חברי מוני כתב על פרשת השבוע "ויאמר ה' לאברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בסוף פרשת נח התורה סיפרה לנו על עבד אחד שגם הוא השתתף בבניית מגדל בבל לרודן באותם הימים, נמרוד כפי שהתורה מכנה אותו (בראשית י', ט', י') "הוא היה גיבור ציד לפני ה', ותהי ראשית ממלכתו בבל". אברם מחליט למרוד במלך נמרוד מתוך הבנה שיש אל לעולם הזה שהוא ברא את השמש והירח ואת כל היקום ואותו צריך לעבוד ולא את נמרוד והפסלים. המדרש ממשיך ומלמד אותנו שנמרוד החליט להעניש את אברם וזרק אותו לכבשן האש, אך ה' עשה עם אברם נס והציל אותו, ולכן התורה מספרת לנו על עזיבתו של אברם את אור כשדים. לעומת זאת בתחילתה של פרשתנו, התורה מספרת לנו על הציווי של ה' לאברם ללכת לארץ כנען ארץ ישראל. הרמב"ן בפירושו על התורה (בראשית יב', ו') כותב שהתורה התחילה את ספר בראשית בסיפורי אבותינו, לא מהסיבה לספר לנו את ההיסטוריה, אלא העיסוק בסיפורי האבות הוא ש"כל מה שאירע לאבות סימן לבנים". כל התמודדות שהייתה לאבותינו, צריכה להוות לנו סימן ומורה דרך בחיינו כעם, או כפי שנהוג לבטא זאת "ההיסטוריה חוזרת". אבותינו סללו לנו את הדרך הערכית שבה אנו צריכים להתמודד עם האתגרים שנכונים לנו היום. אברהם אבינו מכונה "העברי" (בראשית י"ד, י"ג) משום ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". בתקופתו של אברהם, חשבו כולם כי העולם מנוהל על ידי אלים רבים, שונים ומשונים. לעומתם, אברהם היה נקודת האור היחידה, בהאמינו כי העולם כולו מונותיאיסטי ונברא על ידי אלוקים אחד. יחד עם זאת, הימצאותו של אברהם מהעבר השני, המנוגד לשאר העולם, אינה משום שהוא התנכר לאנשי העולם שהרי אברהם הוא "אב המון גויים" (בראשית י"ז, ד') העתיד להיות מקור ברכה לכל אומות העולם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב, ג') כל העולם מתברך בזכותו. התורה מתארת לנו את יחסו מלא החסד, אברהם מתפלל על כל העולם, אף על אנשי סדום הרשעים. הוא מזדרז ורץ במהירות כדי לארח בביתו אורחים, אף על פי שבמבט חיצוני הם היו נראים כבעלי רמה מוסרית נחותה וכבעלי השקפת עולם הפוכה לחלוטין מדרכי המוסר. אברהם הבין כי טובת העולם היא שהוא יעמוד מהעבר השני לו. "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים". אברהם נצטווה לעזוב את כל אשר לו, לעלות ולחיות בארץ ישראל. ואכן כך קרה לנו מיליוני יהודים הגיעו לארץ מרחבי תבל, ורבים מעידים שממש שמעו קריאה "הביתה!". כעץ, שהתפתחותו התקינה תלויה בכך שיינטע באדמה המתאימה לו, כך גם עמנו יכול להתפתח כראוי רק בארצנו, ארץ ישראל. שאיפתו הגדולה של אברהם להיטיב לכל העולם המשיכה לדורות. היא טבועה בנו מימים קדמונים, היא כעין קוד גנטי שאנו נושאים בקרבנו כבר אלפי שנים; וכמו אברהם, לעיתים גם שאיפתנו להיטיב לעולם עוברת במלחמות ובקשיים .

בפרשה קכו פסוקים=126
גימטריה בפרשה: אברהם + הגר=451, ישמעאל=451
וממולדתך=546, ארם נהרים=546.
השבוע לפני: יז חשוון 1917 הצהרת בלפור. יב חשוון 1901 הוקם הישוב כפר תבור. יא חשוון יארצייט של רחל אמנו. טו חשוון 1938 ליל הבדולח.