אני סבור שזו תקופה נהדרת להיוולד הומו, פעם היו רוצחים אותך רק כי רצית איזו נפש קרובה להתלטף עליה. אבל מה כבר ביקשת? לאהוב קצת? להתחבר למישהו שמחזיר לך אהבה? היו מאלצים אותך להתחתן עם אישה והיית נאלץ לזייף זקפות. והתשוקה לעולם לא הייתה באה לידי ביטוי.

היום אתה בא לתל אביב או לסן-פרנסיסקו וכל הדלתות הסליזיות פעורות לפניך. היום הבעיה היא להיות סטרייט, במיוחד לגברים כמוני שהם לא פאר היצירה האלוהית. ורק בנות משולי החברה נדלקות עליי, עכשיו למשל אני נסיך בחלומות של הומלסית מבן-יהודה פינת בוגרשוב, והיא עולה אלי מדי פעם לדירה ומביאה לי אוכל מהרחוב. נדמה לי שלא אכלתי ארוחה נורמטיבית כבר כמה שבועות, ובטעות פעם זרקתי לה את המידע הזה. ועכשיו היא מעלה לי אוכל מהמסעדות שמשליכות שאריות של סוף היום לטובת דרי הרחוב, זה מגיע בחמגשיות בתוך שקיות ניילון של סופר, ועל זה כתוב עם עט פרקר מתאמץ על הקרטון – "מנה טבעונית, תבשיל דלעת עם קוקוס", "מנה טבעונית, גריסים ברוטב כלשהו",

וכו'.

אבל ההומלסית הנ"ל אינה נראית טוב לפי טעמי המדוקדק אז התחלתי לסנן אותה, אולי רק התחת שווה, וגם זה רק בתאורה מאוד מאוד ספציפית בתאריכים זוגיים. עכשיו היא משאירה לי את החמגשיות בארון החשמל שצמוד לדירה. להערכתי הצטברו שם כבר כ-10 חמגשיות כאלה, והכל כבר מעלה עובש, אבל אין לי כוונה לטפל בזה עד שתהיה לי הפסקת חשמל. ואז אצטרך לפנות את הגופות. או אולי בעצם עדיף שאשב לאור נרות נשמה כל לילה והעיקר לא להתמודד עם זה. אין לי גם כוונה להגיד לה להפסיק כי זה מאלץ אותי ליצור איתה אינטראקציה ואני לא פנוי לזה נפשית כרגע.

בינתיים אוכל גם לספר שנגמלתי מאלכוהול וזה פתח לי פתח לשלל התמכרויות שלא ידעתי על קיומן – פגשתי איזה חבר לפני זמן מה בבן-יהודה פינת פרישמן, והוא נראה כמו בית מרקחת רק בלי המדים, יש לו בערך הכל – אמפטמינים, ממריצים, מדכאים, מייצבים, משמחים, מעציבים, מרדימים, מעוררים, ויטמינים, תוספי תזונה, אבל סמים חוקיים בלבד. אמרתי לעצמי, שאם כבר נגמלתי מהסמים שאינם חוקיים לפחות אשתמש בסמים החוקיים, אולי הם יעזרו במשהו. אולי תבוא עלי איזו השראה כיצד נחלצים מהמצב הביש אליו נקלעתי. אז לקחתי ממנו כמה כדורים שצובעים לך את היום בצבעי אמביציה ועכשיו אני צופה על הנוף של תל אביב מלמעלה למטה כמו איזה סנוב, ותיכף פרפרים ומלמולים מתוקים.

ביקרתי לפני תקופה באיזה בר ב-5:00 לפנות בוקר (בתקופה שעוד הייתי חצי אלכוהוליסט) והייתי שיכור ברמה שהמוח האנושי ממני והלאה והמוח הקדום של הלטאה האבולוציונית שולט אצלי בראש סדר העדיפויות. במצבים כאלה המוסר נראה לי כמו המלצה טיפשית מגן-ילדים וכל המאווים הקדמונים עוברים לקדמת המוח ומשתלטים על התודעה. ופגשתי שם איזה בחור עצום מימדים שמיד מצא חן בעיניי רק בגלל שהוא הזכיר לי איזה שחקן פורנו שפעם הייתי מעריץ על יכולתו לבעול באתרי הפורנו השונים את כל המי ומי שלידן הדי.אן.איי. שלי מתבייש בעצמו. פתאום מוח הלטאה שלי נזכר איך פעם היינו חבורה של קופיפים והיה שם תמיד את זכר האלפא שזכה בכל הנקבות השוות, בעוד אנו הפרטים הנחותים הסתפקנו בשאריות לעוסות של בשר נא. וכתשורה והוקרה לפועלו הזכרי החזק היינו מלקקים לו את העכוז ואת הביצים עם כל הרוק והחניכיים לקול תשואות ההמון, ועכשיו בבר האפלולי הזה ב-5:00 לפנות בוקר הצעתי לו שאני הולך לבצע בו זמם כזה לזכר הימים הקדומים, וכבר כמעט כרעתי ברך.

הוא לא זרם בכלל. ההיפך הגמור מזה. הוא נהיה תוקפני מאוד ואלים. הייתה איתו מישהי שהלכה לקרוא למאבטח שגרר אותי משום מה החוצה ונתן לי צו הרחקה מהמקום לפחות לחמישה חודשים. רק כשהתעוררתי אחרי כשעתיים על המדרכה נודע לי שהגבר המרשים הזה גנב לי את האייפון 6.

בעקבות כך החלטתי להיגמל מאלכוהול עד להודעה חדשה.

עכשיו האמפטמין מזמזם לי במוח ומעניק לי השראה כוזבת, עכשיו אני מקליד במרץ את מה שעולה לי לראש. חשוב לזכור שפעם בצעירותי רציתי להיות סופר, אני מניח שמשהו מזה עדיין נשאר לי. עכשיו אני מגלגל סיגריה ולא צריך יותר שום אוכל. החמגשיות עדיין מרקיבות בארון החשמל. ואני מקווה שהשכנים לא יזעיקו את הרשויות. נרות הנשמה מוכנים לי מתחת למיטה והפתילים זקופים ומשומנים.

הכרתי לאחרונה עוד מישהי שפשוט התממשה לי מתוך החושך התל אביבי עד שלא הצלחתי להבחין אם היא בולטת על רקע האופל או שהאופל זהו החומר הפעיל בנשמה שלה. היא אמרה לי כמה דברים – קודם כל – בוא נצא לטיול בסביבה. דבר שני – בוא ניסע לאיביזה באיזשהו עתיד לא רחוק. דבר שלישי – קח אותי למחוזותיך באשר הם. התביישתי בעצמי ככה ללכת בבן יהודה פינת שלום-עליכם כשצמוד אלי ענן שחור עטוף בטקסטיל מוקפד, אנשים יפרשו את זה כאילו שאני הולך יד ביד עם ג'יבריש אנושי, ומה יהיה עם מעט הכבוד שעוד נשאר לי? אשכרה היא הייתה רואה ואינה נראית, חולפת על פניכם בני תמותה רגילים ואתם לא הייתם שמים לב לכל זה. רק ענן שדוף ומלנכולי עטוף בבגדים יפים היה חולף מולכם כמו צל ואז נמוג חזרה לתוך החושך.

מאז לא דיברתי איתה. ועכשיו כל אחד עצוב בתוך הדירה התל אביבית שלו.

בד בבד עם כל המצב אליו נקלעתי החלטתי להשקיע בעצמי והתחלתי ללכת לדיזנגוף-סנטר ולבקש מהמוכרים בחנויות הבגדים את מה שהבובות לובשות. מאז אני נראה כמו קטלוג, רק שהדוגמן נראה קצת מוזר. ויש עלי איזו קללה של נעליים ששום זוג לא מתאים לי, הכל נראה עלי מגושם, לא שייך. והשרוולים תמיד או ארוכים לי מדי או קצרים לי מדי. אבל התחלתי לפלרטט שם בדיזנגוף סנטר עם עוברים ושבים, רובם זורמים, כמובן בתנאי שאני תחת השפעת כדורי האמפטמין האלה, אחרת זה יוצא מוזר. אבל זה יקר: 30 כדור ב-400 שקל ויש רק שני פסיכיאטרים במחוז המרכז שרושמים דברים כאלה ורק למקרים קשים של מטופלים שהמוח אצלם הוא בגדר המלצה.

לכשיגמר הסטוק אצטרך להתמכר למשהו אחר. חשבתי על קלונקס, אבל זה הופך אותך לפחות חד ממה שאתה מחשיב את עצמך בדרך כלל. חשבתי על ציפרלקס או סרנדה, אבל יש טענה יחסית מבוססת שזה גורם לאין-אונות ולהשבתת החשק המיני, לפחות בשבועות הראשונים לנטילת הסרוטונין. ואני בלי זקפה כמו פרפר בלי כנפיים, זה עוד הדבר היחיד שאיכשהו מתפקד אצלי בסדר גמור. זה ואייקיו. למרות שלאחרונה אני מפקפק לגבי האחרון.

אני מגלגל עוד סיגריה.

משום מה קפאין לא זורם טוב עם אמפטמנים. הלב מוחה ומפרפר כמו פרפר שנלכד בקורי עכביש. סימנתי לעצמי ביומן הדמיוני שאם עושים כדורי אמפיטמין לא עושים קפה. וקפה זה הנוזל השני אצלי בחשיבותו אחרי מים. צריך גם לרשום לעצמי באותו יומן מדובר שעלי להיגמל מהמין הנשי. רק כאב לב יוצא לי מזה. וגם בשבילן אני מתפרש בדרך כלל כמו הפרעה בשדה הראיה. (שיט, אחותי תקרא את זה, ועוד כמה בנות שפעם רציתי להתחיל איתן, טוב, בעצם לא אפרסם את זה בפייסבוק). וכולנו יוצאים בסופו של דבר מופסדים מכל העסק הזה.

למרות שהייתי רוצה לשבת פעם עם מישהי מעניינת על דיונה בסיני ולפרוס בפניה את משנתי הפילוסופית והאבולוציונית. והיא בתמורה תיתן לי נשיקה קטנה. ואז אתן לה את כל מה שיש לי. כי עדיין למרות כל הבלגן קראתי מספיק ספרים וראיתי אי אלו סרטים, היוצרים שם לא מדמיינים סתם תמונות אידיליות של אהבה, איכשהו אני חושב שזה מבוסס על איזה רגש אנושי קיים. הם העתיקו את הדברים מלוח ליבם וכל אחד מהם זכה לשמץ קטן מכל זה. גם לי מגיעה דוגמית קטנה מתוך כל זה. והדירה שלי נקייה ומצוחצחת. וזה עומד בסתירה גמורה לכל הרפש שאוכל אותי מבפנים. אבל האסתטיקה תמיד אהבה ניגודים.  

בינתיים החלטתי להוריד טינדר אחרי שהסיבוב הקודם הוגדר ככישלון חרוץ. היו כאלה שלא הבינו כלל על מה אני מדבר. והיו כאלה שחצי זרמו. והיו כאלה שדווקא הביעו עניין להיפגש, אבל אחרי בילוש אצלן בפייסבוק הן נפסלו על רקע של מראה חיצוני (אם כי מי אני שאדבר). אפילו ההומלסית מבוגרשוב פינת בן-יהודה וזאתי המתממשת מתוך החושך נראו טוב יותר.

יש בנות כאלה מרחבי הטינדר בלי תמונה ואפילו בלי כמה שורות הסבר על עצמן שפתאום שואלות אותך שאלות אישיות למדי בשעות של לפני בוקר – כגון האם אני ער במקרה, ומה אני עושה. ברור שאני ער, אבל לא בשבילך. ואני נוהג להתעלם.

עוד משהו שהחלטתי להפסיק איתו, למרות שלא מדובר בהתמכרות אלא בנוהג מוזר, שהיו כאלה שלא נמשכתי אליהן מלכתחילה, אבל אחרי כמה כוסות עראק וכמה ג'וינטים פתאום הן מושלמות בעיניי למשך כמה דקות יקרות, או למשך שארית הלילה העגום. עד שהייתי מכריז לפעמים על אהבתי הנצחית. אבל משהיה עולה השחר הייתי חוזר בי לאלתר מכל זה ומתכנס בתוך שתיקה מביכה. והחלטתי להפסיק עם זה בינתיים.

עד כאן. סך הכל אני אופטימי והיום רק התחיל.