כותרות TheMarker >
    ';

    הסטירה השבועית

    כאן? נכון לעכשיו - רק סאטירות הנוגעות לאקטואליה, פוליטיקה, אנשים וחברה, מצחיקות וכואבות... ולכל אחד הזכות לצחוק, לכעוס ולהגיב.
    מעבר לזה (חייבות המילים להאמר) :בבלוג הזה כל הזכויות שמורות לרחלי בן-צור (C) וכמובן, אין לשכפל, להעתיק, לצלם,לאחסן במאגר מידע וגו' אלא ברשותה המפורשת......אבל מותר לצחוק :-)

    0

    והזוכה הוא / סאטירה מאת רחלי בן צור

    70 תגובות   יום שבת, 29/10/16, 21:17

    הקדמה 1:

    "תרשום, אני ערבי" / מחמוד דרוויש

    ...לַכֵן!

    תִּרְשוֹם בְּרֹאש הֶעֳמוּד הָרִאשוֹן:

    אֲנִי לֹא שוֹנֵא אֲנָשִים

    וְאֵינֵנִי פּוֹלֵש

    אֲבָל אִם אֱהֱיֶה לְרָעֵב

    בְּשָרוֹ שֶל הַכּוֹבֵש יִהֱיֶה לִי לְמָאֳכָל

    הִזָהֵר..

    הִזָהֵר..

    מְהַרָעָב שֶלִי

    מְהַזָעָם שֶלִי!

     

    הקדמה 2 :

     

    In 2000, two IDF reservists were lynched in Ramallah by a mob of Palestinian savages. New info has been revealed: after they were hanged, their bodies were tossed to a pack of bloodthirsty rioters, who proceeded to tear their bodies apart with their bare hands and eat their organs.

    http://www.jewsnews.co.il/2015/11/30/muslim-cannibalism-jewish-soldiers-lynched-and-thrown-to-blood-thirsty-masses-who-ripped-them-apart-and-ate-their-organs.html

     

     

    ''

     

     

    הקדמה 3 :

    סערת רגב: "פארסה ובושה לכולנו".

    זעם עקב עזיבת השרה רגב את טקס פרסי אופיר בעת הקראת שיר של דרוויש. השחקן ליאור אשכנזי: "למה נותנים לקומיסרים לנאום?". הבמאי רני בלייר:" כמה שנאה יש בך?". רגב תקפה: "לא נממן תרבות שנלחמת נגדנו".

    http://www.mako.co.il/news-israel/entertainment-q3_2016/Article-a4cf9a60b265751004.htm

     

     

     

    והזוכה הוא... / סאטירה מאת רחלי בן-צור

     

    "קודם כל וראשית לכל אני רוצה להודות לידידינו בטקס אופיר על שזיכיתם אותנו בפרס הגדול מכל והוא : הגנה על הקייס הפלשתיני והזדהות עם שירו הנפלא של מחמוד דרוויש, המשורר הלאומי שלנו. תודה רבה לכם. אתם קהל נפלא!

     

    אני מודה לכם על מחיאות הכפיים והאהדה לשיר שהיטיב לבטא את מה שכולנו חשים כלפיכם : תיעוב!

    אבל בחייאת זומזום! אני מוריד את הכובע בפניכם!  מעולם לא היה עם, חברה או קהילה בהיסטוריה האנושית המוחא כפיים ומקבל בשמחה את הבשורה על אובדנו. כנראה אלפיים שנות גלות עם החינוך שקיבלתם מהמן, היטלר ואיזבלה לימדו אתכם לכופף את הראש לשברייה. אתם, יותר מכל עם אחר יודעים להיות סמרטוטים. הסמרטוטים הנבחרים!

     

    אגב, אל תשימו לב לבהמה הזו, שו איסמא?  רגב ? – אשה מלאת שנאה! איזו חוצפה לצאת מהאולם כשיצירה מופלאה כזו של מחמוד דרוויש מושמעת!

    אני בוש ונכלם מהתעלמותה המופגנת מהיצירה האמנותית הכבירה של מחמוד דרוויש שסימנה את הדרך למפעל הקניבליזם של אנשי רמאללה באוקטובר 2000.  

     

    אני שוב מודה לכם על הפרס הגדול שנתתם לנו והוא: קבלת המשמיד...הייתי אומר "המדביר" אם לא היתה לכם רגישות למילה זו.

     

    בהקשר לשירו המופלא של דרוויש אני חייב לציין שכבר טעמתי את בשרו את האויב. אמנם אתם לא איי איי איי, אך לא נורא כל עוד אתם בצד האכיל.


    ולאנשים הנפלאים המזדהים איתנו ופועלים עבורנו, אני מבטיח לכם שנזכור לכם לטובה את שיתוף הפעולה שלכם איתנו, ולכן, את בשרכם נאכל אחרונים.  

    אנו שומרים על כללי תזונה נכונים. ממתקים אוכלים בסוף.

    אל דאגה! אני מבטיח לכם שאתם לא תהיו הראשונים, אבל כשיגיע תורכם זה יהיה עד תום. עד שלא ישאר מכם אחד. כלום. נאדה. מאפיש. קאפיש?"

     

    אללה ואכבר!

    הזוכה האמיתי בטקס אופיר


     

    C  וכל הזכויות לזוכים האמיתיים

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/16 14:12:
      סוף שבוע נפלא שבת שלום
        5/11/16 06:50:

      מיטב היצירה המוסלמית של ימינו.

      ולחשוב שבשעה שאירופה היתה שרויה בבערות ומלחמות שבטים בימי הביניים -

      היתה בעולם המוסלמי במזרח התיכון פריחה תרבותית

      עד שהגיע ג'ינג'יס חאן ומחק את הכל

        4/11/16 15:01:
      כל מילה קולעת וכואבת
        4/11/16 07:43:
      שבת נעימה! קשה לקריאה! פשוט מזעזע איך נותנים לזה במה
        3/11/16 20:28:
      נוקב באווילות של השמאל, שאינו יודע את מקומו
        3/11/16 14:08:
      מצויין! נוקב!
        3/11/16 09:56:

      מלח הארץ, אני לא בוחרת את המציאות, אבל גם לא מתעלמת ממנה. אם היית צופה בשני הלינקים שהעברתי אליכם אתמול, היית צופה במוסלמי אוכל את לב אחיו בעודו חי ! רק בגלל שהם משני צידי המיתרס. אם היית מקשיב לראיון עם ההיסטוריון אריה יצחקי - היית לפחות נחשף למציאות. אני מנסה לנער אותך ואת דומיך, למשל, מהמחשבה שהאיש ההוא משורר. הוא לא משורר אבל כנראה שהוא חוזה עתיד. הוא יודע מה יהיה העתיד.  העבר לימד אותו...הצחקת אותי לגבי חמלה. אגב, התרבות וההיסטוריה הסינית משופעת דווקא בחוסר חמלה.

       

      צטט: מלחהארץ0 2016-11-03 04:25:00

       




        3/11/16 09:47:

      אסץי יקרה, כשתבינו שבשביל לרקוד טנגו צריך שניים - אז תבוא הישועה.

       

       

      צטט: esty.d 2016-11-03 09:26:04

      צטט: רחלי בן-צור 2016-11-03 02:50:56


        3/11/16 09:26:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-11-03 02:50:56

      מסתבר שערך כבוד המת אינו בדיוק נר לרגלי בני דודינו... מעניינת הבחירה שלך במה להיות מזועזעת... את מזןעזעת מפירסום התמונה. אני מזועזעת מהתמונה. זה בדיוק כמו שאת תהיי מזועזעת מפירסום על אונס בשעה שאני אהיה מזועזעת מהאונס. ממש כך...אליבא "חופש הביטוי" את אשה מבוגרת וחכמה. שבי ותחשבי איפה נגמר חופש הביטוי ומתחיל המעשה. היכן הם הגבולות שעלינו להציב? ובעיקר : למה (LEMA) אנו מוחאים כפיים? ואת מי את נושאת על כפיים? בשלב זה אני מציעה שנשים סוף לויכוח הזה שאין לו סוף ותיכלה וכנראה גם לא קיים גשר שיחפה על הבדלי ההשקפות. הזמן הוא המורה הטוב מכולם. לילה טוב.
       

      אני מתקשה להאמין שאת באמת חושבת שהתמונות מזעזעות אותי יותר מהמעשה (גם אם מחשבה כזאת משרתת איזה רעיון שאת מבקשת להוביל).
      כקצינת נפגעים לשעבר בצה"ל, ששירתה רוב הזמן באזור בית אל - סמכי עלי שאני יודעת משהו על המציאות המורכבת. סמכי על לבי שמבין מה זה להישבר לרסיסים.
      כאזרחית שחיה שנים רבות תחת אימת 15 השניות שבין התרעת "צבע אדום" לבום הנלווה - סמכי עלי שאני יודעת מהו פחד וחוסר אונים.
      וכאדם שמבקש לא לנצח לחיות על חרבו את החיים החד פעמיים שנתנו לו ולהכיר בכך שאם לא נכיר בסבל של האחר לא תהיה לנו לעולם תקווה - אני שוחרת שלום ומכבדת את הזכות של כל אדם לחיות חיי שלווה, כבוד וצמיחה.
      אני משוכנעת שגם את רוצה בכך - על הדרך אנחנו חלוקות.
      נפרדת כאן מהדיון בתחושה של עצב על ההחמצה של הנשק הגדול ביותר שיכול להיות לעם ישראל: היכולת להיות בהידברות, באחדות, בהקשבה ובכבוד הדדי. היכולת להעז לנסות לחשוב גם מעבר לכוונת הרובה. לתת הזדמנות לדיאלוג אמיתי ומקדם, לצד יתרון החוזק והחוסן שחייב להישמר תמיד. להיות מוכנים לשלם מחירים עבור מה ששווה לנו יותר מהם.

        3/11/16 08:17:

      צטט: מלחהארץ0 2016-11-03 04:25:00

      הי רחלי. אני ודומיי אכן שונים ממך ודומייך. הרגש שמפעיל אותנו בכלל לא דומה. אני יכול להעיד בעיקר על חמלה. אדם מושפל מעורר בי חמלה. נדמה שאת וחברייך מתעוררים לחרדה, לסלידה, לגועל נפש. גם תמונות הזוועה שבחרת להביא לכאן מלמדות על חרדה איומה ואפילו אבדן עשתונות.

      אני דווקא מבין ללבך. לא אנסה לעורר אותך לחמלה או למוסר אוניברסלי. ראשית תזכרי שאת ואני נזדקן ואף ערבי לא יתעלל בנו. לעת עתה הסיכוי שלנו להיפגע מאלימות הוא כעשירית מאשר לפני 200 שנים, וגם אז חיו לא רע יחסית לתקופות קדומות. כלומר הכל בסדר, לנו שום דבר לא יקרה וזה בכלל לא משנה מה נגיד. אנחנו יכולים להגיד מה שמתחשק לנו.

      שנית, כדי לדעת מהו הכיוון ואז להירגע במעט, הרי לך חכמה סינית עתיקה:

      אין בעולם אדם אחד (או קולקטיב) שנותר אדיש לאכפתיות, אמפטיה וחיבה. בכל העולם כולו אין אפילו אחד כזה. 


      נראה לי שהמילים האלה שלך, מלח הארץ, מסכמות בצורה טובה את הדיון העצוב הזה. חמלה ואמפתיה (אפילו ללא מוטיב החיבה) הן תחושות שאו שיש או שאין, או שהן מתקיימות רק כלפי אדם או מגזר מסוים ואינן קיימות כלפי האחר. אפשר ללמוד על אמפתיה מהתורה היהודית וערכיה. אפשר לראות בה תמימות של "יפי נפש" או נשק של חברה מתוקנת. אפשר גם בלי אמפתיה - פשוט להיות חברה מוסרית וצודקת (וכן, מוסר אינו עומד בסתירה להגנה עצמית ולערכים לאומיים).
      כישראלים וכבני אדם, רובינו פוחדים באותה מידה, משרתים בצבא באותה מידה, ממלאים חובות אזרחיות באותה מידה על ומשלמים בחיינו למענה באותה מידה. אך אנו חלוקים באופן תהומי לגבי הדרך והפעולות שיובילו אל מה שכולנו חולמים עליו - חיי שלווה ושמחה בארצנו, בחברה שפויה צודקת והוגנת.

      וכאשר דיון כזה מנסה באמת ליצור הידברות והחלפת דעות דעות (למען חיזוק המכנה המשותף והאחדות בעם) ובמקום זה מגיע למקום בו השיפוט אינו של העניין אלא של האדם - זהו הרגע לסיימו ולסכם בעצב - קווים מקבילים אנחנו. 


        3/11/16 04:25:

      הי רחלי. אני ודומיי אכן שונים ממך ודומייך. הרגש שמפעיל אותנו בכלל לא דומה. אני יכול להעיד בעיקר על חמלה. אדם מושפל מעורר בי חמלה. נדמה שאת וחברייך מתעוררים לחרדה, לסלידה, לגועל נפש. גם תמונות הזוועה שבחרת להביא לכאן מלמדות על חרדה איומה ואפילו אבדן עשתונות.

      אני דווקא מבין ללבך. לא אנסה לעורר אותך לחמלה או למוסר אוניברסלי. ראשית תזכרי שאת ואני נזדקן ואף ערבי לא יתעלל בנו. לעת עתה הסיכוי שלנו להיפגע מאלימות הוא כעשירית מאשר לפני 200 שנים, וגם אז חיו לא רע יחסית לתקופות קדומות. כלומר הכל בסדר, לנו שום דבר לא יקרה וזה בכלל לא משנה מה נגיד. אנחנו יכולים להגיד מה שמתחשק לנו.

      שנית, כדי לדעת מהו הכיוון ואז להירגע במעט, הרי לך חכמה סינית עתיקה:

      אין בעולם אדם אחד (או קולקטיב) שנותר אדיש לאכפתיות, אמפטיה וחיבה. בכל העולם כולו אין אפילו אחד כזה. 




        3/11/16 03:11:

       

      זאבון השועל. הפירסום השיג בדיוק את המטרה שלשמו הוא נועד ובזה גאונותה של השרה מירי רגב. ראשית היא התנערה מהמעשה,  ויותר חשוב : היא הביאה לידיעת כל עם ישראל מיהם אמניה : אנשים המוכנים שהגוי יכלה אותם אך יהרגו יהודי אם רק יעז להצביע עליהם ולאמר "אתם ערומים"...

       

       

      צטט: זאבון השועל 2016-11-02 18:22:08

      ציטוט מהפוסט

       

        3/11/16 03:01:

      טיפשות לחשוב שציונות הינה השתקה!!! עוד יותר : טימטום לחשוב שאני מעונינת להשתיק. אני לא מעונינת להשתיק את הרגשות הלאומניים המפעפעים בקרב הערבים, אותם רגשות שממך ודומיך הם חסרים כנראה כמו איזו אונה שמאלית במוח...או חיסרון יצר ההישרדות... אדרבא, שיגאו הרגשות הלאומניים שלהם. אבל למה אתה היהודי תומך בהם? באותם רגשות לאומניים ערבים? אתה חי בדואליות צבועה. אם אתה כל כך גאה ברגשות הלאומניים שלהם מדוע אינך מתאסלם? אולי האיסלם הוא מקומך הטבעי? 

       

       

      צטט: מלחהארץ0 2016-11-02 22:47:39

      רחלי, שירים הם לא כל כך מסוכנים כמו שאת מציגה אותם. גם אם לא נוח לשמוע אותם, להשתיק אותם אי אפשר. את דומה בגישתך לרגב. שתיכן ציוניות במלוא מובן המילה, כלומר בעד השתקה והמשך שירת הבאנו שלום והבה נגילה. אלא שברור היה שאין לשיטה הזו עתיד. ובכן, יש אינטרנט. מה שהיה אפשר לעשות לפני חמישים שנה כבר אי אפשר. אי אפשר להשתיק אף אחד.
        3/11/16 02:50:
      מסתבר שערך כבוד המת אינו בדיוק נר לרגלי בני דודינו... מעניינת הבחירה שלך במה להיות מזועזעת... את מזןעזעת מפירסום התמונה. אני מזועזעת מהתמונה. זה בדיוק כמו שאת תהיי מזועזעת מפירסום על אונס בשעה שאני אהיה מזועזעת מהאונס. ממש כך...אליבא "חופש הביטוי" את אשה מבוגרת וחכמה. שבי ותחשבי איפה נגמר חופש הביטוי ומתחיל המעשה. היכן הם הגבולות שעלינו להציב? ובעיקר : למה (LEMA) אנו מוחאים כפיים? ואת מי את נושאת על כפיים? בשלב זה אני מציעה שנשים סוף לויכוח הזה שאין לו סוף ותיכלה וכנראה גם לא קיים גשר שיחפה על הבדלי ההשקפות. הזמן הוא המורה הטוב מכולם. לילה טוב.
        3/11/16 00:07:

       

      מי זה "אתם" רחלי?
      האם "אנחנו" ו"אתם" בהכל ותמיד, אינו אלא פן נוסף באותה גישה שאינה מאפשרת להשמיע יצירה שאינה נוחה לאוזנינו? מתי תציעי לסתום כאן את הפיות של מבטאי הדעות השונות משלך ותבחרי לשם כך את הצנזור מהמגזר הנכון?  

      והאם הדעה שגורסת שלא ניתן ולא צריך להשתיק את קול האחר, מחאתו וכאבו משמעותה לבצע את שאיפותיו כשהן נוגדות את אלה שלי?
      צריך מידה רבה של פשטנות והתחסדות כדי לעשות את ההיקש הזה. אבל זה הבון טון: אם תאפשרו חופש דיבור – יאכלו אתכם. אם יושמע שיר שמבטא ביקורת או כאב – כולנו בסכנת הכחדה.
      ואגב כך, חשוב לי להגיד לך שאני מזועזעת מבחירתך לפרסם כאן את התמונות הנוראיות האלה. לא כי הן לא משקפות משהו שקרה והוא איום ומחריד ונורא, אלא כי הן פוגעות בכבוד הקרבנות האומללים ובכבוד בני משפחותיהן. שנים רבות נמנעה ישראל מלהראות תמונות של גופות מחוללות, גם לא לשם חיזוק ההסברה הישראלית בעולם.
      מאחרי הימנעות זו עמדה מחשבה רבה וערך כבוד המת. 

      צטט: באבא יאגה 2016-11-02 18:47:54

      צטט: rossini 2016-10-30 07:09:47

      אין ספק שהזוכה הגדול הוא ה...ראפר.מגניב

      אליך ולהערה שלך אני יכולה להצטרף, הראפר אכן טוב, שמעתי וראיתי אותו בסרט ג'נקשיין 48

      אז מה אם הוא טוב? האם היית בשם הטוב היית מוכנה גם להלל את התזמורת של הנאצים? די שמאלנים חסרי ערכים, נמאס מהצביעות שלכם. אתם רוצים לראות בחורבנה של המדינה, ולו בשם ערכים בזויים שקבעתם. יש לנו כאן מאבק על המדינה ועל החיים שלנו, ואתם עוטפים את עינכם במטפחות כהות של ערכי אהבה מזוייפת, כאשר הצד השני רוצה לאכול אותנו כקניבלים. 

       

      השנאה שלכם מעוורת אתכם.

        2/11/16 22:47:
      רחלי, שירים הם לא כל כך מסוכנים כמו שאת מציגה אותם. גם אם לא נוח לשמוע אותם, להשתיק אותם אי אפשר. את דומה בגישתך לרגב. שתיכן ציוניות במלוא מובן המילה, כלומר בעד השתקה והמשך שירת הבאנו שלום והבה נגילה. אלא שברור היה שאין לשיטה הזו עתיד. ובכן, יש אינטרנט. מה שהיה אפשר לעשות לפני חמישים שנה כבר אי אפשר. אי אפשר להשתיק אף אחד.
        2/11/16 22:22:
      esty.d : ציטוט מהכתבה שהפנית אלי (את ראה אני קוראת את מה שאת שולחת. אך לא בטוחה ולא קיבלתי אישור שאת ראית וקראת את הלינקים שצירפתי ) : "...במארס 1988 קראתי ב"מעריב", בתרגומו של שפי גבאי, את שירו של דרוויש "אתם העוברים בים המלים" שבו נאמר: "אתם העוברים בים המלים החולפות/ שאו שמותיכם והסתלקו. גנבו מה שתרצו/ מתכול הים ומחולות הזיכרון./ קחו מה שתרצו, תמונות למזכרת/ שתלמדו/ אבל לא תדעו לעולם/ כיצד בונה אבן מאדמתנו את גג השמים/ ...מכם הפלדה והאש, ומאיתנו בשרנו/ מכם עוד טנק ומאיתנו אבן/ מכם עוד פצצת גז ומאיתנו הגשם/ קחו את מנתכם מדמנו ורק הסתלקו/ אל תעברו בינינו כחרקים/ קחו את העבר, אם תרצו, לשוק המזכרות/ ערמו את אשליותיכם בבור נטוש והסתלקו/ כי לנו יש בארץ מה שאין לכם, מולדת..." והוא מסיים את שירו: "לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו/ בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר/ צאו מפצעינו, מאדמתנו/ צאו מהיבשה, מהים, מהכל". איני ערב לאיכות התרגום אך זהו תוכנו של השיר. לאחר קריאת השיר הזה באופן טבעי עולה וצפה בי השאלה : למה אתם לא מקיימים את בקשתו????
        2/11/16 22:12:

      וגם, ריאיון עם חיים גורי משנת 2008
       http://www.haaretz.co.il/misc/1.1343168 

        2/11/16 21:51:

      ערב טוב,

       

      אני פונה אל כל "הממתקים" ומפנה אותם לעוד מקורות מידע באשר למקורות האלימות/קניבליזם המוסלמי, ומציעה להם להביט נכוחה במציאות ולתהות היטב האם האיש הזה הנקרא מחמוד דרוויש עדיין משורר גדול בעיניהם, או שרק משקף תרבות מסוימת שהם כל כך מזדהים איתה :

      1. ראיון עם ההיסטוריון אריה יצחקי בערוץ 7 בתאריך 24/7/16 :

       
      http://www.inn.co.il/News/News.aspx/326776


      2. ארוחה טעימה. בתיאבון !


      https://www.youtube.com/watch?v=8THGiHZ6mtk

       

      נחמד להתכחש למציאות. לחיות ב"גן העדן של שוטים", אבל בחייכם, תעשו טובה , אם לא לכם, לפחות למשפחות שלכם, ותתעוררו דקה לפני הסטירה.

       

      רחלי

        2/11/16 19:21:
      בהחלט הפרס מגיע לך על הכתיבה הסטירית החזקה והצינית כמו:"לאנשים הנפלאים המזדהים איתנו ופועלים עבורנו, אני מבטיח לכם שנזכור לכם לטובה את שיתוף הפעולה שלכם איתנו, ולכן, את בשרכם נאכל אחרונים. "
        2/11/16 18:49:

      צטט: כורך דברים 2016-11-02 06:48:20

      את באמת חושבת ששיר כזה ועוד אחרים, הוא סכנה למדינה ויביא לאובדנה? היית מוכנה לחיות שלושה ימים כאדם בלי זכויות, שכל חייל בן 19 יכול להחליט שלא תעברי ולא תגיעי עם הילד לרופא היום, שחייל יכנס לך לבית ויהרוס אותו כי השכן שלך זרק אבנים על אנשים שחסמו לו את הגישה לשדה? שאם בעלך צעק על החייל אז ירו והרגו אותו במקום, כאקט חינוכי כמובן, ולמחרת היום הודיעו שהחייל פעל נכון?
      שאפו כורך על שאלותיך!
        2/11/16 18:47:

      צטט: rossini 2016-10-30 07:09:47

      אין ספק שהזוכה הגדול הוא ה...ראפר.מגניב

      אליך ולהערה שלך אני יכולה להצטרף, הראפר אכן טוב, שמעתי וראיתי אותו בסרט ג'נקשיין 48

        2/11/16 18:22:

      ציטוט מהפוסט

      "אגב, אל תשימו לב לבהמה הזו, שו איסמא?  רגב ? – אשה מלאת שנאה! איזו חוצפה לצאת מהאולם כשיצירה מופלאה כזו של מחמוד דרוויש מושמעת!"

      ללא שום קשר לנכתב בפוסט, מירי רגב היא באמת בהמה מטומטמת ואשה מלאת שנאה. והיא משיגה את ההיפך ממה שהיא רוצה.
      בסוכות האחרון היא דרשה לאסור את הופעתו של ראפר ערבי. אין לי מושג על מה ולמה אבל ללא הרעש של מירי רגב אף אחד (כמעט) לא ידע מיהו אותו ראפר. באותו שבוע כבר כולם ידעו. מה היא משיגה ברעש מסוג זה פרט לבוז וזלזול? במקרה הזה רק פרסום למי שהיא רצתה למנוע.

       

      אני חושב גם שמה שכתב על מחמוד דרוויש לא נכון ובטח לא מייצג אותו. אני לא איש של שירים וספרים. אבל להתלבש על שיר מסוים אחד ולתת לו פרשנות סובייקטיבית ולהציג את כותבו כשונא יהודים ואת מבצעי הלינץ' ברמאללה כמבצעי דברו זה בכלל לא נכון וגם לא לעניין. אני מניח שיש לדרוויש עוד כתבים רבים וטובים שאין בינם לשיר הזה שום קשר.

        2/11/16 18:06:
      סאטירה מאוד אקטואלית וטוב שרק שהיא מכוונת וקולעת רק לקומץ מאתנו.
        2/11/16 17:53:

      רחלי יקירתי נשיקה

      תודה על עוד סאטירה שנונה פרי עטך

      קראתי גם את כל תגובות החברים,

      הירהרתי ביני לבין עצמי על שבמלחמת העולם השנייה ( השואה)

      נישרפו ספרים פרי עטם של יהודים  והיה אסור לקרוא בהם 

      ולא בגלל תוכנם אלא בגלל היותם סופרים יהודים

      אז..... קל וחומר...

      הבאתי מהנייט :

      אנו רואים, אם כן, שכמו כל זכויות האדם, גם הזכות לחופש ביטוי

      איננה מוחלטת ויש לה גבולות

      הקובעים את היקפה. חופש הביטוי לא מגן על כל סוג ואופן של ביטוי,

      אלא רק על ביטוי שאינו מכיל פגיעה שאינה מוצדקת בזכויות אחרות,

      או בערכים חברתיים אחרים.

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      מדוייק! וכבר אמרו חכמנו: "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו.."
        2/11/16 14:38:
      השמעת השיר של דרוויש שטקס, רק מראה לאיפה הקצנה כאילו ליברלית יכולה להגיע. השמעה מיותרת כמעט אפשר להגיד "לה פמליה של השמאל"

      צטט: esty.d 2016-11-02 11:50:41

       

      התלבטתי באם להשיבך, אך כשאני רואה את הסגנון אני ואני ואותי לא ילמדו, הבנתי שאצלי תם הדיון/ויכוח.


      רק אוסיפה "טול קורה מבין עיניך", אז לפני שתטיפי על ועל, מי שמך ללגלג במתק שפתיך על מירי רגב?!

       

       

       

       

        2/11/16 13:14:
      "מעולם לא היה עם..." שכל כך כמה להשמדתו, העיקר הפוליטיקלי קורקט שאינו קורקט בכלל )-:
        2/11/16 12:38:
      ההשוואה במקום. מילים הופכות למעשים כבר ידוע. הומור אין כאן.
        2/11/16 11:50:

      צטט: האור מתוך החושך 2016-11-02 11:20:49

      צטט: esty.d 2016-11-02 00:44:33

      אני יכולה להבין ואף לקבל במידה מסוימת, את תחושת חוסר הטעם בבחירת שירו של מוחמד דרוויש לטקס פרסי אופיר.
      אבל אני לא נכנסת לפאניקה רק כי מישהו אמר משהו קשה על העם היהודי היושב בציון. אני לא חשה איום על קיומי.
      אני לא נבהלת מהצורך להקשיב גם לרגשות שעולים אצל מי שחווה על בשרו את חוויית היותו חלק מעם כבוש/ מגורש או אזרח סוג ב' בארצו. ברור לי שזו חוויה טראומטית וכואבת. והכאב, כידוע, הוא אחד מבכירי המקורות של היצירה.

      אנחנו לא יודעים את זה?
      לא מכירים את זה?
      לא מבטאים את זה?
      אם לא נקשיב לקולות הם לא יהיו קיימים?
      הפחד הפרנואידי הקולקטיבי שלנו מכל ביקורת, השגה, התנגדות... תחושת הבהלה והתוקפנות הנלווית אליה – אינם מאפשרים דיון אמיתי על מחלוקות. אינם מאפשרים גישה מתקנת. אינם מאפשרים חופש ביטוי (כן כן, עם כל הגבולות הנדרשים), אינם מאפשרים לראות את קיומה של מציאות מקבילה.
      עמידה על זכותנו לחיות במדינה הזאת אינה מאוימת מעצם הכרת הקושי של האחר. היא מאוימת דווקא מאי ההכרה הזאת.
      אני לא נכנסת לפוליטיקה, רק שמה את זה כאן כהצעה למחשבה, לשחרר קצת את תחושות הקורבן, העולם כולו נגדינו וכולם אנטישמים... ולחוש חזקים מספיק כדי לסמוך קצת יותר על העקרונות שאנחנו מאמינים בהם ופועלים לאורם, מבלי לשלול ולהיבהל כל כך מהאופציה שיש מי שחושב ומרגיש אחרת.
      אמנע מלהרחיב כאן את עמדתי לגבי דרכה וסגנונה של השרה מירי רגב, שמקפידה לקרוע לפיסות קטנות עוד יותר, את כל מה שקרוע כאן ממילא (אולי כדי שלא יהיה סיכוי, חלילה, לאחות אותו שוב).
      אז המפסיד הגדול בטקס פרסי אופיר, לטעמי, היא תחושת הביטחון של העם החזק היושב בציון (או שמא אומר העם ההולך ונחלש כי בניו עסוקים בלאכול אחד את השני).

       

      דבריך משדרים חוסר הבנה בסיסי בהכרתינו על זכותינו. אי הכרת חולשות האחר כתבת, זו בדיוק הדרך לאטבדן ההכרה שלנו בזכותינו על ארצנו שלנו. ההתחנפות ההתקרנפות והרצון להיות יפה, המה הדברים המובילים אותנו לאובדן דרך ולחולשה פנימית של ההכרה בזכותינו לשבת כאן. וזכרי, כל האסונות הגדולים, החלו בדברים הקטנים. וכל ערבי שלא מוכן לקבל שזו ארצנו, השערים פתוחים בפניו לעירק או לסוריה או לעזה. שם יוכל לשיר לרקוד ולצווח "איטבח אל יהוד", באין מפריע.

      ובאין חזון יפרע עם, ומילים יפות ומכובסות מובילות לאסון.

      אתה יודע האור מתוך החושך , שגם אם תכתוב מתוך ביטחון מלא את אבחנותיך והבנותיך לגבי אישיותי, מניעיי, כוונותיי ודעותיי - אין בכך בהכרח הוכחה להיותם האמת האחת והיחידה.
      אין ספק שאנחנו חלוקים בדעותינו. נדמה לי אפילו, שנכון יהיה לאמר שאני מחוברת ומאמינה בנצח ישראל הרבה יותר ממך, המשדר פחד ואימה מכל אפשרות להכיר את הצד השני כבסיס לאיזושהי הידברות אפשרית כאומר: לא אקשיב, לא אראה, לא אדע – ואשריי.
      אני מניחה ששנינו מכירים בכך שישראל היא מדינת היהודים אך במקביל לא יכולים פשוט להתעלם מקיומם של ערביי ישראל כאן וממורכבות היחסים. ולבעיות מורכבות, כידוע לך וודאי, אין פתרונות פשוטים
      בעיני נכון להקדיש הרבה תשומת לב ליצירת ערכים משותפים והסכמות, כבסיס לטוב של כולנו בארץ השסועה הזאת. זה נכון כמובן גם לגבי קבוצות אוכלוסייה יהודיות בארץ הקודש, ששנאת חינם מכתיבה להם היום את מרבית השיח הציבורי, מה שכל כך עצוב ובחזקת בזבוז של כל החיים והמשאבים שנתנו כולנו למענה.
      היכולת להביט למורכבות בעיניים ולוותר על ההנחה שרק כוח פותר הכל – היא בעיניי הדרך ליצירת סיכוי טוב יותר. זה בעיניי חזון!
      וסליחה שאני לא נבהלת כל כך מהאיומים באסונות שינבעו מהיכולת שלנו לנהל חברה מוסרית.

       

      צטט: esty.d 2016-11-02 09:01:09

      טעם או חוסר טעם, רחלי, הם כמובן עניין של טעם.
      טעם טוב או לא טוב – אינו נחלתם של אומנים. נחלתם היא בעיקר ביכולת להביא לביטוי תחושות, עמדות ומחשבות - בדרכים של יצירה (ספרותית או אחרת). אומנים אינם גוש אחיד והם מבטאים כל אחד בדרכו את עולמו המחשבתי והרגשי. וכן, גם לאומנים ערבים ישנה זכות קיום. וכן, גם אומנים יהודים ישראלים מביאים לביטוי אכזריות ושלילת זכויות האחר.

      וודאי שאני חשה איום קיומי על ישראל. לכן אני שותפה ביחד עם כל משפחתי בסבב התורנות על הגנתה ומאמינה בצורך לשמור עליה חזקה ומוכנה לכל אתגר תמיד.
      לא פחות מכך, אני שותפה בדרכי הקטנה והמאוד לא מספקת, במאבק המתמשך על דמותה של ארצי ועל פני החברה החיה בה (מודעת היטב לסכנות האורבות מבית המאיימות עליה לא פחות מאלה שבחוץ).
      הגנה על בטחון ישראל אין משמעותה רמיסת זכויות אדם של אנשים אחרים (אלא בשעת מלחמה בפועל וגם אז יש לתת את הדעת על השאלות המוסריות ואני מאמינה ומקווה שהצבא אכן נותן דעתו גם על שאלות אלה). גם אין משמעותה הדרת יצירות אומנות כשאינן משרתות קו מחשבה מוגדר ומוכתב על ידי הרוב השולט.
      הגנה על בטחון המדינה היא גם הגנה על כל אזרחיה, על זכויותיהם, על שוויון ההזדמנויות שלהם וכן, גם על חופש הביטוי ועל הלגיטימיות של המחלוקת בינך לביני.
      כמוך, (וכמעט מוזר לי להגיד את זה מתוך שזה כל כך מובן מאליו), אני נחרדת ומזועזעת מפעולות טרור אלימות ואכזריות כלפי יהודים בישראל. ואני נחרדת באותה מידה מפעולות כאלה כלפי ערבים.
      גם אם את לא מכירה, לשמחתי, את התחושה של להיות עם נכבש – את מכירה את התחושה של להיות מיעוט.
      התוכלי לנסות לדמיין את תחושת הנכבש? ולו לרגע כפי שהציע כאן "כורך הדברים"? לתת עליה את הדעת, גם אם לא את הפתרון?

      האומנים מובילים את העם שלנו אל עברי פי פחת....? שווה לחשוב שוב על האמירה הזאת.
      בתחומים רבים אני ממש מסכימה איתך שאנחנו עומדים על עברי פי פחת. למשל בתחום החינוך, הדיור, הבריאות, העוני, הפערים החברתיים, השחיתות השלטונית.... את התשובות לאלה לא תמצאי דווקא בכנס פרסי אופיר לאומנות (כנראה גם לא בין דפיו של "ישראל היום").
      ובכל מקרה, המשפט החשוב ביותר בעיניי בתגובתך – הוא זה האחרון. והנה מתנהל כאן דיון ומתנהלת כאן (בין השורות ובין המתלהמים שאינם חדירים ממילא לאופציית קיומן של עוד דרכים לחשוב ולראות דברים) גם החלפת דעות.

       

      מילים יפות ומכובסות הן מתלהמות לא פחות מצעקות. מי שמך לחלק כאן ציונים לאנשים? ולוואי ואת היית מגינה על דעות של יהודים למשל חרדים, כפי שאת נזעקת להגן על דעות של אויבנו, אשר אומנות הם קוראים לדבריהם.

      ישיבה בשדרות אינה מקנה לך זכויות יתר, כדי להביע דעות תבוסתניות מזרות אימה.

      צטט: esty.d 2016-11-02 00:44:33

      אני יכולה להבין ואף לקבל במידה מסוימת, את תחושת חוסר הטעם בבחירת שירו של מוחמד דרוויש לטקס פרסי אופיר.
      אבל אני לא נכנסת לפאניקה רק כי מישהו אמר משהו קשה על העם היהודי היושב בציון. אני לא חשה איום על קיומי.
      אני לא נבהלת מהצורך להקשיב גם לרגשות שעולים אצל מי שחווה על בשרו את חוויית היותו חלק מעם כבוש/ מגורש או אזרח סוג ב' בארצו. ברור לי שזו חוויה טראומטית וכואבת. והכאב, כידוע, הוא אחד מבכירי המקורות של היצירה.

      אנחנו לא יודעים את זה?
      לא מכירים את זה?
      לא מבטאים את זה?
      אם לא נקשיב לקולות הם לא יהיו קיימים?
      הפחד הפרנואידי הקולקטיבי שלנו מכל ביקורת, השגה, התנגדות... תחושת הבהלה והתוקפנות הנלווית אליה – אינם מאפשרים דיון אמיתי על מחלוקות. אינם מאפשרים גישה מתקנת. אינם מאפשרים חופש ביטוי (כן כן, עם כל הגבולות הנדרשים), אינם מאפשרים לראות את קיומה של מציאות מקבילה.
      עמידה על זכותנו לחיות במדינה הזאת אינה מאוימת מעצם הכרת הקושי של האחר. היא מאוימת דווקא מאי ההכרה הזאת.
      אני לא נכנסת לפוליטיקה, רק שמה את זה כאן כהצעה למחשבה, לשחרר קצת את תחושות הקורבן, העולם כולו נגדינו וכולם אנטישמים... ולחוש חזקים מספיק כדי לסמוך קצת יותר על העקרונות שאנחנו מאמינים בהם ופועלים לאורם, מבלי לשלול ולהיבהל כל כך מהאופציה שיש מי שחושב ומרגיש אחרת.
      אמנע מלהרחיב כאן את עמדתי לגבי דרכה וסגנונה של השרה מירי רגב, שמקפידה לקרוע לפיסות קטנות עוד יותר, את כל מה שקרוע כאן ממילא (אולי כדי שלא יהיה סיכוי, חלילה, לאחות אותו שוב).
      אז המפסיד הגדול בטקס פרסי אופיר, לטעמי, היא תחושת הביטחון של העם החזק היושב בציון (או שמא אומר העם ההולך ונחלש כי בניו עסוקים בלאכול אחד את השני).

       

      דבריך משדרים חוסר הבנה בסיסי בהכרתינו על זכותינו. אי הכרת חולשות האחר כתבת, זו בדיוק הדרך לאטבדן ההכרה שלנו בזכותינו על ארצנו שלנו. ההתחנפות ההתקרנפות והרצון להיות יפה, המה הדברים המובילים אותנו לאובדן דרך ולחולשה פנימית של ההכרה בזכותינו לשבת כאן. וזכרי, כל האסונות הגדולים, החלו בדברים הקטנים. וכל ערבי שלא מוכן לקבל שזו ארצנו, השערים פתוחים בפניו לעירק או לסוריה או לעזה. שם יוכל לשיר לרקוד ולצווח "איטבח אל יהוד", באין מפריע.

      ובאין חזון יפרע עם, ומילים יפות ומכובסות מובילות לאסון.

        2/11/16 10:33:
      נוקב!
        2/11/16 09:01:

      טעם או חוסר טעם, רחלי, הם כמובן עניין של טעם.
      טעם טוב או לא טוב – אינו נחלתם של אומנים. נחלתם היא בעיקר ביכולת להביא לביטוי תחושות, עמדות ומחשבות - בדרכים של יצירה (ספרותית או אחרת). אומנים אינם גוש אחיד והם מבטאים כל אחד בדרכו את עולמו המחשבתי והרגשי. וכן, גם לאומנים ערבים ישנה זכות קיום. וכן, גם אומנים יהודים ישראלים מביאים לביטוי אכזריות ושלילת זכויות האחר.

      וודאי שאני חשה איום קיומי על ישראל. לכן אני שותפה ביחד עם כל משפחתי בסבב התורנות על הגנתה ומאמינה בצורך לשמור עליה חזקה ומוכנה לכל אתגר תמיד.
      לא פחות מכך, אני שותפה בדרכי הקטנה והמאוד לא מספקת, במאבק המתמשך על דמותה של ארצי ועל פני החברה החיה בה (מודעת היטב לסכנות האורבות מבית המאיימות עליה לא פחות מאלה שבחוץ).
      הגנה על בטחון ישראל אין משמעותה רמיסת זכויות אדם של אנשים אחרים (אלא בשעת מלחמה בפועל וגם אז יש לתת את הדעת על השאלות המוסריות ואני מאמינה ומקווה שהצבא אכן נותן דעתו גם על שאלות אלה). גם אין משמעותה הדרת יצירות אומנות כשאינן משרתות קו מחשבה מוגדר ומוכתב על ידי הרוב השולט.
      הגנה על בטחון המדינה היא גם הגנה על כל אזרחיה, על זכויותיהם, על שוויון ההזדמנויות שלהם וכן, גם על חופש הביטוי ועל הלגיטימיות של המחלוקת בינך לביני.
      כמוך, (וכמעט מוזר לי להגיד את זה מתוך שזה כל כך מובן מאליו), אני נחרדת ומזועזעת מפעולות טרור אלימות ואכזריות כלפי יהודים בישראל. ואני נחרדת באותה מידה מפעולות כאלה כלפי ערבים.
      גם אם את לא מכירה, לשמחתי, את התחושה של להיות עם נכבש – את מכירה את התחושה של להיות מיעוט.
      התוכלי לנסות לדמיין את תחושת הנכבש? ולו לרגע כפי שהציע כאן "כורך הדברים"? לתת עליה את הדעת, גם אם לא את הפתרון?

      האומנים מובילים את העם שלנו אל עברי פי פחת....? שווה לחשוב שוב על האמירה הזאת.
      בתחומים רבים אני ממש מסכימה איתך שאנחנו עומדים על עברי פי פחת. למשל בתחום החינוך, הדיור, הבריאות, העוני, הפערים החברתיים, השחיתות השלטונית.... את התשובות לאלה לא תמצאי דווקא בכנס פרסי אופיר לאומנות (כנראה גם לא בין דפיו של "ישראל היום").
      ובכל מקרה, המשפט החשוב ביותר בעיניי בתגובתך – הוא זה האחרון. והנה מתנהל כאן דיון ומתנהלת כאן (בין השורות ובין המתלהמים שאינם חדירים ממילא לאופציית קיומן של עוד דרכים לחשוב ולראות דברים) גם החלפת דעות.

        2/11/16 08:30:
      אני מסכימה ששיר כזה לא אמור לקבל שום פרס. מה שמעורר ומעודד שינאה לא ראוי לקבל פרס ולא פירסום.
      אין לי מה להוסיף...
        2/11/16 06:57:
      זו הגדולה של שיר... כל אחד יכול לפרש אותו כהבנתו. רק איך זה בדיוק נקשר לארוע המזעזע ברמלה? את באמת חושבת שהם קראו את דרוויש וכך פירשו אותו?
        2/11/16 06:48:
      את באמת חושבת ששיר כזה ועוד אחרים, הוא סכנה למדינה ויביא לאובדנה? היית מוכנה לחיות שלושה ימים כאדם בלי זכויות, שכל חייל בן 19 יכול להחליט שלא תעברי ולא תגיעי עם הילד לרופא היום, שחייל יכנס לך לבית ויהרוס אותו כי השכן שלך זרק אבנים על אנשים שחסמו לו את הגישה לשדה? שאם בעלך צעק על החייל אז ירו והרגו אותו במקום, כאקט חינוכי כמובן, ולמחרת היום הודיעו שהחייל פעל נכון?
        2/11/16 06:37:

      הצגת יפה   את  הזווית  שמישהו כאן השתגע

      אם חשבנו שתרבות הקניבליזם נעלמה מהעולם

      מסתבר שיש כאלו המחשיבים עצמם לאנשי תרבות....והם בעד 

      משה אמר (במדבר לב) " וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם--תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים:"

      כאן ישנם אפילו המתחזים לבעלי המונופול בנושא,והם הפכו קניבליזם למשהו חיובי

       אורוול  היה נותן  להם פרס  בכיר של אנשי התרבות

      שמעון

      ''


        2/11/16 02:44:

      תודה רחלי. אשיב לך.

      התשובה לשאלה הראשונה קלה. כאבייך האישיים הם עניינך האישי אבל כאבייך הלאומים נחגגים היטב ואין לך מה לחשוש, בישראל כוווולם מכירים בהם.

      לגבי השאלה השנייה היא "כן, מותר". שיר אינו תפוח רקוב גם אם לא נוח לשמוע אותו. אי אפשר לשפוט משורר ע"פ שיר שנבחר ע"י אנשים שרוצים לריב.

      כך או כך, דארוויש מעביר מסר של כאב ולגמרי ברור שציוני לא ירווה נחת לשמוע אותו. הצעתך- לא לשמוע את השיר, את המשורר ואולי גם משוררים ערבים, אינה הצעה טובה.

      זה בדיוק העניין- "אנטישמיות". כדאי לנו לחשוב מה עושים כדי לעורר אנשים לחבב אותנו. ההצעה שלך לא לשמוע/להחרים משורר הנחשב משורר לאומי היא שתביא עלינו אנטישמיות.

      אכן כך, ההחלטה קשה.

       

      צטט: רחלי בן-צור 2016-11-02 01:58:55

      מלח הארץ היקר, יש לי שתי שאלות :

       

      האחת, מתי הכאב שלי יהיה לגיטימי? מתי סוף סוף תכירו גם בכאב שלי?


      השניה, האם תפוח רקוב אחד בסל היצירה של האיש אינו גורם לרקבונם של אלף תפוחים? האם מותר לאמן הכותב 999 שורות נפלאות, עמוקות, בעלות השראה, לכתוב שורה אחת של סחי, מיאוס, בשורת השמד על עם אחר, ועדיין להחשב למשורר גדול ונפלא?

      כי אם כך הוא הדבר - ברגע זה הכשרת את כל האמנים האנטשימים לדורותיהם...

       

       

        2/11/16 02:25:
      אני רק להגיד שקראתי והזדעזעתי, רק לא הבנתי למה את קוראת לבית מטבחיים הזה סאטירה, שאמורה להצחיק או לפחות להעלות חיוך, לא ככה?
        2/11/16 01:58:

      מלח הארץ היקר, יש לי שתי שאלות :

       

      האחת, מתי הכאב שלי יהיה לגיטימי? מתי סוף סוף תכירו גם בכאב שלי?


      השניה, האם תפוח רקוב אחד בסל היצירה של האיש אינו גורם לרקבונם של אלף תפוחים? האם מותר לאמן הכותב 999 שורות נפלאות, עמוקות, בעלות השראה, לכתוב שורה אחת של סחי, מיאוס, בשורת השמד על עם אחר, ועדיין להחשב למשורר גדול ונפלא?

      כי אם כך הוא הדבר - ברגע זה הכשרת את כל האמנים האנטשימים לדורותיהם...

       

      צטט: מלחהארץ0 2016-11-02 01:34:18

      הי רחלי חביבה.

      ראשית רגב פועלת בדיוק כפי שמצופה ממנה ועל כך ראויה לכבוד. במקרה הזה של דארוויש, אלה אמני ישראל שבחרו להתגרות ובחרו דווקא את השיר המסוים הזה, שאינו מאפיין את שירתו. רגב, בכל מקרה, צדקה כשהגיבה איך שהגיבה.
      מכל הסיפור חשוב שלא נטעה, דארוויש לא כזה אוכל אדם כפי שהוא מוצג בשיר זה, כאבו הוא לגיטימי, כדאי שישראלים יכירו את הכאב הזה, לא נורא עם ישראלים ידעו אפילו על שיר קיצוני כמו זה. אם הוא מוטמן באוסף בן אלף שירים אחרים ניתן לקרוא לו חלק מאמנות. התנאי כמובן הוא להכיר את השירים האחרים.

        2/11/16 01:48:

      אסתי,

       

      חוסר טעם? משום מה חשבתי שאמנים הינם אנשים רגישים ולא בעלי טעם מפותח לדם. נו מילא... כנראה טעיתי...

       

      אני שמחה שאת לא מרגישה איום קיומי, אבל תחושתך אינה התחושה הבלעדית בשוק התחושות במדינה, הלא כן? - הנה ברוך הלוי-סגל חושב שהתמונה שהתפרסמה עם שאריות אבריהם הפנימיים של יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ הי"ד בהחלט יכולה לזעזע, אפילו נפש של ערלים, אבל יש אנשים הבוחרים להתעלם מזה כפי שבכישרון גדול מתעלמים מהמציאות: אז מה אם יש הוריקן מתקרב ובא, העיקר שיש לנו מיטריה...

       

      לגבי מקורות היצירה והיותי עם נכבש - לא אני לא מכירה את התחושה כיוון שבמשך אלפיים שנה הייתי אורחת בארצות ומדינות שהסכימו לתת לי מחסה בתנאים אלו או אחרים ומידי פעם התעמרו בי. אז סליחה שאני לא מכירה את התחושה של להיות נכבש.

       

      ואגב, סגנונה של השרה מירי רגב הוא סגנונו של מרבית העם כאן שאיבד את האמון באמנים שבמקום להוביל אותו  לחוף מבטחים- מובילים אותו אל עבר פי הפחת. 

       

      בכל מקרה - תודה על תגובתך. בודאי יש לפתוח את כל ערצי התקשורת ולדבר וללבן את הנושאים הללו הכואבים לכולנו.

       

       

      צטט: esty.d 2016-11-02 00:44:33

      אני יכולה להבין ואף לקבל במידה מסוימת, את תחושת חוסר הטעם בבחירת שירו של מוחמד דרוויש לטקס פרסי אופיר.
      אבל אני לא נכנסת לפאניקה רק כי מישהו אמר משהו קשה על העם היהודי היושב בציון. אני לא חשה איום על קיומי.
      אני לא נבהלת מהצורך להקשיב גם לרגשות שעולים אצל מי שחווה על בשרו את חוויית היותו חלק מעם כבוש/ מגורש או אזרח סוג ב' בארצו. ברור לי שזו חוויה טראומטית וכואבת. והכאב, כידוע, הוא אחד מבכירי המקורות של היצירה.

      אנחנו לא יודעים את זה?
      לא מכירים את זה?
      לא מבטאים את זה?
      אם לא נקשיב לקולות הם לא יהיו קיימים?
      הפחד הפרנואידי הקולקטיבי שלנו מכל ביקורת, השגה, התנגדות... תחושת הבהלה והתוקפנות הנלווית אליה – אינם מאפשרים דיון אמיתי על מחלוקות. אינם מאפשרים גישה מתקנת. אינם מאפשרים חופש ביטוי (כן כן, עם כל הגבולות הנדרשים), אינם מאפשרים לראות את קיומה של מציאות מקבילה.
      עמידה על זכותנו לחיות במדינה הזאת אינה מאוימת מעצם הכרת הקושי של האחר. היא מאוימת דווקא מאי ההכרה הזאת.
      אני לא נכנסת לפוליטיקה, רק שמה את זה כאן כהצעה למחשבה, לשחרר קצת את תחושות הקורבן, העולם כולו נגדינו וכולם אנטישמים... ולחוש חזקים מספיק כדי לסמוך קצת יותר על העקרונות שאנחנו מאמינים בהם ופועלים לאורם, מבלי לשלול ולהיבהל כל כך מהאופציה שיש מי שחושב ומרגיש אחרת.
      אמנע מלהרחיב כאן את עמדתי לגבי דרכה וסגנונה של השרה מירי רגב, שמקפידה לקרוע לפיסות קטנות עוד יותר, את כל מה שקרוע כאן ממילא (אולי כדי שלא יהיה סיכוי, חלילה, לאחות אותו שוב).
      אז המפסיד הגדול בטקס פרסי אופיר, לטעמי, היא תחושת הביטחון של העם החזק היושב בציון (או שמא אומר העם ההולך ונחלש כי בניו עסוקים בלאכול אחד את השני).

        2/11/16 01:34:

      הי רחלי חביבה.

      ראשית רגב פועלת בדיוק כפי שמצופה ממנה ועל כך ראויה לכבוד. במקרה הזה של דארוויש, אלה אמני ישראל שבחרו להתגרות ובחרו דווקא את השיר המסוים הזה, שאינו מאפיין את שירתו. רגב, בכל מקרה, צדקה כשהגיבה איך שהגיבה.
      מכל הסיפור חשוב שלא נטעה, דארוויש לא כזה אוכל אדם כפי שהוא מוצג בשיר זה, כאבו הוא לגיטימי, כדאי שישראלים יכירו את הכאב הזה, לא נורא עם ישראלים ידעו אפילו על שיר קיצוני כמו זה. אם הוא מוטמן באוסף בן אלף שירים אחרים ניתן לקרוא לו חלק מאמנות. התנאי כמובן הוא להכיר את השירים האחרים.

        2/11/16 00:44:

      אני יכולה להבין ואף לקבל במידה מסוימת, את תחושת חוסר הטעם בבחירת שירו של מוחמד דרוויש לטקס פרסי אופיר.
      אבל אני לא נכנסת לפאניקה רק כי מישהו אמר משהו קשה על העם היהודי היושב בציון. אני לא חשה איום על קיומי.
      אני לא נבהלת מהצורך להקשיב גם לרגשות שעולים אצל מי שחווה על בשרו את חוויית היותו חלק מעם כבוש/ מגורש או אזרח סוג ב' בארצו. ברור לי שזו חוויה טראומטית וכואבת. והכאב, כידוע, הוא אחד מבכירי המקורות של היצירה.

      אנחנו לא יודעים את זה?
      לא מכירים את זה?
      לא מבטאים את זה?
      אם לא נקשיב לקולות הם לא יהיו קיימים?
      הפחד הפרנואידי הקולקטיבי שלנו מכל ביקורת, השגה, התנגדות... תחושת הבהלה והתוקפנות הנלווית אליה – אינם מאפשרים דיון אמיתי על מחלוקות. אינם מאפשרים גישה מתקנת. אינם מאפשרים חופש ביטוי (כן כן, עם כל הגבולות הנדרשים), אינם מאפשרים לראות את קיומה של מציאות מקבילה.
      עמידה על זכותנו לחיות במדינה הזאת אינה מאוימת מעצם הכרת הקושי של האחר. היא מאוימת דווקא מאי ההכרה הזאת.
      אני לא נכנסת לפוליטיקה, רק שמה את זה כאן כהצעה למחשבה, לשחרר קצת את תחושות הקורבן, העולם כולו נגדינו וכולם אנטישמים... ולחוש חזקים מספיק כדי לסמוך קצת יותר על העקרונות שאנחנו מאמינים בהם ופועלים לאורם, מבלי לשלול ולהיבהל כל כך מהאופציה שיש מי שחושב ומרגיש אחרת.
      אמנע מלהרחיב כאן את עמדתי לגבי דרכה וסגנונה של השרה מירי רגב, שמקפידה לקרוע לפיסות קטנות עוד יותר, את כל מה שקרוע כאן ממילא (אולי כדי שלא יהיה סיכוי, חלילה, לאחות אותו שוב).
      אז המפסיד הגדול בטקס פרסי אופיר, לטעמי, היא תחושת הביטחון של העם החזק היושב בציון (או שמא אומר העם ההולך ונחלש כי בניו עסוקים בלאכול אחד את השני).

        1/11/16 23:35:
      אללה הוא עכבר גדול
        1/11/16 18:37:
      וואללאק אללה הוא אכבר, צודקת :)
        31/10/16 19:01:

      רחלי היקרה.

       אני בהחלט חושבת שהפרס מגיע לך על כתיבה כה  משובחת .

      אני חייבת  לציין שנהניתי מהקטעים ממש בכיף.

       חודש טוב

       ובשורות טובות.

       בברכה

       אהובה

        31/10/16 14:20:

      באמת נונבכרך? הרצל שמע מוזיקה של וגנר? - אני לא צריכה את פיסת ההיסטוריה הזו. אני מכירה היום יהודים (יהודים?) המאוהבים במשמידי עמם. אתה אולי מכיר כמה כאלה?

       

      צטט: נונבכרך 2016-10-31 12:13:37

      הרצל אהב והעריץ את וגנר. הוא האזין ליצירותיו בזמן שכתב את ספריו ומאמריו. הוא אמר: אם לא הייתי מאזין למוסיקה של וגנר - לא הייתי מסיים, לעולם, את ׳מדינת היהודים׳. רחלי, הפגנת בורות אינה מטייבת את הפוסטים שלך, המוטים ממילא.
        31/10/16 12:50:

      צטט: נונבכרך 2016-10-31 12:13:37

      הרצל אהב והעריץ את וגנר. הוא האזין ליצירותיו בזמן שכתב את ספריו ומאמריו. הוא אמר: אם לא הייתי מאזין למוסיקה של וגנר - לא הייתי מסיים, לעולם, את ׳מדינת היהודים׳. רחלי, הפגנת בורות אינה מטייבת את הפוסטים שלך, המוטים ממילא.

      והיטלר אהב מוזיקה יהודית, אז תרגיע את שנאתך לארץ ישראל, ליהודים וליהדות. אם לא נוח לך, קח תרמיל קח מקל וטוס לעזה, אני מוכן להסיע אותך בתוספת עוגת קצפת ודיסק של אום כולתום.

        31/10/16 12:13:
      הרצל אהב והעריץ את וגנר. הוא האזין ליצירותיו בזמן שכתב את ספריו ומאמריו. הוא אמר: אם לא הייתי מאזין למוסיקה של וגנר - לא הייתי מסיים, לעולם, את ׳מדינת היהודים׳. רחלי, הפגנת בורות אינה מטייבת את הפוסטים שלך, המוטים ממילא.
        31/10/16 10:15:

      וגם וגנר....

      צטט: האור מתוך החושך 2016-10-31 07:42:49

      צטט: story 2016-10-30 14:21:54

      יש לי ספר שלו. קוראת אותו מלפני הסערה. משורר נפלא.

      גם גבלס היה "נפלא".

        31/10/16 07:46:

       לו חכמנו להשכיל היינו פועלים בהתאם, אבל כשעם מאבד חזון זה גרוע מכל, כי באין חזון יפרע עם.

        31/10/16 07:42:

      צטט: story 2016-10-30 14:21:54

      יש לי ספר שלו. קוראת אותו מלפני הסערה. משורר נפלא.

      גם גבלס היה "נפלא".

        31/10/16 04:49:

      ''
      הוספת תגובה

        30/10/16 19:50:

      נונבכרך, אז אתה הממתק???

       

       

      צטט: נונבכרך 2016-10-30 15:49:36

      מעניין מה קראו הרוצחים היהודים של הנער מוחמד אבו חדיר משועפאט שנחטף, עונה והוטל בעודו בחיים למדורה ביער ירושלים. ובני הזוג דוואבשה מדומא עם בנם הפעוט, שנשרפו למוות מבקבוקי תבערה שהטילו יהודים על ביתם? האם הם קראו את דרוויש או את אורי צבי גרינברג שהדם ונהרות הדם הם העמוד התיכון של שירתו הפיוטית.והם מעניקים טעם ומשמעות לקיום הלאומי: "ואני אומר ארץ נכבשת בדם/ ורק הנכבשת בדם מקודשת לעם.״
        30/10/16 19:35:

      ברוך, התמונה הזו שווה אלף דמעות. עד כה לא ראיתי אותן בתגובות...

       

      צטט: ברוךהלוי-סגל 2016-10-30 18:27:55

      רחלי היקרה, 

      תמונה אחת שווה אלף מילים.

        ב ר ו ך 

       

      ''

        30/10/16 18:27:

      רחלי היקרה, 

      תמונה אחת שווה אלף מילים.

        ב ר ו ך 

       

      ''

        30/10/16 15:49:
      מעניין מה קראו הרוצחים היהודים של הנער מוחמד אבו חדיר משועפאט שנחטף, עונה והוטל בעודו בחיים למדורה ביער ירושלים. ובני הזוג דוואבשה מדומא עם בנם הפעוט, שנשרפו למוות מבקבוקי תבערה שהטילו יהודים על ביתם? האם הם קראו את דרוויש או את אורי צבי גרינברג שהדם ונהרות הדם הם העמוד התיכון של שירתו הפיוטית.והם מעניקים טעם ומשמעות לקיום הלאומי: "ואני אומר ארץ נכבשת בדם/ ורק הנכבשת בדם מקודשת לעם.״
        30/10/16 15:38:
      צריך להפריד בין האמנות לפוליטיקה. השירה שלו מבטאת את זהותו ושרשיו, ועם זאת הסגנון, החכמה וקצב הכתיבה שלו מלמדים את ההקרבה שלו במילים. והסגנון שלך כרגיל ללקק את האצבעות.
        30/10/16 14:21:
      יש לי ספר שלו. קוראת אותו מלפני הסערה. משורר נפלא.
        30/10/16 11:53:
      אינני מכירה את שיריו של דרוויש, זולת מה שהופיע בתקשורת. אם משורר מתבטא כלפי עם אחר כפי שפורסם שהוא מתבטא, אפשר לוותר על שירתו כאשר עוסקים בשירה. אם הנוכחים והמארגנים באירוע הם מאותו "עם אחר" זכותם להשמיע לקהלם מה שהם רוצים. הבעייה היא כאשר העמים מעורבים. חובתו של העם ששירי דרוויש משתייכים אליו, לוותר על גדולתו השירית, כדי לא להעליב את העם האחר. אני מקווה שבמשך הזמן ילמדו שני העמים לכבד זה את זה.
        30/10/16 11:21:
      גם אני לא אוהב את דרוויש במיוחד כאשר הוא משתלך בשיריו בנו...אך הפכנו מדמוקרטיה לאנרכיה..כל אחד אומר ועושה מה שבא לו....הלו הלו אנחנו מדינה שמוקפת באויבים לא צריכים סוסים טרויאנים במדינה...
        30/10/16 08:49:

       

      בתמונה,

      חובבי שירה בחג השירה הפלסטינית.

        30/10/16 08:16:
      רחלי, נגעת בנקודה רגישה מאד. אני רחוק מלהזדהות עם דבריה ועם מהלכיה של שרת התרבות, אבל גם אני נדהם לפעמים מנטיות ההלקאה העצמית, שמקבלות במה, ובמה תקשורתית. שבוע טוב, עמוס.
        30/10/16 07:09:

      אין ספק שהזוכה הגדול הוא ה...ראפר.מגניב

        30/10/16 06:51:
      מהיום אני צמחוני
        29/10/16 21:43:
      הכוכב הוא לך כמובן ולא לשירו של דרוויש... אין לי בעיה ללמוד או שילמדו את השיר במערכת החינוך - בבחינת "דע את האוייב", אבל אם רוצים ללמד דו קיום זו לא הדרך.

      ארכיון

      פרופיל

      רחלי בן-צור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין