רוצה עוד קעקוע. בעצם שניים. יש לי כבר תוכניות, רעיונות, שרטוטים, מיקומים. "רק" צריכה להגיע ליעד שקבעתי, על מנת להתקעקע. מי שמתחיל עם קעקועים לא יכול להפסיק. לא חשבתי שזה נכון ולא שאני מקועקעת סדרתית, בינתיים 3 מעטרים את גופי. כן ירבו! אבל מרגישה את הרצון והכמיהה לעוד קעקוע ועוד אחד. כל אחד מהם מסמל עבורי משהו. כל אחד מהם הוא "אני" ואני כ"כ רוצה לסמן את עצמי ולהזכיר לעצמי לעולמי עד מי אני ומה אני. לאחרונה פגשתי איש מקצוע מסויים, בסוף הטיפול הוא אמר שאינני נראית לו אישה של קעקועים. WTF מה זה אישה של קעקועים? הוא הסביר את עצמו ועדיף שלא אחזור על דבריו, אז הסברתי לו מה אומר כל אחד מהקעקועים שלי. הוא ישב שם לרגע בשקט, הסתכל עליי, עליהם, חשב ואז אמר: וואלה, לא חשבתי שככה זה עובד. אז אצלי ככה זה עובד. זה לא סתם עוד פרח (ברור שלא אפרט מהם הקעקועים שלי ובינתיים אין בהם פרח) כל קעקוע אומר עליי המון. המון. חיים שלמים. נקודות בחיים. הקעקוע = אני. ועוד דבר בלי קשר אליי - חושבת שקעקועים זה סקסי. סופר סקסי. על נשים ועל גברים. אבל בלי לטעות - לא הקעקועים שלי, לא עליהם אני מדברת. *** רוצה להגיע כבר ליום המיועד. לגמוע את הק"מ שאני עומלת עליהם בחודשים האחרונים. מ-0 ק"מ ל-10 ק"מ תוך מס' חודשים. עבודה קשה ומהנה. כייף אדיר. מחכה לעבור את קו הסיום, להרים את הידיים בנצחון לעצמי, כי אם אין אני לי מי לי. רוצה ליהנות מכל הרגעים הארוכים שהולכים, בעצם רצים להיות שם, מכל האווירה שתהיה, מהשיא האישי שלי. רוצה גם לקום למחרת בבוקר, לקבל את התמיכה מהסביבה ולהתחיל לחשוב על היעד הבא. *** רוצה למצוא אותו. את הבר הקטן השכונתי, שיהיה שלי. שאוכל לקבוע עם חברה ולשבת שם בכייף מתי שיתחשק לנו. חשוב גם שאוכל לשבת בו לבד. לדעת שאני יכולה להכנס אליו בנחת, לשבת עם עצמי כי בא לי דרינק. כן, לפעמים בא לי דרינק. מרטיני למשל, או אפילו כוסית של ויסקי על השולחן, מוסיקה טובה, אפלולית של בר ו..אני. היה מי שאמר לי שאפשר בכל פעם להתיישב בבר אחר, שלא צריך למצוא או לחפש אחד בלבד, יש המונים. אז, לא. אני רוצה אחד. אחד שיהיה המקום שלי. המקום המנחם, שיהיה לי נעים בו. בר הבית שלי. מן חלום קטן כזה. *** רוצה להגיע ליעד נוסף. גם הוא כולל 10.. קצת אחרים מאלה של הריצה. הדרך אליהם קשה קשה קשה. הדרך ארוכה ומפותלת ורק אני יודעת כמה אני נופלת וכמה אני קמה. אז יאללה כבר... מחכה להתגבר על המכשולים האלה שעוצרים אותי. תקופה כזאת שחייבת להגיע לסופה. הייתי שם כבר, אני יודעת לעשות את זה ומשום מה קצת מתקשה כעת. למה? זו שאלת המפתח. אין לי תשובה. נדיר שאין לי תשובה, שאין לי הסבר, לאיך וללמה, אבל אני עובדת על זה. . . . מעניין סדר הדברים שכתבתי. הראשון קשור לאחרון. אני מתאפקת ולא משנה את הסדר, כי זה כנראה אומר הרבה מעבר למה שאני מצליחה להגיע בחשיבה מעל פני השטח. אם אשיג את האחרון (ברגע שהוא יהיה ראשון) אז הראשון יוכל להיות הבא בתור, יהיה בר השגה ובר ביצוע. אולי כן כדאי לי לשנות את הסדר. אולי לאחר שיהיה רשום סדר מסוים, הוא יכנס לי כך לראש. מעניין.. נסתרות הן דרכי הנפש. הלא מודע כשהוא קופץ למודעות, יכול לטלטל. . . . רשימת המשאלות שלי: רשימה זמנית. רשימה משתנה. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני קראתי כבר כמה פעמים את מילותיך, וכל פעם מחייך מחדש. כי בעצם מה מפריע לך ליישם את משאלותיך? ומחייך, כי את עורכת כאן רשימת משאלות, שהבנתי שטרם הסתיימה, וזה נזכיר לי את המשאלות ששואלים "מה אתה רוצה שתהייה גדול?".
אז יופי לך, יש בך את אותו "הילד" הטמון באדם, וגישה גזו מותירה אותך תמיד רעננה ומחשבה פתוחה ובריאה.
שכל משאלות לבך יתגשמו לטובה
והכי חשוב שאת מרוצה מדרכך והחלטותייך