כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    ביירון ביי? איזה כיף לך...

    25 תגובות   יום שני, 30/4/07, 03:49

    השבוע הרגשתי בודדה במקצת. גרה רחוק (ביירון ביי - כבר אמרנו), 7 שעות הפרש מהבית. אף אחד לא ער (כמעט) בשעות שאני על המחשב, והאוסטרלים - נו, טוב, יש להם את הקצב שלהם... בקיצור - בודדה.

     

    לא שזה קורה לעתים קרובות. אני די אוהבת לבד. וכמה לבד אפשר להיות עם שלושה ילדים, בעל (מהמם נשיקה), כמה חברים ישראלים והמון אוסטרלים שמחייכים ברחוב ואומרים לכל אחד באדיבות How are you? - אבל זה קורה.

     

    אז ניגשתי לקהילת הקפה ואמרתי לעצמי - 7 חברים - זה מה שיש לך לומר עד עכשיו...אז יצאתי למסע רכישת חברים. ברגעים אלה אני עוברת את ה- 70 (משימות זה הצד החזק שלי). ובדיוק כשאני מסכמת את השבוע הזה אני שואלת את עצמי - אז מה נשתנה?

     

    כמה תובנות בנושא:

     

    1. אני יותר מדי רצינית - אשתדל לעבוד על זה - זה התחיל להפריע אפילו לי

    2. בדידות זה מצב משתנה. אחרי הסופ"ש הרבה יותר טוב. הרבה פחות לבד.

    3. יש לי מין עננת מחוייבות על הראש - עכשיו כשכל כך הרבה אנשים הביעו נכונות לקשר יותר קרוב איתי - אני צריכה להוכיח את עצמי? להראות להם מה אני שווה. לא כל כך בא לי - אני כמעט לא מכירה אותם...

    4. אין ארוחות חינם - יגעת ומצאת תאמין - אם מתחזקים קשרים כנראה שמרגישים יותר קרובים ופחות בודדים. אני כאמור - עוד לא יגעתי מספיק.

    5. אבל הכי...קיבלתי בעיקר תגובות של: ביירון ביי? איזה כיף לך...ולכם רציתי להגיד תודה! זה נכון. באמת כיף לי. הייתי קצת שקועה בעצמי (לדקותיים, זה כמעט עבר) מכדי להרים את הראש ולהסתכל מהחלון ולראות את הים המדהים הזה, ולקחת את הג'יפ הטרנטה ולנסוע עם כל המשפחה מרחק חצי שעה ולראות נופים חדשים, וריחות לא מוכרים והרבה מרחבים. ולהבין את עצמת המעמד, ולספוג את הרגע ולסחוט ממנו את המיטב - כי יש הרבה מיטב, והוא שונה והוא אחר ממיטבים אחרים במקומות אחרים בעולם. בעיקר כי גם המיטב, כמו הרגשת הבדידות היא מצב פנימי, החלטה של רגע שיכולה לקרות להרבה אנשים בהרבה מקומות. ואם הייתי רוצה לקחת משהו אחד עיקרי מחוויית האוסטרליה הזאת - זה איך להרחיב את הרגשת הטוב, למצות אותה ולסחוט מנה את המיטב - לא משנה איפה אהיה ומתי. שבוע טוב. אורית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/10 13:01:

      צטט: pianistal 2010-01-17 12:34:14


      נראה שאת גרה במקום יפהפה, שכל אמן היה שמח להתבודד בו מעט...

       

      ולו לזמן קצר.

      מסכימה לגמרי - קורה לי שאני חושבת על זה הרבה - וזה ממש משמח - שאני מבינה את זה תוך כדי החיים כאן ולא בדיעבד...

      תודה :-)

      ואם בכל זאת תגיעי לאזור - תרימי טלפון :-)

      אורית. 

        17/1/10 12:34:


      נראה שאת גרה במקום יפהפה, שכל אמן היה שמח להתבודד בו מעט...

       

      ולו לזמן קצר.

       

        17/1/10 12:25:

      צטט: ~מיכל~ 2010-01-17 09:13:27

      בדידות זה כמו אחד מאותם וירוסים שקיימים אצל כולם אבל מתפרצים תחת נסיבות מסויימות.

      התחושות מוכרות לי מהשנים שלי בהולנד.

      נכון!

      לפני שנה ראיינתי נשים מהישוב בו אני גרה כחלק מהדוקטורט. פגשתי עוד כמה נשים בודדות שעוררו בי רגשות מעורבים - מצד אחד שמחתי להבין שאני לא לבד, מצד שני, הרגשתי מעורבות ומחוייבות הרבה יותר משמעותית כלפי נשים אלה מתוך הזדהות :-) 

        17/1/10 09:13:

      בדידות זה כמו אחד מאותם וירוסים שקיימים אצל כולם אבל מתפרצים תחת נסיבות מסויימות.

      התחושות מוכרות לי מהשנים שלי בהולנד.

        17/1/10 09:00:

      צטט: Zvia Hen 2010-01-17 07:39:47

      הי אורית, מזדהה לגמרי עם מה שכתבת... והיום זה שוב עומד על הפרק, ואנחנו מתלבטים, גם בגלל תחושת הבדידות שליוותה אותנו בסופי שבוע, בחגים, למרות שכמו שאמרת, כמה בודדים אפשר להיות עם בעל (מהמם) ו - 2 ילדים מקסימים ושובבים, וגם כמה חברים נחמדים, ואפשר גם לעבוד/ללמוד...

       

      כנראה שיצר הסקרנות והרצון לחוות חיים במקום אחר ולמצות את החיים (מבלי להתנתק מהארץ) יכריע בסופו של דבר, מקווה שאצליח להתגבר על הקשיים שתמיד יש בהתחלה ולהנות מזה באופן כללי.

      וואו, הפוסט הזה הוא כזאת נוסטלגיה. עברו הרבה מים בנהר שלנו מאז :-)

      חייבת להודות שהרגשת הבדידות שלי הולכת ומתמסמסת...למרות שביננו - אפשר להרגיש אותה בכל מקום בעולם, גם בישראל. זה בעיקר עניין של מצב רוח.

      ועדיין - אישית, אני אעדיף את החוויה של להגיע למקומות חדשים. משהו בהתחלות האלה עושה לי טוב :-) 

       

      ותודה לנירית על הכוכב הראשון :-) 

      אורית.

        21/7/07 04:34:

      זה בסדר, גם בביירון מותר להרגיש בדידות לפעמים

      אם היית גולשת או רוח או קייטים או צלילה, היית יותר נהנית מהמיקום

      עיר קטנטנה ורגועה

      הרים ויערות ונחלים  וים ושמש סביב לה

        23/6/07 14:31:

      לאורית - מאורית -

       

      בכל העולם

      הים הוא אחד

      מאחד את כולם

      אז רק תפתחי את החלון

      ותהני מכל פרט!

       

      תודה לך על כתיבה ישירה ומעוררת הזדהות..

        23/6/07 14:14:

      אוי ביירון ביי,אפשר לבוא לבקר קורץ

       

      ומההמיספירה הצפונית אני שולחת קישתה לבדידות.

        23/6/07 12:12:

      ררר.. ביירון ביי.. המגלדור דקותיים לפני הזריחה..

      הארטס פקטורי המשונה..

      אוסטרליה..

      (שאגב, מצטיינת לטעמי בעיקר בקרבתה לניו זילנד.. ררר.. ניו זילנד..).

       

        15/6/07 06:51:

      הי אורית,

      ריגשת אותי מאוד בשיתוף הכן והאמיתי שלך. בעיני את כותבת מקסים.

      אני גם גרה קרוב מאוד לים וכשאני מרגישה בודדה או סתם קצת "דאון",

      לוקחת את עצמי לים והאנרגיה משתנה בשניה, זה מדהים. בטח לא קל להיות "עולה חדשה", מאחלת לך בהצלחה עם הדוקטורט שנשמע מאוד מעניין.

      לילי

        7/5/07 12:09:

      אז בטח עכשיו גם עוד יותר כיף לך אחרי כל התגובות המפגנות האלה, תעשי חיים  והנושא שלך למחקר נשמע שוס

      אשמח לעזור

      רחל 

        7/5/07 04:16:

      טוב שהרגשת הבדידות עברה לך כי וואלה, איזה כייף לך קורץ

      ובין שתינו יש רק שעתיים הבדל...

        1/5/07 21:17:

      אורית, קראתי בהנאה מרובה. את כותבת מדליק ואני שמחה שאנו בחברות.

      מחייך

      היי אורית,

      קודם כל תזכרי שיש גם כמה חברים לא וירטואלים... שישמחו בכל רגע לתחזק את הקשר בנמרצות יתרה.

      חוץ מזה מאז שפרחתם לסוף העולם כולנו נפגעים ואנחנו לא רואים טבע או פיקניק ממטר. שמחתי עם הדוקטורט. ד"ש ואהבה לגמי והילדים.

      להתראות

      טל (איתן, נעם ומאיה)

        1/5/07 05:41:

      למגיבים שלום,

      ריגשתם - תודה!

      תחילה לחדשות הטובות - הגשתי את מסמך האישור למחקר היום בבוקר - היה מאתגר - ומקווה שכבר מאחורינו. שלב הבא - אור ירוק למחקר - עוד 9 חודשים (כל כך הרבה זמן - היפ היפ...). כך שהכל נראה טוב יותר הבוקר.

      וחוצמיזה - הפתיעו התגובות (טוב לא שטבעתי פה, אבל...) חשבתי לעצמי אתמול - בטח אף אחד לא יסתכל בבלוג הזה - אני די מקרה אבוד בהבעה עצמית ולחשוב שאני אמורה לכתוב המווווון דפים (ועוד באנגלית) - פדיחה.

      אז מאאאאוד התעודדתי כשראיתי תגובות - מה גם שהן היו כאלה חיוביות, בונות, ומרגשות... (די מטריד שאני כל כך מופתעת לטובה - לא?).

      לגבי המחקר שלי (נשים וטלפון נייד...)- אני שמחה שאנשים התחילו להביע עניין - אבל מעדיפה לא להתיש את המתעניינות והמתעניינים - אני בטוחה שהנושא עוד ידוסקס בהרחבה בהמשך.

      לילה יום טוב, אורית.

      היי אורית, שמחתי לקרוא, כלומר נכונות השיתוף שלך מרגשת. אני שמחה בשבילך שאת ליד הים, מתחת לשמיים הכחולים של אוסטרליה והאנשים החייכניים והמברכים. יש היום בקפה להערכתי אלפי אנשים ואם בחרת לך כבר 70 חברים מתוכם, ובזמן קצר יחסית, הרי בטח בחרת את הכי מעניינים ובטח פיספסת רבים... עבודה רבה עוד לפנייך .

      חוצמזה אנחנו כאן וגם אשתו של מולי כדי להשיב לך על נשים וטלפון ולספר לך שגם כאן יש בדידות (לעיתים) אבל זה כבר עניין של הרגשה ולא של מקום. לילה טוב מישראל, רמת גן, ניצה

        30/4/07 23:08:
      היי, אז קודם כל עכשיו הכבנתי למה ביקשת ממני חברות  ואני שמחה שהגדלתי את מנין החברים ואני באמת אשמח להכיר אותך יותר. אני מצטרפת ל'איזה כיף לך - ביירון ביי' כי על פי מה שקראתי זה מקום מדהים. ו..... עצה: לא להכנס ללחץ. את לא צריכה להוכיח לאף אחד כלום, אני בטוחה שאת על הכיפק איך שאת. נראה לי שבסופו של דבר צריך להתייחס לאתר הזה כאל כיף. תכתבי מתי שבא לך ( נקרא כשנקום), נשמח לענות ו.. בדידות.... לכולנו יש את ההרגשה הזו לעיתים, זה חלק מהקיום האנושי, אז בשביל זה יש חברים ורשת חברתית. ו... אשמח לשמוע יותר על נושא הדוקטורט שלך. ביי אילנה
        30/4/07 21:20:

      כלומר, זה אני שכתבתי כמובן.

       

      וטלי מוסרת ד"ש  מחייך אם לא הובן  

       

       

        30/4/07 21:18:

      אורית,

      את יודעת שאני תמיד כאן

      (וכמה כבר אפשר להתקשקש עם גמי קורץ המהמם))

       

      אז את תמיד מוזמנת

       

      וחוץ מזה תפסיקי לנפנף בחבל בביתם של התלויים, הא?

       

      נשיקות

       

      ד"ש מטלי 

        30/4/07 21:15:

      חברה שלי,

      תתחילי לשאול שאלות בנושא נשים וטלפון נייד,

      החברות כאן ישמחו לענות.

      את יכולה לשאול עוד שאלות ואני לא אחשוב שאת רצינית מידי.

      ועוד משהו...

      איזה כיף לך!

        30/4/07 19:51:

      כולנו מרגישים בודדים בתקופות מסויימות, לפעמים אפשר להיות מוקף באנשים, אפילו קרובים ועדיין להרגיש בדידות..

      טוב שאת מודעת לזה וגם פועלת בנידון.

      ואני בטוחה שעם כל הכיף שבחיים במקום כל כך יפה ומעניין (ונחשק מבחינת העם הישראלי)

      זה לא פשוט בכלל.

      אז חזקי ואמצי- אנחנו איתך!

       

       

        30/4/07 15:33:

      א. אני מזדהה מאוד עם התובנות שלך (רצינות, בדידות, מחויבות, תחזוקת הידידים... :))

      ב. באמת כיף לך

      ג. אנחנו באמת צריכים להזכיר לעצמנו את הטוב מדי פעם, אבל זה בסדר גם לשכוח, וגם לרצות יותר..

      ד. סתם, אין ד'. נחמד לקרוא אותך, אז הנה כוכבית מחייך

       

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות