כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    דברים נפלאים קורים לצרצרים

    55 תגובות   יום רביעי, 2/11/16, 15:51

     

    המשל מספר על הצרצר עם הגיטרה

    ששר וניגן ולא שינה לו שצבעי  סוף הקיץ לקראת גשם.

    הוא הזמין את הנמלים לבלות בנעימים

    אבל לא היה להן מספיק זמן. הן עבדו ועבדו כל הימים.

    ואז הגיע הכפור הדוקר של החורף  

    והצרצר היה חסר כל. הוא התדפק על דלתות קיני

    הנמלים אבל הן בחרו שלא יבוא העצלן הזה בביתן.

    תחושה משונה נגסה בבטנו, והוא ניגן את מר גורלו בעריסת הקור.

    במקרה עבר במקום צייד כישרונות שחש כאילו המוזיקה נמסכת בדמו,

    והוא הפך את חזון אחרית הימים למפץ גדול.

    גם אני מארץ הנמלים

    מלקטת ומוקפת בכל כך הרבה פחד

    שיום אחד אשאר יצור קטן בצעדי הענק של הזמן.

    ומעת לעת שואלת עצמי

    אם עדיף להיות צרצרית

    מאשר נמלה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: שלויימה 2016-11-03 04:17:46

      צרצרים עושים הרבה רעש אני אוהב נשים שקטות יותר

      אוי... דוגמה למייל-שובניזם מעודן... או שהפיוז שלי קצר היום.  
        9/11/16 07:12:
      שרה בכור. אנימציה מרנינה ומשובבת נפש. פתאום נזכרתי בשיר במדינת הגמדים אולי כי גם הם מלוכדים סביב מטרה ומפקד עליון. ואם הטבע יכול לעשות את זה, אז גם אנחנו יכולים.
        7/11/16 14:16:

      ''
       

      הטבע על יצוריו הייחודיים

      ותופעותיו המרתקות

      אחד מתפקידיו לתת 

      לנו דוגמיות איך, מתי אפשר להיות, מה מתאים למה? וכו'

       

      חן חן על ההשראה והמחשבה שעוררת בי

        7/11/16 06:27:
      באבא יאגה. הייתי בבית הספר של החיות. שם למדתי את שפת הצרצרים ואת ריקוד הנמלים. היה לי מורה שלימד אותי לצרצר סימפוניה, ומורה שלימדה אותי מהי משמעות ושליחות.
        6/11/16 17:19:
      פעם צרצרית ופעם נמלה, הכל את יכולה!
        6/11/16 14:26:
      gubi's world. אתה רגע נדיר על המפה. debie30 כתבה את מילות השיר רק על עצמי לספר ידעתי. ואם תקרא בו תראה שזה שיר מתהפך. וזה כי בשני הבתים הראשונים הקורא מבין את השיר באופן מסוים, וכשמגיעים לבית האחרון המשמעות מתהפכת והשיר מקבל פרשנות אחרת לגמרי. אם כך יש מצב שנראה נמלה מנגנת או שרה.
        6/11/16 14:20:
      א ח א ב. במבחן התוצאה גם וגם זו יצירה מושלמת שמאפשרת חיים מלאים משמעותיים ומכובדים.
        6/11/16 09:30:

      רוצה לראות נמלה מנגנת בגיטרה...אין מצב!!!  צוחק

        5/11/16 21:06:
      גם ...וגם :)
        4/11/16 12:48:
      חני.א. רגש פנימי מתבטא באמצעות תנועה חיצונית, לבוש או מילים. זה הדבר ששווה לקום בשבילו בבקר, לכתוב שיר שיבטא את הטעם לחיים, את הגשמיות ואת הרוחניות.
        4/11/16 11:43:

      צטט: גילהסטחי 2016-11-04 10:14:24

      bonbonyetta. אנשים רבים לובשים צורה של מה שהם לא, ומעמידים פנים מי שהם לא, ומסתירים את מי שהם באמת. זה משרת אותם לא את הסביבה. לבחור בין גן עדן של שירים לגיהנום המוכר והידוע זה לא פשוט למי שמפחד, כי הפחד זו חומה שאינה מאפשרת להיות נחושים ולקבל החלטה גם כשרואים את האופק. אני חושבת שלא אנחנו בוחרים את הגורל שלנו, זה הגורל שבוחר אותנו.

       

      יש מצב, בהחלט יש מצב שאת צודקת.

      Inline image 1

        4/11/16 11:39:

      צטט: חני.א 2016-11-04 11:37:24

      אילו אפשר היה/נתן זך
      אלו היה אפשר להפוך את השיר למשהו אחר. לא אוויר,הייתי מבין אולילאן נעלם כל שקדם לשיר. שביר אינה המילה.יותר טובה,ישיר,מוטב אהבה.❤

      גילה כולנו תמיד גם וגם.פוחדים לסמוך,להאמין, מפחדים שאולי אנחנו לא "מספיק".... כולנו זקוקים לכולנו כדי לחיות.גם לצרצר וגם לנמלה...וגם לך שמביאה את הנפש שלה כתשורה לנו. תודה
        4/11/16 10:28:
      שמבוכל. המחשבות שלך כמו פעמונים בכנסייה. מצאת את שביל הזהב המשלב בין הגוף שבבוץ לבין הנשמה שבשמיים. פעם חשבתי שיש לי צרצרים בראש, כשגדלתי הבנתי שזה הרעש של הפרעת הקשב שלי.
        4/11/16 10:26:
      ורד:). אצטט לך פרוזה-שירה של ריימונד קארבר:"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. למרות שיש לו אב ואם, הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו עד שהוא מבין ומתחיל את המסע אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה.אדם כזה נולד לתוך גיהנום, הוא אינו יודע שזה הגיהנום, ורק אחרי זמן ארוך קורה איזה רגע של חסד שבו הוא זוכה לראות את המקום שלו. בבת אחת הוא מבין שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו".
        4/11/16 10:20:
      ברוךהלוי-סגל. הצרצר אמנם קטן הוא ודל אבל יש לו חלומות, שמש זורחת ושירה. והנמלה החרוצה ומנת חלקה קשיים ויסורים. והבחירה. אם הבחירה נכונה וטובה יודעים רק בדיעבד.
        4/11/16 10:19:
      מכבית- coach לכתיבה. לפעמים כדי להיות אני צריך להצמיח עור של פיל.
        4/11/16 10:16:
      story. אז את מהצד שלו. האנושות זקוקה לאמת, לכנות ולא לשקרים יפים ונוצצים. להיות אני זה להיות מאושר.
        4/11/16 10:14:
      bonbonyetta. אנשים רבים לובשים צורה של מה שהם לא, ומעמידים פנים מי שהם לא, ומסתירים את מי שהם באמת. זה משרת אותם לא את הסביבה. לבחור בין גן עדן של שירים לגיהנום המוכר והידוע זה לא פשוט למי שמפחד, כי הפחד זו חומה שאינה מאפשרת להיות נחושים ולקבל החלטה גם כשרואים את האופק. אני חושבת שלא אנחנו בוחרים את הגורל שלנו, זה הגורל שבוחר אותנו.
        4/11/16 08:07:
      אני בטוח שיש נמלים שיודעות לשיר ולנגן, הבעיה היא ציידי הכישרונות - לך תשכנע אותם לכרוע על הברכיים כדי לאתר אותן. נמלה שרוצה לפרוץ מעגלים צריכה להתגבר על הפחדים, לחשוב כמו צרצר, להאמין שיהיה בסדר (:
        4/11/16 01:14:
      עדיף? עדיף זה אידיאל עדיף זה לחיות עם תובנות ברורות של חוקים וגבולות עדיף- זה לעשות ספורט X פעמים בשבוע עדיף- לפי מומחים כאלו ואחרים זה לאכול כל שלוש שעות עדיף- אליבא דב רבינוו זה לחיות בשמחה המצוי- זה העדיף שלנו נוח לנו לעיתים להיות נמלה ולעיתים צרצר הכל טוב- ככל שזה נוח וטוב ומשמח אותנו ומתוך בחירה, לחיי הנמלות והצרצרות והבחירות הטובות,
        4/11/16 00:27:

      גילה היקרה,
      הצרצר של ביאליק הוא סמל הדלות.
      הנמלה של שלמה המלך היא סמל החריצות
      קחי מה שתרצי.
      שבת שלום ומבורך

         בהוקרה,

           ברוך

      היי מה שטוב לך...
        3/11/16 21:23:
      אני צרצרית.
        3/11/16 19:38:

      *

      זה הכל יחסי ועניין של השקפה אם כדאי יותר להיות צרצרית או נמלה.
      נכון שזה תלוי הרבה הרבה בנו עצמנו ובאיך שאנו רואים את עצמנו, כי כך הסביבה רואה אותנו, אך מצד שני זה שלמעלה שלח אותנו לכאן במטרה מסוימת שהיא קובעת גם מה נהיה: צרצרית או נמלה.

      מי מחליט בסוף ואיך אין לי שמץ. אני יודעת ששנים רבות לקח לי להשלים עם מי ומה אני עד שלמדתי לאהוב את עצמי ולהעריך כפי שאני.


       

      Image result for thought divider

        3/11/16 15:08:
      יורם.אל-קמינו. אני חושבת שהגוף מרגיש את המבט הפנימי שמסתכל על המצוי ולא על הרצוי או על האידיאל. ומה שיפה זה שהמבט משתנה כשהמציאות משתנה. למבט שלנו יש קו גבול שמפריד בין הנמלה לצרצר, וכשהמבט זז גם התכונות שלנו זזות.
        3/11/16 15:06:
      צוריאל צור. אתה נוקט בגישה המתונה. הגעתי למסקנה שאני שילוב של נמלה וצרצר יחד עם זאת תמיד שאלתי את עצמי מה הדבר הנכון להיות. אפשר להיות מאושרים (הנשים המגיבות היו בעד שילוב), ולזגזג על הציר שבין העולמות של הגיון ורגש, מציאות ואמנות, הסבל וחדוות היצירה, שמדביק ביניהם תהליך נפשי רוחני היוצר רצף ושלמות.
        3/11/16 15:01:
      דוקטורלאה. אלימינציה - למידה בדרך השלילה. אם יש לגעגוע לדרך האלימינציה שם קוראים לו אבא. ואין מתחרים לדברים שברומו של עולם, גם כשהשפה אינה עשירה.
        3/11/16 14:36:

      צטט: עט סופר 2016-11-03 10:15:15

      לזו האומרת:   "צר(צר) עולמי כעולם נמלה...:)

       

      אומר הנביא : "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשוכי

      האריכי מיתרייך ויתדותייך חזק ... כי ימין ושמאל תפרוצי ..".:)

       

       

      גילה ....הנביא לא אומר שתגיע .....אלא שהיא תרחיב תאריך  לא תחשוך ותחזק....היא צריכה ליזום את המרחב ואת האופק...וז היא תגיע לשם...דברים לא נעשים לבדם ..אם אין אני לי מי לי ...:)

        3/11/16 14:15:
      כתבת משפט נהדר: "יצור קטן בצעדי הענק של הזמן." הענין הוא שבהסתכלות ממרחק כלשהו - כולנו כאלה. הענין הוא איך כל אחד רואה עצמו מבפנים. וברגע שאני תופס את עצמי מול הסביבה - אני יכול להיות מה שאני חושב לנכון.
        3/11/16 14:03:

       דיון פילוסופי מעניין הבאת כן.

      ואני מציע לך לעיין בחלק קטן ממשנתו של החכם באדם ובפילוסופים (בעיני)

      בעיניין עמלו של האדם בעולם

       

      יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך.   יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם.   טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל.   טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם:  בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.  יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש:  כי-הכול הבל, ורעות רוח.  יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש:  שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי.  יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל.  כ וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש.  כא

       

      צריך לקחת הכול בפרופוציות הנכונות. 

      להיות גם נמלה וגם צרצר.

      לחשוב על העתיד (המתקצר) וגם לחיות את הרגע..

      ולעשות כל מה שטוב לך כל עוד זה לא פוגע בזולת..


        3/11/16 11:35:
      אחרי שקראתי את כל ההתפלספויות על הצרצר והנמלה, אני ארד ל"בירא עמיקתא". בביתנו דברו גרמנית (אבא) ואידיש(אמא). כאשר אבא רצה להסביר לי, בתו הקטנה, מי משמיע את קולות הצירצור, הוא הצביע על הנמלים שהסתובבו בסיטונות בצריפנו, ואמר ש"זה לא", כי הוא אחר ומשמיע קולות. שאלתי רק זאת :"הוא מסוכן לבני אדם"? והוא ענה בהחלטיות "לא". אז עברנו הלאה לדיונים יותר מעמיקים...
        3/11/16 11:06:
      עט סופר. הפרשנות שלך מעניינת כי היא מציגה ניגודיות. הכותבת אומרת שעולמה צר כמו עולם הנמלה שאינה יודעת מרחבים, זמן, אופק ורואה רק את המשא וכברת הדרך שלפניה. ואילו הנביא אומר שתגיע מעבר לאופק ושתהיה לה יותר תכלית ברקמת שתי וערב.
        3/11/16 10:15:

      לזו האומרת:   "צר(צר) עולמי כעולם נמלה...:)

       

      אומר הנביא : "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשוכי

      האריכי מיתרייך ויתדותייך חזק ... כי ימין ושמאל תפרוצי ..".:)

        3/11/16 09:05:
      esty.d. אני קוראת בעיניים זוהרות את התגובה שלך. כשאת כותבת זה כמו מתנות שאת נותנת. מתנות כמו יהלומים שמותירים סימנים ביד האוחזת וביד המקבלת. והיהלומים השקופים האלה משגעים לי את העין. ברוכה את בבואך.
        3/11/16 09:02:
      דניאלה אמהג.. את מכירה את הפחד הזה שמפעיל אותנו? הפחד שיראו שאנחנו חלשים? שחסר לנו משהו? שאנחנו רוצים הגשמה, רוצים לחוש בעלי ערך? אז למה אנחנו מסתירים את הטבע שלנו? זה אנושי להגיד שאנחנו רוצים..
        3/11/16 08:33:

      הישארי הנמלה שאת ולמדי משהו מהצרצר על הגשמה וצירופי מקרים...
      גם הצרצר נשאר קטנטן בתוך אינסופיותו של העולם - אבל הוא מוסיף בו מנגינה.
      כך גם את. 

        3/11/16 08:07:

      את מה שאת, אנחנו מה שאנחנו.

      לפעמים נסיונות לפרוץ את הגבולות והפחדים של עצמנו מחזירים אותנו למי שהיינו בהתחלה, לפני הכל- אולי לשם נועדנו.

      אישיות צרצרית שחשה צורך בבטחון תנסה לאמץ לה מאפיינים נמליים- ולהפך. המינון המותאם פרסונלית הוא כנראה שם המשחק.

        3/11/16 07:38:
      HagitFriedlander. אוהבת את הדרך שלך ללקט את העיקר. פרננדו פסואה אמר:"אני בגודל של מה שאני רואה" ואני לא רואה את המציאות כפסיק קטן ועלוב, אלא כפלא גדול של יקום מפואר במלוא חשיבותו.
        3/11/16 07:31:
      debie30. הנמלה היא האנשה לאדם חרוץ שטורח ועובד קשה כדי שבסוף יהיה לו טוב. אבל נראה שגם מי שלא עובד קשה שורד וטוב לו.
        3/11/16 07:30:
      שלויימה. כל אחד עושה בחיים הכי טוב מהנתונים שיש לו. כולנו צריכים אנשים שקטים כדי לנוח מהרעש שמסביב.
        3/11/16 07:26:
      n1free. רעיון. כל חלק מהיום מתאים לכל דבר שיעשה אותי מאושרת.
        3/11/16 07:25:
      kimchid. הפגנת ידע כמעט מקיף, כי שמטת את הפתגם: כל מי שטורח בערב שבת נח בשבת. (רק חבל שלכל שבת יש מוצאי שבת).
        3/11/16 07:23:
      תכשיט. אולי עדיף להשאר אני, רק בגלל ששאר הדמויות מאויישות וכל החיות תפוסות.
        3/11/16 07:19:
      מלחהארץ0. איך הצרצר יודע להבחין בפרט הזה של החיים?
        3/11/16 07:19:
      כולנו, הצרצרים והנמלים שבינינו, בסוף נישאר יצורים קטנים בצעדי הענק של הזמן...אוהבת את הרהורייך
        3/11/16 07:18:
      אסנת אלון (אינציגר). הלכתי לחפש ועד היום לא מצאתי את האמצע. אבל מצאתי דברים אחרים.
        3/11/16 07:17:
      rossini. אפשר לעשות שעטנז מנמלה וצרצר, וייצא נמלצר? לא נשמע מי יודע מה...
        3/11/16 07:10:

      כשמדברים על נמלים אני נזכרת גם בשיר של רחל

       

      רק על עצמי לספר ידעתי. 
      צר עולמי כעולם נמלה, 
      גם מסעי עמסתי כמוה 
      רב וכבד מכתפי הדלה. 

      גם את דרכי - כדרכה אל צמרת - 
      דרך מכאוב ודרך עמל, 
      יד ענקים זדונה ובוטחת, 
      יד מתבדחת שמה לאל. 

      כל אורחותי הליז והדמיע 
      פחד טמיר מיד ענקים. 
      למה קראתם לי, חופי הפלא? 
      למה כזבתם, אורות רחוקים? 
      למה קראתם לי, חופי הפלא? 
      למה כזבתם, אורות רחוקים?

       

      ולגבי המשל:

      אולי באמת צריכים לחיות את הרגע ומה שיהיה אחר כך - נסתדר, נמצא פתרון

        3/11/16 04:17:
      צרצרים עושים הרבה רעש אני אוהב נשים שקטות יותר
        2/11/16 23:23:
      נמלה בשעות העבודה, צרצרית בערב. :)
        2/11/16 19:37:
      אם תלכי בעקבות פתגמים חכמים.... הראשון: ״לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם״... השני: Carpe Diem והמסקנה: לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם.... והחוכמה היא ביישום הפתגם השני: Carpe Diem....חייה את היום/הרגע.... אם כן...היי הצרצר!!:-)
        2/11/16 19:25:
      אני בעד לשמור על האיזון בין הנמלה לצרצר...:))
        2/11/16 19:20:
      הצרצר מכיר בארעיותו, הנמלה מתקשה.
      להיות או צרצרית או נמלה יש משהו באמצע כנראה. תמשיכי לחפש
        2/11/16 17:30:

      אין משהו בין לבין ?

      היה מתאים לי.מגניב

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין