כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    נברסקה, ברוס ספרינגסטין

    9 תגובות   יום חמישי, 3/11/16, 23:18

     

    ''

     

    ברוס ספרינגסטין, נברסקה

     


     

    תקראו לי מוזר..., אבל מאז ומתמיד ה"אנדרדוג" שבה את ליבי
    משהו בהתנהלותו הנפסדת והרכרוכית, זאת המסרבת אף לחלום על תוחלת במאבק ההישרדות שלו, שלא לדבר על ניצחון חלילה, משהו שם עורר בי סימפתיה ואמפתיה אינסופיים
    וכול זאת משום התקווה. כן כן, התקווה.

    כי במביט מהצד באיזה אנדרדוג שכזה תמיד מתעוררת התקווה לאיזה סוף-טוב. התקווה שלפתע פתאום יתנער האנדרדוג הזה מהתרדמת החושית בה בחר לשקוע, ישלוף את טפריו, ירים את ראשו ובעיניו תיראה נחישות שיכולה להרתיע כול, כזאת שתקעקע כול מכשול...

    ואולי...,

    ואולי משום כך אהבתי ואוהב תמיד גם מוזיקה שכזאת, רק בגלל שסיפורים שכאלה יכולים להיות מסופרים בשירים שהדגש בהם הוא על תוכנם ולא על עטיפתם...

    כזהו האלבום המופתי של ברוס ספרינגסטין, נברסקה.


    האלבום יצא בשנת 1982. לאחר הצלחת אלבומו הקודם The River ולפני הגחתו של המגה-אלבום Born In The U.S.A התכנס ברוס אל ד' אמותיו והקליט בביתו (!) את 'נברסקה', כשהוא מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית ובמפוחית-פה בלבד...


    ברוס מיטיב להכיר את 'החצר האחורית' של ארה"ב, בגלל שנולד שם..., ואולי משום איזו-שהיא טראומה מוקדמת בחייו..., ואולי משום שבאמת לא הכול נוצץ וזורח..., ואולי משום שלא הכול מצליחים להגשים את 'החלום האמריקאי' הגדול..., תהא הסיבה אשר תהא – ברוס שר על טיפוסים המאכלסים את 'החצר האחורית'. 
    הוא לא ממציא דבר.

     הוא נשען על מציאות כואבת, מציאות אפרורית ומדכאת, שכמו מכריחה את אלו החיים אותה לנקוט בפעולות נואשות כדי להיחלץ ממנה ויהי-מה ולו רק משום שכאשר הם מגיעים אל פרשת-דרכים, הם לוקחים את הפנייה הלא-נכונה


    ברוס אינו עושה גלוריפיקציה לטיפוסים האלה, הוא רק משורר אותם ומספר עליהם בכאב...

    את 'החצר האחורית' אפשר לחוש דרך שיריו של ברוס
    המרחבים העצומים והעזובים, הדרכים שבאות משום-מקום ומגיעות לשום-מקום אחר, תחנות הדלק הקטנות והמוזנחות, העיירות שכמו נבנו סביב איזה מפעל מעשן או מכרה במעבה האדמה, בתיהן המקולפים והעלובים המגודרים בגדרות העץ עקמומיות, הטנדרים החבוטים ומעל לכול נושבת רוח בלתי-פוסקת, רוח מצמררת...


    ברוס אינו הטרובדור המספר כאן על מלכים ורוזנים, על נסיכות יפיפיות ונסיכים אמיצים, על ארמונות נוצצים ועל הרפתקאותיהם העוברות מפה לאוזן לאורך הדורות ומושרות ומסופרות סביב אח מבוערת מעל כוס משקה חם ומהביל, או סביב מדורות הנוודים..., גיבוריו אינם גיבורים כלל ועיקר, והם יודעים זאת...


    כך למשל, בשיר הנושא (נברסקה) המספר על בחור בן ה-19 וחברתו בת ה-14 שיצאו למסע-הרג בלתי-נתפס שבמהלכו הוא יורה ב-11 בני-אדם בעוד היא צופה מן הצד. השופט שואל אותו, למה?..., והבחור מושך בכתפיו ואין לו שמץ הסבר זולת הודאה נוראה
    "...,
    ובכן אדוני השופט, אני מניח שישנה רשעות בעולם...",

    או
    בשיר Highway Patrolman המספר על שוטר שיש לו אח עבריין. וכול כמה שהוא ניסה ועדיין מנסה לשמור על האח, אין הוא מצליח. ולראות עיניו "...גבר המפנה עורפו למשפחתו, לא יכול להיות אפילו חבר שלי". 
    ויום אחד הוא מבחין במכונית חשודה, ליד בנק שנשדד. הוא מזהה את אחיו ורודף אחריו עד לגבול קנדה ושם..., 
    "...
    אני עוצר לצד הדרך ומביט באורות האחוריים נעלמים", כך הוא פשוט מניח לאחיו לברוח מזרועות החוק תוך שהוא אחוז סתירה-פנימית עזה וחרטה – "גבר המפנה עורף למשפחתו הוא פשוט..., לא טוב".

    גם בשיר Johnny99 מטפל ברוס בסיפור קשה על ג'וני, עובד שפוטר ממפעל-רכב שנסגר. הוא שותה לשוכרה וחוזר לבקר במפעל בשעת ערב מאוחרת ומתוך שכרות הוא יורה בשומר הלילה והורגו
    ג'וני נידון למאסר-עולם
    בעיניו של ג'וני מאסר-עולם גרוע יותר מהוצאה להורג והוא מתחנן בפני השופט:
    "
    ובכן, אדוני השופט, אני מאמין שעדיף שאמות,
    ואם אתה יכול לקחת את חייו של אדם משום המחשבות שבראשו,
    הישען נא לאחור במושבך וחשוב על העניין פעם נוספת,
    הנח להם לגלח את ראשי ולשים אותי בשורת המוות...".

    ברוס מודע למלנכוליות והעצב הנוראי הניבט מן השירים. יכול היה להותיר את נימת הדברים כמות שהיא: מייאשת, חסרת-תוחלת ותקווה
    כן, חזרנו אל אותה תקווה...

    כי,

     ברוס מסיים את הסאגה בשיר בלוז נפלא, Reason to Believe. 
    זאת למעשה התקווה הטומנת בחובה איזה-שהוא סוף-טוב, הנסתר בין קפליה, את אותו סוף-טוב שמבקשים לעצמם האנטי-גיבורים, כול אחד והסוף-טוב שלו..., אך בעיקר זהו הסוף-טוב לכול אלו המגיעים אל אותה פרשת-דרכים מתוך אמונה שמשהו טוב מצפה להם, משהו. מהו אותו "משהו" אין הם יודעים, אך הם מצפים לבואו, משום שזה כה טבעי הוא בעיניהם:
    At the end of every hard earned day
    people find some reason to believe
    ("...
    בסופו של כול יום-עמל קשה,

    אנשים מוצאים סיבה כול-שהיא להאמין".)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/16 12:09:
      אחד הזמרים ששומרת לו אמונים עוד משחר ילדותי ולא בכדי. המילים, התוכן, הכוונה, המוזיקה, המפוחית בעיקר... כל אלו הם ערך מוסף ליצירותיו. הבוס - אחד הכינויים שזכה להם בצדק. תודה על נברסקה ועל ברוס...
        6/11/16 11:50:

      יפה ומסכים עם כל מילה, מציין לטובה גם את העטיפה תואמת ה-Mood של האלבום שכתבתי עליה פעם - - > http://cafe.themarker.com/post/2790443/

        5/11/16 13:45:

      משורר אותם ומספר את כאבם.

      אנשים הם די דומים כשיש עין טובה ומוכשרת שרואה אותם

       

      יפה איך שהבאת את הבוס לכאן :))

      תודה. בעיני הוא התגלמות- האסנס האמריקני, אם בכלל אפשר להמציא מודל כזה.
        5/11/16 12:21:

      טרובדור אמיתי.

        4/11/16 20:48:
      קודם לכל, תודה. בשנות ה-80 היה מאוד מושמע, ואהוב, ואף זכה לכותרת כמו "הבוס", אך באותן שנים לא התחברתי, קרה לי בדיוק כמו בשנות השישים החיפושיות. סוג של הצתה מאוחרת, או זמן לשקוע ולהיקלט. ממילותיך נהייתה לי הבנה אחרת, אך כאשר פתחתי את היוטיוב - עדיין לא בדיוק, אבל שוב תודה, כי נפתח פתח.. שבת טובה
        4/11/16 17:23:
      תודה רבה, בועז, היה לי מענין לקרוא
        4/11/16 13:37:

       

       

      ברוטוס:   הייטבת לתאר את ברוספרינגסטין, ועוד יותר לתאר את מושא שיריו - לב אמריקה על כל המשתמע מכך לרבות המצביעים הרפובליקנים, מה שמותיר סיכויים אף שנראים די מועטים לדונלד (לא דק) טראמפ

       

       

      נטוס:      אנשי לב אמריקה אומרים: "נכון טראמפ לא מדבר פוליטיקלי קורקט, הוא מעט גזען, מעט מאצ'ו ומדבר בגסות אל האשה, אבל הי, גמנחנו הרי כאלו". אלה בדיוק אותם טיפוסים עליהם שר ברוס הגדול, שכל מי שזכה לצפות בהופעה שלו נשבה בקסמו המיוחד. אגב יש לו מועדון מעריצים שמלווה אותו לכל ההופעות ושחבריו נכנסים למקום ההופעה מהבוקר לתפוס מקומות מתחת לבמה

       

       

      ..

        4/11/16 10:04:
      ראיתי אותו בפסטיבל רוק שמתקיים אחת לשנתיים בליסבון... היה נפלא...

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי