חזרתי קצת לכתוב, אחרי הרבה זמן המון עברתי מאז הפוסט האחרון המון המון המון עברתי פרידה כואבת סיימתי תואר ראשון עשיתי ועדיין אני עושה כל מיני חלטורות מהבית השמנתי,עוד קצת הקרחתי . ולא הרגשתי צורך של ממש לכתוב כאן היום ,אין לי הרבה חברים לומר את האמת אין לי כמעט בכלל כלומר, יש לי חברים לעבודה אבל לא יותר מזה את שאר השעות מחוץ לעבודה אני מעביר בכתיבה לכל מיני גורמים,או סתם בבטלה,משתדל גם לבלות הרבה ועדיין בגיל כמעט 28 הולך לישון לבד אבל לזה כבר התרגלתי.... כאילו שיש לי ברירה
בקיצור........ נכה
אלוהים יודע למה ואיך ,לפניי שנתיים ורבע התקבלתי לעבודה אמיתת וקבועה אחרי חיפוש סיזיפי עבודה שאני משתדל רוב הזמן לאהוב והעיקר שרוב האנשים שם אוהבים אותי ואני משתדל לאוהב אותם חזרה....... העבודה אני כבר יודע אותה יודע איך לשרת לקוחות יודע מה נכון להגיד ומה עדיף שלא להגיד והם די מרוצים ממני מפתיע משהו לאור העובדה שאני לא מרוצה מעצמי....... שנה וחצי עבדתי וידעתי את העבודה ופתאום עברתי צוות זה היה מפחיד מאוד מפחיד פחדתי שבצוות החדש לא אהיה מספיק טוב שהמנהלת של הצוות לא תאהב את העבודה שלי,לא תאהב אותי............... שהיא תרצה לתת לי בעיטה בתחת אחרי כמה שבועות........
לשמחתי הגדולה גיליתי אדם עם לב זהב בחורה שכולה רוצה רק לתת ולשמחתי הזמן עבר והיא נתנה לי המון קודם כל במישור המקצועי כיוונה אותי לימדה אותי כל מה שאני יודע היום ממרחק זמן של עשרה חודשיים זה כמעט הכל בזכותה אם השתפרתי במתן שירות טוב יותר זה בזכותה ופתאום...... פתאום הרגשתי חופשי להיות אני לגלות לה דברים שאף אחד בעבודה לא יודע עלי אם עד אז כל הליכה לעבודה שמתי על עצמי מסכה פתאום יכולתי להוריד את כל המסכות יכולתי לבוא בוקר אחד ולהגיד לה היום אני עצוב כי בלילה חשבתי כל מיני מחשבות יכולתי לבוא ולהגיד לה אני לא מרגיש טוב כי אתמול הייתי לבד בבית ולא הסתדרתי נשברה לי צלחת או משהו כזה והיא? מייד הייתה מצליחה לעודד אותי אם למשל הייתי מספר לה שהיום איחרתי כי לאבא שלי לקח זמן לעזור לי להתלבש זה משפט שלא הייתי מעז להגיד למישהו אחר בעבודה בלי לחשוש עד מוות...... והיא כל פרט שסיפרתי לה שבדרך כלל היה מרתיע אחרים,לא הרתיע אותה וכל יום,כל יום אחרי העבודה הייתי מוצא את עצמי מודה לה בלבי על הימצאותה בחיי מודה לאל על כך שמצאתי עוד בת משפחה אוהבת תומכת ודואגת אולי במקום בני משפחה מסיומים שלא מרגשים צורך לעשות כן כשהיו לנו אירועים מטעם העבודה חתונות וכאלה עד שפגשתי בה תמיד התביישתי לבקש עזרה ואנשים גם לא כל כך ששו לעשות דברים כמו למזוג לי או לחתוך לי את האוכל מה לעשות??? ידיים דפוקות. אבל איתה אפילו לא הייתי צריך לבקש וזה כל פעם הדהים אותי מחדש היא כאילו הרגישה אותי תמיד...... נכון, היא מנהלת שלי ממונה ישירה יותר נכון ותמיד תמיד יותר מכולם כיבדתי אותה ואת הסמכות שלה למרות יחסי החברות המופלאים בעייני שהיו בנינו אני גם עזרתי לה פה ושם הייתי שם ועזרת במה שיכולתי בעיקר הייתי אוזן קשבת כמו שהיא הייתה לי והייתי כל כך מאושר............ הרגשתי שמצאתי מעל לכל חברה אמיתית וידעתי שיש לנו חיבור מיוחד משהו בלתי מוסבר כמעט מיסטי. ואולי אפילו הייתי מעיז ואומר סוג של שותפות גורל.................... כזו כל החיים חלמתי לפגוש לא בת זוג ולא אהבה רומנטית ממש ממש לא פשוט חברה לחיים. למרות שהיא הממונה שלי... אגב לאורך כל הדרך במסגרת העבודה, אף פעם לא ניצלתי את הקשר שלנו המיוחד כל כך כדי לבקש טובות כלשהן זה נראה לי ניצול מכוער................ לפני כמה חודשיים נסעתי לטיול לחופה המערבי של ארצות הברית וואגס לוס אנגלס וכו והיה לי ברור שאני מביא לה כמה מתנות קטנות כאות תודה על כל העשייה הכמעט בלתי פוסקת למעני ואבא שלי כל כך שמח שיש לי אחת כזו בעבודה שדואגת לי עוזרת לי ואוהבת אותי................. לפני כמה חודשיים באוגוסט כמו מנהלת טובה ואכפתית רצתה לארגן ערב גיבוש והיא שברה את הראש למצוא משהו שגם אני אוכל לקחת בו חלק עד שבסוף החליטה......... באולינג!!! אמרתי לה איך? מה? והיא כמו תמיד הרגיעה אותי, אל תדאג אמרה אעזור לך,נשחק יחד אמרתי לעצמי שאם היא אומרת אני סומך עלייה וכשהגעתי לשם אמרתי לעצמי מה אני עושה כאן??? עד שהתחלנו לשחק ואשכרה שיחקתי כל הילדות שלי אמרו לי שלשחק באולינג זה לא אפשרי והנה בזכותה אני מגלה שכל מה שצריך זה קצת תושייה ועזרה מהאנשים הנכונים והנה אני יכול לעשות הכל ואולי השמים הם הגבול...... . הערב הזה בבואולינג לכאורה ערב פשוט כמעט סתמי ערב שיכולים לעשות גם לאחיינית שלי בכיתה א היה הגשמת חלום עבורי ובאותו ערב לפני שנרדמתי אמרתי לעצמי שאולי בזכותה בזכות הדחיפה שלה אני אגשים את כל החלומות שלי ואין לי הרבה חלומות החלומות שלי הם חלומות פשוטים אבל לא היה לי ספק שאם ארמוז לה היא תדחוף אותי להגשים הכל כמו למשל,לבלות בוקר שבת אחת בים עוד הגשמת חלום קטן אולי שהגשימו לי ואם לא הייתי משתף אותה שזה החלום שלי סביר להניח זה לא היה קורה היא לי כל כך הרבה מעבר למנהלת מישהי שאפשר ללמוד ממנה להתחזק בזכותה לספוג השראה לקבל כוחות ומעל לכל תמיד אראה בה אחות אוהבת דואגת מחבקת בחודש האחרון אולי קצת יותר היא תפסה ממני מרחק והקשר המיוחד בנינו זז הצידה האמת שמדי פעם אני כועס עליה בגלל ההחלטה הטיפשית הזו כי זה יכול להיות כל כך אחרת.... אבל אי אפשר להאשים אותה אני מעיק עלייה לא בכוונה נשבע שלא וכנראה שעשיתי טעויות כתוצאה מחוסר ניסיון . אם יכולתי לקבל צאנס נוסף הייתי מתקן הכל אולי בעתיד עוד אוכל לתקן אולי בעצם קיבלתי כבר צאנס נוסף והקשר בנינו יחזור בצורה זו או אחרת ואוכל לשוב ולקבל ממנה כוחות וגם אולי אפילו לתת לה אוכל אולי להגשים בעידודה חלומות שוב בעתיד...
והראש מלא במחשבות האם היא עדיין דואגת? האם אכפת לה? האם אני חשוב לה? האם עוד רוצה אותי חלק כלשהו מחייה? האם יודעת כמה השפעה חיובית הייתה הייתה לה על חיי? האם יודעת כמה השפעה חיובית על חיי עוד יכולה להיות לה? האם יודעת שגם אני יכול לשוב ולתרום לחייה? עכשיו האדם שיהיה הכי קרוב אלי בעבודה האדם שנמצא עמוק בנשמתי משחקת אותה קשוחה ורחוקה ממני לפעמיים אפילו קצת מגעילה ואני רגיש שכמוני נפגע בקלות אני מקווה שזו רק פוזה כי היא אדם שבתוכו לב זהב ענק ומתחת לכל היא עוד דואגת אוהבת ואני חשוב ויקר לה כמו שאח קטן חשוב ויקר וודאי לאחותו הגדולה כך אני מקווה ומאמין אם יהיה לי צאנס נוסף מבטיח לנהוג אחרת כמו שהבטחתי לה כל כך הרבה פעמיים לאחרונה ובסופו של דבר אניי אקיים.
אני יודע יודע שלא הלכתי מליבה ותמיד יהיה לי בו מקום והחלום שלי שנחזור להיות חברי נפש לצד העובדה שאנו עובדים יחד מבטיח לנהוג אחרת מבטיח לכבד להתחשב יותר רק תאפשרי לי שוב להתקרב רק תאפשרי לי שוב להיות אני,להיות מי שאני רוצה להיות חופשי לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי . אפשרי לי להיכנס שוב לעולמך, לשמוע אותך להסתכל עלייך ולנסות להתמודד כמוך לנסות לשוב ולחייך אולי הריחוק מגיע לי,אנסה להתמודד איתו מבטיח שאחכה בסבלנות עד שתרשי לי להיות קרוב אליייך ואל עולמך שוב, עד שתרשי לעצמך , להתקרב לעולמי שוב. |