כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על קירותיך וברזליך, ירושלים - רשימה מצולמת

    54 תגובות   יום שישי , 21/10/16, 13:42

    מהגרת בת מהגרים, אני.

    קראתי פעם או שמעתי מפי מהגר מפורסם שאינני זוכרת את שמו, (נבוקוב אולי), שיש דבר אחד שמהגר אינו מאבד, והוא המבטא שלו.

    לגבי, אף שמרבית חיי, קרי עשורים רבים, אני חיה בארץ, ולשמחתי, אם אעטה עלי צניעות יתר, אני יכולה לומר ששליטתי בעברית עולה על הממוצע, עדיין אזניים שכרויות לשמוע, תשמענה את שיליית הזרות שבהן עטופות המלים היוצאות מפי. את השיליה הזאת, כבר לא אשיל.

    ויש עוד איזו עננה אופיינית למהגר, לעולם לא ירגיש בשום מקום לגמרי בבית. וזה אומר שתמיד ירגיש קצת תייר, קצת זר, קצת אורח. והוא נודד המהגר.

    ואם אחזור רגע לעננה, מניסיוני למדתי, שדווקא העננה הזאת, אף שהיא מכסה, לפעמים, ברגעים של חסד או השראה, היא הופכת לבהירות, לראיה אחרת, קצת מרוחקת, (לראיה של "אורח לרגע, רואה כל פגע", ) ראייה שלפעמים מסוגלת להחיות רגלי שולחן, להרקיד אותם.

    ואני נודדת.

    אבל כיוון שלא על נדודי רציתי לכתוב, אפסח עליהם, והופס, אני בירושלים. השנה היא 1985.

    משנה זו ירושלים היא לי כמעט בית, ואף על פי כן אני תיירת בה.

    תארו לעצמכם איזו בונבוניירה ענקית, בגודל של העולם עצמו, ובה שוקולדים מסוגים שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת, או על החיך. כל קוביה של שוקולד עטופה בנייר בגוון אחר, בתת גוון ובתת-תת גוון. כמו הטעם, גם הצורה של פיסות השוקולד אינה חוזרת על עצמה, כל פיסה צורתה אחרת. זוכרים,  בונבוניירה בגודל עולם, ענקית, והטעמים כנ"ל, כמספר הטעמים בעולם, מיטב השוקולטרים השקיעו בפיסות את דמיונם, את זמנם  ואת החומרים הטריים והמשובחים ביותר, שהאדמה יכולה להעניק לנו. ואני הקטנה מסתובבת לי שם בין שבילי פיסות השוקולד וכל הזמן מביטה בצֶלופָנים הצבעוניים, לפעמים מבחינה ושומעת את הרשרוש המשתנה מאריזה לאריזה, טועמת וטועמת, והריח והטעם, מורכב גם הוא מאין סוף טעמים וריחות, אוי, אני מתעלפת מהריחות. כך בשבילי ירושלים.

    הפעם, באחת השבתות, הצטרפתי לסיור על אמנות במרכז ירושלים. איכשהו הסיור התגלגל בעיקר לגרפיטי במרכז העיר.

    אמנם ירושלים משנה כל הזמן את פניה, ובשבת יש מסעדות, בתי קולנוע קיוסקים, מוזיאונים ושטחי ציבור פתוחים, אבל רוב העסקים במרכז העיר סגורים, שקט וכמעט אוירה של יום כיפורים שורים שם. כדאי לסייר במקומות האלה בשבת, כי העין הפנויה מלפלס את דרכה בהמולת ימי החול, יכולה להתכוונן אל האוצרות החבויים דווקא כשההמולה נגמרת.

    אז התחלנו, נסיר את אריזת הצלופן מאחת מפיסות השוקולד.

    רגע, אבל מהו גרפיטי?

    שאלה כמעט מיותרת ואף על פי כן, גרפיטי, GRAFFITI הם כתובות, שרבוטים  או ציורים על קירות או משטחים אחרים גלויים לעין הציבור, שנעשו באופן מחתרתי ובלתי חוקי.  (GRAFFITI היא צורת הרבים של המלה GRAFFITO  . המלה התגלגלה לאנגלית מהאיטלקית, ולאיטלקית הגיעה מהיוונית, מ"גרפאין" שפירושה ביוונית  "לכתוב".)

    לפעמים משמש הגרפיטי לסימון טריטוריות של חבורות רחוב, לעיתים הוא ביטוי למחאה חברתית, פוליטית וכלכלית. למרות או בגלל רדיפת אמני הגרפיטי על ידי הרשויות, היום במרבית הערים במערב מעמדו של הגרפיטי השתפר ומזרם של תרבות תת קאנונית הוא נכנס לתרבות המיינסטרים. ואמנים בעלי שם התחילו את הקריירה שלהם  בציור על קירות. מישל באסקייה, האמריקאי, למשל, או בקסי הבריטי.


     

    ''

    על הקיר הדרומי של בניין כלל, מצד רחוב יפו, סמוך לחורבות בית הספר אליאנס, נמצא הציור הזה של הפיל ובתחתיתו כיאה לירושלים, בלי ערמת אשפה אי אפשר


    ''

    סמוך לבנין כלל, על קיר שנותר מ"בית הספר לתורה ומלאכה" של כי"ח (כל ישראל חברים או אליאנס). בית הספר נפתח ברחוב יפו ב-1889 ולמדו בו יהודים, נוצרים ומוסלמים. שפת הלימוד היתה צרפתית, אבל נערכו גם שיעורים בערבית ובעברית. למדו שם נגרות, נפחות, צורפות, מכונאות, אריגה, פיסול ועיצוב. אחרי כמעט חמישים שנה נסגר בית הספר ובמקומו נפתח שם "בית היתומים ויינגרטן". בשנות ה-70 חברת כלל קנתה את המבנה, הרסה אותו והקימה את בנין כלל, בית קברות ללא מעט עסקים ירושלמים. מבית הספר נותר רק שער הכניסה והקיר הצידי הזה


    ''

    ברחוב אגריפס, בדרך לשוק מחנה יהודה, נטען הגרפיטי הירושלמי במלים, שמשקפות את רבגוניותה של ירושלים, את אוכלוסיתה הדתית ואת מורכבותה האנושית


    ''

    מחאה על רצח נשים בירושלים, זו סדרה של ציורים, כל אחד לזכרה של אשה אחרת, הגרפיטי נעשה בעזרת תבנית קרטון גזורה שמכינים אותה מראש, מצמידים את התבנית לקיר וצובעים את מה שנגזר


    ''

    מחאה ותכנים פוליטיים

    ו

    אז הגיע תורו של השוק במחנה יהודה, הסורגים המוגפים של הבסטות הופכים את השוק הריק לגלריה פתוחה של אמנות רחוב, כך זה נראה בשבת:


    ''

     

    כמו כל  יוזמה יצירתית, צביעת הסורגים היא יוזמה של משוגע לדבר, בער'ל האן, שמו או כינויו. האן גייס את חבריו האמנים למבצע. הציור על הסורגים נעשה ברשות ובהסכמה של בעלי הבסטות, מעין ציור כבקשתך. בתמורה תורם בעל הבסטה את הצבעים לפרוייקט, אמנים בולטים שציירו ומציירים על הסורגים הסגורים הם סולומון סוזה וציון אפק. התוצאה מרהיבה ומרחיבה את הלב:


    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

     

    ''

     

    ''

    ''

    ''

     

    ''

    ''

    ''

     

    כל בסטה וכל סורג שונים זה מזה, הכל לפי העדפות ליבו ובקשתו של בעל הבסטה, דמויות בדיוניות מסדרות, אח"מים, גבורים הסטוריים, דמויות מהתנ"ך, גבורי תרבות, רבנים, זמרים, שחקני כדורגל, מזונות נמכרים, בעלי חיים, סמלים, הכל הולך.

    הנה, למטה השוק הנצבע בכתבתו של יעקב איילון במבט. שווה צפיה.

    ''


    ''

    גם הסמטאות ורחוב יפו הסמוכים לשוק מלאוים כתובות, איורים, פרסומות, פואזיה, מיסטיקה, הגות ופילוסופיה על סורגים, קירות וארונות חשמל . יוצאת דופן באופיה היא הכתובת "בית פרטי" הרומזת למטיילים ולעוברים ושבים לא להטריד, לא לרעוש ולא להפריע. הנאתם של רבים היא בהחלט סיוט לאחרים.


    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    מחוץ לשוק, סגנונות הציור מגוונים הרבה יותר (אבל הזבל ממאפיין את מרכז העיר נמצא בכל פינה. ירושלים של ניר ברקת היא קודם כל עיר מלוכלכת. טוב היה עושה ראש העיר, אלו נקה את העיר כמו שצריך, במקום לשאת עיניים לפוליטיקה הארצית.)

    ''

     

    ''

     

    אפילו  הכניסה לבנין המקולל של האחים עיני ברחוב אגריפס זכתה לשני עיטורים, מעין פרחים, ואולי עצי תמר.

    אגב, בנין עיני הוא אחד מהבנינים המקוללים בירושלים, יש כמה כאלו. האגדה האורבנית מספרת שהרב שלום שרעבי, ראש ישיבת נהר שלום, קם לתפילת הבוקר ולא הבחין שהשמש זרחה (הבתים בגבול שבין נחלאות לשוק מחנה יהודה אינם מוארים דיים.). כשהציץ מבעד לחלון הבחין שהבית מול חלונו, שהיה בבניה, תפס גובה והסתיר את השמש. הרב בקש להסיר את תוספת הבניה. משלא נענה, קלל את הבנין. ואכן, הבנין שנחנך בשנות השישים היה כשלון נדל"ני, הדירות שנבנו בו לא נמכרו ומרבית העסקים שנפתחו שם, כשלו.  אחד הסניפים הראשיים של תנועת כ"ך של הרב מאיר כהנא מוקם בבניין. אבל תנועת כ"ך כידוע הוצאה אל מחוץ לחוק, וסולקה מהמקום בצו בית משפט. קזינו לעומת זאת, כן הצליח שם, כי המהמרים אבדו את כספם ואומרים שאף את תחתוניהם. הקבלן הכחיש  את דבר הקללה וטען, כי דן מרגלית המציא את הקללה  בעיתון "כל העיר", והאחרון הודה, שזו הייתה הלצה. עיני גם הראה כי מסלול השמש בשמים נוגד את פרטי האגדה, אבל הכשלון נמשך.


    ''

     

    ועוד ברחוב אגריפס, מי שמטיב לראות וישא את עיניו למעלה יבחין בציור הקיר המרשים. הציור משתלב  בחזית הבנין באופן שפרטים רבים בו אינם נראים ציור, אלא חלק איטגרלי מהבנין. הציור נעשה על ידי קבוצה של אמנים מצרפת בשם מורליסטים (תנועת המורליסטים התחילה בדרום אמריקה, ארגנטינה ומכסיקו ומקור שמה של התנועה ב-MURE, "קיר" בספרדית) בהסכמת הדיירים וברשות העיריה. הקבוצה נודדת בעולם ומציירת על קירות בנינים בערי מחלוקת וסכסוך. למטה, חלקו התחתון של הציור


    ''

     

    אז מה, אמנם קצת אשפה, אבל גם פיסה קטנה של שוקולד בבוניירה, או לא, מה אתם אומרים?

     

    חג שמח!

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/16 20:37:

      צטט: שולה63 2016-11-05 14:18:20

      כתבה מקסימה ומענינת.הכרתי את ירושלים היטב.גרתי בה הרבה שנים
      שלום שולה,
      ברוכה הבאה לטריטוריה הקטנה של הבלוג שלי. תודה רבה, שמחה לראות את פניך.
        5/11/16 14:18:
      כתבה מקסימה ומענינת.הכרתי את ירושלים היטב.גרתי בה הרבה שנים
        27/10/16 23:03:

      צטט: sbhsport 2016-10-27 21:05:44

      מקסים באמת, תודה רבה על העבודה המסורה ועל השיתוף.
      שמחה שנהנית

       

        27/10/16 23:03:

      צטט: נומיקן 2016-10-27 20:12:28

      נפלא, נפלא, תודה
      לך התודה

       

        27/10/16 21:05:
      מקסים באמת, תודה רבה על העבודה המסורה ועל השיתוף.
        27/10/16 20:12:
      נפלא, נפלא, תודה
        26/10/16 22:23:

      צטט: התרנגול 2016-10-26 21:58:30

      ראיתי שיש שם שני ציורים עם תרנגולים,

      כמו שצריך להיות בעיר הנצח.

      אבל כאן ציירו אותי ממש אמיתי:

       

      ''

      נכון, סוף סוף, אחרי יום כיפור, כל התרנגולים יכולים לנשום לרווחה, תנשום עמוק, תרנגול!

        26/10/16 22:21:

      צטט: שושנה13 2016-10-26 11:08:07

      באמת לא התכוונתי לפגוע בהזדהות עם העיר. בת"א יש בהחלט מקומות מלוכלכים, ובדרום יש ריח של ביוב. אבל גרפיטי אני לא אוהבת גם בת"א. לא הסתובבתי הרבה בירושלים, אבל את רחביה אני מכירה, ותמיד התפעלתי מרחובותיה הנקיים, מבניני האבן, מן הבוגנויליות. אכן מקום לקריאת ספר ולהזיות... באשר להגירה - אני מניחה שאת מכירה את שירה של לאה גולדברג - "אורן".
      יש עוד כמה שכונות נפלאות, ציוריות וצופות לנוף השכונה שאני גרה בה, אבו-תור, למשל, יפיפיה. לא הבנתי מה כתבת פה: באשר להגירה - אני מניחה שאת מכירה את שירה של לאה גולדברג - "אורן". וזה בסדר מה שכתבת, אין לי בעיה של הזדהות או אי הזדהות עם העיר

       

        26/10/16 21:58:

      ראיתי שיש שם שני ציורים עם תרנגולים,

      כמו שצריך להיות בעיר הנצח.

      אבל כאן ציירו אותי ממש אמיתי:

      ''

        26/10/16 11:08:
      באמת לא התכוונתי לפגוע בהזדהות עם העיר. בת"א יש בהחלט מקומות מלוכלכים, ובדרום יש ריח של ביוב. אבל גרפיטי אני לא אוהבת גם בת"א. לא הסתובבתי הרבה בירושלים, אבל את רחביה אני מכירה, ותמיד התפעלתי מרחובותיה הנקיים, מבניני האבן, מן הבוגנויליות. אכן מקום לקריאת ספר ולהזיות... באשר להגירה - אני מניחה שאת מכירה את שירה של לאה גולדברג - "אורן".
        25/10/16 14:10:

      צטט: HagitFriedlander 2016-10-25 13:07:13

      רשומה נהדרת מושקעת ססגונית ומרתקת....מוסיף המון צבע ועניין במקומות שכוחים ומוזנחים...אבל למה ללכלך...זה הורס הכל בעיני...
      תודה רבה, חגית, האמיני לי, שלא אני זו המלכלכת! הלואי וילכלכו פחות וינקו יותר! זו חרפה הטינופת!

       

        25/10/16 14:08:

      צטט: שושנה13 2016-10-25 06:32:10

      אני מצטערת, אבל דעתי זהה לזו של כורך ספרים. לפני הרבה שנים עברתי במנהרה בתחנה המרכזית בירושלים, והלכלוך היה נורא. אמנם בגיל צעיר (היום כבר לא) נמשכתי לירושלים, ובאמת היו בה שכונות יפות ומטופחות, שהישרו קסם. חבל שהעיריה לא משתדלת יותר. ואת ציורי הקיר האלה הייתי מוחקת.
      תודה, שושנה. העיר אכן מלוכלכת, בעיקר מרכז העיר, ציינתי ואני מציינת זאת ומבכה על כך.  אם כי יש גם שכונות נקיות, ומה בתל אביב אין שכונות מטונפות, בדרום תל אביב המצב זהה לחלוטין למרכז ירושלים. זה נורא בעיני, את הגרפיטי לא הייתי מוחקת בשום פנים ואופן, לנקות את רחובותיה, הייתי מנקה ועוד איך!

       

        25/10/16 13:07:
      רשומה נהדרת מושקעת ססגונית ומרתקת....מוסיף המון צבע ועניין במקומות שכוחים ומוזנחים...אבל למה ללכלך...זה הורס הכל בעיני...
        25/10/16 06:32:
      אני מצטערת, אבל דעתי זהה לזו של כורך ספרים. לפני הרבה שנים עברתי במנהרה בתחנה המרכזית בירושלים, והלכלוך היה נורא. אמנם בגיל צעיר (היום כבר לא) נמשכתי לירושלים, ובאמת היו בה שכונות יפות ומטופחות, שהישרו קסם. חבל שהעיריה לא משתדלת יותר. ואת ציורי הקיר האלה הייתי מוחקת.
        24/10/16 23:06:

      צטט: face 2016-10-24 11:45:39

      הכתבה שהבאת לגמרי שווה צפיה

      ובהחלט גם לעלות לירושלים לעשות סיבוב בשוק ולא רק

      גרפיטי מבחינתי לפחות הם ביטוי נפלא !!

      חג של הרבה שמח כיאה לשמחת תורה,

      אם עשיתי לך חשק, למרות הלכלוך, אז דייני. ירושלים בהחלט שווה עליה אליה, דווקא לא בחגים. שבוע טוב, חברה

        24/10/16 23:04:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-10-24 09:47:57

      פוסט מדהים ומקיף בצורה רחבה את נושא הגארפיטי בירושלים. הבאת צילומים מעולים! והחדרת בי געגועים לירושלים. מגיע לפוסט כזה אלף כוכבים, אך המדיניות של הקפה מאפשרת רק כוכב אחד. אנא ראי בכוכב את יתר 999 הנותרים. חג שמח באבא יאגה.
      תודה רבה, מה שנקרא, ראיתי כוכבים! שבוע טוב

       

        24/10/16 23:03:

      צטט: צלילי הלב 2016-10-23 23:08:41

      תודה!!!פוסט יפהפה ולחלק הראשון כמה התחברתי:-) איזה יופי לדעת לפעמים להתבונן קצת מהצד. שנה נהדרת בבה יאגה
      ברוך שובך, טוב לראות אותך במקומותינו, שבוע טוב

       

        24/10/16 23:01:

      צטט: שרה בכור 2016-10-23 15:30:23

      תודה לך, יפיפה.
      גרפיטי נע על מנעד שבין ונדליזם לאמנות.
      וזה מנעד מאוד מעניין. הפותח המון שאלות ולא רק בתחום באמנות אלא מאתגר להמשגות חדשות של אלימות, מרחב ציבורי, נחלת הכלל וכדומיהם.

      אוהבת לחשוב על הדברים הללו ולמצוא זויות חדשות דרך תופעות כאלו על סוגיות בחיי החברה הנגועה שלנו.

      אהבתי מאוד

      נכון מאד, שרה, מסכימה ותודה על השאלות שהעלית, שבוע טוב!

        24/10/16 23:00:

      צטט: אמיר לשם 2016-10-23 14:59:34

      חג שמח!
      תודה , אמיר, היה שמח מאד, ולך שיהיה שבוע טוב!
        24/10/16 22:59:

      צטט: bonbonyetta 2016-10-23 13:10:52

      *

      אוהבת מאד אמנות רחוב, אמנות של ממש לא סתם קישקוש, בניינים ישנים של פעם נטושים, ואהבתי את התמונות שלך שבחרת לחלוק.

      תודה

      בונבוניירה, זה נגזר משמך, לא, לכן אהבת לשון בחוץ

        24/10/16 22:57:

      צטט: ~בועז22~ 2016-10-23 10:50:44

      רשומה נפלאה!!! ירושלים של מעלה, וגם של מטה... (:
      נכון בועז, גם מהצד מגניב
        24/10/16 22:56:

      צטט: כורך דברים 2016-10-23 09:50:26

      בהחלט עשית עבודה טובה, אבל הציורים מגעילים ממש, הבנינים מכוערים, הכל מסביב מכוער ומלוכלך, הכל דוחה ומעורר בחילה כמו במזבלה אחת גדולה.

       

      ''

       

      ג'ורגיו בונולה: בחילה.

      הקתדרלה הגדולה של מילנו.

      כורך יקר, הצדק אתך, מגעיל ממש, אי אפשר עם כל המתיקות המסריחה הזאת! הבחילה הזאת של בונולה נפלאה באמת, אל תשכח איפה אנחנו, בעיר הבירה ולא במילנו. אם כי יכולנו להיות, אילו היו לנו ראשים ערים ראויים!

        24/10/16 22:53:

      צטט: א ח א ב 2016-10-23 08:23:28

      חג שמח ותודה על התמונות. תזהרי מסינדרום ירושלים
      תודה רבה, אתה צודק, צריך באמת להיזהר, זה מסוכן מאד הסינדרום הזה!

       

        24/10/16 22:51:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-10-23 00:21:10

      תודה. אחחח אני "מתה" על גרפיטי...
      האמת שגם אני, רק הלכלוך שסביב מקלקל

       

        24/10/16 22:50:

      צטט: צוריאל צור 2016-10-22 17:37:23

      ציורים וכתובות מרתקים ביותר! תודה על סיור הגרפיטי ןחג שמח !!
      תודה לך, צוריאל, שמחה שהיית איתי ונהנית, שבוע טוב!

       

        24/10/16 22:49:

      צטט: ד. צמרת 2016-10-22 13:53:22

      תודה על סיפורו של הבית המקולל. תודה על התמונות המרתקות.
      בשמחה רבה, אספר את סיפורי שאר הבתים המקוללים, כשתשרה עלי הרוח

       

        24/10/16 22:48:

      צטט: גילהסטחי 2016-10-22 12:36:03

      את מדהימה. כתבת וצילמת רשומה שכתובה באופן מרתק שמשקף את אהבתך לעיר למרות האמביוולמטיות. השפה שלך ייחודית והקול שלך צלול והאצבעות שלך זהב, כאילו העיר בתוכך. ואת כותבת ומצלמת את מה שבחוץ ומבטיחה לנו ממתקים טעימים מתחת לעטיפה החיצונית. אני רוצה לומר לך שעם הזמן אני מגלה שהממתק הכי טעים בדוכן הרשומות שלך זו את.
      גילה, איזה יופי היכולת שלך לפרגן, להחמיא ולתת, את צריכה להוציא ספר הוראות "איך צריך להודות" אין דומה לך, כשמך את, גילה ומעניקה גיל!
        24/10/16 22:44:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2016-10-21 19:34:06

      איזה יופי באבא ! ירושלים זה כיף גדול, גם לתייר המזדמן.
      מסכימה אתך, למזדמן ולכל! אף שלגור פה לא קל

       

        24/10/16 22:43:

      צטט: נירית גלעד 2016-10-21 19:02:30

      כל כך נהניתי. ממש הייתי שם איתך. תודה
      כייף נירית, שמחה שכך, אבל גם בואי באמת, ירושלים למרות הלכלוך שווה ביקור!

       

        24/10/16 22:42:

      צטט: חבצלתהעמקים 2016-10-21 18:19:18

      או לה לה...ססגוני ומרתק ויצירתי. שאפו!
      תודה רבה, צאי לך מן העמקים ובואי להרי ירושלים, חבצלת העמקים!

       

        24/10/16 22:41:

      צטט: עמנב 2016-10-21 18:08:58

      כל הכבוד לעברית "המהגרת" ולצילומים, שבחיי היום-יום, ברובם נעלמים מן העין. שבת שלום וחג שמח, עמוס.
      תודה לך, עמוס, ושבוע טוב, ככה זה עם "מהגרים" הם אמביציוזים

       

        24/10/16 22:39:

      צטט: דוקטורלאה 2016-10-21 17:36:53

      נהניתי הנאה מלאה מכל "סיפורי ירושליים". אמי ז"ל היה אוהבת מושבעת של עיר זו. היא גררה אותי אליה בילדותי , בתקופת המנדט הבריטי. ביקרנו בהר הצופים, בכותל המערבי, ובעוד אתרים. אחר כך, היא נסעה לשם בכל קיץ, שכרה חדר, ואני באתי לבקר אותה. לאחר הצבא (חובה וקבע), גרתי חמש שנים בירושליים. אבל מגורי היו בשיכון הסטודנטים בגבעת-חן, וראיתי מעט מהעיר עצמה. עזבתי את ירושליים לרגל נישואי, וחזרתי אליה ליום בשבוע במשך כמה שנים, כאשר כתבתי שם דוקטוראט. אהבתי את העיר מאד, למרות שכמעט לא הכרתי אותה. היא היתה נפלאה לי לפני מלחמת ששת הימים. אחר כך איבדה כמה ערכים שהיו חשובים לי. זה היה בקיצור הסבר מדוע נהניתי כל כך מהבלוג שלך.
      שמחה שסיירת איתי, לאה, ושנהנית, שבוע טוב

       

        24/10/16 22:38:

      צטט: rossini 2016-10-21 15:34:16

      בונמבוני שוקולד אחד אחד.

      תודה, חבר רוסיני, מי כמוך מבין בטעמים

        24/10/16 11:45:

      הכתבה שהבאת לגמרי שווה צפיה

      ובהחלט גם לעלות לירושלים לעשות סיבוב בשוק ולא רק

      גרפיטי מבחינתי לפחות הם ביטוי נפלא !!

      חג של הרבה שמח כיאה לשמחת תורה,

        24/10/16 09:47:
      פוסט מדהים ומקיף בצורה רחבה את נושא הגארפיטי בירושלים. הבאת צילומים מעולים! והחדרת בי געגועים לירושלים. מגיע לפוסט כזה אלף כוכבים, אך המדיניות של הקפה מאפשרת רק כוכב אחד. אנא ראי בכוכב את יתר 999 הנותרים. חג שמח באבא יאגה.
        23/10/16 23:08:
      תודה!!!פוסט יפהפה ולחלק הראשון כמה התחברתי:-) איזה יופי לדעת לפעמים להתבונן קצת מהצד. שנה נהדרת בבה יאגה
        23/10/16 15:30:

      תודה לך, יפיפה.
      גרפיטי נע על מנעד שבין ונדליזם לאמנות.
      וזה מנעד מאוד מעניין. הפותח המון שאלות ולא רק בתחום באמנות אלא מאתגר להמשגות חדשות של אלימות, מרחב ציבורי, נחלת הכלל וכדומיהם.

      אוהבת לחשוב על הדברים הללו ולמצוא זויות חדשות דרך תופעות כאלו על סוגיות בחיי החברה הנגועה שלנו.

      אהבתי מאוד

        23/10/16 14:59:
      חג שמח!
        23/10/16 13:10:

      *

      אוהבת מאד אמנות רחוב, אמנות של ממש לא סתם קישקוש, בניינים ישנים של פעם נטושים, ואהבתי את התמונות שלך שבחרת לחלוק.

      תודה

        23/10/16 10:50:
      רשומה נפלאה!!! ירושלים של מעלה, וגם של מטה... (:
        23/10/16 09:50:

      בהחלט עשית עבודה טובה, אבל הציורים מגעילים ממש, הבנינים מכוערים, הכל מסביב מכוער ומלוכלך, הכל דוחה ומעורר בחילה כמו במזבלה אחת גדולה.

       

      ''

       

      ג'ורגיו בונולה: בחילה.

      הקתדרלה הגדולה של מילנו.

        23/10/16 08:23:
      חג שמח ותודה על התמונות. תזהרי מסינדרום ירושלים
      תודה. אחחח אני "מתה" על גרפיטי...
        22/10/16 17:37:
      ציורים וכתובות מרתקים ביותר! תודה על סיור הגרפיטי ןחג שמח !!
        22/10/16 13:53:
      תודה על סיפורו של הבית המקולל. תודה על התמונות המרתקות.
        22/10/16 12:36:
      את מדהימה. כתבת וצילמת רשומה שכתובה באופן מרתק שמשקף את אהבתך לעיר למרות האמביוולמטיות. השפה שלך ייחודית והקול שלך צלול והאצבעות שלך זהב, כאילו העיר בתוכך. ואת כותבת ומצלמת את מה שבחוץ ומבטיחה לנו ממתקים טעימים מתחת לעטיפה החיצונית. אני רוצה לומר לך שעם הזמן אני מגלה שהממתק הכי טעים בדוכן הרשומות שלך זו את.
        22/10/16 11:03:
      עשית לי את החג, יקירתי! כמה שאני אוהבת גרפיטי. עשית לי חשק לסיור כזה בירושלים. תודה♥ והמשך חג שמח :)
        21/10/16 23:30:
      דווקא השוק ניראה נקי כשהו ריק מאדם..
        21/10/16 19:34:
      איזה יופי באבא ! ירושלים זה כיף גדול, גם לתייר המזדמן.
        21/10/16 19:02:
      כל כך נהניתי. ממש הייתי שם איתך. תודה
        21/10/16 18:19:
      או לה לה...ססגוני ומרתק ויצירתי. שאפו!
        21/10/16 18:08:
      כל הכבוד לעברית "המהגרת" ולצילומים, שבחיי היום-יום, ברובם נעלמים מן העין. שבת שלום וחג שמח, עמוס.
        21/10/16 17:36:
      נהניתי הנאה מלאה מכל "סיפורי ירושליים". אמי ז"ל היה אוהבת מושבעת של עיר זו. היא גררה אותי אליה בילדותי , בתקופת המנדט הבריטי. ביקרנו בהר הצופים, בכותל המערבי, ובעוד אתרים. אחר כך, היא נסעה לשם בכל קיץ, שכרה חדר, ואני באתי לבקר אותה. לאחר הצבא (חובה וקבע), גרתי חמש שנים בירושליים. אבל מגורי היו בשיכון הסטודנטים בגבעת-חן, וראיתי מעט מהעיר עצמה. עזבתי את ירושליים לרגל נישואי, וחזרתי אליה ליום בשבוע במשך כמה שנים, כאשר כתבתי שם דוקטוראט. אהבתי את העיר מאד, למרות שכמעט לא הכרתי אותה. היא היתה נפלאה לי לפני מלחמת ששת הימים. אחר כך איבדה כמה ערכים שהיו חשובים לי. זה היה בקיצור הסבר מדוע נהניתי כל כך מהבלוג שלך.
        21/10/16 15:34:

      בונמבוני שוקולד אחד אחד.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין