כותרות TheMarker >
    ';

    נהג מונית

    על שמעון פרס, האיש האגדה(ות) והמציאות (2)

    0 תגובות   יום שישי , 28/10/16, 16:25

        כנשיא המדינה שמעון פרס, בניגוד  למנדט ולחוק נשיא המדינה אך כמובן בגיבוי תקשורתי מלא, פעל בגלוי וסתר נגד התכניות או לפחות האיומים (המעשיים?) של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר- הביטחון שלו אהוד ברק למנוע, גם בכוח צבאי אם צריך את יכולתה של מעצמה מוסלמית עויינת וחזקה באזור –איראן למעצה בעלת יכולת צבאית גרעינית.פרס כינס תחת חסותו  את ראשי מערכת הביטחון דאז (הרמטכ"ל אשכנזי, ראש ה"מוסד" מאיר דגן ז"ל וראש השב"כ יובל דיסקין) ועודד אותם להתנגד ולמנוע בכל כוחם  את התכניות של הממשלה הנבחרת במדינת ישראל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני-בכל מחיר כולל אולי איום צבאי שהיה מרתיע את איראן !  שמעון פרס לא למד כלום מהתנגדותו הנפסדת ,הלא מוצדקת והשגויה להפצצת הכור הגרעיני העיראקי בהוראת ממשלת מנחם בגין לפני למעלה מעשרים שנה ! קוראים לזה למעשה ניסיון המרדה של הדרג הביטחוני צבאי נגד ממשלה נבחרת במדינת ישראל הדמוקרטית! אם זה לא "כירסום יסודות הדמוקרטיה" אז אני לא יודע מהו כירסום יסודות הדמוקרטיה מהו ! כמה שנים קודם לכן ראש הממשלה אריאל שרון לא היסס להדיח את הרמטכ"ל דאז משה בוגי יעלון אחרי שהנ"ל השמיע בפומבי את דעתו נגד תכנית ה"ההינתקות" של שרון מעזה "שתעניק רוח גבית לטרור" (כמובן התברר שיעלון צדק!)  נתניהו וברק לא גילו מנהיגותף, לא דפקו על השולחן ולא נקפו אצבע כנגד שמעון פרס או לא קיצרו ולו ביום אחד את כהונתם בתפקידים החשובים הכפופים במלואם על פי חוק במדינה דמוקרטית לדרג המדיני הנבחר של האדונים דגן, אשכנזי ודיסקין ועצוב שכך! שמעון פרס הנשיא לא הסתפק בליבוי מרד פנימי נגד ממשלה נבחרת! בראיונות פומביים לעיתונות בארץ ובעולם הוא עירער על כל האיומים של ראשי המדינה –"רק לארה"ב יכולת לתקוף את איראן ולא לום מדינה אחרת !" קבע פרס ובכך חיבל באסטרטגיה של ממשלת ישראל דבר שלא נעלם כמובן מהאוזניים בטהרן וגרם לראשי השלטון שם להירגע! פרס לא שכח כמובן ליישר קו עם נשיא ארה"ב שהטיף כהרגלו לפתרון הנושא אך ורק בדרכי משא ומתן ללא שום איום צבאי,כמו שאיים על הנשיא הסורי אסאד שלא להשתמש בנשק כימי במלחמת האזרחים במדינה המדממת,איום שהתגלה כאיום סרק שאסאד התעלם ממנו! (לימים נדע אם צדק אובמה או רק דחה את הקץ בנושא התגרענותה הצבאית של איראן שמיגורו יעלה בדמים רבים!) בראיון עיתונאי קבע שמעון פרס כי "אני סומך על הנשיא אובמה במאה אחוזים שאם יגיע למסקנה שהדרך היחידה לעצור את איראן היא הדרך הצבאית,הוא לא יהסס לעשות זאת!"  האומנם?   בהקשר זה צריך להזכיר שהרמטכ"ל בני גנץ שהחליף את גבי אשכנזי בתפקיד קבע בראיון חגיגי ביום העצמאות לפני חמש שנים כי "למדינת ישראל ולצבאה יכולת ברורה לתקוף לבדה את מתקני הגרעין של איראן!" חבל שהנשיא שמעון פרס סתר כאמור את עמדתו של רמטכ"ל צה"ל וגרם בכך נזק אדיר לביטחונה של מדינת ישראל באחד הנושאים הכי קריטיים וחשובים לביטחונה ולעצם קיומה הבטוח באזור מדמם זה! חבל שפרס לא ידע גבולות ולא שיתף פעולה עם האסטרטגיה של ממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית אלא חיבל במודע באסטרטגיה זו!

      התקשורת הישראלית ברובה כמובן גיבתה ואיתרגה את מעשה החבלה של שמעון היקר . אם נניח היה או יהי מקרה שבו ממשלת שמאל נבחרת תחליט על צעדים "מדיניים" מרחקי לכת כמו נסיגה מיהודה ושומרון, חלוקת ירושלים והכרה ולו סימלית ב"זכות השיבה" ובבית הנשיא ישב נשיא "ימני" שיפעל בגלוי וסתר נגד אותן החלטות, ינסה לגייס את ראשי מערכת הביטחון שיפעלו נגד ביצוע ההחלטות של הממשלה הנבחרת,יתראיין וישא נאטמים חוצבי להבות נגד אותן החלטות, אין ספק שהתקשורת הישראלית ברובה מאמנון  אברמוביץ דרך רביב דרוקר ,בן כספית, אהוד סגל, יונית לוי ניצן הורוביץ,נחום ברנע, שמעון שיפר,רשימה חלקית בהחלט, תעמוד על רגליה האחוריות בעוצמה ותדרוש מהנשיא לחדול מיד "מפעולותיו החתרניות נגד החלטות ממשלה נבחרת בדמוקרטיה הישראלית" או להסיק ומיד מסקנות ולהתפטר מתפקידו לאלתר ! בקשר לפעולותיו החתרניות של פרס בנושא הקריטי של התגר עונתה של איראן במיוחד לאור ההיסטוריה הלא מחמיאה של פרס שהתנגד נחרצות והוכח שטעה (אם כי כמובן פרס לא הודה בכך לעולם-אנשים "גדולים מהחיים" לעולם לא טועים ובטח לא מודים בכך בפומבי!).

     אח"כ לא מבינים יללני התקשורת מדוע השפעתם על דעת הקהל בציבור הישראלי הוא מינימאלי ומאשימים את השלטון ב"השתקת התקשורת וניסיון לבצע עליה השתלטות עויינת!)

      לסיכום הפרק הזה של ההתנהלות הביטחונית המנותקת מהמציאות של שמעון פרס לפחות בעשרים השנים האחרונות בחייו הציבוריים, קראנו בתדהמה את עדותו של אחד האנשים שהיו הכיח מקורבים לשמעון פרס-לא יריב פוליטי-להפך- אחד ממקורבי מקורב-האיש שהיה שליחו ב"אוסלו" ולימים כיהן במשך שנים רבות כמנכ"ל  "מכון פרס לשלום"-היש מקורב ממנו?- רון פונדק(שנפטר לפני כמה שנים ממחלה קשה). בספר שפירסם פונדק לפני כמה שנים "ערוץ חשאי אוסלו –הסיפור המלא" ספר בהוצאת "ידיעות אחרונות, "ספרי חמד", הוצאת ,עליית גג", ספר שהתפרסם בשנת 2003 רון פונדק כותב את הדברים המדהימים הללו על התנהלותו הביטחונית האמיתית של פרס- "שמעון פרס הוא אסטרטג ולא טקטיקן-הוא רואה את התמונה ממעוף הציפור ומסוגל לראות לא רק את האופק אלא גם מעבר לו... הפרטים לא מעניינים אותו... אחד התחומים בהם גילה פרס חולשה מיוחדת היה התחום הביטחוני טקטי אופרטיבי... לעיתים התקשינו  להאמין כי מי ששרת שנים רבות במשרד הביטחון כמנכ"ל וכשר הביטחון לא ידע להתרכז בנקודות החשובות הללו! אפשר לומר כי ככל שמחשבתו של פרס היתה  מקורית יותר, יצירתית יותר, ונועזת יותר מבחינה מדינית,כך נדחקה הצידה החשיבה הטקטית ביטחונית שלו!"   את התוצאות שילמו אזרחי ישראל וביוקר! ועל עדות מטרידה במקרה הטוב ממקור הכי ראשון זה,  לא זכה כמובן להד תקשורתי מהתקשורת המאתרגת של שמעון עד לימיו האחרונים !

         בשנותיו הציבוריות האחרונות ובוודאי בכהונתו בתפקיד היוקרתי כנשיא מדינת ישראל, פרס התעלם, כנראה במכוון מעירעור על יסודות המדינה הציונית שהיה שותף להקמתה ומשך שמן על מייסדה מורו ורבו דוד בן גוריון. שמעון פרס העדיף להשמיע באוזני ה"עולם" את מה שהעולם אוהב לשמוע על חזון (מנתק לחלוטין על "מזרח תיכון חדש",על "שיתוף פעולה אזורי נרחב" ועוד הבלים תלושים מהמציאות המזרח תיכונית המדממת והרצחנית במיוחד בשנים האחרונות,מציאות רצחנית שמיוצאת לאחרונה גם לחלק גדול ממדינות אירופה! פרס צראה בראשי הממשל הישראלי בשנים האחרונות כאשמים בכל האסונות שנחתו על עם ישראל ואולי על חלק מהעולם. בראיון להיסטוריון בני מוריס שנערך לפנמי כמה שנים פרס (שכמובן גם חיסל חשבון בהזדמנות חגיגית עם ראש הממשלה אהוד ברק שנידר אותו לחלוטין מכל התהליכים המדיניים בתקופתו ובעיקר מקמפ-דייוויד), פרס שיבח את "חברי הטוב עראפת וטען כי אהוד ברק הוא האשם בכישלון הועידה בקמפ-דייוויד  (שהובילה כזכור לפרוץ האינתיפאדה השנייה הרצחנית) "ברק ואנשיו " שח פרס באוזני בני מוריס "טעו פעמיים-הם לחצו על עראפת לנהל עימם משא ומתן מיידי וכן טעו כאשר ביקשו ממנו להכריז על וויתורים-אצל הערבים" הוסיף פרס שתמיד בשנים האחרונות הבין היטב את "ידינו " הערבים ולו הרצחניים ביותר והתקשה להבין ולתמוך במדינאים הישראליים "אין מושג כזה וויתור-יש מקסימום מושג של "מחוות!" יפה שיש מישהו שמבין את הערבים ומצדיק אותם –חבל שזה היה פיגורה רצינית כשמעון פרס שלעת בלותו הציבורית היתה ל"עולם" עדנה אך לאזרחי מדינת ישראל שנאלצו לרקוח מתבליני פרס, כאשר איפשרו לו לרקוח אותם ,הרבה פחות עדנה ונחת בלשון המעטה!  פרס גם זנח את אחד העקרונות הציוניים הבסיסיים ביותר והוא ירושלים,בעיקר בתפקידו כנשיא מדינת הציונים , דווקא שהיה מצופה ממנו לעשות זאת והוא לא רצה להיאבק בעניין-למה להרגיז את ה"עולם"? אני צריך ואוהב שה"עולם" אוהב אותי ומתחנף אלי אפילו עד הקבר!"     מורו ורבו של שמעון פרס, דויד בן גוריון העלה את ירושלים על ראש שמחתו-כאשר האו"ם החליט על בינאום ירושלים בן גוריון הורה להעביר במיידי את כל מוסדות השלטון הישראלי מת"א לירושלים צעד שפרס היה קורא לו בדיעבד בגיבוי תקשורתי היסטרי כ"תקיעת אצבע בפרצופו של העולם-צעד הרה סכנות המתעלם מהמציאות הבינלאומית".   בן –גוריון קבע בשעתו כי "ירושלים היא בירת הנצח של ישראל ולב ליבה של המדינה-אינני מעלה על דעתי שהאו"ם ינסה לעקור אותנו מירושלים... " ועוד אמר בן גוריון על האפשרות שהאו"ם יחליט על בינאום ירושלים כי "מדינת ישראל לא תשלים בשום אופן ובשום צורה להשליט שלטון זר בירושלים ואם תעמוד בפנינו הברירה על יציאה מירושלים צאו יציאה מהאו"ם, נצא מהאו"ם!" כך בן גוריון בנאום נחרץ בשנה הראשונה לקיום המדינה היהודית אז שברירת  אחרי מלחמה קשה שגבתה את חייהם של עשירית מתושבי המדינה הצעירה אז!
      אחרי מלחמת ששת הימים ושיחרור ירושלים קבע בן גוריון כי "אינני מזלזל במעשי הגויים אך אינני מחשיב את דבריהם! אם ניצור עובדות בירושלים, אינני מאמין שיבוא כוח זר להוציאנו משם !"  ובנאום בן גוריוני נוסף אמר מייסד המדינה ,מי שפרס ראה עצמו כתלמידו וממשיך דרכו כי" הלאומיות והאמונה של עמינו קשורות זו בזו מאז ועד היום הזה! העם היהודי לא וויתר על אמונתו,על תקומתו הלאומית ועל תיקוותו לחזור לציון ולירושלים שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית והיא נקודת האהבה ,הגעגוע,השאיפות והתיקוות של העם היהודי1 אם לארץ נשמה, הרי ירושלים היא הנשמה של הארץ!" בנאום אחר אחרי שיחרור ירושלים קרא בן גוריון "לעקור כל מחיצה והבדל בין ירושלים המזרחית והמערבית ולהפוך אותה לעיר אחת שכפופה לריבון אח-הריבון הישראלי!" ועוד קבע בן גוריון כי "הדרך להבטיח את יהדותה של ירושלים וישראליותה היא בדרך של הקמת שכונות יהודיות ממזרח לעיר העתיקה ועד למערב- בהר-הצופים מצפונה עד שדה התעופה עטרות ("קלנדיה")ומדרום עד קבר רחל! ... עלינו להפוך את מזרח ירושלים ומעמדה לעיר אחת עם עירייה אחת כפופה למרות הריבונות של מדינת ישראל !...  רק מפעל התיישבות כזה בתוך ירושלים העתיקה וסביבותיה יחזיר לעולמים את ירושלים לעם ישראל, יביא לפריחתה והעלתה למרכז רוחני ומדעי  מהחשובים בעולמנו ותקויים הנבואה התנכ"ית "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים! שמעון פרס גם התנגד לחפירות ההצלה של ארכיאולוגים ישראליים באזור הר-הבית שנועד למצוא עוד ממצאים היסטוריים חשובים שיעידו על הקשר ההיסטורי העתיק  של היהודים לירושלים וציון-הבסיס המוסרי וההיסטורי לשיבת היהודים לציון והקמת מדינת היהודים! פרס נכנע כמובן לדרישת העולם הערבי שישראל תחדול מכל חפירה היסטורית במקום הקדוש ביותר ליהדות. באופן רשמי פרס טען כי "לפי ההלכה היהודית,אסור לחפור תחת מקומות קדושים-מי שינסה לחפור שם עושה זאת בניגוד לחוקי המדינה וכללי הדת!" זה היה ניסיון כניעה מביש של נשיא המדינה לדרישה הכלל ערבית שנועדה שערער את אימות הקשר ההיסטוריה בין העם היהודי לליבתו- הר-הבית וציון! "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו מלוט בערפל " קבע יגאל אלון וחבל ששמעון פרס דווקא בתפקידו הממלכתי הרם ביותר תרם שיתף פעולה עם הניסיונות של העולם הערבי מוסלמי למנוע  את האפשרות לחפירות ארכיאולוגיות ישראליות יהודיות במקום הקדוש ביותר ליהודים היסטורית מזה אלפי שנים !שמעון פרס כמובן לא השמיע את קולו כאשר אנשי הווקף המוסלמי הרסו בברבריות שרידים יהודים בהר-הבית ופינו ,בניגוד לחוק טונות של עפר מהר-הבית, עפר שיש בו ממצאים ארכיאולוגיים שמוכיחים את הקשר היהודי העתיק להר- הבית ! אין פלא שכל העולם ואישתו אהבו את שמעון היקר שוויתר על עימותים חיוניים  עם אויבי העם היהודי שרצו ורוצים לעקור כל אמת היסטורית על הקשר עתיק היומין בין היהודים למולדתם ההיסטורית ובראש ובראשונה עם ליבת היהדות-הר-הבית! פרס מכר לקרובים ורחוקים אשליית עתיד ורוד במזרח-התיכון, אשלייה מנותקת מהמציאות , וגם ניסה ,כחלק מכניעתו לדרישות העולם הערבי לטשטש כל פעולה שתוכיח את הקשר בין העם היהודי להר ציון ולירושלים ובכך לערער את הבסיס המוסרי של וההיסטורית של התנועה הציונית המודרנית ! עצוב ומביש !

       כחלק מהסכמי "אוסלו" פרס שלח מכתב לשר- החוץ הנורבגי ובו נאמר ש"ממשלת ישראל מכירה במוסדות אש"ף בירושלים שהם ממלאים תפקיד חשוב בחיי האזרחים הפלשתינאיים בעיר טישראל מתחייבת לא להפריע לפעולתם!"עירעור ממלכתי ראשון על ריבונות ישראלית שלמה ובלעדית בירושלים- מדרון חלקלק שעלול היה לחלוקת הריבונות על ירושלים-על החלק ההיסטורי הקדוש ביותר חעם היהודי דבר שהיה מערער את אחד היסודות הציוניים החשובים ביותר אם לא החשוב והבסיסי מכל ואלף "מתקנים" בדימונה לא היו מצילים ולא יצילו את מדינת הציונים מקריסה כי ללא בסי היסטורי ומוסרי שום כוח צבאי לא שווה למדינה!   ההיסטוריון בני מוריס שאל את שמעון פרס באותו ראיון מרתק על סוגיית הריבונות הישראלית המלאה והשלמה בירושלים כפי שרצה לראות בן גוריון. פרס אז כבר נשיא מדינת הצינים התחמק משאלה-"ריבונות" התפלמס פרס " הוא מושג חדש מהמאה ה-16. יש להניח את עניין הריבונות בצד ולהניח לנציגי הדתות לנהל את המקומות הקדושים" ! בנושא התיישבות יהודים בשכונות במזרח ירושלים פרס מגלה לבני מוריס כי "בנושא ההתיישבות היהודית בשכונת סילואן בירושלים , אמרתי לראש הממשלה נתניהו שבגלל 18 בתים שיאוכלסו ע"י יהודים, עוד תפרוץ מלחמה" מאיים שמעון פרס נשיא מדינת ישראל על עמו שלו ! באותו ראיון מספר פרס כי "בנימין בנתניהו הוא בחור לא רע אלא שהוא כבול באידיאולוגיות נוקשות אבל אני עוזר לו להשתחרר מהם" מתגאה פרס.

       יכול להיות ששמעון פרס עזר לנתניהו ל"השתחרר מאידיאולוגיות נוקשות". מה שבטוח הוא ששמעון פרס השתחרר ושיחרר עצמו מ"אידיאולוגיות נוקשות" שהיוו ומהווים את הבסיס המוסרי למדינת ישראל-בריחה מ"אידיאולוגיות נוקשות" היא בריחה מהמציאות והפנית גב לתשתית המוסרית ההיסטורית והאידיאולוגית שעליה הוקמה מדינת ישראל, נס לא קטן שלא היה מתקיים ללא האמונה הלוהטת והיוקדת בצדקת הדרך –אמונה  ואידיאולוגיה הכרחית גם כיום, להמשך קיומה של המדינה הציונית מול "עולם" הולך מתנכר ועויין שיש להיאבק נגדו ולהסביר את צדקתנו המוסרית האידיאולוגית גם אם מצטיירת כ"נוקשה" , גם אם זה על חשבון התחנפות לעולם וקבלת אהבה זמנית ומזוייפת על חשבון האמת! תקראו את בן גוריון, תקראו את שמעון פרס ותבינו את ההבדל העצום בין שני האישים הללו בין המייסד והמורה לבין "תלמידו" שהתרחק והפך ,לפחות בעשרים שנותיו האחרונות שכאיש ציבורי ואישיות ממלכתית מהמעלה הייצוגית העליונה ביותר ולא נותר  לנו אלא להצטער ולהיות מוטרדים כמה מהר השתחררו מנהיגינו כולל ואולי בראש ובראשונה שמעון פרס מ"אידיאולוגיות נוקשות" שהדריכו את מייסדי המדינה הציונית רק פחות משבעים שנים לאחור, אידיאולוגיות ואמונות שבלי דבקות בם, לא היתה קמה המדינה היהודית במיוחד לא באזור קשה זה! זה צריך להטריד את כולנו ועלינו להיאבק באובדן האמונה בצדקת הדרך הציונית בקרב חלק ממנהיגינו גם אם ה"עולם"  לא ישפוך עלינו אהבה וחנפנות בשל כך כמו שהוא שפלך על מי שהשמיע באוזניו את מה שאהב לשמוע גם אם זה ה יה מוביל לעירעור יסודות המדינה הציונית וחבל ועצוב ומטריד שכך!   

     

      בסופו של דבר,שר ההיסטוריה ישפוט בעתיד את שלל מעשיו של שמעון פרס בתפקידיו הרבים בשירות מדינת ישראל . אין לי ספק ששמעון פרס אהב את מדינת ישראל כמעט כמו שאהב את עצמו! שר ההיסטוריה ישקול ויפסוק האם שמעון פרס הועיל ותרם למדינת ישראל יותר ממה שהזיק לה!   

     

           תנוח בשלום על משכבך שמעון פרס! יהיה זכרך ברוך !               

    ''

                            

     

                

                               

     

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נהג מונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין