כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    ככה זה אצלנו בפולניה

    48 תגובות   יום שישי , 21/10/16, 14:45

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

     

     

     

    לאחיך הפרופסור הייתה פעם חותנת (אימא של האקסית שלו).

    היא הייתה פולניה גזעית שחיה בזמנו בעיר חלם. (העיר ממנה באו חכמי חלם). 

    כשניפטר בעלה התחיל מסע ההלוויה (או האזכרה?!) בביתם ברחוב זבוטינסקי פינת סוקולוב בתל-אביב. אביך ואתה הייתם בין הנוכחים.

    לאחר כרבע שעה מתחילת הטקס שליד הבית  הגיחו מן המעלית אשתו של הנפטר ושניים מבניו, כולם חלמאים למהדרין.

    בידה של החותנת של אחיך הייתה כוס מלאה מים, אבא שלך הבחין בזה ואמר:

    "תביט תביט טוב מה הם עושים" (אבא שלך גם הוא פולני).

    השלושה התחילו להקיף את כל חצר הבית עם כוס המים כשסיימו שפכה האישה את המים ואת הכוס זרקה לפח.

    כשהתחלנו לנסוע לבית העלמין הסביר אבא מה זה היה צריך להיות.

    הפולנים זה עם מלא וממולא אמונות תפלות, גם הגויים וגם היהודים.

    כשמישהו נפטר אז הנשמה שלו לא מסכימה לצאת מהבית. אם רוצים להיפטר ממנה לנצח אז לוקחים כוס מים ומקיפים את הבית סביב סביב.

    רק אז יוצאת הנשמה ועולה לשמים וכך מובטח שיותר היא לא תפריע. 

    סיפור האמונות התפלות ליווה בנאמנות את ילדותך ואת נעוריך כשהילדים בשכונה מצאו פרסת סוס משומשת וזרוקה, היו מתאספים כולם, עוצמים עיניים, אחד הילדים היה מחזיק בפרסה, יורק עליה שלוש פעמים ובעיניים עצומות היה משליך אותה רחוק רחוק כדי שלא ימצאו אותה יותר.

    אתה זוכר את הסיפור עם האוטו מתים שאסור היה לעבור לפניו כי יש סכנה שידרוך עליך.

     

    ''

    סיפור הלחם.

    כמעט כל תל אביב הקטנה והבינונית הייתה בנויה כך שבחזית כל בית יש גדר בנויה לא גבוהה במיוחד. כשהיו הולכים ברחוב על המדרכה, קרוב לגדר, היו רואים  כמעט על כל גדר כזאת של בית, פרוסות לחם יבשות מפוזרות.

    כששאלו את המבוגרים מזה? הם היו משיבים שזה בשביל מי שאין לו אפילו לחם.

    בכלל אסור לזרוק לפח שאריות של לחם, צריך לשים בחוץ בשביל רעבים.

    מי שלא עושה את זה יבוא עליו אסון.

    היו עוד כל מיני אמונות תפלות:

    לא לעבור איפה שחתול שחור ולהיזהר מאשה שסוחבת שני דליים עם מים, וכאלה. במשפחה שלך לא היו זורקים החוצה שום לחם, גם מפני שאף פעם לא נשאר ולפעמים בכלל לא היה לחם וגם מפני שאימא שלך הייתה צריכה את הלחם היבש בשביל לעשות את הקציצות כמו שצריך.

    היא הייתה עושה אותם ככה:

    קודם מחברת את המכונת בשר (המטחנה הידנית המיתולוגית ההיא) ומצמידה אותה חזק חזק אל דופן השולחן. אחר כך שמה בקערה נתח בשר טרי (אז לא היה בפלשתינה שום בשר קפוא), יחד עם זה ביצה אחת או שתיים והרבה שאריות של לחם ישן טבול במים. מקצת לחם ישן מאוד היא הייתה עושה פירורי לחם, זה בעזרת קרש מטבח וקַצַ'לְקֶע (בעברית מערוך) את כל החומרים הנ"ל פלוס בצל וקצת פטרוזיליה הייתה מעבירה דרך מטחנת הבשר, מוסיפה קצת מלח ופלפל, עושה מזה קציצות לא גדולות ומטגנת בשמן לא עמוק. את הטעם של הקציצות של אימא אתה לא מוצא בשום מקום שבעולם ולא יואיל כלום. וזאת הסיבה שאתם לא פיזרתם לחם יבש על הגדר.

    ''

    כזכור היתה לך סבתא מפולניה. אם שכחו בנוכחותה לשים בחוץ לחם לרעבים היא הייתה רצה לחנות המכולת, מקבלת שם איזה לחם מאתמול ושמה על הגדר כמו שצריך מפני שכאמור אסור באיסור חמור לזרוק לחם, זה כנראה עוד מהתקופה בה חיינו במערות.

     

    בליל שבת אתה מקשיב כדרכך ברשת ב' בין 11:00 ל-12:00 בלילה לכל מי שיצחק לבני מדבר אתו. הפעם זה היה אהרון אפלפלד, אחד האנשים בארץ שהכי מעניין לשמוע מה הם אומרים על החיים בארץ ועל החיים בהרי הקרפטים. אתה דווקא קראת לפני שנתיים את "המסע לארץ הגומא". בין השאר שאל יצחק לבני את אפלפלד מה בדיוק ההבדל בין זכרון להיזכרות.

    הסופר אמר: זכרון זה משהו מקובע וגם בכלל לא עסקה של הספרות. לעומת זה, ההיזכרות היא דבר גמיש, משתנה משנה לשנה ובזה כן עוסקת הספרות. אתה משתמש באוסף הזכרונות הזה כמה וכמה פעמים בשני הבטויים. אבל אם איציק לבני היה שואל (להבדיל) אותך את אותה השאלה, היית טוען כי לדעתך גם היזכרות וגם זכרון עוסקים באותו הדבר. ההיזכרות מעלה את הזכרונות ובכלל שום דבר לא מקובע.

    בכל יום, שנה או יובל שנים עשויים הדברים להראות אחרת, שונים, מזוקקים ולפעמים חצי שכוחים.

    יותר חמור מזה: ההיזכרות מעלה זיכרון. זיכרון מתגלה רק תוך כדי היזכרות. שניהם תאומים סיאמים ואין אחד בלי השני. זה שכל ההווה סביבנו משתנה כל הזמן זה אולי מפני שהמפץ הגדול לא מפסיק להמשיך ולהתמפץ.

    כשיש ספק בהיזכרות או בזיכרון שלך, זה האיתות הראשון לאלצהיימר.

     

    ''

     

    בא לך לצאת רגע החוצה, לתפוס אויר צח ולהיזכר בשירים שנהגת לשיר כשהיית שובב בין שובבים:

     

    מילים: עממי
    לחן: עממי


    קוּמוּ קוּמוּ יְלָדִים
    הַזְּקֵנָה שלי חולה
    הִיא נָפלה מאוֹטוֹבּוּס
    וְשָׁבְרָה לָהּ אֶה ה..

     קוּמוּ קוּמוּ...

     

    עוד טיפה של פיפי

     

    מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּבַת הַמַּלְכָּה
    שֶׁהִרְטִיבָה אֶת הַמִּטָּה כֻּלָּהּ
    אָז קָם הַמֶּלֶךְ וַיִּשָּׂא נְאוּם
    שֶׁעוֹד טִפָּה שֶׁל פִּיפִּי לֹא תַּזִּיק לֹא כְּלוּם
    שֶׁעוֹד טִפָּה וְעוֹד טִפָּה
    וְעוֹד טִפָּה שֶׁל פִּיפִּי
    וְעוֹד טִפָּה שֶׁל פִּיפִּי
    לֹא תַּזִּיק לֹא כְּלוּם!מעשה שהיה בבת המלכה
    שהרטיבה את המיטה כולה
    אז קם המלך ויישא נאום
    שעוד טיפה של פיפי לא תזיק לו כלום
    שעוד טיפה ועוד טיפה
    ועוד טיפה של פיפי
    ועוד טיפה של פיפי
    לא תזיק לו כלום!

     

     

    זלמן יש לו מכנסיים

     

    זלמן יש לו מכנסיים

    מגיעות עד הברכיים

    אם יפלו המכנסיים

    אז יראו לו את ה......

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/16 19:59:

       נהניתי מאד לקרוא את הזכרונות.

       במיוחד  הקטעים של הסיפורים על האמונות התפלות.

        עד היום אני מכירה אנשים שמאד מאמינים בדברים האלו.

      אהבתי גם את היצירות היפות של אביך.

       שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

        28/10/16 10:40:

      צטט: באבא יאגה 2016-10-26 22:30:32

      כפולניה כשרה אני מכירה את כל האמונות התפלות, בפולנית קוראים לזה ZABOBONY, אבל את גרוש נשמת המת באמצעות מים לא הכרתי, זה דווקא מזכיר את האינדונזים, אבל להיפך, הם רוצים שהנשמה תהיה קרובה לבית, לפחות בשלב הראשון, רק אחרי עשרות שנים הנשמה המסכנה משתחררת

      מסכנה הנשמה......קצת מנוח :-) 

        28/10/16 10:38:

      צטט: עמנב 2016-10-28 09:19:20

      אחאב, החזרת אותי אחורה שנים רבות, ומתברר ש"תל אביב הקטנה/הבינונית", לא הייתה שונה בהרבה מהמושבה בה גדלתי. גם מרבית האמונות התפלות זכורות לי מאותה תקופה. אפילו הכנת הקציצות דומה, אך כזכור לי, אמי הייתה מוסיפה גם ביצה לתערובת, ולמערוך קראה "וולגערהולץ". אתה כותב "ההיזכרות מעלה את הזכרונות ובכלל שום דבר לא מקובע.", ואני מסכים לחלוטין. את ספרי "אל מקורות הגנגס" אני פותח כך: "הזיכרון בוגד בי אחרי שנים כה רבות, על כן טין לי מנוס, אלא לנסות ולהשלים את החומר מקורות כתובים ומקוונים, וכיד הדמיון הטובה עליי". כל טוב ושבת שלום, עמוס.

      שבת שלום ומבורך :) 

        28/10/16 09:19:
      אחאב, החזרת אותי אחורה שנים רבות, ומתברר ש"תל אביב הקטנה/הבינונית", לא הייתה שונה בהרבה מהמושבה בה גדלתי. גם מרבית האמונות התפלות זכורות לי מאותה תקופה. אפילו הכנת הקציצות דומה, אך כזכור לי, אמי הייתה מוסיפה גם ביצה לתערובת, ולמערוך קראה "וולגערהולץ". אתה כותב "ההיזכרות מעלה את הזכרונות ובכלל שום דבר לא מקובע.", ואני מסכים לחלוטין. את ספרי "אל מקורות הגנגס" אני פותח כך: "הזיכרון בוגד בי אחרי שנים כה רבות, על כן טין לי מנוס, אלא לנסות ולהשלים את החומר מקורות כתובים ומקוונים, וכיד הדמיון הטובה עליי". כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        26/10/16 22:32:
      אהה ועוד משהו, אני יודעת לעשות קציצות כאלה, בירושה בא לי מאמא שלי
        26/10/16 22:30:
      כפולניה כשרה אני מכירה את כל האמונות התפלות, בפולנית קוראים לזה ZABOBONY, אבל את גרוש נשמת המת באמצעות מים לא הכרתי, זה דווקא מזכיר את האינדונזים, אבל להיפך, הם רוצים שהנשמה תהיה קרובה לבית, לפחות בשלב הראשון, רק אחרי עשרות שנים הנשמה המסכנה משתחררת
        26/10/16 20:16:
      מסופר יפה ומזכיר ספורי ילדות
        24/10/16 19:32:
      במקרה, ביקרתי שוב כאן ב"קפה" ו"נפלתי ברשת" לתוך הפוסט שלך... תוכן והתגובות משובבי נפש. העלו גם בי זיכרונות. סופחג שמח ותודה.
        24/10/16 12:39:

      צטט: א ח א ב 2016-10-23 08:32:14

      צטט: צוריאל צור 2016-10-22 18:02:46

      אצלנו שמים את הלחם הישן בחצר בשביל הציפורים ולפעמים אני גם מוסיף לאותו מתכון קציצות שפרסמת .
      אין לי אף אמונה תפלה (אם כי לפעמים המרק יוצא לי קצת תפל)

      וכשאובאמה החתול השחור עובר בחצר, אף אחד לא יורק..

      ''

      ולסיום, פתגם פולני ידוע: 

      "אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב לך, סימן שאתה מת.. צוחק

      אשרי המאמין . חג שמח :) 

       

       

      חתולה שחורה הייתה לי ויפה נורא !

      MIWI קראו לה ולא אני בחרתי את השם אבל ככה יצא,

       

      לגבי מטחנת בשר. לאמא שלי יש את ההיא שהייתה של סבתי

      אמונות תפלות זה לא לעבור מתחת לסולם

      או לדפוק על שולחן כמובן גם,

      והפרסות

      כשהייתי אצל אבא שלך באמת מצאתי אצל החברה שלי כמה והבאתי לי לכאן :)

       

       

      אגב קציצות בכלל הזכרתם לי קלופס שהיו עושים עם בייצים שפעם בזמן הצנע היה קצת קשה להשיג אותן,

       

       

        24/10/16 12:26:

      צטט: בר בשטח 2016-10-23 18:51:35

      עוד סיפור מרהיב וצבעוני של אמי- כך נדמה לי מכנה אותו אמך :)
      והשילוב הזה של הציורים , השירים, והסיפור, יוצר חוויה קסומה , חיה ונושמת.

      ומסתבר שיש עוד הרבה חומר בדרך...
      מחכים לעוד..

      וחג שמח

      חג שמח....אכן יש עוד הרבה מאיפה שזה בא. 

        24/10/16 11:55:

      צטט: HagitFriedlander 2016-10-23 20:46:51

      ממש נפלא ההיזכרות בזכרונות...לא רק בפולניה היו מנהגים שיצר החוסר והרעב והאמונות התפלות נחלת כל התפוצות...הציורים נפלאים אחד אחד והשיר הראשון והאחרון גם אנחנו עוד שרנו האמצעי חדש לי...אתה אוגד לספר את כל הפרקים הנדירים האלה?

      נראה כי לא יהיה מנוס קריצה

        24/10/16 11:54:

      צטט: ~בועז22~ 2016-10-24 03:49:08

      בקשר לשיחה עם אפלפלד - מי אמר פעם (לא זוכר מי...): אתה יכול לאסוף את עובדות חייך אבל בסופו של דבר הכול תלוי באיך אתה מספר אותן... (:

      גם אני סבור כמוך כי דרך הסיפור היא זו שנוסכת משמעות עניין ותוכן. שהרי כל אדם נושא אתו מחסן גדול של סיפורים מרתקים. אבל לא כל אחד יודע לספר. 

        24/10/16 03:49:
      בקשר לשיחה עם אפלפלד - מי אמר פעם (לא זוכר מי...): אתה יכול לאסוף את עובדות חייך אבל בסופו של דבר הכול תלוי באיך אתה מספר אותן... (:
        24/10/16 02:01:
      גם בשכונה שבה גדלתי שברובה התגוררו עולי צפון אפריקה לא זרקו לחם והאמינו באמונות טפלות דומות לאלה שהזכרת, מכונת בשר היתה כמעט בכל בית והקציצות הוכנו באותו האופן שהזכרת...עם קצת יותר תיבול :-) כתבת מרתק , חג שמח :-)
        23/10/16 20:46:
      ממש נפלא ההיזכרות בזכרונות...לא רק בפולניה היו מנהגים שיצר החוסר והרעב והאמונות התפלות נחלת כל התפוצות...הציורים נפלאים אחד אחד והשיר הראשון והאחרון גם אנחנו עוד שרנו האמצעי חדש לי...אתה אוגד לספר את כל הפרקים הנדירים האלה?
        23/10/16 18:51:

      עוד סיפור מרהיב וצבעוני של אמי- כך נדמה לי מכנה אותו אמך :)
      והשילוב הזה של הציורים , השירים, והסיפור, יוצר חוויה קסומה , חיה ונושמת.

      ומסתבר שיש עוד הרבה חומר בדרך...
      מחכים לעוד..

      וחג שמח

        23/10/16 14:29:

      נבוך(((((-: בטעות - נפלה שגיאת דפוס

      וכמה יפים הציורים של אביך

        23/10/16 14:26:

      אחאב חברי נשיקה

      ((((((((-: הזיכרונות של אביך שיפרו את מצב רוחי

      פי כמה טובים יותר מכמות התרופות שאני נאלצת ליטול בגלל ההתקררות

      - ( מחייכת בשובבות)

      כמה צחקתי עם הסיפור של כוס המים כדי שרוחו של המת " לא תפריע"

      הרי אצל הפולניות - כולם בסך הכל מפריעים גם אחרי המוות

      ההורים שלי עולים מתורכיה ולהם היה קטע אחר עם כוס מים

      כשמישהו היה נוסע או טס למקום רחוק היו שופכים מים אחריו כדי שישוב בשלום.

      וקראתי גם את השיר על בת המלכה

      כמה חבל שלא הייתי במקומה, בילדותי זה היה אסון להרטיב את המיטה

      וחטפתי המון בגלל זה...... (-: 

      וכמים יפים הציורים של אביך

      תודה חברי ששיתפת אותנו, התמוגגתי לקפוץ אליך לקפה

      דרישת שלום חמה לאביך

      * כוכב אהבה ממני וחג שמח מאוד


        23/10/16 14:00:
      מועדים לשמחות...:-)
        23/10/16 08:41:

      צטט: גילהסטחי 2016-10-22 12:44:31

      את השיר קומו קומו ילדים שרנו בגירסה של - המורה בבית חולים. וסבתי נהגה לומר שמי שלא מאמין באמונות טפלות עושה לעצמו עין הרע. וחוצמזה יש סימנים של דמנציה עם הגיל וזה לא בהכרח קשור לאלצהיימר.

      חכמה הסבתא שלך....

        23/10/16 08:41:

      צטט: ד. צמרת 2016-10-22 13:20:48

      זיכרון הוא מהשורש ז.כ.ר מכאן שלגברים יש בעיות זיכרון ואילו לנשים אין בעיות זיכרון. תאמרו לי מה אכלתם היום לארוחת הבקר? אני איני זוכר ואתן?

      נא להפריד בין זיכרון ארוך טווח לבין זיכרון קצר לצורך יעילות יומיומית. 

      נדמה לי שאלו שני סוגים שונים כמו שנישים אינם גברים. 

        23/10/16 08:39:

      צטט: נחרצה 2016-10-21 23:06:11

      אמנון היקר, ככל שאני חושבת על זה - אני מגיעה למסקנה שאולי רק אולי אסור היה לזרוק לחם דווקא משום הביטוי "בזיעת אפך תאכל לחם" - ביטוי שהוא בעל ערך גם בימינו. הבנה גמורה שעובדים קשה כדי להתקיים, והלחם בעצם הוא משהו מוחשי ולא מעורפל שמדגיש את זה ביתר שאת. גם אני זוכרת שאמרו לנו שאסור לזרוק לחם , ולחם שנשאר - הניחו על הגדר... עוד זוכרת שבמידה ונפלה פרוסת לחם, מיד היינו מרימים אותה, שמים אותה על המצח ומנשקים לפני שהעזנו להשליכה לפח האשפה... ואמונות טפלות קיימות עד עצם היום ואני באופן אישי לא מייחסת להן חשיבות. התחום הקולינרי שלי לא משו -אחרת הייתי מכינה לך קציצות :) 

      גם בדור שאינו יודע מחסור, יש גנים של יהודים, ששרדו 2000 שנות גלות.

      חג שמח 

        23/10/16 08:33:

      צטט: חני.א 2016-10-22 07:11:32

      אחרב כשרק הכרתי את בעלי לפני כ 18 שנה בכל פעם שביקרנו ויצאנו משם הם היו לוקחים מים ושופכים על הרכב.לא שאלתי שאלות אבל הייתי המומה ביותר. תודה על הסיפורים וכמובן אותם אני תמיד אוהבת יותר מכל. שנה טובה אחאב לך ולאבא ולמשפוחס

      שנה טובה וחג שמח :) 

        23/10/16 08:33:

      צטט: קלועת צמה 2016-10-22 21:47:26

      מזכיר נשכחות, בעיקר עניין הלחם שאסור לזרוק (למרות שהורי מתפוצה אחרת...), וזכרון או היזכרות, מה שאותי מפליא תמיד זה שמתוך מיליארדי ארועים שקרו, דווקא מסויימים נשארו שלכאורה הם די סתמיים. קראתי וחייכתי. תודה גם על הציורים.

      חג שמח :) 

        23/10/16 08:32:

      צטט: צוריאל צור 2016-10-22 18:02:46

      אצלנו שמים את הלחם הישן בחצר בשביל הציפורים ולפעמים אני גם מוסיף לאותו מתכון קציצות שפרסמת .
      אין לי אף אמונה תפלה (אם כי לפעמים המרק יוצא לי קצת תפל)

      וכשאובאמה החתול השחור עובר בחצר, אף אחד לא יורק..

      ''

      ולסיום, פתגם פולני ידוע: 

      "אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב לך, סימן שאתה מת.. צוחק

      אשרי המאמין . חג שמח :) 

        23/10/16 08:30:

      צטט: דניאלה אמהג. 2016-10-22 19:26:37

      אמנון יקר,

      העלאת הזכרון שלך ריעננה את זכרוני לגבי מנהגים בשכונה הנתנייתית בה גדלתי, ובה היינו המשפחה היחידה מצפון אפריקה בין המון שכנים יוצאי מזרח אירופה.

      הלחם שהונח על מבני הלבנים שהקיפו את פחי האשפה היה מיועד לעניים (לתפיסתנו אז) ו"אוכל לא זורקים" היה גם אצלנו,כי כמו אצל רוב המשפחות בשנות השישים לא היה שפע שאיפשר בזבוז [ ואני נהגתי להשליך מעבר לחלון בהסתר כל אוכל שלא אוויתי לאכול, עד שנתפסתי...]

      בביתי לא היה נהוג לנשק לחם שנפל על הריצפה, אך ראיתי אחרים עושים כך.

      ולגבי מים[ וזה מנהג שיוצאי תוניס ממשיכים בקפדנות): בכל עת שמישהו יצא לטיול, למילואים, או לפעילות שאימי זיהתה שאולי יש בה שמץ של סכנה, לטעמה,היא נהגה להשליך מים למרגלות היוצאים אחרי שיצאו את פתח הדלת- ואסור היה להם לחזור על עקבותיהם. האמונה היתה שהיוצא יחזור בשלום עקב השלכת המים.

      תודה רבה על הסיפורים הפיקנטים והמיוחדים שלך אמנון!

      תודה לך על הביקור ועל התגובות. חג שמייח :) 

        23/10/16 08:29:

      צטט: נטעהתמר 2016-10-22 22:43:01

      על זכרון - שהוא חי ונושם, וגם אם נשכח, הוא מצוי שם בהיחבא כדי לצאת בבוא רגע - מה שקרה לי עם הלחם על גדרות האבן של תל אביב בשנות השישים. נפלא כתוב...

      ימים טובים...הלחם בעיקר  עבור הדרורים העורבים והיונים. 

        23/10/16 08:28:

      צטט: n1free 2016-10-21 15:25:27

      גם אצלי לא זרקו לחם לפח.

      הייתי משוכנעת שזה בגלל זכרון השואה. לא ידעתי שהנוהג היה קים גם קודם.

      יש דברים שמקורם עמוק בגנים ..עוד לפני השואה. 

        23/10/16 08:27:

      צטט: נויאור 2016-10-21 15:03:36

      אמנון בקר הענק כל סיפור והדרך ההומור שלך, אמנם אתמול לא באתי למפגש אך כמובן הייתי לפני שנה עים ג׳ייסון ופייס ובפעם הבאה אכין קציצות בשר עים לחם וגם את הקרם שניט שאהבת ד״ש לאישתך המקסימה נוי אור.

      חג שמח ותודה : )

        22/10/16 22:43:
      על זכרון - שהוא חי ונושם, וגם אם נשכח, הוא מצוי שם בהיחבא כדי לצאת בבוא רגע - מה שקרה לי עם הלחם על גדרות האבן של תל אביב בשנות השישים. נפלא כתוב...
      יופי של דברים ויופי של ציורים
        22/10/16 21:47:
      מזכיר נשכחות, בעיקר עניין הלחם שאסור לזרוק (למרות שהורי מתפוצה אחרת...), וזכרון או היזכרות, מה שאותי מפליא תמיד זה שמתוך מיליארדי ארועים שקרו, דווקא מסויימים נשארו שלכאורה הם די סתמיים. קראתי וחייכתי. תודה גם על הציורים.
        22/10/16 19:26:

      אמנון יקר,

      העלאת הזכרון שלך ריעננה את זכרוני לגבי מנהגים בשכונה הנתנייתית בה גדלתי, ובה היינו המשפחה היחידה מצפון אפריקה בין המון שכנים יוצאי מזרח אירופה.

      הלחם שהונח על מבני הלבנים שהקיפו את פחי האשפה היה מיועד לעניים (לתפיסתנו אז) ו"אוכל לא זורקים" היה גם אצלנו,כי כמו אצל רוב המשפחות בשנות השישים לא היה שפע שאיפשר בזבוז [ ואני נהגתי להשליך מעבר לחלון בהסתר כל אוכל שלא אוויתי לאכול, עד שנתפסתי...]

      בביתי לא היה נהוג לנשק לחם שנפל על הריצפה, אך ראיתי אחרים עושים כך.

      ולגבי מים[ וזה מנהג שיוצאי תוניס ממשיכים בקפדנות): בכל עת שמישהו יצא לטיול, למילואים, או לפעילות שאימי זיהתה שאולי יש בה שמץ של סכנה, לטעמה,היא נהגה להשליך מים למרגלות היוצאים אחרי שיצאו את פתח הדלת- ואסור היה להם לחזור על עקבותיהם. האמונה היתה שהיוצא יחזור בשלום עקב השלכת המים.

      תודה רבה על הסיפורים הפיקנטים והמיוחדים שלך אמנון!

        22/10/16 18:02:

      אצלנו שמים את הלחם הישן בחצר בשביל הציפורים ולפעמים אני גם מוסיף לאותו מתכון קציצות שפרסמת .
      אין לי אף אמונה תפלה (אם כי לפעמים המרק יוצא לי קצת תפל)

      וכשאובאמה החתול השחור עובר בחצר, אף אחד לא יורק..

      ''

      ולסיום, פתגם פולני ידוע: 

      "אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב לך, סימן שאתה מת.. צוחק

        22/10/16 13:20:
      זיכרון הוא מהשורש ז.כ.ר מכאן שלגברים יש בעיות זיכרון ואילו לנשים אין בעיות זיכרון. תאמרו לי מה אכלתם היום לארוחת הבקר? אני איני זוכר ואתן?
        22/10/16 12:44:
      את השיר קומו קומו ילדים שרנו בגירסה של - המורה בבית חולים. וסבתי נהגה לומר שמי שלא מאמין באמונות טפלות עושה לעצמו עין הרע. וחוצמזה יש סימנים של דמנציה עם הגיל וזה לא בהכרח קשור לאלצהיימר.
        22/10/16 10:49:
      אני אוהבת את העוצמה בציורים של אביך. תודה וחג שמח
        22/10/16 08:26:
      תודה על השיתוף בהזכרות ובזכרונות, מנהג הלחם מוכר לי , את סיפור המים לא הכרתי, והשירים שובביים ומעלים חיוך, וככמובן הציורים -נפלאים.
        22/10/16 07:11:
      אחרב כשרק הכרתי את בעלי לפני כ 18 שנה בכל פעם שביקרנו ויצאנו משם הם היו לוקחים מים ושופכים על הרכב.לא שאלתי שאלות אבל הייתי המומה ביותר. תודה על הסיפורים וכמובן אותם אני תמיד אוהבת יותר מכל. שנה טובה אחאב לך ולאבא ולמשפוחס
        21/10/16 23:06:

      אמנון היקר, ככל שאני חושבת על זה - אני מגיעה למסקנה שאולי רק אולי אסור היה לזרוק לחם דווקא משום הביטוי "בזיעת אפך תאכל לחם" - ביטוי שהוא בעל ערך גם בימינו. הבנה גמורה שעובדים קשה כדי להתקיים, והלחם בעצם הוא משהו מוחשי ולא מעורפל שמדגיש את זה ביתר שאת. גם אני זוכרת שאמרו לנו שאסור לזרוק לחם , ולחם שנשאר - הניחו על הגדר... עוד זוכרת שבמידה ונפלה פרוסת לחם, מיד היינו מרימים אותה, שמים אותה על המצח ומנשקים לפני שהעזנו להשליכה לפח האשפה... ואמונות טפלות קיימות עד עצם היום ואני באופן אישי לא מייחסת להן חשיבות. התחום הקולינרי שלי לא משו -אחרת הייתי מכינה לך קציצות :) 

        21/10/16 20:29:

      לי דווקא יש כמה מילות על מטחנת בשר אבל יותר אח"כ

       

        21/10/16 20:27:

      ההזכרות לגמרי מעלה זכרון

      והציור של האשה מהמם ברמות !!

       

       

       

      תודה. את השיר הכרתי אבל לא את ה"אמונות"
        21/10/16 20:15:
      גם בבית אמי לא נהגנו לזרוק לחם וכן גם להכין עם הלחם של אתמול ( בעצם עם החלה שנשארה מיום שישי) פרורי לחם ... וגם להוסיף לחם ( בעיקר את החלק הפנימי שלו) לקציצות ...יאמי . אגב פיפי ...אומרים כשמתעוררים ליום כזה הפוך , שכל כולו תקלות צריך להשתין על הידים כדי "שיסתדרו הדברים " ...כך אומרים ...
        21/10/16 16:55:
      בביתנו שרר אופי ליטאי והרבה בדיחות קרש על הפולנים. כאשר נישאתי לבעלי, יליד הארץ כמוני, נפגשתי עם האופי הפולני של משפחתו. היום. בקוראי את המפורסם כאן, הכל תאם את מה שראיתי ושמעתי במשפחה של בעלי. אמנם דברים מסויימים לוו בבדיחות, אבל נעשו במלוא הרצינות.
        21/10/16 15:25:

      אההה, טעם הזכרונות וגם טעם הקציצות עם הרבה לחם סחוט. שיהיה שפורובדיק.

        21/10/16 15:25:

      גם אצלי לא זרקו לחם לפח.

      הייתי משוכנעת שזה בגלל זכרון השואה. לא ידעתי שהנוהג היה קים גם קודם.

        21/10/16 15:03:
      אמנון בקר הענק כל סיפור והדרך ההומור שלך, אמנם אתמול לא באתי למפגש אך כמובן הייתי לפני שנה עים ג׳ייסון ופייס ובפעם הבאה אכין קציצות בשר עים לחם וגם את הקרם שניט שאהבת ד״ש לאישתך המקסימה נוי אור.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין