כותרות TheMarker >
    ';

    כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות

    20 תגובות   יום רביעי, 5/10/16, 09:32

    ארקדי דוכין מספר, כי שמע שיחה שהוקדשה לראש השנה. במסגרתה נאמר "כי יש לאדם הזדמנות לשים את כל מה שהיה מאחור, ולהתחיל בדרך חדשה שתביא אותנו למקום הרבה יותר טוב". והוא ממשיך לספר "בבוקרו של יום המחרת, ראיתי את אשתי סימה צופה בשיעור המסביר מאמר 'מהו, במסתרים תבכה נפשי', ויושבת ובוכה. הדברים ששמעתי בשני השעורים, ניקרו בי כל השבוע, ובסופו של שבוע כתבתי את השיר המורכב משני השיעורים".

    ארקדי מוסיף ואומר: "השיר הזה עבר דרך כאב פרטי שלי. הוא נכתב מתוך מצוקה של אדם שרוצה לעשות משהו חדש עם עצמו, להיפרד מהעבר, במובן הרע שלו, ולהתחיל משהו טוב יותר, אבל לא יודע כיצד. המילים ששמעתי באותו בוקר על הבקשה לעזוב את הדברים השוליים בחיים ולצאת לדרך חדשה נגעו בי והשאירו עלי רושם עז". ואז כתבתי את השיר:

    כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו 

    עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו. 

    ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה, 

    רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה. 

    אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא 

    מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו. 

    כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות 

    דרכו הדרך לחופשי במסתרים תבכה נפשי

    והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר, 

    גם בעבודה, גם בתוך הבית 

    מרגיש מבפנים שום דבר. 

    לפעמים מעדיף את החומר, 

    לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום. 

    רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול. 

    ועוברים חודשים של טוב ורע, 

    הבלבול רק גובר וחונק, 

    עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, 

    הוא קם ובוכה וצועק. 

    כל השערים ננעלו... 

    וזה לא בכי מעירפול ידיים, 

    פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר. 

    צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים. 

    ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה 

    הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה. 

    מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו. 

    אין כלום בעולם הזה, רק הבורא,

    אדם מאמין בכל דבר כשרע לו. 

    כל השערים ננעלו.

    http://cafe.themarker.com/video/3341901/

    שם השיר "שער הדמעות" והפזמון "כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות", מבוססים על האמור בתלמוד "אמר ר' אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה... ואעפ"י שננעלו שערי תפילה שערי דמעה לא ננעלו".

    סיפורו של ארקדי דוכין, מוביל אותי לפוסט שקראתי כאן, סיפורה של אם. בו היא מתארת את הקשיים, הכעסים, הבכי והדמעות, על האוטיזם בו לקה ילדה. התיאור קורע לב, על ההתמודדות, על הבכי העצור ועל הדמעות הפורצות. אני לא יכולתי להישאר אדיש למקראן של מילים, ושלחתי לה הודעה בה כתבתי "בעיני את גיבורה". תשובתה של אותה אם "אני לא גיבורה. זה מה שקיבלתי וזה מה שאני צריכה לעשות. זה הבן שלי ואני אוהבת אותו". למרות תשובתה, אני מעריכה כן כגיבורה, כי יש כאלה שלא יודעים לקבל עובדה זו, ושולחים את פרי בטנם למוסד (ואיני שופטם על כך).

    לגבורת האם מצאתי, כי עפ"י תורת הקבלה המים קרויים ''כח החסד' ולכן שערי דמעה לא ננעלו. כי הדמעה באה מכח המים,  שהם כח החסד, המיוצג בצד הימין. הדמעות נובעות מן הצד הימני של המוח, מכיוון שהן קשורות בקשר הדוק למידת החסד והרחמים שמקורו צד ימין. לכן גם רחמי האם על הילד הבוכה, מעורר את הצד הימני של מוחה שהוא צד הרחמים. זה מסביר את אהבת אם לפרי הבטן, אולי אין זה מביא לריפוי, אבל משהו בהתמודדות, אולי מנחם במעט ומצנן את הכעס.

    כאן אנו חוזרים לתחילת הדברים, כשם שהמים בכוחם לשחוק אבנים, כך דמעות האדם פורצות שערים. והוצאתן של הדמעות, הן ניקוי מחשבת האדם מטרדותיו ומצוקותיו. כי על הדמעות אומרים "שהן פסולת המוח", ובהוצאתן החוצה אני מנקים את המוח.

    ובימים אלה בו נושא האדם תפילה לטוב, גם אם לא מובנים תהליכים בנתיבי עולם, נדע לקבל את הרע כפי קבלת הטוב, ובתקווה לימים טובים של אור מתוך החושך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/19 12:04:

      צטט: מאריאנטואנט 2016-10-05 17:01:17

      כתבת על שער הדמעות ועל שערים שננעלו ואני רואה חומות. חומה שיש בין הילד שלי לבין העולם. שנה שעברה כעסתי מאוד לפני יום כיפור. השנה אני עייפה, אני נכנעתי.אני פחות כועסת. אולי עדיף היה לשער הדמעות גם להיות נעול. עכשיו אתה ריגשת אותי עד לדמעות . בעיקר על זה שאני לא מצליחה לקבל את הגזרה הזו. לא מבינה אותה. כתבת פה את אחד הדברים היותר מורכבים שיצא לי להתקל בהם. אין פה אופטימיות רגילה שיש לאלה המשדלים לדת. יש פה מציאות קשה שאומרת שהנחמה תבוא משמים גם כשהן יפלו עליך.

      אומר "אסור לך ליפול לזרועות הייאוש", כי יש לך תפקיד בעולם. כן, למרות הקושי, זה פרי בטנך ואת אוהבת אותו. וטוב שנהרות הדמעות לא נחסמו, והנה עובדתית את כותבת על זה, והכתיבה היא הדמעה. 

        22/1/19 12:02:

      צטט: נטעהתמר 2016-10-05 14:29:22

      נפלא הכתוב, גם מילותיו של ארקדי דוכין וגם מילותיך שלך. גם שאני לא באה ממקום של דת, קל לי להבין ולחוש את הדברים הכתובים ממקום אנושי, רוחני. יש מי שהדת והאמונה עוזרת לו להתחבר לאהבה, לטבע, יש מי שזו עבורו - אמנות, יש וזה - טיפוס הרים, כל אחד ודרכו שלו.. תודה לך אור יקרות ♥

      העולם הרוחני הוא מסקרן, ויש בו משיכה לרבים רבים. כך הם הדברים, שהולידו את השיר הזה. ללא ספק, הוציא ארקדי, את קרביו הפנימיים, החוצה בשיר זה. ואם זה נתן לו את השקט הפנימי, זכה מאוד.

        7/10/16 18:40:
      תודה
        7/10/16 18:24:

      "שערי דמעה לא ננעלו"

      תודה לך חבר יקר על הרשומה

      שנה שכולה אור וברכה

      שבת נהדרת

        6/10/16 20:13:
      טקסט ארוך ומעשיר, כהרגלך.. אדם המניח לדמעות לשטוף את המועקה, חוסר האונים, הכעס, החרדה, הפחד ושאר ירקות שליליים..למעשה מנקה עצמו ומודה שלפחות בנקודה זו בזמן אין לו מוצא,לפחות לא לרגשות. ואזי, נפתחים שערי שמיים. אולי משום ששערי שמיים אינם יכולים להשאר נעולים בפני זה שהרגש חונק אותו עד כדי נקודת שבירה..
        6/10/16 11:15:
      בעת מצוקה, אדם גם בקש יאחז, ואני מקנאה במאמין בבורא. ההקלה שזה מביא. ויש גם האין ברירה, שמחלץ את הגדולה והאומץ מתוך אנשים. ויפה שהבאת לפתחנו, לחשוב, להרגיש. אולי גם להירגע, דרך הדמעות.

      צטט: debie30 2016-10-06 07:49:39

      העלית דברים מעוררי הרהורים ומחשבה. מקור הדמעות רגשוהתרגשות חזקים מאוד, ואם באותו רגע מתבונים פנימהלפעמים מוצאים את הכח למצוא תשובה ואולי לעשות שינוי.

      יפה כתבת ההתבוננות פנימה, רק כשמתבוננים פנימה, אנו מבינים יותר תהליכי חיים. וכאשר מבינים קל יותר להתמודד, עם קשיים.

        6/10/16 07:49:
      העלית דברים מעוררי הרהורים ומחשבה. מקור הדמעות רגשוהתרגשות חזקים מאוד, ואם באותו רגע מתבונים פנימהלפעמים מוצאים את הכח למצוא תשובה ואולי לעשות שינוי.
        6/10/16 06:52:

      צטט: חני.א 2016-10-06 06:51:44

      ארכדי אכן פנה לדרך חדשה של הרב לייטמן.ולמען האמת הייתי כאורחת באחד הארועים הגדולים של מפגש קבלה זה היה מדהים מבחינת האנרגיות. וכן תמיד צריך לשים דברים מאחור ולצעוד קדימה כמו נחום תקום...שנה נפלאה וכתבת דברים מהלב.
        5/10/16 22:19:
      תודה לך ולארקדי. אהבתי. אכן צוהר להתבוננות נוספת/אחרת
        5/10/16 17:01:
      כתבת על שער הדמעות ועל שערים שננעלו ואני רואה חומות. חומה שיש בין הילד שלי לבין העולם. שנה שעברה כעסתי מאוד לפני יום כיפור. השנה אני עייפה, אני נכנעתי.אני פחות כועסת. אולי עדיף היה לשער הדמעות גם להיות נעול. עכשיו אתה ריגשת אותי עד לדמעות . בעיקר על זה שאני לא מצליחה לקבל את הגזרה הזו. לא מבינה אותה. כתבת פה את אחד הדברים היותר מורכבים שיצא לי להתקל בהם. אין פה אופטימיות רגילה שיש לאלה המשדלים לדת. יש פה מציאות קשה שאומרת שהנחמה תבוא משמים גם כשהן יפלו עליך.
        5/10/16 14:29:
      נפלא הכתוב, גם מילותיו של ארקדי דוכין וגם מילותיך שלך. גם שאני לא באה ממקום של דת, קל לי להבין ולחוש את הדברים הכתובים ממקום אנושי, רוחני. יש מי שהדת והאמונה עוזרת לו להתחבר לאהבה, לטבע, יש מי שזו עבורו - אמנות, יש וזה - טיפוס הרים, כל אחד ודרכו שלו.. תודה לך אור יקרות ♥
        5/10/16 14:16:

      *

      ארקדי תמיד מרגש, גם בשיריו, וגם במילים שתו.

      שנה טובה

      Image result for dividers

        5/10/16 10:38:
      רשומת השכל מרגשת עד למאוד העלית. וכל שאוסיף לה יגרע. תודה.

      תגיות

      פרופיל

      בדולח.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין