♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦
היתה לי תכנית לספר לכם על יום נפלא אחר, שאולי עוד יגיע יומו... אך רישומו העז של יום אתמול הצליח להושיב אותי מול המסך ולנסות להעביר ולו במעט מחוויותי... כמובן ששוב זה קורה עם המקריות של יד המקרה... כמו שמתנות לא בוחרים...ולא מחזירים... עבורי לפחות היה יום זה כולו מתנה אחת ע נ ק י ת!
לאחרונה זכיתי להכיר אישה מופלאה משוררת ומלחינה רבת פעלים ומעללים. באחד הסרטונים שהעלתה בפייסבוק ראיתי תהליך עבודה של יציקה ופירוק של פסל בקיבוץ שמיר. כמובן שאמנות על כל סוגיה מרתקת אותי מיידית ונותנת מרגוע לנפשי הסעורה. לאן היום? האם נצליח להתחמק מהפקקים בלי חולץ ומחלץ? גייסנו את גברת אופטימיות ואחרי תדלוק ביקב יראון, שלפתי מתאי זכרוני שנותרו את שמו של יאיר אהרון הפסל משמיר. בחסות כנפי הסקרנות, מודה לאל ההרפתקאות ויצאנו לדרך. הגעתי עם חברים לקיבוץ המנומנם בשעת צהריים. איזו חוצפה כך לפלוש לפרטיות של אדם מבלי לתאם ביקור...לפעמים חוצפה משתלמת לשני הצדדים...למרות שזה באמת לא ממנהגי...באמת באמת... בדיעבד אני באמת חושבת שזה נעים לכל אמן כשפוקדים אותו בביתו ומגלים עניין בעבודותיו. גם אני, איני פעילה היום, ומדי פעם שמישהו ניזכר בי ורוצה להסיר ממני אבק ומבקש לראות מעבודותי, אני מתרגשת כמו ילדה קטנה וחוזרת להיות מי שאהבתי להיות באותם ימים של קסם היצירה.
איש לא ניצפה במרחביו המטופחים של הקיבוץ. והנה...אוך...החושים הללו איך הם עובדים... ילדה מתוקה עם שתי קוקיות מסולסלות קיבלה את פנינו במדשאה הסמוכה לביתו. שאלנו בעדינות ובזהירות המתחייבת כשפונים לילדה רכה...אם במקרה מכירה את יאיר אהרון ...בטח שמכירה! הוא אבא שלי!!!! הכריזה בגאווה הזאטוטה בת השש... איפה אפשר לראות עבודות שלו...בבית? בקיבוץ? מיד הובילה אותנו בשבילי הקיבוץ ורצה לבשר לאבא יאיר על בוא האורחים...היאיר פניו אלינו? בזווית העיניים קלטו עיני שלט "משה כגן גלריה לאמנות"...מה קורה פה? שתי ציפורים במכה? ושוב לגמרי במקרה, יצאה למרפסת אישה שתהתה מי אלה האורחים...אמרתי שלום ושאלתי אם המקום פתוח...היא חייכה בעיניה ואמרה שיכולה לבקש שמישהו יבוא לפתוח לנו...בשמחה! עניתי במקהלה עם הד דפיקות הלב שקיפצו בתוכי מהתרגשות... רגע רגע... אנו בדרך ליאיר...והוא יאיר דרכנו...
זה היום שלי! אחרי כל כך הרבה ימים מיותמי שמחה...אני אוספת ימים כאלה במשורה ומתענגת על הזכות שנפלה בחלקי להיות במקומות שליבי מוביל את רגלי...
(שרק תדעו שהצילומים בפוסט עדיין צולמו מהנייד...אין לי שום תירוץ ללמה אין לי עדיין מצלמה ולמה אני מתהלכת כך בלי בושה ומצלמת עם יד רעודה וחוטאת גם לאמנות וגם לצילום...עימכם הסליחה...)
וזה כבר בביתו/מבצרו/סדנתו/עולמו של יאיר אהרון, איש קטן, עדין וצנוע מאין כמוהו...
הכל מתחיל ברישום?
![]() עבודה פצועה בתהליך ...אני לא אוהבת דברים מושלמים ותהליכים מהלכים עלי קסמים...
![]() וזהו שיחזור שעושה יאיר לפסל שניכחד. פסל של פסל אחר ששכחתי את שמו
![]() יד אמן...
![]() יאיר אוטודידקט שחי ונושם פיסול, הגיע ממושב פדויים שבנגב, לקיבוץ שמיר בשנים האחרונות. בפרויקט משותף עם בני נוער יצר קיר זה מיציקות בטון לציון שבעים שנה להקמתו של הקיבוץ.
נפרדנו מיאיר לשלום, וליבי עולץ בתוכי לנוכח הרעיונות והיכולת הנהדרת שלו להפיח רוח בחומר! וממש מעבר לשביל...נכנסנו למקום האחרון שבו יצר משה כגן ושם נמצא אוצר נדיר מעבודותיו. שום מילה לא תוכל להקיף ולתאר את פועלו, כשרונו ומסע חייו הקשה, כשורד ,כאמן, כאדם.
הרישומים בשחור-לבן שמעולם לא הוצגו טילטלו אותי כהוגן. גם הנושאים הקשים מנשוא שלא לדבר על הטכניקה ויכולתו הרישומית המופלאה. הוא ידוע יותר במיגוון ציורי אקוורל שלו. במקום גם עבודות פסיפס יפיפיות בטכניקה מיוחדת שפיתח ובסבלנות אין קץ יצר מירקמים וגוונים יוצאי דופן. בנו מיכה, הציג בפנינו מעבודותיו באהבה ובהערכה ועם המון רצון להנציח את יצירותיו כפי שראוי להן. נכון להיום, עובדים על הדפסת צילומים של עבודותיו לעניין מוזיאונים בארץ ובעולם. משה כגן נפטר כלפני חצי שנה ועד יומו האחרון לא פסק מלצייר.
מעט ממה שראיתי אני מצרפת רק להתרשמות כללית. שווה ביקור במקום...
![]()
![]() עבודה זו הקדיש בעיקר לזכרו של אביו ולזכרם של הנספים בשואה
העבודה הבאה בעקבות רשמים במלחמת ששת הימים
![]()
![]()
![]()
שיהיה לכולנו חג שמייח וימים במתנה! |
תגובות (68)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמחה שאהבת את העבודות...יש המון עצב בעבודותיו של כגן ראיתי זאת בעיקר ברישומיו
תודה שבאת
זה נכון נומיקן...לצערי הרב גם... תודה שבאת
יופי שבאת פייס ותודה יקירה...אני גם אהבתי יום זה...שהריח אמנות ועשיה מבורכת מכל פינה!
שבוע של סילאן גם הולך:)
בוקר של טוב העיר אותי לתגובתך ולתוספת המרתקת...תודה רבה כורך דברים!
איזה יופי !!!
וגם מה שכורך הוסיף מקסים ברמות.
אוהבת את התמונה של הידיים עם היד שצילמת
עין נהדרת יש לך,
שבוע מתוק מדבש,
הנאה גדולה לקרוא את הפוסט הזה.
הסגנון של ציור הדמויות כנראה הושפע מציורי קיר רומיים עתיקים, יש כאלה בפומפיי החרבה:
זה של כגן:
זה מפומפיי והרקולנום הסמוכה לה:
שמחה שאהבת שלמה יקר...תודה רבה♥
בשמחה ונהנית בעצמי לגלות זאת...תודה תודה רוני! שפע שמרחיב את הלב
תודה נירית! אכן עבודות נפלאות...הספר עם הרישומים של כגן אמור לצאת בקרוב אמנם בעיקר למוזיאונים אבל יהיה באיכות מעולה מה שהבנתי. במקום יש פוסטר של עבודת שמן שנסרקה באותו מקום שיודפס הספר, וקשה להאמין שזה פוסטר עד שלא נוגעים...מצרפת לך תמונה שלה
חמודה:) את צודקת שווה צפיה עוד ועוד והכי הכי במקום עצמו...תודה חני!
שמחה... תודה וברוכה הבאה:)
דניאל יקר תודה שבאת...אחרי חגים טובים:)
איך תהיה אובייקטיבי קיבוצניק אחד:)...ספר מדגימותיך כשתהיה...אכן רק דגימות והצילום לא משובח
רק מראה את רוח הדברים..תודה שרון!
מקסימה את צ"ה תודה רבה...נגעו גם בי אוצרותיו של היום הזה...♥
הכי טוב בקיבוץ... :-) (אני לא אובייקטיבי)
יופי של דגימות, רשמתי לפני מקום לביקור
תודה ושנה טובה ופוריה
איזה מילים איזה מילים יקירה מלבבת ומשמחת ומחממת לב... תודה תודה על כל איחוליך המבורכים
שולחת לך בחזרה כפליים! ♥
מסכימה:) תודה וברוכה הבאה אסנת
מלא תודה ועוד בפרט לגלות שקראת זאת בארבע לפנות בוקר:)))
איזה יופי שגם את כאן יקירה...ממש כמו שכתבת אמן משכמו ומעלה...לראות זאת במציאות זו חוויה יוצאת דופן...
תודה תודה וחג שמייח!
אתה יודע אחאב כשהייתי שם חשבתי פתאום גם על אביך ועל דורו...תודה תודה!
תודה גדולה תכשיט...חג שמח גם לך:)
שמחה שבאת ואהבת ...תודה רבה!
העולם קטן...ספרי על היכרותך? מרתק...תודה בונבוניטה!
תודה שרי איזה כיף לשמוע..אכן התלהבתי ושמחתי! חג שמייח!
*
איזה יופי, תודה שחלקת.
עולם קטן לאללה. ואני מכירה את האמן משה כגן, השלט שראית בדרך....
באמת עולם קטן.
חגיתוש,
איזה עונג היה לי לטייל יחד איתך ולהתרשם
ממגוון יצירות האמנות.
וגם לחוש יחד איתך את ההתלהבות והשמחה.
אכן מתנה נפלאה ❤
מרסי מרסיה..חג שמח ומשמח יקרה!
חג שמח אביה אחת נהדרת! תודה שבאת
שמחה לשמח גם אותך דבי יקירה...היה יום קסום ומרתק...עם כל הסיפורים שהולידו את העבודות...
תודה וחג שמח!
לגמרי...בפרט ממקום ראשון מדם ליבם ולאו דווקא במוזיאון...תודה רחל וחג שמח ובכלל:)
נכון נחמה...מזליבי...יצירה שנובעת ממעמקים מדברת אלי והכשרון לבטא אותה ענק...
תודה וחג שמח!
חגית, התמזל מזלך.
תודה שזיכית אותנו ושיתפת בצילומים.
הרישומים של כגן חזקים במיוחד בכח הביטוי שלהם.
אם כך הדבר את חייבת חני לראותם במציאות...הצילומים לא משהו....פשוט מרגש
תודה וחג שמח גם לך!
:))) תודה יקירי...ולגבי מיכה הוא אכן סיפר לנו זאת ועוד הרבה שלא כתבתי...יש אנשים מוכשרים שעושים לנו עולם יפה ושווה ביותר, רק שנשכיל לשמור עליהם ועליו...
כמה כיף לשמוע שיש אנשים כמוך שלא יכולים להתאפק מלרכוש יצירה...מרגש מאד לשמוע...תודה רוסיני וחג שמח!
"אני אוספת ימים כאלה במשורה ומתענגת על הזכות שנפלה בחלקי להיות במקומות שליבי מוביל את רגלי..."
ליבך הוא הג'י.פי. אס. הכי טוב.
יש לי בעיה עם ביקורים אצל אומנים.לא יכול להתאפק מלרכוש יצירה
וקירות הבית כבר מפוצצים בעבודות...