ההרגל לוויתורים קטנים יכול לגרור אחריו גם וויתור על הדברים הגדולים. כי ההרגל מקבע את ההתנהגות בדפוס מסויים ויוצר קווי אופי הנגזרים מאותה תכונה ובכח ההרגל להכתיב החלטה אף בניגוד למחשבה ביטוי ספרותי עמוק לכך עולה מדבריו של אוסקר ווילד בציטוט שלהלן:

"תמיד חשבתי שהוויתורים שלי בדברים הקטנים הם חסרי משמעות:שכאשר יגיע רגע גדול אוכל לשוב ולהשליט את כוח הרצון שלי, שמטבעו היה חזק משלך. זה לא קרה. ברגע הגדול כוח הרצון שלי בגד בי לחלוטין. בחיים אין באמת דברים קטנים וגדולים. לכל הדברים ערך זהה וגודל זהה. ההרגל שלי לוותר לך בכל דבר- שהיה נעוץ בראשיתו בעיקר באדישות-הפך בלי משים לחלק ממשי מהאופי שלי. בלי שידעתי,הוא קיבע את המזג שלי במצב אחר,הרה אסון". (אוסקר ווילד 'ממעמקים' עמ'47).

דומני שנקודת העומק בדבריו של ווילד שההבחנה בין דברים קטנים לדברים גדולים היא אינה נתון עובדתי אלא היא עניין תיאורטי. ומה שקובע את הערך והיחס זה ההשקפה והמשמעות שאנו מייחסים לדברים אולם בסופו של עניין מה שמכתיב את המהלכים הוא ההרגל שגובר גם על ההבחנה שאנו מייחסים לדברים. ‏