כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    האישה שעברה לאט מדי במעבר חצייה

    76 תגובות   יום שלישי, 18/10/16, 16:28

     

    עצרתי לפני מעבר החצייה.

    הרבה מכוניות המשיכו לנסוע

    למרות שהבחינו בה מחכה.

    והיא, לא זקנה ולא נכה,

    חצתה בקצב איטי. לאט. לאט מדי.

    בהפגנתיות התעסקה עם המכשיר הנייד.

    חשבתי שהיא עושה את זה בכוונה.

    ההתרסה שלה הזדחלה לתוכי

    וחשתי טינה.

    רציתי לצעוק לה שהיא חצופה

    ולמחוץ אותה כמו חרק

    בשדה הקרב

    דרג את התוכן:

      תגובות (76)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/10/16 06:37:
      מכבית- coach לכתיבה. לפעמים החיים מזמנים לנו הזדמנות ללמוד מהטעויות ולתקן אותן במרחק הליכה.
      מכירה את המקרה הזה הן מהצד שלך - ולאחרונה קרה שגם מהצד השני. זה התרגיל ואולי גם ....
        29/10/16 12:56:
      פרח יפה. הייתי רוצה שאת המבט שלה תשתול בתוך המבט שלי כדי שתראה מה שאני רואה כשהיא חוצה את הכביש.
        29/10/16 12:20:
      אחרי ככ הרבה תגובות מניחה אולי שאני ממחזרת משו .יש בחברה שלנו הרבה התנהגויות מרגיזות .ולא רק בכביש .החברה שלנו הטרוגנית .אולי סתם רצתה תשומת לב .אולי מישו פגע בה באותו רגע ואז אמרה לעצמה שימות העולם אני אעשה מה שאני רוצה ........זה קצה הסבלנות והסובלנות .ואולי עשתה זאת מרוע .יש גם כאלה
        25/10/16 20:09:
      קנולר. אם היה אפשר להשתיק את טרטור המכוניות, את נהמת המנועים, את חריקות הגלגלים, את זרם הולכי הרגל, את הזמן, את הרגע, אז לא היינו נשפכים לתוך הלוע של חיית הטרף המלחמתית. כי למי יש זמן או כוח לצאת למלחמה נגד המלחמה?!
        25/10/16 15:12:
      מלחמה אכזרית בין הולכי רגל לבעלי מכוניות
        25/10/16 09:48:
      יורם.אל-קמינו. בזמן שאדם יוצא מהחנייה הבחירה בין המצפון למצופה עושה לו משהו רוחני. הוא מעלה בדמיונו שמי שממהר הוא שד. אבל מה שהוא לא רואה זה את תור הנהגים שממתינים לו שייצא בשתיקה רועמת והשדים שלהם מתעוררים תחת מכבש הזמן. קטע. תוכל לקרוא רשומה נהדרת בעיתון המקוון של הארץ "האיש שלוקח לו זמן לצאת מהחנייה". אגב, שמעתי שבברלין כמו בלונדון הטרדות הקטנות האלה גורמות לייאוש להיות יותר נוח..
        25/10/16 09:40:
      באבא יאגה. כל הכעס מתנקז אל המקום בו הביוב המנטלי מתפרע.
        25/10/16 00:14:
      אני חי בברלין מזה כשנה ופה הרבה, אבל הרבה יותר אדיבים בכביש. מצד שני, הגרמני הממוצע נכנס לאוטו, יודע שמחכים לו כמה מטר מאחריו, שיצא כבר מהחניה הארורה שלו, והוא מעשן בשקט סיגריה, מכוון את המראות, בודק אם יש לו די דלק, מסיים שיחת טלפון ורק אז מועיל בטובו לשחרר ת׳חניה. כתבתי את זה בזכר, אבל זה ממש מאפין את שני המינים.
        24/10/16 23:44:
      נכון, זהירות, החשק הזה מתעורר בנו לפעמים!
        23/10/16 15:32:
      שרה בכור. ועל אותו משקל: צריך לחצות לאט כדי להגיע מהר...הרבה מטרות טובות הושגו על ידי "חציית הקווים" - במשמעות של עברה על החוק. אבל בסופו של דבר כל דבר מסתיים, ומתחיל משהו חדש טוב יותר. תודה לך
        23/10/16 15:20:

      צריך לנסוע לאט , כדי לעצור מהר

      לכולנו לא רק בכביש ובמעברי החציה

      יש רגעים שונים.

      וכולנו כאן כדי לשמור אחד על השני, גם כשהשני נתפס בעינינו אחר, טועה...וכיו"צב.

      אני מתבוננת בכבישים ובמדרכות כמטפורה לחיים. ומוצאת שם הכל מכל.

      תודה שעוררת אותי שוב לחוש ולחשוב

        23/10/16 15:11:
      bonbonyetta. את מיוחדת. (חששתי שלא תאהבי את הרמיזה שלי בפוסט שלך שהחיות נועדו לאילוף לתועלת האדם ושתחרימי אותי בשל כך. אני שמחה שטעיתי בנבואה השחורה שלי). את יודעת שבנאדמיות לא צריכה את עשרת הדברות או את ספר התנך כדי שהאדם יידע איך להיות בן אדם ולנהוג בדרך ארץ. אדם מפותח ותבוני פועל מתוך הפנמה פנימית ולא מתוך צוו חיצוני. מה שמזכיר לי בחור אחד שזגזג על הכביש והשתדלתי להתרחק ממנו. כשהגענו לרמזור שמרתי מרחק בטוח ממנו והוא עשה לי מחווה עם היד שאתקרב לקו העצירה. אמרתי לו שניכר שהוא מאד ממהר להגיע לגן עדן אז אני נותנת לו את המרחב. הוא צחק והראה לי את הציצית שלו ואמר שאלוהים שומר עליו. עניתי לו שאם לא ישמור על עצמו אלוהים לא ישמור עליו. מעניין אם עכשיו הוא יושב על ענן וורוד וצופה בי...
        23/10/16 14:55:
      מלחהארץ0. יצאת חכם. תפיסת הזמן מבחינה בהבדלי ההתנהגות של האנשים כשהם עושים מטלה כלשהיא. אופן ארגון הזמן מעיד על המודעות או על חוסר המודעות לזמן ודחיפותו. תודה.
        22/10/16 20:36:

      *

      מזכיר לי את עצמי במצבים מסוימים דומים.

      כשאני רואה אנשים דתיים מתקרבים לכביש, חוצים לא במעבר חציה, וגם במעבר מבלי להסתכל כשהם מעלעלים בדרכם בספר תורה או במצוות עלומות וסומכים על "השם יעזור"?

      במקרים כאלה ודומים אחרים במגזרים אחרים אני חשה מאד דומה.

      אה, גם כשזקנים מסוג ספציפי מסוים ביותר עולים לאוטובוס בארשת מסכנות מדהימה שאני כבר מזהה שכאילו אומרת אני בקושי עומדת כמעט נופלת, תנו לי מקום ישיבה....

      וכשהיא רואה מקום כזה פנוי היא פתאום מתעשתת מקבלת כוחות על ומזנקת זינוק פראי, כשכל התחלואים שלה עברו פתאום.

      אלה מצבים כמו שאת תיארת שגורמים לך לרצות.....

        22/10/16 20:04:
      הרי זה ברור, שנייה של נהג שווה עשר שניות של הולך רגל.
        22/10/16 12:48:
      באבא יאגה. למרות המרחק הגיאוגרפי-מנטלי שבין ירושלים לתל אביב את מבינה את הסיפור העצוב של מעבר החצייה הישראלי.
        21/10/16 14:23:
      מובן שכך, לא אחת מתעורר החשק הזה!
        21/10/16 13:56:
      שרה קונפורטי. יש לך נשמה של אמן. השאיפה שלי לא לחוש את הלבה עולה מתוך הר הגעש שבתוכי, השאיפה שלי למוסס את הכעס. השאיפה שלי שתרבות החצייה תהיה בילט אין בבני האדם. השאיפה שלי שיהיה מושלם בחיים לא מושלמים.
        21/10/16 12:46:

      קצת קיצוני מדי לרצות לדרוס, לא???
      אכן מודה שזו תופעה מרגיזה.
      חג שמח ומועדים לשמחה
      שרה קונפורטי

        21/10/16 12:45:
      סטאר*. את מאוד פרקטית ומחפשת פיתרון יעיל, ותוך כך הטבעת ביטוי ודימוי נהדר - "לרסס אותם בתודעה חדשה". זה נפלא בעיני כי זה לא ריסוס בחמרי הדברה אלא בחמרי הבנה וידע חומרים שיחלחלו עד להפנמה.
        21/10/16 12:42:
      מסתכל סביב. תודה. אם נדמה את אמנות הכתיבה לשחייה אז אלון עידן הוא שחיין בבריכה אולימפית ובטח יש לו כמה מדליות. ואילו אני עדיין משכשכת בבריכה העירונית. וזה מזכיר לי שכשפניתי לעורכת שירה שכותבת שירים, מצאנו שחלק מהתכנים ומההיגדים של השירים שלנו היו זהים למרות שלא קראנו או הושפענו אחת מהשנייה. והיא טוענת שיש צינורות מעולמות אחרים ששולחים לנו מסרים בפתקאות וכל מי שפותח אותן עושה בהן שימוש. כך או כך הוא אלוף.
        21/10/16 09:55:
      מועדים לשמחה. התופעה די מוכרת ומרגיזה ...וכשזה קורה לי אני לא רוצה למחוץ אותם כחרקים ...נו טוב אולי לרסס אותם בתודעה חדשה למען ילמדו ...ולו היה אפשר . התופעה די מרגיזה בהתנהגות החברתית בדרכים ...ולא רק . עידן הסמארטפון בחיינו - חינוך לקוי בכי לדורות . שבת שלום
        21/10/16 09:31:

      אלון עידן כתב על זה "רשימה שחורה"

        21/10/16 07:16:
      צוריאל צור. יש צדק בדבריך. על פני השטח זה לא נעשה בכוונה. מאידך יש לה את האפשרות לבחור לחצות מהר יותר. ייתכן וזה רק בראש שלי, אבל האיטיות המרגיזה שלה סימלה בעיני הכעס שלי התנהלות מכוונת.
        20/10/16 16:43:

      מכיר את התופעה.
      לא חושב שהם עושים בכוונה. הם פשוט מחוברים לאזנייה בוווליום גבוה או עסוקים בסימוס וקריאת הודעות ולא שמים לב למתרחש סביבם.
      עד שלא יהרגו כמה עבמים כאלה רק אז יחוקקו איזה חוק בנידון כמו עם האופניים החשמליות

        20/10/16 15:56:
      עט סופר. נקודת המבט שלך מעניינת כי היא ממזגת את מימד האירוע ומימד של חוויה רוחנית.
        20/10/16 15:54:
      חני.א.היקרה. אענה לך במשל: מרצה לתכנון זמן יעיל עשה ניסוי לקהל מאזיניו. הוא הכניס לתוך מיכל זכוכית אבנים גדולות עד אפס מקום. הוא שאל את מאזיניו אם המיכל מלא הם השיבו כן. ואז הוא שפך אבני חצץ למיכל ושאל אם המיכל מלא? המאזינים היססו ואמרו כנראה שלא. ואז הוא שפך חול לתוך המיכל, ושאל אם המיכל מלא. הם השיבו לא. הוא נטל כד מים ויצק לתוך המיכל ומילא אותו עד שפתו. הניסוי מראה שאם לא נכניס קודם את האבנים הגדולות של חיינו לתוך מיכל החיים לא יישאר לנו זמן להשיג את הדברים שחשובים לנו. ואני תמיד ממהרת כי אני רוצה להספיק את המטרות הגדולות וגם להספיק להנות מהדברים הקטנים.
        20/10/16 15:48:
      ברוךהלוי-סגל. מכיוון ואנחנו לא מושלמים יש לנו מה ללמוד ומקום לשאוף שנגיע אליו. אולי הטעויות הן שלב הכרחי בהתפתחות האבולוציונית והתודעתית.
        20/10/16 15:46:
      האור מתוך החושך. עולם לא צודק חודר כמו רעל לחיינו. אנחנו לומדים לשנן מנטרות, אבל אנחנו יודעים שהן לא משנות את המציאות, אבל מזיזות משהו קטנטן בעולם הפנימי והחיצוני.
        20/10/16 15:43:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. איש אהוב ויקר. תודה. אתה כמו הגשם שיורד עלי ומצמיח את הדשא בתוכי. כל ביקור שלך הוא חגיגה אדירה. חוצמזה אתה אמן מספרי הסיפורים, אתה קולע מרבדים של תוכן וצורה. למשל, את כל ה"חורים" שהיו בטקסט שלי ושהקורא היה צריך למלא מדמיונו וניסיונו, אתה רקמת עם חוטים צבעוניים בשתי וערב. כתבת על תרבות ועל חינוך, אז מה שאותי מפחיד זה שהולכי הרגל הצעירים של היום יהיו הנהגים של מחר, וכמו שהם חוצים ככה הם מתנהגים וככה הם ינהגו. אנחנו לומדים דפוסי התנהגות מקובלים ומי שלא הפנים אותם פועל מתוך בורות שלא מניבה תועלת. אומרים שכל שינוי שאנחנו רוצים ליצור בעולם מתחיל בנו. וגם אני הולכת רגל אבל תמיד מניעה את הראש, עושה ג'סטה עם היד, וחוצה בזריזות כדי שהנהג יידע שאני מעריכה את העובדה שהוא עצר וזו אמירת תודה. כך גם אני וגם הנהג מרגישים טוב יותר במצב הכפוי הזה.
        20/10/16 09:12:
      הסיפור הפשוט של מעבר החציה ...מעלה שאלה מעניינת מי בעצם עבר וחצה את הגבול....ולא רק את הכביש..:)
        19/10/16 20:15:

      גילוש ברור לך שהעולם ימשיך להסתובב,ולהסתובב ולהסתובב בקצב שלו ולא משנה כמה מהר תרצי שהוא יסתובב.
      תאטי קצת יקירה....
      שנה נפלאה שתהיה

        19/10/16 20:03:

      גילה היקרה, 

      אל באפך ובחמתך על המפגרת הזאת.

      למחוץ כמו ג'וק את אונסקו

      וזה מתחרז יפה עם הנסיון למחוק  

      את ההיסטוריה בת-האלמוות של עם ישראל.

      שווה שיר מפרי עטך במקום לבזבז את כישרונך

      על מפגרת תרתי-משמע.

       

      מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון,

             ב ה ו ק ר ה ,

                  ברוך

        19/10/16 16:15:

      צטט: גילהסטחי 2016-10-19 10:22:06

      האור מתוך החושך. אם כך, החיים אינם הוגנים. הגדרת הגינות זה מצב שאין בו קיפוח ואין בו אפלייה. וכאן לא מעניין את החוק אם הפעלת שיקול דעת, ולא מעניין את החוצים להתחשב באדם שיושב בתוך המכונית ושאצה לו דרכו.

      מי אמר שהחיים הוגנים? וכיון שכך צריכים לדעת ולהפנים, כי עדיף שאני אהיה הוגן.

      גילה היקרה,נתקלת בתופעה המוכרת לכל נהג שנוסע ברחבי העיר, לא משנה איזה עיר, במשך לא יותר מעשר דקות- השחצנות , האגואיזים והיהירות של הישראלים, (לא כולם כמובן) ! מפגן מושלם של "אני ואפסי" במובן הכי שלילי של התופעה ! מספיק שיהיה נהג קצת לא זהיר ו/או לא מנוסה ואותו /תה הולך/ת רגל יהיר שהולך לאט במכוון, שקופץ לפתע לכביש לא במעבר חצייה ,גם בכביש הומה וסואן עלול להיפגע אבל מה אכפת לו?- הוא המלך ושכל העולם יקפוץ לו (לה) !עוד ביטוי עצוב לחוסר התרבות בחברה הישראלית ! לא מתפלא שאישה רגישה כמוך ,כשנתקלת במו עיניך בתופעה המרתיחה הזו, תופעה שמתרחשת כל שנייה בצורה כזו או אחרת בכבישי ישראל בכלל ובפרט בכבישים בתוך העיר הסואנת ,רתחת ובצדק רב ! הצלחת בדרכך הכישרונית הייחודית, להביע בפוסט קצר אך קולע את הסיטואציה שמבטאת הרבה יותר לעומק סימפטומים שליליים אך לצערי נפוצים בחברה הישראלית ! אולי את כאשת חינוך תמצאי דרך לחנך לפחות את דור העתיד של אזרחי ישראל להתנהגות מתורבתת ומתחשבת בכלל יותר מהתנהגות הדור ה"מבוגר" יותר שמהווה דוגמא שלילת לדור הצעיר הגדל כאן ! הכעס שלך גילה הוא סופר מוצדק ואולי תוכלי לתעל את הרוגז המוצדק שלך לנוכח התופעה שבה נתקלת למצוא דרך לחנוך \לפחות את הדור הבא ליותר סובלנות, התחשבות בזולת וכו' . בכל מקרה, למרות הכול ועל אף הכול, שיהיה לך (המשך) חג שמח !
        19/10/16 10:40:
      שמבוכל. בטח פרויד היה גאה בי.. שמתי לב כשמדברים או כותבים השכבה הפרימיטיבית שמחפשת לשחרר את הכעס ואת המחשבות הסטריאוטיפיות שמתרוצצות בראש מתמוססת. אבל לפעמים להר הגעש אין כלי כתיבה נגיש ומעבר לפינה ממתין לו הולך הרגל הבא.
        19/10/16 10:37:

      יורם גרוסר. וואאוו. חשבתי שניפגש בגן עדן, כי השתיקה שלך אמרה למחשבות שלי דברים.. ועכשיו הלב שלי מתפקע כמו פרי, ומתחשק לי לומר שחסרת. כשאני חושבת על דבריך אני מבינה שהאישה עשתה רע לעצמה ולסביבה, ושאני הייתי צריכה להתעלות על עצמי ולא להגיע למצב של כעס. מן הסתם יהיו לי עוד מעברי חצייה להתאמן בהם עם מחשבה חיובית.

        19/10/16 10:32:
      טל לי. לפחות הייתה צריכה להודות לה שלא דרסתי אותה, עם איזה הנהון ראש קטן או סימן קטן עם היד.. (אולי בגלגול הבא)
        19/10/16 10:30:
      debie30. את יודעת, יש קרבות ללא מילים. ועלית עלי. אני לא מהמכורים לנייד, והוא לא כלי שהופך את חיי לטובים מאושרים ומשמעותיים יותר.
        19/10/16 10:28:
      רחלי בן-צור. מסכימה. לכעוס זה לעשות רע לעצמי. את בטח מכירה את המודל ארוע, פרשנות לארוע, הרגש שהתעורר בי ותגובה. אז התפרעתי עליה בתוכי, אבל בדברור פנימי אינטנסיבי השתחררתי מעבותות הכעס והצלחתי לחוש כלפיה חמלה.
        19/10/16 10:26:
      חבצלתהעמקים. הייתי מעדנת ואומרת שכשיש מטרה ואופי זוועתי, אז הצורה והתוכן מתבטאים במעשים.
        19/10/16 10:24:
      Vered C. לטענה שאת מעלה יש מן הסתם טענה מנוגדת. הדבר מעורר מחשבה ומצריך דיון פילוסופי.
        19/10/16 10:23:
      yael~. יש אנשים שהמציאות בתוך הנייד היא משמעות חייהם. לשמחתי איני נמנית עימם.
        19/10/16 10:22:
      האור מתוך החושך. אם כך, החיים אינם הוגנים. הגדרת הגינות זה מצב שאין בו קיפוח ואין בו אפלייה. וכאן לא מעניין את החוק אם הפעלת שיקול דעת, ולא מעניין את החוצים להתחשב באדם שיושב בתוך המכונית ושאצה לו דרכו.
        19/10/16 10:19:
      esty.d. את מתייחסת לנקודה מהותית. החוק מחייב את הנהגים לתת זכות קדימה להולכי הרגל, זכות שמעמידה בפני החוצים חובה להזדרז ולא למממש את זכותו באופן נבזי וזחוח.
        19/10/16 10:17:
      Ronnie. כמו שאני רואה את זה, את נוגעת בשאלה קיומית - מה משמעות החיים?
        19/10/16 10:16:
      אסנת אלון (אינציגר). צריך. הסבלנות מזגזגת על הציר שבקצה אחד שלה נמצא הצריך ובקצה האחר המצוי.
        19/10/16 10:14:
      זונות פוליטיות. ברוטוס: לפעמים הכביש הוא כמו קרב, וכולם נמצאים בתחרות מי יגיע ראשון, מי ניצח, ולכן אני משתדלת להביט במראות לפני האטה סמוך למעבר חצייה כי כולם דוהרים ממהרים דוחפים ובסוף נפגשים ברמזור.נטוס: ואיך נוהג ישראלי שמגיע לסין? אני לא מהצופרות בכביש שלא לצורך, אבל הקטר שבלב שלי צפר גם צפר.
        19/10/16 10:08:
      עברתי רק כדי לראות. יש לך יכולת מדהימה לזקק ולתמצת את הגרעין המרכזי במשפט מפתח.
        19/10/16 10:06:
      kimchid. זה עולם של הולך רגל (חלש) וקוביות מתכת (מכוניות חזקות), ויש חוק שנתן את הכוח לחלש.
        19/10/16 10:05:
      יצחק. ב . היי יצחק. אין ספק. כל יום השיעור, התובנות והלקחים שמקופלים בו. ולמרות הקשיים אני מלקטת ומפנימה.
        19/10/16 10:04:
      תכשיט. את מייחסת את האיטיות להתעסקות עם הנייד? נראה לי שזה קצת מעבר לכך.
        19/10/16 10:02:
      rossini. זו חוויה שנהגים הגונים חווים, ואין דבר שניתן לעשות מלבד לעצור ולשתוק כשהוד רוממותו הולך הרגל חוצה את הכביש.
        19/10/16 10:00:
      דוקטורלאה. את מכנה את מתחם מעבר החצייה "חלקת האלוהים הקטנה שלהם". וכך בדיוק הרגשתי, כאילו יש להם בעלות על הקטע הצבוע שחור לבן. ולגבי סוגיית החינוך הכביש הוא לא המקום לכך, אני לא רוצה שיבואו לזהות אותי באבו כביר. יש לי ציפייה לא ממומשת מאנשים נאורים ומתורבתים לקוד התנהגותי אנושי.
        19/10/16 08:44:
      רצית לצעוק ולא צעקת, רצית למחוץ ולא מחצת, התיישבת לכתוב. סובלימציה מעוררת השראה (:
        19/10/16 08:23:
      היא עשתה זאת בכוונה - - - אבל לא במכוון אלייך !!! היא מוחה, היא מתריסה, היא מקללת כל מכונית ש'מפריעה' לתשומת הלב שחסרה לה. או מכל סיבה שאיננה מעניינת במיוחד. היא לא מכירה אותך ואת אינך משמעותית בעולמה....דווקא הפרחים והפרפרים בשירייך היו עוזרים בהמתנה עד שאירוע כל כך לא משמעותי יחלוף :)
        19/10/16 07:51:
      צריך היה לדרוס אותה :-)
        19/10/16 07:48:
      ממש מבינה אותך, גילה, המכשירים הניידים החכמים יצרו איזושהי התנהגות מעוררת התנגדות אצל אלה שאינם מכורים.
        18/10/16 22:02:

      צטט: האור מתוך החושך 2016-10-18 19:37:42

      צטט: Ronnie 2016-10-18 18:55:02

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2016-10-18 18:31:25

      צריכה להיות סבלנות לכל אדם גם אם הוא מעצבן ביותר

       

      למה?

      כי אם לא נהיה סבלניים, הרחוב יהפוך למרחץ דמים. וכי לא חזית באנשים ששלפו סכינים, על מה בכך בכביש. אז מה תעשי לאותה טרחנית, תעלי עליה עם האוטו? או שתרדי מהמכונית, ותתני חה כמה זבטות בישבן. 

       

      את זוכר מה אריק שרון אמר? "האיפוק זה כוח".

       

      כל מי שלא מסוגל לסבול (ס.ב.ל. סובלנות, סבלנות) התנהגות מתריסה שכזאת הוא בהכרח אלים?

        18/10/16 21:40:
      יש איזו התרסה בחצייה איטית מכוונת תוך שמשחקים במשחק הפופולרי של המאה ה-21 :הסמארטפון, יחד עם זאת, אפשר להתבונן בסיטואציה הזו ולמצוא בה את הפן המצחיק. גם אל תשכחי שבסופו של דבר, הכעס פוגע רק בך (ולא בה). מועדים לשמחה, גילה יקרה.
        18/10/16 21:15:
      הבהמיות הישראלית בהתגלמותה :((
        18/10/16 21:07:
      גם זו צורה למשוך תשומת לב.
        18/10/16 20:13:
      הנייד....הוא המרגיז !
        18/10/16 19:40:

      אוהו, כמה שאני מכיר את התופעה הזו, וכמה זה מרגיז. האמת שכדי להוציא את העצבים, אני מסנן לעצמי קללה, שהכתב לא סובל. אבל אין לנו ברירה, הברירה האחרת, זה לשבת בבית סוהר.

       

      ובמהלך החיים למדתי, כי האיפוק השתלם.

        18/10/16 19:37:

      צטט: Ronnie 2016-10-18 18:55:02

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2016-10-18 18:31:25

      צריכה להיות סבלנות לכל אדם גם אם הוא מעצבן ביותר

       

      למה?

      כי אם לא נהיה סבלניים, הרחוב יהפוך למרחץ דמים. וכי לא חזית באנשים ששלפו סכינים, על מה בכך בכביש. אז מה תעשי לאותה טרחנית, תעלי עליה עם האוטו? או שתרדי מהמכונית, ותתני חה כמה זבטות בישבן. 

       

      את זוכר מה אריק שרון אמר? "האיפוק זה כוח".

        18/10/16 19:30:

      אנחנו עם של קצוות: כאשר הנהגים התעלמו ממעברי חצייה ועשו טובה כשאפשרו לעבור בהם בבטחה - הולכי הרגל היו חוצים את המעבר במהירות... חוששים לחייהם (ממש כפי שנהגו בעליה לאוטובוס כשהנהגים מאיצים בהם בלחיצות חדות על הברקסים שמסכנות אותם).
      עכשיו - כשהנהגים מפנימים יותר ויותר את החובה לעצור ליד מעבר חצייה - חלק מהולכי הרגל מרגישים שאפשר לתפוס ת... על הנהגים הממתינים ולעבור בנחת יתר, כאילו לא מדובר בכביש עם תנועה.
      מזכיר לי קצת את המערכות של אריק איינשטיין ואורי זוהר על העולם החדשים. תמיד מישהו כאן צריך לתפוס ת... על מישהו אחר.
      העיקר, אומר תמיד אבא שלי, שלא ייכנס מתחת לעור... (הכעס).

      https://www.youtube.com/watch?v=tQPuOp2Lxb8 

        18/10/16 18:55:

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2016-10-18 18:31:25

      צריכה להיות סבלנות לכל אדם גם אם הוא מעצבן ביותר

       

      למה?

      צריכה להיות סבלנות לכל אדם גם אם הוא מעצבן ביותר
        18/10/16 18:04:

       

       

      ברוטוס:   עצרתי פעם במסלול שמאלי ונתתי לאדם לחצות את הכביש, לפתע עקף אותי רכב מצד ימין והולך הרגל כמעט ונדרס. מאז אני מקפיד לעצור כשאני תופס את שני הנתיבים, מפעיל 4 מהבהבים ומקווה לטוב

       

       

      נטוס:      בסין חוקי התנועה הם חוקי הג'ונגל. החזק מנצח. הולך הרגל חייב לפנות את הכביש לרכב, רכב חייב לפנות למשאית ואוטובוס וכל אלו חייבים לפנות לרכבת. ייזהר החלש. כשנתקלתי בזה לראשונה חשבתי לי שהם משוגעים, ובמחשבה שניה יש הרבה פחות תאונות בסין מאשר בישראל ביחס למספר התושבים, אולי חוקי הטבע נכונים יותר מחוקי אדם? האשה הזאת באמת מעצבנת, לפריקת הלחץ היית צריכה לצפור לה עד שתשלים את החציה. לפחות לא הייתה נהנית מהליכתה חסרת ההתחשבות

       

       

      ..

      :( זה כמו לקבל עונש על מעשה טוב
        18/10/16 17:34:
      חיה בעולמה שלה... ״אני ואפסי עוד...״
        18/10/16 17:28:

      אם היתה עוברת מהר, לשביעות רצונך,
      לא היה כאן בכלל שום סיפור.
      באת לעולם להתנסות בעצמך,
      ליצור מהתנסותך סיפורים מלוא הטנא,
      ואת מתנסה בסיפורייך, רואה תגובותייך,
      לומדת להכיר עצמך ואת מידותייך.

        18/10/16 16:59:
      הניידים העבירו אנשים על דעתם... :))
        18/10/16 16:48:

      כמה שאני מבין אותך !

        18/10/16 16:37:
      אני מבינה הייטב את הרגשתך. זה קורה לא פעם אחת. אנשים פוסעים במעבר חצייה כאילו שזו חלקת אלוהים הקטנה שלהם, אינם מסתכלים על הרכבים, וצועדים לאיטם. התוצאה: מפעם לפעם פצועים והרוגים בדיוק באתר הזה. היכן חינוך הולך הרגל?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין