רוב האנשים הם עבדים של עריצות האפנה בכל תחומי החיים. זה חוצה גבולות ממש. עבד לעריצות האפנה יכול להיות בעל מנת משכל ענקית ולידו אהבל בעל מנת משכל מתחת למאה. שניהם, הגאון והטמבל, ירוצו אל אופטיקאי ברגע שיבינו שהמשקפיים העגולים בעלי המסגרות המוזהבות יצאו מן האפנה ומסגרות שחורות עבות הן צו האפנה החדש. יעלה כמה שיעלה, גם אם במשקפיים שלהם הישנים הם רואים טוב מאד. וזאת ללא הבדל בין גברים לנשים. נשים, שרובן ככולן אוהבות להסתיר מעיני אנשים, גם זרים וגם קרובי משפחה את העדות הקטנה ביותר לעובדה שחזותיהן נתונים בסד מענה הקרוי חזייה, כאשר בשוק יוצאות חולצות אפנתיות חדשות שתפורות כך שכתפיית החזייה השמאלית (לא הימנית אלא השמאלית בלבד!) היא גלויה לעיני כל - מיד תרוצנה לרכוש את החולצות האפנתיות החדשות. יצרני בגדים זריזים, שנענים במהירות הקול לקול צווי האפנה הדי מטומטמים, החלו לייצר חולצות נשים עם רצועה בכתף השמאלית, שמתחת לה מונחת הכתפייה השמאלית של החזייה.  בעבר הלא רחוק, כשהאפנה  הכתיבה לנשים לא ללבוש חזיות, הן יצאו לרחוב ללא חזיות למרות שהתביישו מעט, אבל הפרת צו האפנה השתלטן היה בלתי אפשרי עבורן. 

ואילו הגברים, אמנם מתי מעט לא נשמעים לצווי האפנה, אך הרוב המוחלט מתגלה כעבדים כנועים לצווי האפנה. גברים הם רוב נהגי המכוניות בכבישים. לפני שנים לא רבות, יצרן מוצרי פלסטיק מתוחכם הצליח להכניס לשוק מוצר שכהרף עין הפך לצו האפנתי של השעה: יד מפלסטיק צבעוני, שהודבקה לחלון האחורי של המכונית ונופפה בעזרת הזעזועים הזעירים שתנועת המכונית הנוסעת יוצרת, לנהג שנוסע מאחור. תוך חודש לא נסעה שום מכונית בכבישי ישראל ללא אותה יד מנופפת מפלסטיק. במקרה אני מכיר אישית את אותו יצרן פלסטיק. הוא בנה לעצמו ולכול ילדיו וילות והותיר גם לנכדים ולנינים משהו מרווחי היד מפלסטיק. זמן קצר אחרי "היד מפלסטיק" יצא לשוק פטיש פלסטיק שהשמיע צפצוף אם הכיתה בא על ראש חברך. השוק הוצף מיד וההליכה ברחוב בליל העצמאות הפכה מאז ועד עצם היום הזה לסיוט. אחרי הפטיש, הגיעו לשווקים כלבלבים עם ראש מתנועע מזעזועי המכונית והוא הושב שפי בלוח המחוונים של כל מכונית ישראלית.

וכמובן - בגדים. גם בגדי נשים וגם בגדי גברים. גולת הכותרת של צווי האפנה. שם עריצות צווי האפנה היא מוחלטת. ואותו דין לתספורות, שפעם נעשו אצל ספרים וספריות ואילו היום אצל "מעצבי שיער". וגם שם אין מקום להמצאות מרעישות. הכל חוזר, או כמו שהצעירים אוהבים לכנות: "רטרו". כאשר בגרתי תסרוקות הנשים הצעירות הזכירו לי את תסרוקות אמי בזמן ילדותי המוקדמת. ואותו דין לנעליים. 

האפנות, בכל תחומי החיים, הן היסודות שעליהן נבנה הקפיטליזם. צרכנים מאולצים על ידי צווי האפנה לזרוק מוצרים טובים ולקנות חדשים-אפנתיים. אפילו חלקי החילוף של המכוניות מיוצרים כך שיתקלקלו כעבור תקופה מסוימת, וזאת כדי להעשיר במהירות את היצרנים. הפילוסוף הרברט מרכוזה כתב על כך ספרים. אבל זו כבר אופרה אחרת. אני רק רציתי לגעת כאן רק בהיבטים המשעשעים של חילופי האפנות ולא לשעמם עם תאוריות פילוסופיות. אלו שמוכיחות עד כמה האנשים הם אהבלים הנתונים להשפעות של מיעוט זעיר להחריד של אנשים מתוחכמים, חסרי עקבות מוסריות. איינשטיין ניסח זאת באמרה אלמותית: "יש שני דברים אינסופיים: הקוסמוס והטיפשות האנושית".