קריאות המואזין המעיר אותי עם שחר ובעוצמה שלא שמעתי כמוה לאורך 30 שנות מגורים בירושלים שחוברה לה יחדיו הפכו להיות מקרה מבחן מובהק. אפשר לקחת את האללה הוא אכבר אל תהום ההסתה הבין-דתית. לגרור את המואזין וקולו למעגל אלים מילולית (ולא רק) של התססה ועימות שנועד לייצר גל טרור. זאת הדרך הקלה יותר, הצפויה יותר, ויש כאלה שעומדים בתור. שמעתי את תגובתה של ח"כ חנין זועבי. הבנתי, לצערי - אך לא להפתעתי, היכן ניצבת נוטרת האיסלם. אפשר להפוך את העימות הטעון שבדרך להוכחה שהידברות אפשרית אם בונים אותה על מסד של אמון באיכפתיות הדדית לגורל הזולת. מה שמפריע ופוגע בשכני אמור להוציא אותי משלוותי. מה שמפריע לי אמור לעניין את שכני. אם לא להפריע לו לפחות להניעו לחפש דרכים כדי למזער את היקף הפגיעה בי. כך חיים יחד. רק כך חיים יחד. אף אחד לא רוצה להשתיק את המואזין על הבקר. אך על עוצמת הרמקולים הנושאים את קולו אפשר לקיים דיון. משא ומתן. אם רוצים בחיים משותפים. אם מבינים שנגזר עלינו לחיות יחד – קרובים. קרובים מאד. היתה לי זכות לראות מקרוב כיצד אפשר לקיים הידברות בין קהילות לאורך דרך ההתנגדות המשותפת לגבעה הצרפתית ולכפר עיסאוויה להקמתה של מטמנת פסולת בניין בסמוך לכפר ולשכונה.
לא שאלנו איש היכן הוא ניצב על המפה הפוליטית. לא תבענו הצהרת כוונות. הסכמנו אך ורק על כך שמטמנת פסולת בניין תהיה מהלומה לאיכות החיים ופגיעה משמעותית בזכותנו לנשום אוויר הרים צח. זה הספיק ליצירת בסיס לפעולה. לשינוי. אני מוכן להמשיך לשמוע את קול המואזין אם אצא למרפסת. לא רוצה אותו בחדר השינה. אני מסרב לוותר על תקווה כי הידברות ושיח יכולים לייצר התחלה של שינוי עוצמת הרמקולים. המסר הוא זה הפותר סיכסוכי שכנים בבית משותף: אני לא בבית שלך. אתה לא בבית שלי. אנחנו בבית משותף גם אם לא הסכמנו על גבולותיה של כל דירה ודירה. אפשר שנהפוך את חיינו לגיהנום. אפשר שנבנה יחד איכות חיים מבלי לוותר על תביעות. על תקווה. מבלי שנטאטא מחלוקת. או נפחד ממנה. או נהפוך אותה לחומר דליק ונפיץ. חקיקה, אכיפה ושכנות ברת קיימא אך ורק בצמוד לשוטר הקהילתי? כן, אך רק כתרחיש אחרון. רק אם אין ברירה. עדיין יש. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מילא אתה חיים אבל אני במרכז תל-אביב התעוררתי במשך תקופה ארוכה לקריאת המואזין בארבע בבוקר. באיזה שלב זה הפסיק. האיסלם שדבק כל כך במסורת העבר יכול לקרוא לתפילה ללא רמקולים בדיוק כמו שעשו בימי מוחמד ויורשיו. הפעלת רמקולים בכל צורה שהיא תוך הפרעה לכלל הציבור צריכה להאסר. וזה חל גם על אוהדי נחמן נננ מאומן. אפשרות אחרת - להתאים את שעות התפילה לשעות היום הרגילות שאינן מיועדות למנוחה.
אכן, כן - הידברות בדרכי נועם- היא תמיד נוחה לשני הצדדים.
היא רצויה תמיד- עדיפה על ויכוחים ורעש.
הדבר הזה מוכח מהרבה דוגמאות בתנ"ך.
דוגמא:
"ויהי ריב בין רועי מקנה- אברם ובין רועי מקנה לוט....ויאמר אברם אל- לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו"[בראשית י"ג, ז-ח]
בברכה
אהובה.
ברוטוס: מסכימימיתך וכתבנו על זה פוסט הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט כְּבָר - כאן
נטוס: שם כתבנו בין היתר:
הַמּוּאַזִּין צוֹרֵחַ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת עִם רַמְקוֹלִים וּמַעֲרֶכֶת הַגְבָּרָה
קוֹרֵא לַמֻּסְלְמִים הַמַּאֲמִינִים לְהִתְעוֹרֵר אֶל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא
וַאֲנִי מֵבִין לְלִבָּם שֶׁל הַשְּׁכֵנִים הַמִּתְעוֹרְרִים שֶׁזֶּה אָיֹם וְנוֹרָא
אָסוּר שֶׁהָרַעַשׁ הַזֶּה יִמָּשֵׁךְ, אָסוּר שֶׁלְּעוֹלָם זֶה שׁוּב יִקְרֶה
כִּי בְּכָל הַכָּבוֹד לְחֹפֶשׁ הַדָּת, רַק כָּל עוֹד זֶה בְּשֶׁקֶט הַס
כְּשֶׁהַדָּת צוֹרַחַת בְּקוֹל רָם בְּחוּצוֹת הָעִיר אֵין זֶה מְקֻבָּל עָלַי
הָרַעַשׁ הַזֶּה מַחְרִישׁ אָזְנַיִם, מַבְהִיל, וְגַם בִּלְתִּי מְנֻמָּס
אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, הַזְמָנָה לִתְפִלָּה לַחֵרְשִׁים אַלְלַי
אָז אֲנִי כָּאן אוֹמֵר, חֲבֵרִים, לְהַשְׁאִיר אֶת הַמַּצָּב זוֹ טָעוּת
אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ הָרֵי מַגִּיעִים מֵאוֹתוֹ הַכְּפָר
תַּקְטִינוּ אֶת כָּל מַעַרְכוֹת הַהַגְבָּרָה, אוֹ שֶׁתַּעֲבִירוּ לְמִיוּט
וּתְנוּ לִחְיוֹת בְּנַחַת בְּיַחַד, הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט כְּבָר
..