כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    מרוקו 2016....זמן מדבר (חלק א)

    0 תגובות   יום ראשון, 16/10/16, 22:18

    "לווי אותי לנמל התעופה" שר לנו שי צברי מחליף את "טרמינל" הקבוע של מאיר אריאל.

    יש משהו במקום הזה שממלא אותך שמחה והתרגשות גם כשאתה בפעם המי-יודע-כמה כאן.

    לכל טיול ומסע יש את הסאונד הייחודי שלו, והפעם לשם שינוי, ולראשונה בתולדותינו החלטנו ללכת על טיול מאורגן.

    שמישהו אחר יוביל ויחליט, ינהל ויפקח, ואנחנו נלך אחריו כמו עדר ממושמע, ואם צריך להאשים מישהו שזה לא יהיה אותי.

    בשער 32 נפגשנו עם כל הקבוצה בשעה שהיא לא לילה ולא ממש בוקר. למביט מהצד נדמה כאילו כל המדינה במנוסה רגועה .

    כדי להירגע ממש נכנסים לחנות המשקאות של הדיוטי פרי כדי לקבל כמה זריקות מרץ לקראת הבאות, יש היום מבצע טעימות כל שנבקש, היות ולא מן הביישנים אנוכי אני מבקש מזה וגם מזה. "שיבאס" לא היה אף פעם מהמועדפים עלי אבל כשנותנים תיקח. הייתה לי ברירה ?

    הבנזינאים אמרו "כשהראש מסודר לא אכפת שומדבר", ואכן הכול מקבל ככה פרופורציות חיוביות יותר ויותר.

    אודה ולא אבוש כי יש לי פטיש של אוכל מטוסים. פשוט אוהב את הסידור הזה עם כל הפרטים הקטנים הטעמים החדשים וההפתעות שיש בין חברה לחברה ובין טיסה לטיסה.

    בתור מבקר אוכל של מטוסים אספר כי ארוחת הבוקר המוקדמת כללה הפעם פיסת חזה חוף (מיובש מידי) ירקות גבינות וזיתים עם יוגורט חמצמץ. הייחוד של חברה טורקית מאפשר לקבל איירן ונדמה לי שאני היחיד שביקש את משקה היוגורט המיוחד הזה עם הארוחה.

    היה נסבל ויותר.

    הטיסה חולפת בנינוחות כשעתיים, וקרירות אירופאית מקדמת את פנינו בשדה התעופה על שם כאמל אתא טורק. שדה התעופה שהוא שער בין המזרח למערב (ולהיפך) ובין צפון לדרום (וגם זה להיפך) הומה אדם בכל צבע ודת. החנויות מוארות ומזמנות לטעימות של רחאת לוקום במגוון דוגמאות, אבל אני מושך אל דוכן הבצקים הסמוך לסניף של סטארבקס.

    גם בגלל בורקס התרד הטעים וגם בשביל חיבור לציוויל. ווי פיי יו נואו.

    כשנעים וטעים הבאסה של ההמתנה לטיסת ההמשך עוברת בקלילות ובנועם וחיש קליל מגיע זמן לעלות למטוס הבא. המטוס קצת פחות מתקדם (טכנולוגית) וגם יותר "ריחני" כאילו רומז לנו על העומד לבוא .

    אנו מתיישבים סמוך לירכתיים ולפחות הפעם אני צמוד לחלון מסתכל חליפות על הנוף שמתחת. קו החוף הטורקי מחורץ ומתפתל והים כל כך כחול. מסלול הטיסה עומד לחצות את כל אגן הים התיכון כמעט מצפון מזרח לדרום מערב.

    צד ימין של המטוס מביט לכיוון ארצות אירופה השונות שהמטוס חולף לידן. מפרצים ונהרות הרים ואגמים לרוב, וזה רק בחצי שעה הראשונה.

    אחרי כשעה מגיש צוות המטוס עוד ארוחת בוקר. מעין מאפה טבול בחביתה שמעולם לא אכלתי כמותה עם ירקות ומוזלי. שטפנו עם בירה אפס הטורקית, ובבטן מלאה התנמנמנו בפנאן.

    יש טיסות נסבלות. לא הכול מן אללה.

    הטיסה עוברת בנים לא נם פעם ככה פעם אחרת העייפות נותנת אותותיה ורק מעבר של דיילת עם עגלת משקאות מוציא אותי מעולם החלומות.

    לקראת נחיתה בקזבלנקה השמיים מכוסים בשמיכת עננים סמיכה שנותנים ליום שמתחת צבע אפור עגמומי. הטייס הביא את המטוס לגישה לנחיתה ומעט לפני שהנמיך סופית הרים לפתע את האף של המטוס והאיץ. מעולם לא חוויתי חוויה דומה. מאוחר יותר הסביר הטייס כי הייתה לו בעיית גישה.

    עם נחיתה נאספו כל דרכוני הקבוצה לקבלת ויזה קבוצתית תהליך שייבש אותנו בטרמינל קרוב לשלוש שעות.

    שדה התעופה הקטן של קאזבלנקה על שם מוחמד החמישי הוא לא כליל שיא המודרניות בלשון המעטה אבל מרגע שהמטוס נוחת כבר מזוהה רשת אלחוטית ברמה חזקה.

    האח הידד. יש רשת . יש חיים !

    לבסוף יצאנו אל האוטובוס והתחלנו נסיעה לרבאט.

    הבתים לצד הכביש נעים מחושות בסגנון עזתי לשיכונים מכוערים.

    רבאט לעומת זאת נראית עיר מודרנית וחדישה ומשלבת בניה חדישה ומודרנית עם בתים ישנים . רכבת חשמלית סובבת בעיר ועוברת סמוך למלון גולדן טוליפ .

    חדר המלון גדול מהמקובל ובו שתי מיטות זוגיות .

    ארוחת הערב הייתה משביעה אך לא משביעת רצון כל הסועדים.

    מאוחר יותר בערב אנו עולים לגג המלון שם ישנה בריכה ותצפית על העיר. מזג האוויר קריר ונעים. היום הארוך נותן בנו סימנים ותשושים לגמרי נפלנו על צמד המיטות הכפולות.

     

     

    בוקר יום שני מתחיל מוקדם.

    השכמה בשש וחצי בבוקר.

    ככה זה בטיול מאורגן.

    צריכים להתארגן עוד הרבה לפני הקבוצה. בחוץ שוררת ערפילית בוקר. לא קר אלא צינה קלה. בחדר האוכל מוגשת ארוחה שיש בה מבחר מכל דבר.

    (פירות וירקות. סלטים לא מתובלים וגבינות בטעם ניטרלי. ביצים מקושקשות מאבקה ומיני מאפים. אין על מה להתלונן. היה בסדר.

    בשעה היעודה עולה הקבוצה אל האוטובוס ויוצאים לביקור בארמון המלך מוחמד החמישי. מתרשמים מגודל האתר וכמה צילומי חובה על רקע הארמון (לא ניתן להיכנס פנימה) ומשם למתחם קרוב המוזילאום של מוחמד החמישי .

    זהו מבנה קבר משיש לבן ובתוכו עבודות מוזאיקה מרהיבות וגילופי עץ .

    מקבלים סקירה על כל האתר וחוזרים לאוטובוס רק כדי לנסוע עוד כמה דקות נסיעה על גדת הנהר כדי להגיע לסמטאות קסבה אודיאה העתיקה.

    אלה סמטאות צרות של חלק עתיק שיושב ממש על פתח הנהר הנשפך לאוקיינוס. הן צבועות בכחול ולבן ומאד ציוריות.

    אנו יוצאים מרבאט לכיוון מקנס ובעוד תבנית הנוף מתחלפת לנגד עינינו אנו לומדים להכיר את כל חברי הקבוצה.

    בכניסה לעיר מגיעים לבבל חמיס, שער הכניסה לרובע היהודי.

    עוד שער בחומה שמקיפה רובע עתיק.

    אנו הולכים לראות את תלמוד התורה ושומעים את שלום נציג הקהילה מספר בקצרה על החיים של אז ושל היום.

    רותי המדריכה מביאה אותנו לכיכר גדולה שם נמצא השוק וגם מה שנקרא כאן מסעדה.

    ארוחת הצהריים שכללה סלטים (המומלץ סלט מרוקאן) קוסקוס והגרסה המרוקנית לשאוורמה התגלתה כזולה מאד וסבירה,

    לא שוס היסטרי יקבע בדיעבד המבקר אנין הטעם.

    אחרי שהבטן התמלאה כראוי שמנו פעמינו לכיוון האורוות והאסמים של מולה איסמעיל. אלה מבני ענק הבנויים בטכנולוגיה ישנה ומעניינת שיכולה לשמש תפאורה מיוחדת לצילומים שונים.

    מכאן אנו נוסעים כ-40 דקות לכיוון וולובילס.

    הפתעת היום אפשר לומר.

    אתר ארכיאולוגי מהמם ומיוחד שהיווה עיר ענקית מתקופת האימפריה הרומית שהגיעה גם לכאן במסגרת כיבושיה. שרידי מבנים ורחובות, רצפות פסיפס מרהיבות רבות מספור שמורות להפליא מספרות את סיפור המקום בצורה מאד מוחשית.

    כשדמיינתי את מרוקו בדמיוני לא העליתי על בדל דעתי שנראה מקום כזה במקום כזה.

    אפשר לומר הלם תרבותי.

    מכאן בנסיעה של כשעה וחצי לכיוון פאס,

    עיר שנשהה בה שני לילות.

    שעות היום מתחלפות לדמדומי ערב ולאורו של הירח המלא המביט מעל ולצלילי שירי ארצישראל היפה המתנגנים ברמקולים אנו נוסעים בכביש צר העובר בין גבעות חשופות מגידולי הקיץ למישורים עם מטעי זיתים ואחרים.

    בשעה שמונה בערב נכנסנו בשערי מלון ZALAGH PARK PALACE שבעיר פאס. לובי המלון מדהים ביופיו ומפעים בכול פינה.

    אנו משתאים ומתלהבים בקול מכל פינה. שוב קיבלנו חדר עצום (בממדים ישראליים מקובלים ), עם שתי מיטות זוגיות ועוד שתי ספות שיכולות להיפתח ומרפסת לחצר פנימית., אבל לצד העושר והיופי מבט מהיר על האיבזור בחדר מגלה מעט הזנחה ופשטות (ריהוט מיושן וכו') אבל היות ולא באנו לחופשה אלא רק לישון אלה בעיות של עשירים.

    ארוחת הערב לא הייתה טעימה בעליל אבל כשצריך לאכול ולא גם ליהנות, אז אפשר למצוא נחמות קטנות בחלק מן המזון. עובדה שאף אחד לא יוצא רעב.

    עובדה מעניינת היא שבמרוקו לא מגישים לשולחן שום שתיה שהיא. גם לא מיי ברז פשוטים. צמא ?תקנה!

    עוד פרט מעניין הוא שבכל עיר במרוקו יש מוניות בצבע שונה. המוניות קטנות ומוגבלות לשלושה נוסעים בלבד. והן אכן נקראות "פטיט טקסי". מונית שצריכה לעבור מעיר לעיר צריכה לקבל אישור מיוחד מהרשויות.

    לפני פרישה לשנת היופי ישבנו בלובי כמו חבורת פנסיונרים של קופת חולים שיוצאת לחופשה מטעם הוועד במלונות ים המלח. (רק מי שראה יבין). לילה טוב נתראה בוקר

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה