצלצל.

    מה קשור עכשיו להפריע לי?

    יוו זה לא מפסיק,אני משתדלת להיות ממוקדת במלאכת העינוג העצמי ולהתעלם מהצלצול אבל זה קודח לי בראש.

    הפסיק.טוב אפשר להמשיך.

    אני מגבירה את הקצב רוצה כבר להכנס לאותו מוד סופי של תחילת האורגזמה.

    פאק... עכשיו הטלפון שלי צורח סמסים.

    יוו זה חייב להפסיק.

    אני מתעלמת עוצמת עיניים חזק וממשיכה.

    גמרתי כשאני מתנשפת ונאנחת.

    עוד שתי דקות נשארתי שם רפויה.

    ושוב אני אומרת את מילות ההודיה הקבועות שלי:"ותודה לאלוהי האורגזמות שהביאוני עד הלום".

    אני קמה והטלפון מצלצל שוב

    וואו

    לא ב א לי לקום.

    אני נותנת לו להמשיך לצלצל.

    איזה באסה שנשים עדיין לא במקום הזה שבו הן מרגישות בנוח להודות שהן נהנות מלענג את עצמן.

    אפילו בינן לבין עצמן הן בקושי יכולות להודות בזה.

    מה דפוק בחברה שלנו שלגברים יש טאבו על כל כל הרבה דברים.

    אפילו את האוננות הם לוקחים לנו.

    זה בסדר שהם מדברים על זה כל היום ואיך הם עושים ומול מה. ואנחנו כנשים אפילו לא מסוגלות לפרגן לעצמינו.

    אני מינית .נקודה.ואני לא מתביישת בזה.ואני אוהבת לגמור ואני אוהבת להרגיש.

    ואני לא מוותרת על איך שהגוף שלי מגיב לאותן התכווצויות.

    חפרתי אה?

    אפילו לעצמי זה נשמע מוגזם.

    הטלפון שוב צורח ומפר לי את השלווה.

    אני מסדרת עלי את המגבת וקמה.

    אני כל כך לא שלמה עם הגוף שלי אחרי הלידה של שאני אפילו לא מסוגלת ללכת בבית ערומה כשאין אף אחד שיסתכל.

    אני חושבת שאני התמלאתי מידי.

    וואלה... הנה החלטה חדשה. הצלחנו לשלוט בסיגריות. עכשיו נתחיל באוכל.

    אבל למה בעצם? אני לא יפה ככה?

    תמיד אומרים לי שיש לי פנים יפות ושאני סקסית.

    אולי משקרים לי?

    אני עונה לטלפון.

    זו שולי.

    איכשהו החברה הזו שלי לא נוטשת אותי. לא מרפה ממני למרות שאני נעשיתי עויינת לסביבה,שאין לי עצבים לאף אחד.

    "מה קורה" ????

    "יאללה מה עושים? כמה זמן יש לנו עד שאת מוציאה מהמעון"?

    "יש לנו כמה שעות טובות"אני עונה

    "אז חצי שעה אני אוספת אותך. תתכונני" היא מנתקת.

    או קיי... חצי שעה.

    אני עפה למקלחת.

    מניחה את שאריות הנס קפה שלי על השיש ופותחת את המים.

    נותנת לחמימות לשטוף אותי.

    לוקחת מהסבון חלב ודבש שלי ומתחילה להסתבן.חופפת את השיער ומעסה עם מסיכה.

    לוקחת סקוטש חזק ומתחילה לשפשף את הגוף עד שהוא נהיה אדום וצורב.

    מצחצחת שיניים ומסתרקת באמבטיה עם המסכה.

    מציצה אל המראה לרגע ורואה את החלק העליון שלי.

    אני די יפה במקלחת,אני אומרת לעצמי.

    השיער  הרטוב שלי משוך לאחור והפנים והחזה שלי אדומים מהחום.

    אני יוצאת ומתנגבת לאט, מתמרחת בקרם בריח תותים ויושבת עם המגבת על המיטה, נרגעת מהחום שבמקלחת.

    אני בוחרת מה ללבוש.

    מוציאה תחתון שחור עם תחרה וחזייה אדומה.

    החזה שלי נראה מדהים בה,הוא ממלא אותה ואני כמעט מתחרמנת על עצמי כשאני לובשת אותה.

    אני מחליטה להשקיע קצת ולזנוח את הלאות והעייפות הדכאונית שפשטה בי בחודשים האחרונים.

    לבשתי מכנס שחור צמוד וגופיה עם מחשוף לא מבוטל.על הגופייה לבשתי עליונית והוספתי לזה צעיף שחור דק.סוגר את הצוואר אבל משאיר את המחשוף פתוח לרשות הכלל.

    עשיתי פן מושקע ושיערי המובהר צנח לו בגלי בלונד חום כמעט עד התחת.

    איפרתי את עיניי הגדולות בעיפרון שחור והבלטתי את שפתיי המלאות באודם בצבע דם.

    אודם פרחי אני יודעת אבל שיזדיינו כולם.

    בעיקר מתחסדי היקום.

    השפרצתי כמות נדיבה של בושם ויצאתי החוצה.

    הקפדתי להפעיל מכונת כביסה לבגדים העדינים של בני יחידי והנחתי נילון על הכביסה שבחבל למקרה שירד גשם,נישקתי מזוזה ויצאתי לדרכי.

    אולי אני מעשנת ואולי אני גם משתרללת עם עצמי אבל אף אחד לא יגיד לי שאני לא מתפקדת בביתי.

    יוצא לי לחשוב הרבה על משמעות היופי בעולמינו.

    אני לא חושבת שהיופי הטבעי שלי זוהר מספיק.

    עם השנים למדתי למצוא את החלקים היפים שבי ולהדגיש אותם, לגרום להם לזהור.

    למדתי להדגיש את עיניי הגדולות. אין  להן צבע כחול נדיר או ירוק מהפנט אבל צורתן  גדולה  וצבען חום אז אני מדגישה אותן.

    שיערי מתולתל בשוטף, אני מחליקה אותו וצובעת לבלונד עם פסים.

    שפתיי מלאות ואני ממלאת אותן באודם אדום מפתה.

    המראה של הפן הזוהר האיפור המודגש וקצת מחשוף גורם לגברים לפנות אליי.

    ויש מצב שאם אנחנו מדברים על ההתהדרות הנשית כעל תפאורה אז התוצאה הישירה של זה היא הצגה.

    וכשאני מרגישה שאני נראית טוב וכשאני עוטה על עצמי את סממני הנשיות אז אני גם משדרת את זה.אני כנראה מחייכת יותר ונגישה יותר.

    אני נוטפת את זה.

    ואני ממש עורכת מחקר בנושא.

    בימים שאני סתם חופפת ויוצאת מהבית בלי איפור ובלי שיער מוקפד, אני לא זוכה ליותר מידי מבטים.

    אבל בימים בהם אני דואגת לתקתק את עצמי אני צועדת וקולטת מבטים של גברים שונים מפנים ראשם אליי.

    פתאום השומר בעבודה יגיד לך בוקר טוב.

    וואלה גם אתמול הייתי פה.שכחת????.??

    פתאום המוכר הצעיר במכולת יחייך אלייך ויציע לסדר לך את המצרכים בשקיות.

    גברים יותר נחמדים לנשים מצודדות.

    זה איום ונורא.

    זו תעודת עניות למין הגברי.

    זה ממקם אותם במקום גבוה בסולם השטחיות.

    אבל זה קיים.

    שומעת צפירה.

    "גם עכשיו את חולמת?" שולי מוציאה ראשה מהחלון.

    "חחח" אני מגחכת בלי לענות.

    "לאן הולכים"? אני סוגרת את הדלת ונותנת לה נשיקה.

    היא לא עונה לי.היא עסוקה עם הטלפון שלה.

    זה מחרפן אותי כשהיא נוהגת ומסמסת ככה כמו מטורפת.

     

    הגענו לתל אביב ,שולי חונה ואני יוצאת מהרכב.

    או קיי... היא לוקחת אותי לספא עם מסג.

    כמה עלה לה החרא הזה?..

    לא בא לי להרגיש חייבת.

    עוד פעם אני לא רוצה לתת לאנשים לפנק אותי.

    אני אהנה.

    אנחנו נכנסות כל אחת לחדר לבד.

    וואו כמה זמן לא עשיתי משהו כזה מפנק לעצמי.

    שנים...

    החדר חמים ונעים עם ריחות וניל עדינים, יש מוזיקת עם כזאת  מרגיעה ומיטה גדולה באמצע.

    נכנס המסז'יסט.

    "נעים מאוד אני אנדריי.תורידי את הגדים,שימי על עצמך מגבת וחכי לי על המיטה".

    פשששש אני חושבת לעצמי.יש לך את זה ביותר מחרמן?...

    אני מורידה את הבגדים ומסדרת בערימה מסודרת על כיסא קטן.

    אני אוספת את שיערי כדי שהפן לא יהרס לי מהשמן שהוא עומד למרוח על גופי.

    שוכבת על המיטה על הגב כשמגבת בקושי מכסה את שדיי המלאים.

    הוא נכנס,אני מרגישה קצת מבוכה מהולה בהתרגשות.

    בכל זאת גבר עומד לגעת בי עכשיו ואני ערומה מלבד התחתונים.

    טוב שלבשתי את היפים שלי באמת!
    הייתי רוצחת את שולי אם הייתי באה עם סתם תחתונים.

    חח נכון שלכל אישה יש את תחתוני החירום האלה מכותנה מעפנה? נקרא להם תחתוני מחזור בשפה נשית מדוברת.ואיזה באסה זה שדווקא כשאת לובשת אותן יוצא לך להיות חשופה עם מישהו.

    אז זה לא המקרה ותודה לאל הטוב על כך.

    "את רוצה את זה חזק בינוני או חלש"? הוא שואל אותי ברצינות.

    חזק מאוד,קרע  לי את הצורה,פרק אותי לגורמים,תחבוט בי בידיך הגבריות.

    לא אמרתי את כל זה.

    "בינוני בבקשה" פלטתי בעדינות.

    הרי אני אישה מעודנת ואצילית שלעולם לא תודה בפני גבר שהיא כמהה למגעו החזק.

    הוא התחיל עם הרגליים.לקח שמן חם ומרח עלי ועיסה אותי עד השוק וחזרה למטה.

    עבר לרגל השניה ועלה עד הירך.

    וואו אין מצב שאני חרמנית שוב.

    ככה זה נמשך עשר דקות.

    אחר כך הוא עבר לכתפיים והתחיל לעסות לי אותן עד שקע הצוואר וכל פעם אני מרגישה כאילה הידיים שלו יורדות עמוק יותר אל החזה שלי.

    וואו איך רציתי שהוא ימשיך עוד קצת.

    בפנטזיה שלי הוא מסתובב אליי כשאני שוכבת על הגב פותח את רוכסן מכנסיו בלי לדבר.

    בזמן שאני מסתכלת המומה הוא משאיר את המגבת עלי אבל מקרב א הרגליים שלי אליו ומפסק אותן.תוך שניה אני כבר מרגישה את הזין שלו חודר אלי ומבתק את חוסר הבתוליות שלי.

    "את יכולה להסתובב.שכבי על הבטן" הוא אומר.

    אני קמה ומתיישבת כדי להסתובב וחשכב על הבטן.אני מחזיקה ברישול מה את המגבת,נותנת לו להציץ קצת לחזה שלי.

    כשאני על הבטן הוא ממשיך עם העיסוי.

    "את נורא נעימה".

    "כן.אני יודעת".

    אני שומעת אותו מחייך.

    זהו.זה נגמר.

    הוא יוצא מהחדר ואני מתלבשת. מרגישה את הגוף שלי שר מאושר צרוף.

    אני יוצאת ומשאירה לו טיפ 20 שקל.

    פוגשת את שולי בחוץ ומחבקת אותה.

    "תודה יקרה שלי. אוהבת אותך".

     

    ( נכתב לפני כ 3 שנים אך רלוונטי כאילו היה היום , נזכרתי בזה כשקראתי את הקישור המצורף)

    http://cafe.themarker.com/post/1343084/

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/16 23:36:
      מה שמתחיל בנס נגמר בנס
        6/10/16 21:12:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2016-10-06 00:06:46

      לא עסק שלי, רק למה לא מכבה את הקולות והרטט של הטלפון כשאת מאוננת ?

       

      אלוהים נמצא בפרטים הקטנים אה..

        6/10/16 07:49:

       

       

      ברוטוס:   מגיע לך להרגיש מלכה

       


       

      נטוס:      אם אין גבר יש תורה, תורה של האשה לענג את עצמה. כבוד

       

       

      ..

        6/10/16 01:14:
      יש כמה נקודות ש........
        6/10/16 00:06:
      לא עסק שלי, רק למה לא מכבה את הקולות והרטט של הטלפון כשאת מאוננת ?
        5/10/16 23:03:

      צטט: סימורבאטס 2016-10-05 18:22:10

      קראתי ואני מודה שבשלבים מסויימים גם התחרמנתי. כמה אני אוהב את הכתיבה המשוחררת שלך על המיניות שלך, על הדבקות במטרה הנכספת - הגעה לאורגזמה. שנה טובה שתהיה לך יקירתי ! }{

       

      שנה מהממת לך סימור 

        5/10/16 20:45:
      אלופה !
        5/10/16 18:22:
      קראתי ואני מודה שבשלבים מסויימים גם התחרמנתי. כמה אני אוהב את הכתיבה המשוחררת שלך על המיניות שלך, על הדבקות במטרה הנכספת - הגעה לאורגזמה. שנה טובה שתהיה לך יקירתי ! }{
        4/10/16 21:14:
      הקרדיט מגיע לך. FREE יקרה תודה על העזרה הטכנולוגית
        4/10/16 21:10:
        4/10/16 15:44:
      כשהגעתי לשורה האחרונה שכחתי איך רציתי להגיב. תודה על הקרדיט :)

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין