בארץ רחוקה פרצה מגפה קשה,
האנשים נרדמים בתרדמה עמוקה.
ובתרדמתם העמוקה והלא מוסברת,
חלומות רבים ומגוונים, לתפארת.

 
בחלומם מדמים כי חיים הם, ערים,
וזה החלום הוא משמעות החיים.

בחלומם מדמים הם כוחות ופלאים,
יקומים, עולמות עשירי תיאורים.
אנרגיות וספירות, מכשפים וקוסמים
וערב רב לא נדלה, של עושי להטים.

 
וככל שיעמיקו העמק בחלום,
יתגלו עוד פרטים, חידודי חידודים,
יתווספו חידושים בקרים לפרקים.

תומצאנה תאוריות רבות משמעות,
ולא פחות פתגמים חוצבי לבבות,
על משמעות החיים, ושהעיקר הבריאות.
על מה כדאי לחיות, ובשביל מה טוב למות.

בחלומם לובשים הם דמויות משונות,
של גברים, או נשים לפי העונות.
לוקחים על עצמם תפקידים בחלום,
קלים או קשים, לפי הדרישה היום.
נסערים הם נרגשים, לחלום מאמינים,
מגיבים על כל פרט כילדים רכים.
מייצרים מחשבות ורגשות בלי משים,
ההופכים חלומם לחלום עוועים.

כשמקיצים הם משנתם ותם חלומם,
תרדמה חדשה היא לחם חוקם. 
בחלום מקפידים לבחור בנעים בכל כוח, 
ולהימלט כמגיפה משאינו נוח, 
והערך שבעיניהם הכי מקודש,
הוא ערך קדושת החלום החדש.

 
ומי שאך ינסה להעיר מחלום בלהות,
יזכה למבחר של אינסוף מכאובות,
החולמים יפגעו, יזעמו, יעלבו,
איך חיללת הקודש ופגעת בו.