כרוניקה של עומס בבתי המשפט לענייני משפחה;

זמן שיפוטי הוא מצרך יקר שנרכש כולו מכספי ציבור. בתי המשפט לענייני משפחה נאנקים תחת עומס התיקים – אותו הביאו על עצמם ולפנינו דוגמא מובהקת לכך – ועומס זה מעסיק את המערכת ואת המחוקק וגובה משאבים נוספים. חקיקת החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה הוא הדוגמא האחרונה לכך. על חשיבות המקרים שנועדו להתברר בבית משפט זה אין צורך להרחיב; דיני אישות - כדיני נפשות ממש, ודאי בעניינם של קטינים. מקרה שתלוי ועומד לפני כבוד השופט אלון גביזון מבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, הוא דוגמא מייצגת למדי לפרקטיקה שיפוטית שמבטיחה כי מה שהיה הוא שיהיה, ותיקים יוסיפו להיערם בלשכות השופטים, וה"עומס", ועינוי הדין שבצדו, יוסיפו להתקיים.

אשה ערירית, אלמנה, עברה להתגורר בבית אבות. אין לה איש מלבד זוג שכניה מזה 30 שנה. אחת ליומיים הם מגיעים לבקרה ודואגים לכל מחסורה. בתחילת השנה הם עתרו לבית המשפט, מלפני כבודו, להתמנות כאפוטרופסים על האשה, בתמיכת שירותי הרווחה וב"כ היועץ המשפט לממשלה, וכך היה. לאחר כשבעה חודשים, הוגשה תביעה מטעם פלוני, לבטל את מינוי השכנים ולמנות אותו כאפוטרופוס, שכן בניגוד לשניים, הוא קרוב משפחתה; פלוני הוא האחיין של בעלה המנוח של החסויה. בנוסף לתביעתו, הוא הגיש עוד בקשה לצו מניעה שיאסור שינוי רישום זכויות האשה בדירה, והן לאסור על השניים להיכנס לדירה.

בשלב זה נפתח דו-שיח בין בית המשפט לבין פלוני. כבודו מורה לפלוני "להבהיר מעמדו המשפטי למתן צו מניעה זמני" ולהסביר את הצורך במתן הצו כבקשתו שעה שממילא נרשמה על הדירה הערת אזהרה על מינוי האפוטורופסים, בהתאם לחוק, ולא ניתן לשנות את הרישום. פלוני השיב כי כקרוב משפחה הוא "אפוטרופוס טבעי" לחסויה ואף יורש עתידי, והוא אוחז בידיו צוואה הדדית של החסויה ושל בעלה המנוח, שמורה כך בדיוק. כבודו השיב באמצעות החלטה בה "הבהיר" כי "אפוטרופוס טבעי" הוא רק הורה לילדיו, והיותו יורש אינו מן העניין שעה שהחסויה עודנה עמנו בין החיים. אך למעט, או חרף אותה הבהרה, צו המניעה הזמני ניתן והבקשה נותרה תלויה ועומדת. זוג השכנים הצטייד בייצוג משפטי, הגיש כתב הגנה ותגובה לבקשה ואף התקיים דיון במעמד הצדדים, אליו זומנה להתייצב אף העו"ס לקשישים, ואפילו סיכומים הוגשו על ידי הצדדים. והנה בשלה העת להכריע.

כבודו חולק עם הקורא את שהתברר לפניו והוא לא יכול להיות יותר חד-משמעי; מדבריו של פלוני התברר כי לא ביקר את החסויה ב-10 השנים האחרונות, ולא בירר אודותיה או פנה לגורמים המטפלים לקבלת מידע כלשהו – גם לא לאחר שהגיש תביעתו. לדבריו, כך היה משום שזוג השכנים הסיתו את החסויה נגדו, טענה אותה מכנה כבודו "תמוהה, שכן אין בה כדי למנוע מהמבקש להתעניין בשלומה של החסויה למול הגורמים המטפלים". העו"ס לקשישים העידה כי היא מכירה את החסויה 15 שנה, ומעולם לא קבלה פניה כלשהי מפלוני. עוד העידה כי החסויה עברה לבית אבות בהמלצת כל הגורמים המטפלים, עוד לפני שזוג השכנים מונה כאפוטרופוסים והמעבר הטיב עמה. עוד אימתה כי השניים מגיעים אל החסויה אחת ליומיים ודואגים לכל מחסורה.

מדברי העו"ס עולה עוד כי החסויה היא שהעדיפה מסיבותיה שלה לנתק את הקשר עם משפחתה. כבודו מקשה כי "ככל שיחסה של החסויה במשך השנים שחלפו ועוד בטרם הוכרה כחסויה היה שלילי כלפי המבקש, אזי מדוע כעת על בית המשפט לכפות על החסויה אפוטרופוס שיתכן שהיא בעצמה לא היתה חפצה בו?", אך מיד משיב כי "שאלה זו, כאמור תתברר במהלך בירור העתירה להחלפת האפוטרופסיים".

מתברר עוד כי לטענת פלוני, זוג השכנים "החתימו" את החסויה על צוואה, בעוד הוא אוחז בצוואה הדדית של המנוחה. על כך משיב כבודו, ובצדק, כי "טענה זו נטענה בטרם עת, ואינני מוכן לדון בה, אף לא בצורה עקיפה...ההתעסקות ברכושה של החסויה לאחר אריכות ימים, ככל ומעסיקה מי מהצדדים, לא תזכה לסעד מבית המשפט".

המסקנה מן הדברים היא "משלא הוצגה בפני, בשלב זה, כל ראשית ראיה מצד המבקש בדבר טיפול לקוי בחסויה...ומשעמדת הגורמים הטיפוליים כי החסויה מטופלת היטב, ומשעמדת ב"כ היועמ"ש כי אין להעתר לבקשה, אין כל מקום, בשלב זה, להצר את ידיהם של האפוטרופסיים". עליהם להיכנס לדירה, לדאוג לתקינותה ולהביא חפצים וביגוד לחסויה. ממילא מזכיר כבודו, משנרשמה הערת אזהרה על הדירה בדבר המינוי, ולא ניתן לשנות דבר ברישומה, לא היה צורך בצו לעניין זה מלכתחילה, והוא מבוטל בזאת.

אלא שהתביעה תלויה ועומדת; נקבע כי העו"ס תגיש תסקיר נוסף, וכי לחסויה ימונה עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי. לאחר מכן בודאי יקבע מועד להוכחות ויוגשו תצהיר עדות ראשית; בין לבין תוגשנה בקשות ביניים, והליכים לגילוי מסמכים בנוהל, וכל כניסה של השכנים לדירה תעורר מחלוקת, וכל חפץ שיינטל מהדירה יעבור בחינת נחיצות, וכל דו"ח הוצאות מצד האפוטרופסים יעורר פולמוס, ואין צורך להפליג למחוזות רחוקים, שכן התיק כבר שם.

אין לבוא בטרוניה אל פלוני; זכות הגישה לערכאות אינה שמורה רק למלאכים, אך על חולשתה של העילה לא ניתן לחלוק. לעניין הטענות בדבר הצוואה כבר גילה כבודו עמדתו עד כדי עילה לבקשה לפסלותו לכאורה, ואין להתפלא אם תוגש. לעניין הטענה כי פלוני הוא "אפוטרופוס טבעי" לחסויה, הרי כי אין חיה כזאת. ואת הטענה לטיפול לקוי מצד השכנים קשה להלום עם העובדה כי החסויה מתגוררת בבית אבות, השכנים אינם "מטפלים" בה, וממילא הם כפופים לכללי דיווח מחמירים מתוקף היותם אפוטרופסות.

ניתן היה לקבל את שמירתו הקנאית של בית המשפט על זכות הטיעון של פלוני, במידה וגם עניינם של בני הזוג היה זוכה להתייחסות, כלשהי. לא זו בלבד שקבלו על עצמם לחיות תחת זכוכית מגדלת של הכונס הרשמי מתוקף מינויים, הם נגררו להליך משפטי, נדרשים לייצוג ולהוצאות ניכרות; את ימיהם יבלו מעתה והלאה גם כנתבעים על רקע הליך משפטי שאת אחריתו מי ישורנה.

ניתן לקבל, בקושי, את ההימנעות המסורתית של בתי המשפט לענייני משפחה לסלק על הסף תובענות, גם היכן שניכר כי עילה לא תימצא בהן גם אם תתבררנה עד תום. אך קשה שלא לתהות על סירובם של בתי המשפט לענייני משפחה לעשות שימוש בסמכותם הרחבה מזו של כל ערכאה אחרת, למנוע עינוי דין המתרחש ובא על בעלי דין. ולא; חיובו של פלוני בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת השכנים אינו בגדר גורם מאזן או מרתיע. הפקדת הוצאות הולמות לטובת הנתבעים טרם בירור התביעה - דווקא כן, אך בית המשפט נמנע מכך, ולא ידוע אם התבקש לעשות כן.

אין להתפתות ולנבא כיצד יוכרע ההליך ותהיה טעות לצפות כי התביעה תידחה. לא נופתע אם באולם בית המשפט תצמח "הסכמה" והצדדים הניצים, בברכת בית המשפט, יחלקו ב"עול" האפוטרופסות. בית המשפט יודה לצדדים על החיסכון "בזמן שיפוטי יקר", ויוסיף כי "בנסיבות העניין אין צו להוצאות"...

א"פ (ב"ש) 11415-08-16 פלוני נ' פלונים, כבוד השופט אלון גביזון, ניתן ביום 27.9.16.

ניתן למצוא כעת באתר בתי המשפט:

http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/piskey_din.htm