אני לא יודעת.

יהודה הוא אחייני בן העשר, בן למשפחה חרדית ולצערו גם חולה חדשות. לצערו. כי במשפחתו אין טלוויזיה או אינטרנט והעיתון היחידי שהוא מורשה לקרוא הוא עיתון דתי לילדים שמגיע פעם בשבוע. אין לי בעיה עם פיקוח על תכנים לילדים. אבל יהודה נאלץ לספק את תשוקתו לחדשות על ידי גניבת הצצות בעיתון של אמא(אחותי) צפייה בחדשות אצל סבתא ושיחות איתי.

כך היום נהלנו שיחה ארוכה על שדרות ועזה, שכללה הסברים על חמאס וג'יהאד, קסאם וגראד, בית חנון ועזה ושדרות ואשקלון והצריכה אותי להסביר, לתאר, להראות תמונות ולפתוח מפות. ממש תדריך עיתונאי.

השאלות של יהודה מאד מדויקות, נקייות מאינטרסים ומנסיון לשאת חן. הלוואי על הרבה כתבים ועיתונאים חדות מחשבה כזו. אולי יהודה יהיה עיתונאי חרדי מזן חדש כשיגדל. אני צופה לו עתיד מזהיר בתחום.

בסוף מסיבת העיתונאים המאולתרת, הראיתי לו איפה אני מתכוונת לשהות בשבועות הקרובים , אי שם בין שדרות לאשקלון. למה את נוסעת? תראי, זה בטווח של הטילים.

אני לא יודעת, אני נוסעת כי אני חייבת. העורך ביקש. אבל לא רק בגללו.

אז שלום, אני נוסעת. מבטיחה לעדכן. תשלחו במבה ופיצוחים. הרבה. גם שוקולד.