כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    מרוקו 2016 ...חבר'ה, איפה החומוס (חלק ג')

    0 תגובות   יום שלישי, 25/10/16, 16:33

     בוקר יום שביעי מתארגנים חיש קל ולאחר ארוחת בוקר ומחוץ למלון מחכים לנו תשעה רכבי שטח של טויוטה.

    אנו מתחלקים לרביעיות ויוצאים מווארזאזת אל קסבת ת'מדחט.

    קסבה ישנה ומתפוררת שכמעט אינה מיושבת.

    הבחירה ברכבי שטח נובעת מפחות שטח ויותר כבישים משובשים אבל זה גם מאפשר לג'יפים לרדת מהכביש.

    כחובב טיולים מהזן הזה אני מוצא בהם יותר עניין וכיף.

    אנו עוצרים בתצפיות גובה שונות לאורך הכביש, וכמה שנדמה שזה אותו נוף מתברר שלא כך הדבר.

    ירידה נוספת מדרך הכורכר אל דרך עפר שבצד הכביש חושפת אותנו לשכבה לבנה על פני הקרקע. אלו שכבות מלח שהתייבשו והתגבשו. זהו וואדי מלאח כנראה על שם המלח.

    משני צדי הערוץ הקרקע מקבלת גווני ירוק אות וסימן למרבצי נחושת וגון אדמדם של ברזל. בנוסף יש שכבות שונות של קשת גווני החום כך שהמקום צבעוני ומרהיב.

    בצלע ההר יש פתח למכרה ברזל שאין באפשרותנו להיכנס אבל סלע גדול על מריצה מבהיר איך זה נראה כמחצב.

    אנו ממשיכים בוואדי אונילה שמוביל לקסבה נוספת של משפחת אלגלאווי.

    מבחוץ הקסבה נראית כתפאורה לסרט של חורבה מטה ליפול. חלקה החיצוני אינו שמור ואינו מעיד על פנימיותה. חדרי המבוא הגדולים מובילים לאולמות מחופים עבודת מוזאיקה, פיתוחים על הדלתות והקירות. מלאכת מחשבת ועבודת יד עוצרת נשימה. החלונות מסורגים במשרביה שזו המילה המקומית לסבכה, ואף הן מלאכת מחשבת מעוצבת.

    החברה אליה נרשמנו מזמינה את הקבוצה למסעדה בבניין מיוחד ביופיו.

    אנו פותחים בסלט מרוקאן הבלתי נמנע, ולאחריו מגיעים המלצרים מחזיקים בידיהם טאג'ין ברבר שזו חביתה צהבהבה מכורכום כנראה, מבושלת עם עגבנייה ומאד אוורירית במרקמה.

    המנה עיקרית אף היא מבושלת בטאג'ין ומכילה ירקות מבושלים (לצמחוניים ושומרי הכשרות) ועם בשר בקר לבשרניים. קינחנו בתה מתקתק.

    היה בסדר.

    יצאנו משם ובנסיעה של כשעה עד למפגש המחודש עם האוטובוס שלנו, שלוקח אותנו אל מרומי האטלס הגבוה אל רום 2260 מטר שם ישנו מעבר הרים בשם טיזי אנטיקה. בכביש חדיש ומפותל בין הרים שאדמתם שכבות ציפחה אנו יורדים מטה מטה אל אזור נמוך יותר.

    פני השטח מכוסים בצמחיה צפופה אך נמוכה והצבע הירוק שב ומשתלט.

    בשלב מסוים פני השטח שטוחים מלוא רוחב העין למרגלות רכס הרים שתוחם את המישור .

    אנו עושים את דרכנו למראקש, אך עוד לפני הכניסה לעיר לוקחת אותנו המדריכה אל עמק אוריקה.

    העמק היפה והמוריק שבערוצו זורמים מים ועל גדותיו מסעדות ובתי קפה לרוב מושך לכאן את תושבי מראקש כשברצונם להתאוורר.

    בכניסה לעמק קולטים אותנו חבר'ה על טוסטוסים ומתחילים לנסוע בעקבותינו בכל העמק. הם הלכו והתרבו עד שמנו כ-15 רוכבים. ברגע בו עצר האוטובוס הם שלפו מתיקי צד ערימות של מחרוזות, צמידים, שרשראות וחפצי נוי והתעלקו לנו על הנשמה.

    בניגוד לסוחרים העדינים שפגשנו לאורך הדרך החבורה הזאת הייתה הרבה יותר אגרסיבית.

    קנינו ארבע קילו כל אחד - כמאמר המשורר. ( *טעויות בשם המספר ידועות).

    הכניסה למראקש אחרי כל הימים במדבר ובנופי הקסבות השונות משאירה אותך פעור פה מתדהמה.

    עיר מודרנית, תוססת, מלאת חיים ומוארת.

    מרגישים לפתע כמה אנו מתגעגעים לאוויר.

    עם כל הכבוד לעולם השלישי אנחנו גם צריכים את מה שאנחנו מכירים.

    RIAD Mogador Opera -   כרגיל, מלון עם לובי יפהפה וחדרים ש"קצת" פחות. המיקום שלו צמוד לתחנת הרכבת ולבניין האופרה מחד ולקניון מנרה המודרני מאידך במרחק של כ- 2 ק"מ.

    התארגנות קצרה בחדרים ואז מתבשרים על הפתעה שמחכה למטה בכניסה למלון. שיירת כרכרות צבעוניות שתיקח אותנו אל שוק הלילה המפורסם של מראקש.

    מתוך דאגה לניקיון העיר לכל סוס יש מאחוריו שק ברזנט שצואת הסוסים לא תלכלך את הרחובות.

    אהבתי את הרעיון.

    הנסיעה בכרכרה באוויר הנעים והפתוח חושפת את חיי הלילה של מראקש, ונותנת חוויה ומבט על העיר שאף נסיעה ברכב כמו אוטובוס לא תיתן.

    בניינים ומלונות מוארים בשלל אורות צבעוניים וכמעט אפשר לדמיין שאנחנו בסטריפ של לאס ווגאס (ההבדל ששם הכרכרות הן לימוזינות ארוכות )

     

    ג'מע אל פאנה. שוק הלילה לוהט ורווי אקסטזה . תפאורה מלאת חיים הזויים.

    הדימויים שעולים לי בראש הם : שילוב של סרטי אינדיאנה ג'ונס ופליני ביחד, עם אקורד הסיום של "אפוקליפסה עכשיו ".

    משהו אפל ומותח, מצמרר ומסקרן כאחד.

    יכול להיות שאני רואה יותר מידי סרטים.


    רותי המדריכה יעצה לנו להיזהר מגנבים כייסים ושאר חולירות , ואנחנו, כתלמידים ממושמעים התקבצנו כדבוקה גדולה לא זזים מטר אם לא צריך.

    שוק הלילה של מראקש זו חוויה סוראליסטית מדהימה, מפתיעה, מרגשת ועוצרת נשימה..

    מעגלי מתופפים ונגנים במקצבים רועשים וקצביים מאד עם תאורה מינימלית, רקדנים בבגדים שבטיים שזזים לצלילי המוזיקה בטירוף, ובניהם עובר נציג הלהקה בקהל ודואג שמי שמצלם ישלם.

    בכיכר הגדולה ישנם עשרות מעגלים שכאלה, וכול אחד ססגוני וקצבי משכנו. מה שנותן לכל הכיכר העצומה הזאת צרמוניה מהפנטת.

    בשולי המעגלים יש עגלות ועליהם דוכני מזון מהיר עמוסי סועדים משבלולים ושיפודים עד מיצים טבעיים וראשי כבשים.

    האזור כולו אפוף עשן סמיך של הגרילים מה שמוסיף רקע אפל לאירוע .

    אלפי האנשים מכניסים אנרגיה שמלבה את האש.

    נדמה כי אף אחד בעיר הזאת לא הולך לישון.

    עשרות אלפי בני אדם בכיכר ובניהם ילדים קטנים עם הוריהם שמתרוצצים בין המעגלים ומדהים איך לא הולכים לאיבוד.

    כול הרושם שהיה לי על מרוקו השקטה ירד לטמיון בכיכר ג'מע אל פאנה.

    השוק במתכונת הזאת פעיל ככה רק בשעות הלילה.

    פרשנו לשנת לילה מרוגשים לחלוטין. מחר יום שלם במראקש.

     

    יום שמיני מתחיל בארוחת בוקר מאד מינימלית לטעמי האישי,

    זה לא שאין מה לאכול,

    לי יש פחות אפשרויות.

    קשה להיות אנין טעם מתפלצן. אבל זה אני.

    אי אפשר לעבור במרוקו לחשוב שתקבל אוכל כמו באיטליה.

    אפרופו אם כבר נגענו בנקודה הכאובה הזאת - הצרפתים שלטו כאן כמה שנים טובות והמרוקאים לא השכילו לקחת את הבישול הצרפתי האנין אליהם. השיוך הערבי לא משפיע על המטבח המקומי, למרות השימוש בגרגרי חומוס הם לא משתמשים בזה לחומוס בצלחת או פלאפל למשל. אין בכלל שימוש בטחינה, והפיתות המקומיות הן לא הפיתות "שלנו" המוכרות, אלא גרסה עגולה של לחם בשרני.

    השיא הקולינארי של המרוקאים מסתבר זה הסלט מארוקן המשובח והטג'ין הבלתי נמנע (שלא תמיד הוא מוצלח וטעים), וזה רבותיי המלומדים נותן לנו חומר למחשבה, הרי חומרי הגלם נמצאים בשפע והחנויות מלאות במיני תבלינים רבים מספור, ובכל זאת האוכל תפל וחסר עומק ויצירתיות.

    ככה זה לפי התרשמותי האישית.

    את הבוקר אנו פותחים בנסיעה עד שער איגנאו ממנו צועדים אל בית המרקחת הברברי. זהו בית מקדש אלגנטי וריחני שבו חדרים ואולמות מלאים בכל טוב מן הטבע.

    באחד חדרים מסודרים ספסלים ואנו מתיישבים לראות את נציגת החנות בושרא בעברית משעשעת נותנת מופע סטנד אפ שמטרתו בסוף למכור. המופע שלה מצחיק ומעניין ונותן תפוקה טובה. לכל מוצר יש מבצע בסגנון הדיוטי פרי דהיינו קנה 4 תשלם על שלוש. משכנע ביותר.

    הצטיידנו בכל טוב.

    הפרט המעניין שלמרות שהיא היללה ושיבחה את המוצר המוביל "לחיזוק הזוגיות", ולמרות הצחקוקים אף אחד לא קנה. לא גבר לעצמו ולא אישה לבעלה. מצד שני גם מוצר שמוביל לדיאטה לא זכה להצלחה.

     

    יצאנו משם אל בית הקברות של משפחת הסעידים. מתחם זה שהוסתר מהתושבים מסיבות פוליטיות - פנימיות במשך מאות שנים נחשף ומציג אתר קבורה למשפחת אצילים וסולטנים ששלטו במרוקו. וכמו כל מבנה מיוחד במדינה הזאת כולו מעוטר בעבודות מוזיאקה מדהימות ביופיין, אבל כל הביקור כאן לא לוקח יותר מרבע שעה גג (לא כולל עמידה בתור).

    משם במרחק הליכה דרך סמטאות צרות הגענו אל הרובע היהודי אל בית הכנסת סאלת אלעזמה ,

    אחד מתוך 28 בתי כנסת שהיו ברובע.

    בכניסה עומד שוטר משגיח על כל נכנס. בכניסה פנימית  עומדת סוכה לרשות המבקרים וארבעת המינים, למי שרוצה לברך. נציג הקהילה מספר לנו בעברית על הוי הקהילה בעבר ובהווה.

    על לוח בחוץ יש בקשה למבקרים להשאיר מוצרים מישראל לשימוש של הקהילה בשמחות.

    יצאנו משם ופנינו אל ארמון אל בהייה.

    ארמון שבנה מלך כלשהו עבור הפילגש שלו.

    גן פורח שבמרכזו מבנים מפוארים כמו אלף שראינו לפני כן , אבל עדיין יש התרגשות והתפעמות כאילו רואים את זה בפעם הראשונה.

     

    חברת הנסיעות שלנו סידרה לנו הפתעה ואנו מתבשרים כי הוזמנו לארוחת צהרים. צעיר מקומי מוביל אותנו דרך רחובות שנראים כמו אזור המוסכים של דרום תל אביב. כשהוא מגיע לבניין מיושן למראה שעליו כמה דגלי מדינות נשמעים קולות סקפטיים בקבוצה. עלינו בחדר מדרגות מעוצב וכמו להפתיע ולהבדיל את החוץ מן הפנים וכדי לבדל בין חול לקודש.

    אולם גדול מרהיב ביופיו עם שולחנות ערוכים במפות מחכה לנו ומלצרים זריזים מגישים לשולחנות מגשים עם צלוחיות קטנות עם כל מיני סלטים טעימים.

    סופסופ רואים שאפשר גם אחרת.

    אחרי הסלטים מוגש מגש שיפודים של קבב (סביר) עוף ובקר בקוביות קטנות מידי ויבשות ונקניקיות מרגז טעימות.

    אחר כך הובא אחר כבוד הטאג'ין שכולו ירקות שהצליחו לבלות בדיוק את הזמן המדויק כך שיצאו טעימים.

    קינחנו כרגיל בקלמנטינות שבאות עם כל הענף ובתה מתוק.

    אכן הפתעה נעימה לחג שנשתכח בלהט הטיול.

    יצאנו מאוששים ושבעים רק כדי לחזור אל כיכר שוק ג'מע אל פאנה הנמצא בסמוך למסגד הקוטוביה המאופיין בשלושה כדורים מוזהבים בקדקודו והוא רם ונישא ונראה למרחוק.

    בגרסת היום כיכר השוק נראית שונה לחלוטין.

    מעגלי המתופפים של הלילה התחלפו במלחשים לנחשים, באקרובטים ובמופעי רחוב המייצרים עניין.

    כל הרמה באוויר של המצלמה כמוה כהתגרות בגורל.

    "למה לך"? שואל אותי הטיפוס הדאגן שבתוכי שמנסה להתגרות באחיו חובב האקסטרים.."משעמם לך?" ממשיך הנודניק..ניצח.התאפקתי.

    שמשיה קטנה תחתיה יושבת קוראת בקפה או משהו כזה נותנת יעוץ זוגי. נשים עטויות רעלות מציעות קעקועי חינה מגוונים, וכמו בלילה האוויר רווי אנרגיה בלתי מוסברת.

    גם בשעות היום יש מוזיקה קצבית ורועשת במידה שיכולה לטמטם במונוטוניות שלה.

    אנו חומקים אל סמטאות השוק המוצלות עם אלפי החנויות הזעירות העמוסות טובין מקומי.

    המוכרים החביבים מנסים לפתות אותנו במשפטי חנופה בעברית .

    במרוקו, אמר לנו מוכר העורות בפאס רק מחיר המים והלחם קבוע. כל השאר פתוח למשא ומתן.

    חברי הקבוצה למדו את השיעור מהר ולמרות תרומתם הצנועה לפיתוחה הכלכלי של מרוקו הרי שאם לא היו יודעים את העובדה הזאת התל"ג המרוקאי היה ממריא אל על.

    ההתמקחויות הופכות לעניין של שעשוע ומה שראינו אתמול באיקס עולה כאן חצי איקס ופחות, אף מוכר לא יניח לך לצאת מחנותו אם התחלת אתו משא ומתן.

    אנחנו נעים בין חנויות הנעליים והתיקים דברי העץ הנחושת והעור.

    באחד הכוכים יושב אדם קשיש רכון על מיתר שמחובר למוט עץ ועם דוושת רגל מייצר כלי עץ מרהיבים מעץ ארז.

    אלה הם הדברים המיוחדים והמייחדים שוק כזה. שקענו אתו בשיחה ארוכה שהסתיימה כמובן בקניה בסכום פעוט .

    השמועה אמרה לנו כי גם חרשי ברזל נמצאים כאן אז הלכנו בעקבות הרעש והריח עד שמצאנו את בתי המלאכה הנמצאים בכוכים קטנטנים אפלים ספוגי שמן מכונות ופיח.

    השוטטות הזאת נתנה בי אותותיה על כן נכנסתי לבית קפה מפונפן כדי להתרענן, ואילו החוקית המשיכה בסיבובים כדי לא להחסיר אף דוכן והזדמנות עסקית.

    חזרנו מוקדם יחסית למלון רק כדי להתארגן ליציאה לפנטאזיה מקומית.

    היות ולא חשתי בטוב העדפתי ללכת לישון מוקדם כדי לקום כמו חדש בבוקר.

    חברי הקבוצה דיווחו שהיה ערב נחמד שכלל מופעי בידור מקומי ואקרובטיקה של רוכבי סוסים.

     

    יום תשיעי. אנו קמים ובנינוחות אחרי הבוקר נוסעים להתרשם מגני מנרה.

    זהו פארק עירוני לא גדול ובמרכזו בריכת מים עצומה.

    סיפרו לנו שהיות ואסור לדוג גדלים כאן דגים גדולים מאד.

    כנראה הדגים עדיין ישנו, כי כשהגענו כי לא ראינו אפילו אחד.

    הפארק הזה חביב על תושבי מראקש שנוהרים אליו בסופי שבוע.

    אנו עולים על כביש 207 שמוביל ממזרח למערב, וחלקו כביש אגרה מצוין וחדיש בן ארבעה נתיבי תנועה רחבים.

    בכל זמן שהותנו כאן עם כל חוקי התנועה המוכרים לנו ושאינם כמקובל בארצות "נאורות" ומפותחות יותר לא ראינו אפילו תאונת דרכים אחת. לא ראיתי נהגים שמתפרעים בכביש או דוהרים במהירויות מטורפות. הכול ברגוע.

    מי שמחזיק בדעה שהמרוקאים עצבניים לא ביקר כאן מעודו, כנראה החיים בארץ מעוררים גן רדום.

    האנשים ברחוב אדיבים וסבלניים ברובם, ולעיתים אפילו אדישים יתר על המידה.

    בערים רבות כמו מראקש הטוסטוס הוא כלי הרכב הדומיננטי וניתן לראות אפילו שלושה או ארבעה רוכבים כל כלי אחד.

    בערים הגדולות זהו כלי רכיבה חביב גם על נשים צעירות יותר ומבוגרות פחות.

    בנקודה בכביש בשם דאר מארג'נה אנו עוצרים במפעל להפקת שמן הארגן.

    נראה לי שיש נשים בקבוצה שהשמן הזה הוא סיבת בואן לטיול, כי אני מעולם לא שמעתי עליו, אבל מצד שני אני הרי לא דוגמא לכלום.

    שמן הארגן שטוב ויעיל כנראה למגוון תחלואי הגוף מופק מאגוז הגדל על עץ הנראה כמו הכלאה של עץ זית עם שיטה.

    ככל האגוזים הוא עטוף בקליפה ירוקה שנפתחת לאחר שמתייבשת ומקליפה פנימית קשה יותר (ממש כמו פקאן או שקד).

    המפעל אליו הגענו מתופעל על ידי עמותת נשים שבעבודת יד קשה מפצחות את האגוזים אחד אחד, מוציאות אותו ומרסקות אותו על אבני ריחיים מבזלת כדי לחלוב ממנו את השמן. הקליפה החיצונית משמשת מזון לגמלים וכבשים ועם הקליפה הפנימית משתמשים כחומר בעירה בתנורים.

    כמצופה הגברים מתיישבים בפינה בעוד הנשים ממלאות את חלקן בעסקה ואת סליהן במיטב התוצרת לשפתיים לשיער ולחיטוב העפעפיים.

    לפני הכניסה לעיר אסווירה השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי אנו עוצרים לתצפית על העיר היפה.

    (לא זכור לי שיש ערים לחוף ים שהן לא יפות).

    האוטובוס עושה דרכו לתוך העיר ופונה צפונה לאורך הטיילת עד לרחבת הכניסה לשוק מחד, ולנמל מצדו השני.

    לאורך שולי הרחבה ממוקמים סככות של - נקרא לזה בעדינות -"מטבחים פתוחים" של מסעדות דגים, אחת ליד השנייה.

    בחזית הסככה מוצגים כל דגת הים סרטניו ופרותיו טרייה לחלוטין, חלקה אפילו עוד חיה, ומתפעלי הסככות מדרבנים אותך להתיישב דווקא אצלם.

    כאן נחוץ משא ומתן לסגור מחיר מראש ועל מה.

    סוגרים עם המלצר איזה דגים רוצים, והוא מניח את כולם על מגש ומעביר הצידה לניקוי וצליה על הגחלים הלוחשות.

    אי אפשר לצפות פה לניקיון והיגיינה, אבל מצד שני הדגים טריים ומוגשים לוהטים.

    אנו פותחים במגש סרדינים מעולים ולצד סלט ירקות משובח, ואז מגיעים הדגים האישיים. לא כל הדג נקי מקשקשים אבל הכול טעים מאד. מנה כזאת לסועד עולה סכום השווה ל- 24 שקלים.

    ממש קרעו אותנו.

    אחת העסקאות הכי טובות שעשיתי במרוקו אם לא הטובה שבהן.

    לאחר הארוחה אנו מקבלים זמן חופשי להסתובב בשוק המקומי. שוב אותן חנויות ואותם מוצרים.(כמה עוד אפשר אני שואל ?) ולאחר מכן יורדים לנמל אל מזח הדייגים.

    כאן מרגישים הכי עולם שלישי.

    להקות עצומות של שחפים מגודלים עפות מעל ובין הדייגים הפורסים את מרכולתם לעיני כל. דגים, צלופחים, חתולי ים, סרטנים ושרימפסים בערימות. ריח מחליא של דגים מתים וערימות לכלוך וטינופת נותנות למקום את האוטנטיות שכל תייר מחפש. לגור ליד זה חס ושלום.

    קטע זה של החוף מוקף ביצורים ומגדלי שמירה מהתקופה שהפורטוגזים שלטו כאן, לצערנו אי אפשר להיכנס ולטייל על החומות.

    המים הקרים של האוקיינוס לא מונעת מקבוצת צעירים אוסטרליים להשתכשך במים ולתפוס גלים לצד גולשי המצנח.

    המלון שלנו HOTEL DES LIES ממוקם על הקו הראשון לים ובנוי כמו מוטל. קיבלנו חדר פנימי שפונה לבריכה. חדר גדול, מרווח וחסר מזגן. יש כאלה שאומרים שאין צורך. לי תמיד יש.

    מיקומו של המלון מאפשר לצאת להסתובב בטיילת ובאזור השוק גם בערב ללא כל חשש.

     

     

    בבוקר היום העשירי לטיול אנו יוצאים מהמלון ומתחילים לנסוע צפונה לאורך קו החוף לכיוון קזבלנקה,

    כשבדרך נעצור בכמה תחנות.

    יש דרך מקבילה ומהירה אבל הכביש הזה, הקצת משובש וצר נתיבים, הוא זה שהכי קרוב לקו המים. לי הוא מזכיר את כביש מספר 1 בארצות הברית (ש"קצת" יותר יפה אבל שם זה באמריקה). אבל היי, זוהי רצועת חוף שוממה ונקייה בעיקרה מה שנותן לה את יופייה הבתולי.

    פה ושם יש בתים בודדים שנראים לא מיושבים או כפרים ושכונות קטנות אבל לא משהו גדול מזה.

    באזור מצוקי מעל החוף יש חלקות חקלאיות קטנות שהופכות את הסביבה לפסיפס צבעוני יותר.

    התחנה הראשונה שלנו היא בעיר סאפי.

    סאפי מפורסמת בעבודות הקדרות בחמר הטארה קוטה האדומה.

    קדר מקומי מספר ומדגים את שלבי עבודת הקדרות המסורתית בתבניות. מקבץ חנויות ססגוניות מלאות כלים צבעוניים במיוחד. חזרנו אל האוטובוס רק כדי לנסוע עוד כשעה אל העיירה אל ג'דידה החדשה.

    האוטובוס עוצר ליד חומת העיר העתיקה שבנו הפורטוגזיים, כי אם לא נאכל צהריים איך נוכל להמשיך?


    שפע מסעדות דגים שוכנות זו לצד זו.

    אנו נכנסים אל העמוסה מכולן מתוך הבנת חוכמת ההמונים. אם יש תור והמון סועדים זהו סימן שהמזון טרי במיוחד ולא עומד שעות.

    לאור נסיון האתמול הזמנו צלחת סרדינים אישית שעלותה 30 דירהאם (12 שקלים !!!) ולמרות שהובטחו לי 7 דגים הגיעו בערך עשרה.

    הגיוני לחלוטין.

    היה מאד טעים למרות שגם כאן התרשלו בתספורת הדגים ובהפרדתם מהקשקשת. וכשאין ברירה אוכלים בידיים ונאנחים מרוב טעם טוב.

    עם סלט גדול במיוחד. שתיה וצ'יפס המחיר זינק ל- 25 שקלים בערך.

    זהו. לא בא לכאן יותר עם המחירים האלה ....סתאם.

    הלוואי עלינו מחירים שפויים שכאלה .

    זחוחים ושלווים יצאנו להסתובב על חומות הביצורים שבנו הפורטוגזיים.

    היות והים הגן עליהם מפלישה הם בנו תעלת מים עמוקה שהקיפה את המבצר משני צדדים נוספים ובראש הצריחים העמידו תותחים לכל עבר כך שאי אפשר היה להכניעם. ירדנו משם ונכנסנו את המוזיאון שהוא למעשה עוד אתר מורשת מוכרז של אונסק"ו.

    בור מים עצום מידות בנוי מקשתות מקסימות ומזכירות את בריכת הקשתות ברמלה, אצלנו.

    בור זה שתוכנן תחילה כמחסן תחמושת עבר שדרוג והפך למאגר מים של המבצר.

    שבנו אל האוטובוס רק כדי להתקדם אל התחנה הסופית להיום.

    העיר קזבלנקה.

    הכניסה לעיר מאופיינת בשכונות שיכונים פרבריות, אך בד בבד עם ההתקדמות יש יותר מבנים מעוצבים ומכוניות חדישות יותר.

    מבני ציבור גדולים ומוסדות שלטוניים מרשימים הם הסימן למודרניזציה של העיר. קזבלנקה (הבית הלבן) היא עיר מעורבת של בניה מודרנית וחדישה, ובין חלקים ישנים יותר.

    ההגירה המאסיבית מן הכפרים אל העיר נותנת את סימניה.

    מביאים אותנו אל השוק האחרון ברשימה ( אלא אם יש שוק גם בדיוטי פרי, אני מתחלחל מהמחשבה לעצמי).

    שוק אל חבוס.

    שום דבר שלא ראינו קודם לכן.

    זהו שוק קטן מידות שסביבו סמטאות צרות ואוכלוסייה מהמעמד הנמוך ביותר.

    מי שעוד לא קנה מספיק, או שנשאר לו כמה שטרות עודפים בכיס רכש ג'לבה (גלביה בשפתנו), כפכפים לחמותו או עוגיות לגיסתו.

    עמוסי שקיות עלתה הקבוצה במדרגות האוטובוס כדי לנחות בשעריו של מלון KENZI BASMA המפנק.

    נדמה כי כדי לתת טעם בל ימחה ממרוקו עם שאריות של דבש ושושנים, קיבלנו את המלון המקסים הזה, שחזותו האפרורית משהו אינה מרמזת במאום על פנימיותו האלגנטית.

     

    בעוד רותי מארגנת רישום לחדרים חברי הקבוצה נקבצים בלובי הקטן ומרכינים ראש בפני אלוהי הווי פיי החופשי.

    ומכאן,-  יש ווי פיי , יש חיים, יש אלוהים. נקודה.

    חדרי המלון הזה נותנים את ההרגשה שיש עתיד. והווה.

    לא כל מלון במרוקו "פשוט".

    לא כל מלון במרוקו הוא "זה מה שיש".

    אבל אם זה מה שיש, אז זה הטוב ביותר באותו מקום ובאותה נקודת זמן.

    אנו פוסעים מעדנות לחדר מרווח ומצוחצח. נקי ומאובזר. תענוג.

     

    ארוחת הערב האסתטית והטעימה מאשרת את כל מה שנכתב לעיל עד כה.

    יש חומרי גלם טובים.

    לכו על זה חברים וזה יצליח לכם.

    לאחר ארוחת הערב מארגן לנו המלון אולם קטן לשיחת סיכום ותודות למי שמגיע.

    תחילה רותי משחזרת לנו את כל המסלול נקודה - נקודה.

    השמות והמונחים שנזרקים באוויר לוקחים לנו את המוח למחוזות אפופים, ומתחלפים במהירות - זה קסבה או סולטן? ג'מע או קסבייה ? מדבר או אוקיינוס וציפחה באטלס העליון?? או אולי זה בכלל קונגלומרט בוואדי.


    כל שפע הידע הזה סופו שישקע בין מגירות המוח, ומה שיישאר אלו רגעים קסומים של זריחה מדברית מהממת, של שוק לילי מוטרף, של טעמים חדשים ואנשים נפלאים שחלקו בניהם את החוויות שלהם, ונתנו דריסה לחייהם האישיים.

    באופן אישי התרגשתי עד דמעות מנאומי הסיכום והתודות, אבל בשל מחויבותי לצלם את האירוע, לא ניתן היה להבחין שניגבתי דמעה סמויה.

    היה מי שחישב כי הקבוצה השאירה במרוקו במהלך 11 ימי הטיול כ-80 אלף דולר. אכן סכום משמעותי ל-37 אנשים חדורי שליחות ציונית.

    עלינו לחדרים כדי לארגן את מכולות הקניות והשינוע חזרה לארץ, ולהתארגן ליום ארוך של לילה מפרך. (באנגלית המשפט הזה נשמע יותר משכנע)

     

    בוקר יום אחד עשר למסע החל אצלי בטעות הכי מטופשת.

    לפני השינה כיוונתי את השעון המעורר בטלפון בלי לשים לב שהשעון פועל לפי שעון ישראל. ואחרי יקיצה משנת לילה מתוקה ביותר בין סדינים ריחניים ושמיכה מלטפת, קמתי וירדתי לחדר האוכל החשוך והריק.

    משהבעתי פליאתי בפני אחד המלצרים הוא שאל אותי מה אני עושה שם שעתיים לפני הזמן.

    כנראה ההתרגשות השפיעה ולא שמתי לב.

    נו, הייתה ברירה ?

    חזרנו בצלילה מהירה למיטה כדי להמשיך את השינה הקטועה ולהתעורר מחדש שוב אחרי שעה וחצי.

    עזבנו את המלון לסיור רכוב ברחבי קזבלנקה אל שכונת אנפה.

    רובע של בתי מידות יוקרתי בכל קנה מידה.

    גם כאן יש שכבה של אנשים שלא חסר להם דבר.

    עברנו בטיילת הקורניש המפורסמת. האוקיינוס געש והיכה גלים בחוף מראה לנו את כוחו, ככה בקטנה.

    אנו נוסעים אל התחנה הסופית. זו שמרכזת בתוכה את כל החוויה המרוקאית כולה ומזקקת אותה לטיפה אחת גדולה.

    המסגד הגדול שבנה המלך חסן השני בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. כבר בדרך למסגד המרשים הוא נראה למרחוק במבנה העצום שלו ובמגדל הגבוה שלו, אבל שום דבר לא מכין אותן לדבר עצמו כשמממש מגיעים אל סף דלתו.

    מבחוץ המבנה מגמד את הבאים לתוכו וכשנכנסים פנימה נזכרים בכל הבאזיליקות העצומות שעושות בדיוק את הדבר הזה.

    מתכנן המבנה לקח השפעות משלוש הדתות המונותאיסטיות ושילב אותן במבנה הזה, אבל מעבר לגודל אין פינה בבניין שלא עברה תחת עיניהם וידיהם של עשרות אלפי העובדים והאמנים שנרתמו ובנו את המסגד הזה לבנה לבנה ביד, במשך שש שנים, 24/7 כדי שהמלך חסן יספיק לראות בבניין במסגד עוד בחייו.

    הקירות, הדלתות, המשקופים והתקרות כולן מלאכת מחשבת מדויקת של מוטיבים מוסלמיים, בנויים בעץ באבן ובמתכת. מוזאיקות תחריטים ותגליפים מרהיבי עין, כול מה שאומני הארץ מצטיינים לעשות כבר מאות שנים.

    גג המבנה המעוצב למופת יכול להיפתח תוך 3 דקות כדי לתת לאוויר הים להיכנס (אין מזגנים באולם העצום).

    למסגד נכנסים 20,000 מתפללים ועוד 5000 נשים בעזרת נשים מוגבהת.

    כל מבקר חולץ נעליו בכניסה והולך יחף על השטיחים העבותים ועל רצפת השיש הממורקת.

    אנו יורדים אל קומה תחתונה יותר שם נוהגים המתפללים לרחוץ רגליים ופנים לפני התפילה ומתקני השטיפה המרהיבים שנראים כפטריות.

    במפלס נמוך יותר נבנו שתי בריכות חמאם צלולות וגדולות. האחת לגברים והשנייה לנשים אולם עד היום לא נכנס לתוכן אדם אחד, תמיד נמצא הסיבה למה לדחות למחר או לשנה הבאה.

    המסגד הגדול על שם חסן השני שמהווה את המסגד השלישי בגודלו בעולם (השניים הראשונים בסעודיה) ומבנה הדת הגבוה בעולם מסכם את הביקור שלנו במרוקו.


    דת, סובלנות, אומנות, מיקום, היסטוריה, גאולוגיה, חומרים ואנשים. הכול מרוכז במבנה העצום והמרשים הזה.

     

    בדרך לשדה התעופה אנו עוצרים בקניון חדיש ויפהפה כדי לרכך את החזרה, כנראה, לאיסוף שקיות קניות אחרונות ועוד כוס קפה בסטארבקס.

    בשדה התעופה של קזבלנקה שאנו מכירים כבר מבואנו לא ממש שולט הייעול אבל בדרך הביתה מוותרים על מה שנראה "מפריע", מחליקים, ועוברים הלאה.

     

    לסיכום:

     

    היה טיול נפלא. מזג האוויר היה מושלם, לא חם מידי ולא קר מידי, בדיוק כפי שצריך. הייתה קבוצת אנשים מופלאה, שהתחברה בינה לבין עצמה ויצרה חברויות חדשות. לא היו מריבות ולא צעקות. תענוג לטייל ככה.

    קיבלנו נהג חביב במיוחד מר בלקאסם שנהג בזהירות ובבטחה, התייחס אלינו בחביבות (מה שנתן לו יחס דומה מצד הקבוצה) דאג לציוד האישי שלנו ובדק תמיד שכולם נמצאים ולא ברחנו בטעות לאף אחד.

     

    ומעל הכול רותי מילר-

    מדריכה מנהיגה ומובילה בחסד. אנושית אכפתית ואימהית, בעלת ידע רב ושופע, בכל תחום : גאולוגיה, היסטוריה כללית ופנימית, בוטניקה, ובמנהגים השונים. רותי מדריכה מקצועית ומקצוענית שעושה טיול טוב לטיול מוצלח מענג ומלמד וכזה שמשאיר לך טעם טוב בנשמה לתקופה ארוכה. ניכרת בה אהבתה למרוקו ושמחתה לחלוק עם אחרים את הידע שלה. זה אתר הפייסבוק שלה , וזוהי המלצה חמה להיעזר בשירותיה.

     

    https://www.facebook.com/rutimillar

     

    ומילה אחרונה מגיעה גם לחברת פגאסוס דרכה נסענו.

    לנו (לזוגתי ולי) זו פעם ראשונה בטיול מאורגן.

    חוויה ראשונה מן הסתם משפיעה תמיד על עוד כאלה בעתיד. (לחיוב ולשלילה)

    גילינו חברה שעובדת עם אצבע על הדופק בכל שלב ושלב, דואגת כשצריך, ויודעת לכבות שריפות עוד בשלב הגפרור. בלי דרמות ובלי צעקות.

    אנושית וקשובה. מפנקת ומקצועית.

    בחירת אתרי הטיול, ספקי השירותים, המלונות וההפתעות הקטנות על הדרך הפכו לנו את הטיול לגשם של הנאות וחוויה שנצרבה.

    מגיע להם  פירגון מכל הלב


    http://www.pegasusisrael.co.il

     

     

    לא סתם אני נזכר בשורה האלמותית המסיימת את הסרט "קזבלנקה"

     

    "אני חושב שזוהי ראשיתה של ידידות מופלאה".

     


     

    ירון הולנדר

    אוקטובר 2016

    Yh00001@gmail.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה