כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    אימוג'י - לא במחוזותינו ולא בבית ספרינו

    4 תגובות   יום חמישי, 3/11/16, 20:52

    אימוג'י - לא בבית ספרינו....

    כדי לכתוב את הפוסט הזה, עשיתי שעורי בית לא פשוטים

    תגידו לי שזה סנובי, שזה פוסט שמיועד למעטים,

    ובכל זאת. זה חשוב לי, ואני מניחה שלעוד כמה עמיתים.

    בשנת 1950, בדצמבר, פורסמה ידיעה:

    במוסדות השלטון הוחלט כי הנייר והספר הם מצרך לא חיוני.

    זה לפני עידן המחשב ולפני עידן הסמס

    והמסר - התת מסר -

    לכתוב, זה לא חיוני, זה לא רציני , זה "מתמסמס"

    אלתרמן קרא את הידיעה וכתב בטור השביעי

    את השיר "סופו סל מיתוס" , בתור "פוסט אישי"

    ואני אצטט מתוכו

    "היו היה מצרך,

    והיו משונות קורותיו

    הוא נוצר באחת ארצות במזרח

    (הקרוב) וכינוהו : כתב.

    (עד כאן - - לא ברור מה אני רוצה ...אבל נמשיך.)

    לענף הלבשה הנעלה

    לא היה הוא שייך, זאת מודעת וודאי

    אך לפי תפוצתו התמוהה בעולם

    הוא נחשב , כנראה, חיוני למדי

    אד היום אין לתפוס (ולשוא נחטט)

    איך פשט זה מנהג הכתב

     

    אך אט אט נשתרשה הדעה המוטעית

    שכמעט אי אפשר בלעדיו

    נסיבות וגורמים לפרש לא נבוא

    רק נגידה: מן מיתוס נוצר מסביבו

    ייחסו לו מן כח סמוי ומופלא

    חשיבות מסתורית וקובעת

    ואפילו אישים בעלי השכלה

    פה ושם נתפסו לו בלי דעת.

    עד כאן - אלתרמן בתגובה על ההצהרה

    שהנייר והספר הם מצרך לא חיוני.

    אך אנחנו בדורנו, הגדלנו עשות.

    הברוך שלנו הרבה יותר רציני...

    אצלינו בלי להתבלבל -

    חושב מי שחושב, ורבים אומרים

    שבמקום הכתב , שבמקום המילים

    נכניס לא עלינו - - ציורים

    במקום לומר תודה, נשתיל ציור של פרח

    במקום לומר אוהבת, נדביק ציור של לב - או שניים

    ובכלל במקום כל רגש , מוסיפים פרצוף צהוב

    וכאן יש אפשרויות וציורים לרוב...

    כבר לא צריך להקליד, כבר לא צריך לקרוא ,

    וכמובן שלא צריך לכתוב....

    הכתב

    "שכמעט אי אפשר בלעדיו"

    הוא נתפס כדבר מה מיותר

    והאיור ציור קשקוש הזה הוא כל כך שטוח

    הוא לא אומר כלום, הוא כל כך רדוד

    המבע האישי, הכל כך ייחודי

    נפל על הארץ... שדוד

    שדדו ממנו את היכולת להתנסח

    להסביר

    להזכיר

    לפרגן

    להרגיש

    יש מגירה מלאה קשקושים

    תציץ ותבחר זה נגיש..

    וזה מתחיל בכתיבה נטולת הכתיבה

    איחולים מצופצפים המורכבים מאיורים חסרי עומק

    מילות נחמה המורכבות מתצרף של דמויות

    שאין בהן שמץ של מבע אנושי

    זה נגיש לכל אצבע שעצלה מלהקליד

    ולכל אדם ששכח את הממד האישי.

    ואם זו ההתחלה, לאן זה יגיע?

    נלך עם טאבלט קטן בכיס,

    וכשנרצה לשוחח נשלוף משם "תמונות"?

    ואם אומר נזכרתי או נזהרתי , או נבהלתי

    או שמחתי או שסתם כך התעצלתי

    יאמרו מה זה?? גרדת אותם מן הפינות?

    אצלינו בתקופה המודרנית

    אין מקום למילים מיושנות......

    תבחרי אימוג'י

    אנחנו נבין למה התכוונת

    מילים? מה פתאום?? אל תעשי פרצוף אימוג'י, פרצוף תמוה.

    אתם תבינו

    אבל הלב

    והתרבות

    והשפה והתקשורת

    אין לשימוש באימוג'י שום דימוי אחר אלא ... פיגוע.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/16 10:20:

      צוחק

        5/11/16 20:04:

      שימוש בסמלים למושגים קיים בכתב הרבה מאד זמן, ראי סוגי כתב הסיני והיפני (קנג'י, רומנג'י),

      ונדמה לי שהם כתבו וכותבים שירה וספרות ברמה לא נחותה בכלל..

        4/11/16 11:19:
      מחקרים הוכיחו שהכתיבה מסייעת למיומנויות הלמידה (זיכרון, הבנת נקרא, הבעה בעל פה). נולדתי שני עשורים אחרי 1950 ועד היום אני רושמת טיוטות בכתב יד למרות שטוענים שזה בזבוז זמן. לי זה עוזר לארגן את המחשבות הרעיונות ולגבש פיסקאות. אני שמחה שההחלטה נגנזה. והרשומה שלך נהדרת.
        4/11/16 10:14:
      הרציונליזציה של סילוק הכתיבה ובחירת השימוש במחשב ובסמרטפון, בתמונות, נובעת מהרצון לחסוך בזמן. אך, כמו בכל נושא - ההגזמה בשימוש מעוותת את התוצאה. שימוש נאות בתמונות יכול לבוא כתשובה , בדרך כלל כהסכמה או כסירוב, לנאמר בדברי הכותב הראשון. ההרחבה של השימוש הזה, היא הבעייה עליה הערת בתבונה.

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין