כשאתה קורא לעזרה, מתוך החושך הנורא, כאשר אתה קורה לעזרה, מתוך היאוש הגדול שלך, כאשר אתה יודע, שהכל כבר אבוד, ואין עוד מה לאבד, וכלו כל הקיצים, קריאתך תצא מלבך, כקול שופר גדול, מרעיד רקיעים, שהם רקיעך, מנתץ אותם לרסיסים, מגלה לדעת עצמך, הטהור המאיר, שאהבה אתה, אושר עד מאיר. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט מקסים
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן.
הזמן החשוך ביותר הוא הרגע שלפני עלות השחר.
כתיבה איכותית - מרגשת , מביעה עוצמה רבה.
יישר כוח!
גמר חתימה טובה.
בברכה
אהובה.
תודה
האנשים הם האור.
את חיוש האור.
היי יצחק היקר
המילים מאוד חזקות
כשאדם נימצא בשאול תחתיות השאיפה שלו לעלות חזרה מעלה
ובכולנו יש את האור הזה
ואנשים לא מפנימים שהם צריכים לחפש אותו בתוך תוכם
שבת נהדרת
מסכימה גם עם זה..
המרחב והזמן אחד הם. הכל כבר פה בדיוק במידה שאינו...
יש לפקוח אותן(:
אין קיצורי דרך,
כי אין דרך,
כבר שם,
רק שתפתחנה העיניים לראות...
כאשר אדם שוקע באשליית הייאוש והמחשך,
הוא שוכח את היותו האור.
לכשייווכח בכך,
אין מאושר ממנו.