קולו של השעון המעורר

"קומי, קומי.""

עוד 5 דקות בבקשה."

"בבקשה נעלם מהשטח, נא לקום."

"SNOOZE בבקשה תפסיק."

"בבקשה נעלם מהשטח, נא לקום."

"טוב."

היא קמה לתוך מערבולת של קסמים.קסם אחד היה ריח הבושם שלה, ריח שהלך אחריה.הריח השני הכריח אותה לצחצח שיניים,הריח השלישי הציע להפחית באכילת שעועיתהריח הרביעי היה השמפו שנשאר על שיערה לאחר המקלחת של הבוקר.הריח החמישי היה של ספל הקפה, יחד עם קרואסון ועיתון.ריח של אותיות שנכתבו שחור על גבי לבן. מהולים בשוקולד חם מבעבע, לאחר בילוי בטוסטר אובן.כעת נותר לקטוף את הבגדים לארוחת בוקר מאוחרת, להתלבש וללכת לעבודה בעיתון המקומי, במחלקת מודעות נדל"ן. לאחר שקילה לעבור למודעות אבל, הוחלט לעבור ללוח נדל"ן.

הספל המהביל כמעט הסתיים, והיא נאחזה בכל לגימה, מאחר והיא אוהבת את טקס הבוקר, הוא השרה עליה רוגע. נשימה של הקלה עלתה בפיה. כל כך חפצה בלנשק את הבן זוג שאין לה.הhא תאוותה לזה, רעבתנות של חלונות ראווה. חלונות של שמלות כלה, לבנות, מריונטה על בובה.היא מילמלה את המפה הלבנה באצבעותיה, והחלטה לקום לעבודה, כי אין ברירה.אף פעם לא הייתה בן אדם של בוקר, אבל הטקס הזה של קפה, קרואסון ועיתון הקל עליה ולכן הודתה לעצמה ושמחה שרכשה מינוי על העיתון, ולקבל את העיתון על סף דלתה כל בוקר.when everything's wrong you make it right.

לבן, ראתה בעיניה לבן, שיניים נקיות, קיר לב, שידה לבנה, תמונה לבנה (עם מסגרת שחורה).קרם העיניים והפנים הלבנים, שחיכו לה גם כן בטקס האיפור היומי בבוקר. היא נשמה אותם לתוכה, מקפלת לבנדר לאפה, בנשימות קצובות, מריחות מוורוד מתקתק. לבשה על עצמה מעיל פרווה (חום-לבן-שחור), לקחה את התיק,נעלה את דלת אחריה, ורצה לאוטובוס בדילוגים מעל השלוליות הירוקות,מקפצת בשמחת מזג האוויר - אותו כה אהבה.לא ממהרת לפגוש את הבוסית-מנהלת להיום. אם רק יכולתי להתחמק ממנה ולא לדלות מידע רלוונטי לעמוד המודעות, כאשר אין מודעות חדשות והפעם איאלץ להמציא.

מספר המודעות הלך ופחת עם הזמן, ככל שהאינטרנט הלך וצבר תאוצה. היא תיאלץ לעבור למדור אחר בקרוב, השאלה לאיזה - כנראה לעיצוב לייף סטייל. זה היה רק עניין של זמן ורצון לשאוף את הלבן לו ייחלה להפוך אותו למקצוע ולא רק לתחביב.

היא החליטה לדבר היום עם הבוסית על כך. היא עצרה את הבוסית בקולר מי השתייה הקרים. לוגמת עוד ועודף כאילו שפתיה האדומות לא רוו והיו עוד צמאות. המים נקוו בצידי הקולר, מתייבשים לאיטם. טוב, הן דיברו והוחלט לעבור מדור לעמוד הלייף-סטייל המקומיים בביצה של הסלבריטי. מעניין מי יהיה במקומה במדור הנדל"ן וכמה זמן הוא יחזיק מעמד שם.

היא רצתה לחזור לארוחת הבוקר,לתחושה שחשה שם. היא החליטה בינתיים לעצב בית בדמות ארוחת הבוקר. הייתה ביצעת עין צהובה תלויה על קיר אחד. על קיר אחר היה ספל לבן של קפה שחור עם 4 פלייסמנטים (דפי מפות), לישיבת אכילה של 4 אנשים. הבוסית הייתה מרוצה מהעיצוב של הכתבנית על הדירה ההיא, אך כיוון שזה היה הדבר היחיד שהצליחה לעצב - די מהר היא פוטרה מעבודתה. ונאלצה לאכול ארוחות בוקר ללא מטרות לצאת עבורן מהבית. היא קיבלה הבטחת הכנסה עד שמצאה עבודה חדשה - וכך יכלה לממן את ארוחות הבוקר שלה.גם המקרר התקלקל והייתה צריכה לתקן אותו. בינתיים הביצים הסריחו ריחות של ביוב מהמקרר המקולקל, והיא נאלצה לזרוק את כל האוכל שהיה במקרר.

מהר מאוד היא התקדמה בשלבי ההיררכיה של מנהלי בית הקפה, והגיעה לעמדת ניהול 2 סניפי בית קפה. היא נאלצה לחדש את מינוי העיתון, כי הוא כמעט נגמר, אך היא הספיקה לחדש בזמן, והעיתון המשיך להגיע כל בוקר. היא המשיכה לקרוא, להכין הפוך לאטה במכונת האספרסו, להכין ביצת-עין - שזה הדבר היחיד שלא הייתה לה מכונה אליו. היא המשיכה לחמם קרואסונים בטוסטר אובן, התקדמה ברשת הקפה, עד שפגשה בן זוג חדש. הבן זוג הכין לה עין לארוחות בוקר, חימם לה קרואסון, הכין קפה במכונה, אסף את העיתון מהכניסה לדירה, ערך פלייסמנטים על השולחן הלבן. ובעצם סוף סוף היא יכלה לנוח.

היא נחה ונחה, וחשה הקלה עצומה. לא היה צורך בשום מכונות חדשות להכנת ארוחת הבוקר. היה לה רובוט אנושי, שלא היה לו אכפת להכין את ארוחות הבוקר, כיוון שזה היה קליל עבורו, וגם הוא אהב אותה. היא בתמורה סיפקה אותו בחדר המיטות וקנתה לו בושם גברי ומיוחד, והוא הדיף ריח משגע, שרק גרם לה לאהוב אותו יותר וללכת בשובל הריח שלו, עד למטבח, לארוחת הבוקר. הם המשיכו כך לנהל את הבקרים, כל אחד פנה לעבודתו (הוא עבד במסעדה והיה שף מקומי)הם היו נפגשים אחה"צ בדירה,ישבו ביחד ודיברו על היום שעבר עליהם, צפו בסרטים, והלכו לישון מחובקים. וכל הטקסים הללו - יחד עם טקס ארוחת הבוקר - חזרו על עצמם עד לעולמי עד, והם המשיכו להינות. מממוסגרים בתמונה על הקיר הלבן.