כמה ערבים הרגת בצבא? - שואל אחי את אבא בשובו ממילואים.
הימים הם ימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. כל חייל שחזר מהצבא היה גיבור מקומי.
מאה - ענה לאחי אבא,מפתח אצל בנו הצעיר תחושת גאווה.
זהו ?? - מאוכזב אחי בן השש , לאחר ששמע התפארויות מחיילים אחרים .
- אלף – מתקן אבא ,אינו נותן דעתו לזילות בחיי אדם שפשתה גם במשפחתו, מראות המוות בשואה הקהו את רגישתו למוות.
אלף זבובים-מפטירה אמא בזלזול ביכולת הצבאיות של בעלה ששירת במילואים בשמירה על מטוסים,יודעת מארי כי בנימין שלה אינו מהלוחמים הדגולים ובילה את זמנו במילואים במלחמה הבלתי פוסקת ביתושים הטורדניים ובחבריהם הזבובים, בעוד היא נשארה לבדה על כל חרדותיה עם ארבעת ילדיה ללא כל עזרה ,גם כעת היא שולה בעזרת מלקחי עץ ארוכים חיתולי בד שהורתחו על פיילה מפח עמוקה. הפיילה עומדת על פתיליית נפט , ומי כבסים מורתחים מבעבעים בפתיתי סבון אמה.
אני זוחל על ארבע ברחבה שלפני בית סבתא זוהרה ,אני לובש אוברול תכול קצר שהלבישה לי אמא בבוקר, בחוטמי עולה ריחו החריף של שמן רובים מעורב בזיעה גברית של אמצע הקיץ בחום של באר שבע. הריח המוכר של אבא לא מגיע לחוטמי. לעומת זאת הקול של אבא שלא ראיתיו כבר הרבה זמן מגיע לאוזניי, אני ממשיך לזחול לעבר הקול,בדרכי עומדת הפתיליה וריח הסבון כביסה משכר את חוטמי, אני נעזר בכרעי המיטה ונעמד על רגליי השמנמנות , מדדה לעבר אבא עוד צעד, רגל דוחפת זרוע מושטת לפנים, כבר מרגיש איך אבא מניף אותי מעלה, בועות הסבון רוחשות מטריפות את חושיי ואני נע כמטוטלת לעבר ריח שמן הרובים והזיעה.
-בנימין , תשים לב על הילד שלא יגיע לפתילייה- צועקת אמא מעבר לחבלי הכביסה.
-אבא , תרים אותי - מתחנחן אחי הגדול.
בליל של מי סבון וחיתולים מורתחים מסתבכים בירכיי השמנמנות,ואין משים שוב לריחות וצריבה נוראית פורחת לי בעור הוורדרד. יללותי מתערבות בצרחות של אחי והצעקות של אמי, רק אבא נוטל אותי ביד בוטחת, מרחיק בעדינות ממני בדים ששורפים את ירכיי,ומנסה להרגיע אותי, וגם את אמא. שבועות מעטים לפני כן,אבא חפר שוחות בחצר האחורית בבית של סבתא זוהרה. כבר כמה חודשים שהדירה שרכש אבא בבנין לא הייתה מוכנה והדירה ששימשה את משפחנו כבר נמכרה ונאלצנו לפנותה, בלית ברירה הצטופפנו כולנו בדירת החדר של סבתא זוהרה.
אנשי הג"א עברו בין דיירי השיכון, והינחו את תושביה לחפור בחצרות שוחות להגנה מפני הפגזות כיוון שבשיכון לא היו מקלטים.
השוחות שחפר אבא נראו לי כמו פתחי קברים ריקים,
ואבא התלוצץ בהומור שחור שהוא חופר לו את הקבר .
אמא כעסה ואמרה לו :- אתה פותח פה לשטן. וסבתא זוהרה שהייתה כבר חולה ומרותקת למיטה אמרה בשקט:- השטן כבר אורב לפתחי, שום קבר בחצר כבר לא יציל אותי.
מרבית הגברים בשכונה גוייסו למילואים חלקם שירתו בהג"א וסבבו בשכונה אנה ואנה. גם אבא גוייס לצבא , ואמא נותרה עם ארבעה ילדים זאטוטים.
|
