כותרות TheMarker >
    ';
    0

    בג'ונגל שלי...

    0 תגובות   יום שלישי, 15/11/16, 12:22

    אשת חינוך, תרפיסטית בדרמה וסיפור ( תרפיה באומנות )  סופרת ילדים,  כותבת ומספרת סיפורים ומשחקת בהפקות תיאטרון חובבים. בגיל 14, בשל נסיבות כלכליות היא נאלצת להפסיק את לימודיה ורק  כשהיא כבר אם לשתי בנות ובעידוד המשפחה, היא משלימה בגרויות  ובגיל 31 לומדת הוראה והופכת למחנכת ומורה.


    את הסיפור על פאפואה ופפינו כתבה לפני כ- 10 שנים, כהפעלה לילדים בנושא הג'ונגל. עם השנים, הוא הבשיל ונוספו לו עוד רבדים, ובימים אלה הופך להיות  ספר ילדים שיצא לאור לאחר  תהליך של כשנתיים.


    זוהי ויוי שני, המשיקה בימים אלה את ספרה "פאפואה ופפינו" בהוצאת "אופיר ביכורים" ומציינת : "יש לי חלומות פשוטים. אני רוצה לזכות ללוות עוד הרבה שנים את בני משפחתי, ילדיי ונכדיי, בבריאות טובה. וכמובן, להמשיך לכתוב ולהוציא לאור עוד ספרים."

    ''


    וִיוִי שָׁנִי, אם לשלושה וסבתא לשניים, מורה ומחנכת בעבר וכיום תרפיסטית, מטפלת בילדים באמצעות אמנות פלסטית ומשחקי דרמה.  כותבת ומספרת סיפורים ומשחקת בהפקות תיאטרון חובבים.


    בימים אלה היא משיקה את ספר הביכורים שלה לילדים "פאפואה ופפינו" בהוצאת "אופיר ביכורים". זהו  סיפור על חברוּת אמיצה בין שני יצורים שונים ומרוחקים, לכאורה, המלמדת את הקורא הצעיר כי מאחורי מראה מפחיד וקול מאיים יכולים להסתתר דברים מלהיבים ובלתי צפויים.


    הקוראים הצעירים נחשפים לסיפור חברוּת מפתיע בין שני יצורים שונים – שעל אף ההבדלים מצאו בליבם אהבה זה לזה, ודאגה הדדית שבאה לידי ביטוי בניפוץ עקרונות ופחדים. "המטרה שלי הייתה לגרום לילדים להבין, שכל אחד יכול להפוך לחבר שלהם, אם רק יביטו פנימה ולא יירתעו מחיצוניות וסטיגמות", אומרת ויוי בתחילת שיחתנו.


    כנגד כל הסיכויים. בגילוי לב אמיץ היא משתפת אותי בחוויה מן העבר.  בגיל 14 הפסיקה את לימודיה עקב נסיבות משפחתיות. הכמיהה להשלים את לימודיה ולהשיג את תעודת הבגרות, לא הרפתה ממנה. בהיותה אם לשתי בנות ובעידוד בן זוגה, שלמה ושאר בני המשפחה, היא השלימה את  בחינות הבגרות בלימודי ערב. את לימודי מקצוע ההוראה והחינוך ב"סמינר הקיבוצים" התחילה רק בגיל 31. "התהליך לא היה פשוט, כלכלית ורגשית, ובמאמצים משותפים הצלחתי לממש את החלום והייתי מורה ומחנכת במשך 16 שנה", היא מוסיפה.


    עם השנים, הפן הטיפולי התגבש בתוכה והתעצם, ולימים השלימה את התואר השני בלימודי תרפיה באומנויות, בהתמחות של דרמה וסיפור. מזה כעשר שנים היא עובדת בבתי ספר בנתניה, כתרפיסטית.


    סופרת נולדת. הכתיבה הייתה חלק מעולמה של ויוי. במהלך הילדות והנערות כתבה מעט, בעיקר תכנים בעלי אופי מלנכולי, פילוסופי. "חומרים אלה אבדו עם הזמן",  היא מציינת.


    תהליך ההוצאה לאור מרגע החלטה והרצון ועד להפקתו כמוצר מוגמר לקח כשנתיים.  ויוי : "במקור נכתב הסיפור בכתב יד. לימים הקלדתי אותו, ולנכדיי סיפרתי אותו מתוך דפי מחשב. עם השנים, הסיפור צבר עוד ועוד רבדים ומעלה נושאים ערכיים וחברתיים, רלוונטיים גם לימינו  ומתחבר לנושא השמירה על הסביבה והקיימות."

    ''


    במגירה של ויוי יש עוד כתבי יד, חלקם מגובשים וחלקם בגדר התחלה. סיפורים לילדים וגם סיפורים למבוגרים.


    סיפור בג'ונגל. את הסיפור על פאפואה ופפינו כתבה לפני 10 שנים, כשעבדה בקייטנת קיץ. "הנושא המרכזי בקייטנה באותה שנה היה מקומות בעולם, וההפעלות שלי היו בהתאם למאפיינים של כל מדינה. לג'ונגל, לא מצאתי רעיון מקורי להפעלה" , היא אומרת.


    כשהיא נדרשת ליצור הפעלה, הדבר הראשון שהיא עושה הוא  לכתוב סיפור. וככה, נולד סיפורה על שני בעלי חיים דמיוניים- פאפואה הגדול והמגושם בעל הקול המפחיד וחברו פפינו, שהוא יצור קטן מאוד, בעל קול חלש, שחי לו בנחת על אזנו של פאפואה. ביחד עם כל בעלי החיים ביער, הם עוברים חוויה של התמודדות עם הפחדים שלהם, היחסים המורכבים ביניהם, כשלבסוף החברות וההתחשבות בזולת, מביאים לפתרון הבעיה – הברחת בני האדם שמנסים להשתלט על היער האהוב שלהם.

     

    ויוי: "סיפרתי לילדים את הסיפור, תוך שאני מפעילה אותם. ההפעלה כללה מוזיקה, קולות ותנועה, הבעות פנים וגוף. הילדים שיתפו פעולה ונהנו מאוד".

     

    אני סבתא "זורמת". "אני סבתא שמשחקת ומתגלגלת גם כשהגב כואב, שמציגה ומשתטה גם כשלעיתים לא קל בלב, מחבקת ומתלהבת מכל חיוך ומבט שלהם כאילו הם הכי מכולם והם מתמלאים אותי בשמחה ובאנרגיות טובות!".


    ''

    אני נורית- אור קטן.  הוריה של ויוי שני  היו פליטי שואה מרומניה.  בגיל 17, בשלהי מלחמת העולם השנייה, עזבו הוריה את  משפחותיהם והצטרפו, נלהבים וחדורי אמונה לקבוצת "הכשרה", בדרך לארץ ישראל.   לאחר מספר חודשים של שוטטות ובריחה ברחבי אירופה, מותשים, הגיעו לפריז, שם קיבלו יחס הומאני ונשארו לחיות בה עשר שנים.

     

    בפריז הם מביאים לעולם שתי בנות. הבכורה נקראת פלורט ( נשמע כמו פרח ) ולה, הם מעניקים את השם  ורוניק ובחיבה ויוי. כשהוריה עלו בסוף שנות ה-50' לארץ, התבקשו לתת לכל בן\בת משפחה שם עברי. אחותה קיבלה את השם פרחיה ולויוי, הוענק השם נורית היות ולא נמצא שם דומה לורוניק.


    ויוי : "האגדה המשפחתית מספרת, שפקיד שישב באותו משרד, הציע להוריי את השם נורית, שמשמעותו כפי שהסביר, "אור קטן". שמי הרשמי הוא נורית, וכך מכירים אותי הרבה אנשים. בקרב המשפחה והחברים נשארתי ויוי. בספר שלי בחרתי לכתוב את השם ויוי, שאיתו אני מרגישה אותנטית וקרובה יותר לעצמי".

    חלומות ושאיפות. ללוות עוד הרבה שנים את בני משפחתי, ילדיי ונכדיי, בבריאות טובה. להמשיך לכתוב ולהוציא לאור עוד ספרים.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין