ירח מתוך "לאן הולכים פתאום כולם" 2003 - נקמת הטרקטור. הכרתי את נקמת הטרקטור במקרה - בדיוק נפרדתי מחבר משמעותי, וחלל נפער בי. לאט לאט אספתי את השברים וחזרתי לעשות דברים שאהבתי, היו חלק ממני וקצת התעמעמו בזמן הקשר כי הם לא היו משותפים. הופעות חיות מעניקות לי אדרנלין מרענן ומשחרר. ההתמכרות לצלילים מעניקה לי כוח להמשיך. אותו חבר לא חלק איתי את האהבה הזו, ועקב ההעדפה שלי להעביר את הזמן בעיקר איתו, המעטתי בצריכת המוזיקה. סרקתי לי את העיתונים השונים לחפש הופעות מעניינות (היום מוצאים את כל הידיעות ברשת. כמה מוזר זה שב-2004 עדיין חיפשתי מודעות להופעות בעיתונים) ומודעה אחת תפסה לי את העין – מטבח אירי – נקמת הטרקטור בשילוב עם נגן כלי הקשה וכנר איריים במסגרת הפסטיבל האירי בתל אביב. לא הכרתי אותם בזמנו (למעט משחק של דמעות), אבל היה לי רושם שמופע יהיה מעניין, והיה לי חשק לשמוע משהו חדש. חיפשתי פרטנר, דבר שמשום מה לא היה כלכך פשוט, כי נקמת הטרקטור לא פופולריים בקרב הסביבה שלי. מצאתי ידיד מהיחידה והלכנו למופע. הגענו לקמלוט בהרצליה ונכנסנו. 100 ש"ח על מופע שאתה לא מכיר. לא מעט כסף, אבל בדיוק נכנסתי לקבע, אז אוירה פזרנית שררה בי. דגלים של בירה אירית ושאר פרסומות על מוצרי צריכה שמקורם באירלנד הקיפו את המועדון. אהבתי את העיצוב הפשוט והנקי של המועדון. הזמנו מרפיס בשביל הסולידריות וחיכינו לתחילת ההופעה. כבו האורות ונקמת הטרקטור עלתה לבמה ביחד עם דזי דונלי, כנר ואייב דורון על כלי הקשה. מהרגע הראשון הוקסמתי לחלוטין. ניתן לספור כמות המילים שהחלפתי עם בן זוגי למופע מרוב שנסחפתי ונעלמתי בתוך ההופעה ההיא. החיבור בין הנגנים היה כלכך טבעי וזורם, לא להאמין שדונלי נחת רק ימים מספר טרם ההופעה. יצאתי שם עם רושם גדול ועם אהבה מוזיקלית חדשה. ביקורת נוספת על ההופעה ההיא : http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleID=217 בהזדמנות הראשונה קניתי את הדיסק החדש האחרון שלהם "לאן הולכים פתאום כולם".
לא אהבתי אותו בשמיעות הראשונות. ציפיתי לאנרגיות ולחיות שנשפכת מהם במופעים, ובמקום זאת קיבלתי דיסק יותר מהורהר, מלא פנים וצדדים, עשיר בסאונד, עמוק ודורש נכונות והקשבה.
הדיסק ישב בתיק הדיסקים יתום ולא משומש שבועות מספר. לא מצאתי מצב רוח שיתאים להקשבה. הוא ישב וחיכה עד שחזרתי הביתה לאילת, לסופ"ש מהצבא, אחרי שבוע נוראי ולחוץ. הלכתי לי לחוף הזהב לבד ותהיתי איך אוכל לשים את כל השבוע הזה בצד ולהתחיל את סוף השבוע בצורה חיובית. איך אוכל להירגע, ולנקות את הראש. דפדפתי בתיק הדיסקים ו"לאן הולכים פתאום כולם" קרץ לי. "ירח". שיר הפתיחה. "בואי ונביט לירח, שננגס לאט לאט כל יום"... צליל קולו החם והמלטף של אבי בללי מקיף אותי. "שביל כוכבים מעלינו יוביל אותנו למחר"... ניתוק מוחלט שלי מהסביבה, השלת הלחצים והכעסים שהצטברו במהלך השבועות מחוץ לבית, ומעבר מרחף להרגשה חיובית ואופטימית. "שוב יש אור בשמיים וירח של זהב נסגר"... כך התחיל לי סוף השבוע – שקיעה מול הים האדום ו"ירח" באזני. יופי של דיסק. פתיחה מצוינת. להקה מוכשרת. |