כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שביל עמק המעיינות מכוכב הירדן לבית שאן

    36 תגובות   יום חמישי, 17/11/16, 22:44

    04-11-2016

    שביל עמק המעיינות. מכוכב הירדן לבית שאן.

    מרחק 17 קילומטרים.

    זמן – חמש וחצי שעות.  

    דרגת קושי קלה.

    מזג האויר – אובך קל ללא עננים.


    כביש צר ומשובש מתפתל ועולה מבקעת הירדן לפסגת "כוכב הרוחות" הוא "כאוכב אל האווה" בערבית.

    כוכב הירדן הינו מבצר צלבני המתנוסס על רכס יששכר גבוה מעל בקעת הירדן. המבצר נחשב לגולת הכותרת של בניית הצלבנים בארץ הקודש. "בלוואר" – שמו של המבצר, מעיד על הנוף המרהיב הנשקף ממנו. לאחר נצחונו של צאלח א דין בקרב קרני חיטין בשנת 1187 לספירה, הטילו המוסלמים מצור על המבצר שנכנע לאחר שנה.  בשנות השישים של המאה העשרים נחשף המבצר, שוחזר והותקן לביקורי מטיילים בגן לאומי. מומלץ מאד לביקורים. השארנו את הרכבים והתחלנו ללכת דרומה במגמת ירידה על גב הרמה הרחבה. רוח קלה נשבה וליטפה את הדרך. רכס הגלבוע נשקף  הרחק בדרום מעל עמק יזרעאל. במערב כיפתו העגולה של התבור, קצת קרוב יותר התרוממה גבעת המורה.

    בשמונה בבוקר התכנסנו לתחילת ההליכה מכוכב הירדן לבית שאן. שמונה גברים  כסופי שיער מסוקסים וחסונים, שהעזו לצאת לטיול שישי, בתום שבוע עבודה של "אחרי החגים".

    http://cafe.themarker.com/image/3351382/

    חלפנו על שרידי "כאוכב אל האווה" , כפר ערבי שממנו יצאו פורעים לפגוע בקו צינור הנפט וביישובים היהודיים בתקופת המנדט הבריטי. פלוגות הלילה המיוחדות של אורד ווינגייט פשטו עליו מספר פעמים. לא הרחק מכאן נמצא "עין הידיד" לזכרו של ווינגייט – קצין בריטי שתמך ביישוב היהודי ובזכותו להגן על עצמו. באחוזת שושנה הסמוכה, קבור גיבור ישראל מאיר הר ציון מלוחמי יחידה 101 המיתולוגית. בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, יצא , מאיר הר ציון לטיולים נועזים מעבר לגבולות המדינה ובאזורי הספר. סיפור הטיול לפטרה, ה"סלע האדום" , שם ביקר עם רחל סבוראי, הצית את דמיונם של אחרים שניסו ללכת בעקבותיו וקיפחו את חייהם. החווה החקלאית שהקים, נקראת על שם אחותו, שנרצחה בטיול על ידי בדואים במדבר יהודה.

    http://cafe.themarker.com/image/3351379/

    הרחבנו צעד באוויר הבוקר הצונן . חצינו את רמת יששכר החרושה שממתינה לגשם, שירד ויצבע את האדמה החומה בירוק. לאחר שעה של הליכה, הגענו לקצה השטח החקלאי, שם עצרנו תחת עץ שיזף לתצפית על ערוץ נחל יששכר, לארוחת בוקר ולקפה.

    הפעם זכרתי להביא את הקפה אך מעשה שטן נגמר הגז. דורון וגרשון קוששו זרדים וקוצים הבעירו מדורה קטנה וחיש קל רתח הקפה ונמזג לכוסות.

    http://cafe.themarker.com/image/3351384/

    נחל יששכר, יורד ממערב למזרח ומפריד את הרמה לשני תאי שטח. רמת כוכב בצפון ורמת צבאים בדרום. סיימנו את הקפה, הכריכים והמתוקים וירדנו אל ערוץ הנחל.

    סתיו עכשיו. ערוץ הנחל סבוך ועדיין מים זורמים בו גם בסוף הקיץ. הרמה שממנה ירדנו חרושה ומעובדת בגידולי שדה. הוואדי, משמש כשטח מרעה לבקר . פרות שמנות ומדושנות הביטו בנו בתימהון. התקדמנו מזרחה על הגדה הצפונית, עד שחצינו את המים הרדודים לגדה הדרומית.

    http://cafe.themarker.com/image/3350522/

    הגענו למזלג שבילים. כאן פגשנו שני נערים מקיבוץ מעלה גלבוע שיצאו לטייל במקום לבלות על ספסל הלימודים. התימהון ניכר גם על פניהם, כשהבינו מה אנחנו מחפשים בפינת ארץ נידחת זו.

    פנינו בשביל הימני. שינסנו מותניים והעפלנו אל רמת צבאים. העלייה נמשכת לאורך קילומטר וחצי על דרך עפר נוחה. ככל שהגבהנו, נפתח לפנינו הנוף. מצפון מדרונות נחל יששכר ורמת כוכב, במזרח בקעת הירדן והרי גלעד. עננים לא נראו בשמיים. אובך קל, סינן עבורנו את קרני השמש הקופחת. רוח קלה נשבה וציננה את האוויר ואותנו.

    http://cafe.themarker.com/image/3351383/

    אחרי עשרים דקות הגענו לשיא הגובה. על הרמה, מדרום מערב הזדקרו מבני תעשייה ענקיים,  פארק תעשיות רמת צבאים. אזור תעסוקה חדש המשותף למועצה האזורית עמק המעיינות ולעיר בית שאן.

    אחרי מנוחה קצרה ושתיית מים ועוד סוגי נוזלים, המשכנו במורד הרמה לכיוון דרום. יישובי עמק המעיינות והעיר בית שאן נפרשו לרגלינו.

    http://cafe.themarker.com/image/3351386/

    השביל התעקל לכיוון מערב כדי לחצות את ערוצו של נחל חמדיה היורד מרמת צבאים לכיוון מזרח אל בקעת הירדן. שוב פנינו מזרחה לכיוון חורשת אקליפטוסים בקצה השטח החקלאי. כאן  עצרנו להפסקת קפה נוספת. לא הרחק מאתנו נשקף קיבוץ חמדיה. הקיבוץ  נוסד ב 1939 כאחד מיישובי חומה ומגדל. קצב ההתקדמות היה מהיר מהמצופה ולכן ניצלנו את הזמן לנמנום מענג בחיק הטבע.

    דורון וגרשון הפעילו את כישורי השטח שלהם והבעירו מדורה בתוך כירת אבנים מאולתרת. פעם אחת תה  ופעם שנייה קפה.

    http://cafe.themarker.com/image/3351254/

    קינחנו בתמרים ובירקות חתוכים והמשכנו לנמנם.

    ההפסקה התארכה מעבר למצופה, אבל בסופו של דבר הצלחנו לקום ולהמשיך דרומה לכיוון בית שאן. לאורך הדרך מצאנו גללים של צבאים. באזור רמת יששכר חיים מאות צבאים, כמעט באין מפריע, לאחר שנאסר על הציד.

    http://cafe.themarker.com/image/3349836/

    ירדנו אל העיר מצפון אל אזור התעשיה הישן, פעם הייתה פה תעשיית טקסטיל. מפעל כיתן המיתולוגי פעל פה במשך שנים. כיום נותר אזור תעשיה עצוב ואפרורי.  חצינו את הכביש והגענו לפארק בית שאן. ממול התנשא תל בית שאן. בתל העתיק, גן לאומי יפייפה ובו עתיקות ושרידים מרשימים מהתקופה הרומית והביזנטית. תיאטרון, קרדו, בית מרחץ מקדשים ומקומות פולחן.

    בית שאן היא עיר עתיקה בת יותר מ7000 שנה הממוקמת במפגש עמק יזרעאל עם עמק הירדן. העיר נזכרת בתנ"ך וגם במקורות חיצוניים. על חומותיה תלו לראווה את גופות שאול המלך ובניו שהובסו בקרב עם הפלישתים. אנשי יבש גלעד התגנבו בלילה והורידו אותן משם. בתקופה ההלניסטית וביזנטית נקראה העיר "סקיתופוליס". הצלבנים והמוסלמים התקוטטו לא מעט סביב בית שאן בשל מיקומה האסטרטגי. כאן התרחש החלק האחרון של קרב "עין ג'לוד" בו נעצרו המונגולים על ידי הממלוכים.

    למרגלותינו זרם נחל חרוד מים בצבע זרחני שצפו וקצפו בו. סביבת הנחל עתירה בעתיקות ובמבנים ישנים. טחנת קמח, סכר, מנזר מרי קירי, פסיפס מרהיב וגם מתקני משחקים, מנגלייה וספסלים.

    http://cafe.themarker.com/image/3351381/

    סיימנו את הטיול בכניסה הצפונית לבית שאן. הנהגים נשלחו להביא את הרכבים מכוכב הירדן ואנחנו נשארנו לצפות בצעירי בית שאן משתוללים עם טרקטורונים על תל נהרון (אצטבה) הסמוך ומחרבים את המורדות ואת השרידים העתיקים. אני סבור כי הטרקטורון הוא כלי שיצר שטן עבור האדם כדי לספק יצרים רעים, להרעיש, להיפצע, להרוס את הטבע ולהפריע לשלווה.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/16 21:44:
      מסכימה בענין הטרקטורונים, גם בלעדיהם הורסים, בעין כרם למשל, חונים והורסים טרסות עתיקות. תודה על הטיול היפה
        22/11/16 20:04:
      איזה כיף לקרוא את הפוסט. אני מכירה את האזור לא רע בכלל, אך מכיוונו הרכוב. סתם לידע הכללי, בנוגע לצבאים: אין ספק שמספרם רב וטוב שכך. הם מקסימים ויפים ומרגש לראותם רצים בשדות. אך יחד עם זה הם גורמים נזק רב לחקלאים. לא הצלחתי להבין היכן "עין הידיד"? ספר שנכתב על אורד וינגייט חקוק בלבי שנים רבות:-) תודה.
        22/11/16 09:10:
      יופי של מסלול... הנאה שלמה. ותודה על התאורים וההסברים המתלווים.
        21/11/16 18:19:
      "חבל שלא מגדרים את 'תל נהרון' - כך, יש וההרס הברוטלי היה נמנע. מקוה שמראות אלה לא פגמו מהנאתכם .."*
        21/11/16 06:07:
      קיבלתי והוספתי כוכב
        20/11/16 07:35:

      צטט: נויאור 2016-11-19 22:45:48

      אז...כך את האזור מכירה כמובן טוב מאוד וגם את ההיסטוריה שלנו באזור קיבלת פה תגובה מרשימה מאוד ואני מוסיפה לה,מפקד גשר אז הייה אחיו של אבי ,ואבי גר בביתו של חיים לבקוב אימו סונייה היתה אגדה בפני עצמה הפעילה את אבי ועוד ...כולל את הצ׳רקסים אני כילדה הייתי בת בית אצל המישפחה המופלאה הזאת ואנו הבנים בקשר הדוק איתם את סיפורי חיימקה אתה בטח שמעת ועל האזור בטוח שאתה יודע ולא מספרים אלה מאבא המדהים שלך בדיוק כמו שאני יודעת מאבי ז׳ל . ובקשר לטרקטרנים אוהבי הארץ הטבע והעתיקות לא היו אפילו חושבים על התפרעות והרס וחבל שישנם כאלה. אין לי כוכב בישבלך אך באמת זה לא העיקר החשוב הוא הסיפור והטיול ואהבת הטבע.!!!

      בגליל התחתון, יש הרבה מעגלים של אנשים מיוחדים, אהבת טבע ואדם :) 

        19/11/16 22:45:
      אז...כך את האזור מכירה כמובן טוב מאוד וגם את ההיסטוריה שלנו באזור קיבלת פה תגובה מרשימה מאוד ואני מוסיפה לה,מפקד גשר אז הייה אחיו של אבי ,ואבי גר בביתו של חיים לבקוב אימו סונייה היתה אגדה בפני עצמה הפעילה את אבי ועוד ...כולל את הצ׳רקסים אני כילדה הייתי בת בית אצל המישפחה המופלאה הזאת ואנו הבנים בקשר הדוק איתם את סיפורי חיימקה אתה בטח שמעת ועל האזור בטוח שאתה יודע ולא מספרים אלה מאבא המדהים שלך בדיוק כמו שאני יודעת מאבי ז׳ל . ובקשר לטרקטרנים אוהבי הארץ הטבע והעתיקות לא היו אפילו חושבים על התפרעות והרס וחבל שישנם כאלה. אין לי כוכב בישבלך אך באמת זה לא העיקר החשוב הוא הסיפור והטיול ואהבת הטבע.!!!
        19/11/16 21:45:

      יופי של טיול !!

       

        19/11/16 21:15:

      נראה ממש מושלם
      שיהיו לכם עוד המון כאלה

        19/11/16 19:48:

      צטט: סוקראטס 1 2016-11-19 06:44:11

      איזה כייף לכם

      וכייף גדול גם לטייל אתכם דרך הרשמים והתמונות מהטיול

      שאפו

       ותודה

       סוקראטס

      תודה תודה :) 

        19/11/16 19:47:

      צטט: נחרצה 2016-11-19 09:05:40

      אחד האיזורים המרתקים והמעניינים ולא בכדי חז"ל אמרו שבית שאן הוא פתחו של גן עדן...
      עמק המעיינות ידוע גם בשם עמק של ברכה משום שפע המעיינות - זכה ביושר :)
      אז... כולנו כאן טיילנו איתכם - התעשרנו !

      תודה רבה..שבוע טוב :) 

        19/11/16 19:46:

      צטט: HagitFriedlander 2016-11-18 19:49:46

      תודה אחאב על עוד טיול נפלא שכתוב כל כך כובש לב ומעשיר...עשית לי חשק לנוזל מסוג אחר לכבוד שבת:)

      לחיים :) 

        19/11/16 19:46:

      צטט: * חיוש * 2016-11-19 10:53:50

      אחאב חברי נשיקה

      התמוגגתי לטייל יחד איתך וחבריך בשביל הזה

      יופי של תמונות הבאת לנו משם

      תודה ששיתפת אותנו ואני אישית לומדת על שבילי הארץ

      ישנם מקומות שאני מתוודעת אליהם - בזכותך

      * כוכב אהבה ושבת נהדרת

      תודה לך חיוש. שבוע טוב :) 

        19/11/16 19:45:

      צטט: סטאר* 2016-11-19 16:51:49

      תודה על שיתוף התמונות ועל המידע ההיסטורי ... מסע מרתק אתם עוברים כמעיין המתגבר

      תודה לך. שבוע טוב :) 

        19/11/16 16:51:
      תודה על שיתוף התמונות ועל המידע ההיסטורי ... מסע מרתק אתם עוברים כמעיין המתגבר
        19/11/16 10:53:

      אחאב חברי נשיקה

      התמוגגתי לטייל יחד איתך וחבריך בשביל הזה

      יופי של תמונות הבאת לנו משם

      תודה ששיתפת אותנו ואני אישית לומדת על שבילי הארץ

      ישנם מקומות שאני מתוודעת אליהם - בזכותך

      * כוכב אהבה ושבת נהדרת

        19/11/16 09:06:

      אחאב מה שדני כתב וגם היינו ממש ליד .חבל שלא קפצנו למעיינות.

      .אך נחל חרמון היה גם נפלא והפך לנחל מקום ראשון אחרי המדרסה....
      טוב לטייל אתך.

        19/11/16 09:05:

      אחד האיזורים המרתקים והמעניינים ולא בכדי חז"ל אמרו שבית שאן הוא פתחו של גן עדן...
      עמק המעיינות ידוע גם בשם עמק של ברכה משום שפע המעיינות - זכה ביושר :)
      אז... כולנו כאן טיילנו איתכם - התעשרנו !

        19/11/16 08:29:
      נהנתי ללכת. עמכם וירטואלית גם אני נמנמתי בכייף.
        19/11/16 06:44:

      איזה כייף לכם

      וכייף גדול גם לטייל אתכם דרך הרשמים והתמונות מהטיול

      שאפו

       ותודה

       סוקראטס

        18/11/16 19:49:
      תודה אחאב על עוד טיול נפלא שכתוב כל כך כובש לב ומעשיר...עשית לי חשק לנוזל מסוג אחר לכבוד שבת:)
        18/11/16 19:31:
      כיף לטייל איתכם, גברים מסוקסים וחסונים :)
        18/11/16 19:08:
      תודה ! חבל שלא ידעתי , הייתי מצתרף ב כייף ופעם הבאה שאתם באיזור הכנסו לקפה
        18/11/16 17:57:

      אחלה טיול ואחלה תיאור.
      כל הכבוד לכסופי השיער ורק שלא יגזימו עם ה"עוד סוגי נוזלים"
      וישמרו על הכבד..קריצה

        18/11/16 17:03:

       

       

       

       

      ברוטוס:   טעות בידך, אחאב, ידידי, נהג הטרקטורון הוא השטן שנברא כדי להשתולל חסר גבולות או חוק בבטחון עצמי מופרז ובמטרה להרוס, להרוג ולשאוג בצרחות מנועו: "אני כאן ואני יעשה (כך במקור בפרחית) מה שבא לי ולמה מי אתה שתגיד לי?"

       

       

      נטוס:      הריסת הטבע בידי נהג הטרקטורון היא כאין וכאפס לעומת תאונות הדרכים ופגיעה בנפש ובחי הנגרמת על ידו

       

       

      ..


      פוסט מאלף והתוספות שבכאן לא פחות!
        18/11/16 13:26:
      כמו תמיד נהניתי לקרוא ולצעוד בעקבותיכם. מסכימה איתך בנושא הטרקטורון - מיותר ומשחית. שבת שלום!
        18/11/16 13:10:

      צטט: עצבן 2016-11-18 08:50:49

      הנה הסיפור של עזריה אלון - על אותה רמה שטיילתם בה

       

       

      פינוי הכפרים ברמות יששכר
      עזריה אלון - 1986
       
      בין מושב מולדת וקיבוץ בית השיטה ובין בקעת יבנאל משתרע שטח רחב ידיים, שחלקו הדרומי קרוי רמת יששכר וחלקו הצפוני מכונה רמת סירין. יש בשטח הזה דברים רבים – שני נחלים, נחל יששכר ונחל תבור. יש בו שדות תבואה ושטחי מרעה, צבאים ושאר בעלי חיים, ובשוליו המזרחיים יש אפילו מבצר צלבני נודע – כוכב הירדן. רק דבר אחד אין בו: יישובים. והנה, מי שמעיין במפות מימי המנדט הבריטי ימצא כאן לא מעט כפרים ערביים. מה קרה להם? בספרים על מלחמת השחרור אין מסופר על קרבות שהתרחשו כאן, על ניצחונות ועל כיבושים. מה אירע כאן אפוא?
      בימים אלה הופיע ספר – "שלום על הרובים", סיפורם של חיימק'ה לבקוב וחבריו. מי שיודע מיהו חיימקה איננו זקוק להסברים ומי שאינו יודע – ידע אולי אחרי שיקרא את הספר. הוא נזכר כאן משום שנמצאה בו תשובה מעניינת לשאלה, והיא מובאת כאן בקיצור:
      "באחד הימים, כתגובה לקריאת המנהיגות הערבית אל תושבי הארץ הערביים לעזוב אותה, כדי שאפשר יהיה למגר את היהודים ללא הפרעה, קיבלנו הוראה להשתדל להרגיע את ערביי הכפרים באזור שלנו ולשכנע אותם שלא לעזוב. לצורך זה גויסו זקני המושבות, בעלי הקשרים עם ערביי הסביבה. עברנו בכל הכפרים באזור וביקשנו מכל הזקנים והמוח'תארים להתאסף למחרת בכרם הזיתים של שרונה. ב- 12 במאי 1948 באו כולם – מעולם, סירין, כפר סבת, חבתה, שערה, מעבר ומכל שבטי הבדואים. מלוביה לא באו – היה ברור להם ולנו שהעניין אתם יוכרע בכוח. שלוש שעות ישבנו ושוחחנו, והצענו להם שנמשיך לחיות יחד בשלום. הם אמרו "ואללה, אנחנו צריכים לחשוב. תנו לנו כמה ימים". היה ברור כי הם מצפים להוראות מעבר הירדן. קבענו  מפגש שני ל- 14 במאי.
      במועד שנקבע לא בא איש. יצאנו אל הכפרים ומצאנו אותם ריקים מאדם. בכל המרחב שררה דממה מוזרה. לבסוף פגשנו זקן וזקנה מוליכים שיירת חמורים עמוסי ציוד. לשאלתו של חיימקה ענו: "אמרו להם שם, בעבר הירדן: עזבו את הכפרים, כדי לפנות לנו את הדרך. בחמשה עשר הארץ שלהם, בששה עשר הארץ
      שלנו. אתם אל תפריעו לצבא לנסוע".

      אני יכול להוסיף על כך משלי: בימים ההם הייתי טוראי בחי"ש גלבוע – חיל השדה של ההגנה. ימי ראשית מאי לא היו אז עדיין ימי קציר – אבל גם אנחנו וגם אנשי הכפרים הערביים השכנים לנו מצפון מזרח, קצרנו כמו משוגעים – איש לא ידע מה יהיה אחרי ה-15 במאי, אם אפשר יהיה לקצור ואם יהיה מה לקצור.
      הייתי בחוליה ששמרה על הקומביינים שלנו, מול ערביי הכפר מורסס שקצרו את שדותיהם במגלים. עבדנו אלה מול אלה, כמטחווי שיחה. בין כה וכה נפלה העיר בית-שאן לידינו, והמתח עלה. באחד הימים של ראשית מאי נצטוויתי ללכת ל קראת המוח'תאר, לעכב אותו ולשכנעו שייגש לשיחה, כמו זו המתוארת בספר, שכוונתה הייתה לומר לו שאין הם צריכים לעזוב את כפרם. הייתי רגלי והוא היה רכוב, ולא היה לו קשה לבצע איגוף גדול ולהשתמט ממני. השיחה לא התקיימה.
      מה שקרה במקומה – בליל ה-15 במאי התרוקנו כל הכפרים במרחב, למעט שלושה: טייבה, נעורה וטמרה, שתושביהם משתייכים לחמולה הגדולה של הזועבים, שמעו לעצת שכניהם ולא נטשו – והם קיימים במקומם עד היום הזה. האחרים האמינו כי זה עניין לימים אחדים. לפי התכנית היו הסורים צריכים לפרוץ דרך צמח והדגניות, העירקים דרך כוכב הירדן והירדנים ביניהם, וב- 25 במאי 1948 – השבוע לפני 38 שנה היו שלושת הצבאות אמורים להיפגש בחיפה. הסורים נעצרו בדגניה, העירקים הוכו בכוכב הירדן, הירדנים בגשר והכפריים לא חזרו עוד אל כפריהם. זהו הסיפור של רמות יששכר ורמות סירין.

      תודה. הבאת מידע מרתק שמשלים סיפורה של ארץ. את אגדת עזריה אלון הספקתי לראות מהלכת. אכן הרמות הפוריות זרועות בשרידי יישובים, שהיו פה בזמן המנדט. תמימים הם לא היו. אגב..כפר כמא הצ'רקסי, נותר גם כן. 

        18/11/16 12:08:
      ליוותי את הטיול שלכם בהתפעלות, וגם בהיזכרות באותו טיול שערכנו פעם (כאשר היינו צעירים ויפים!). הנאה נוספת הזדמנה לי כאן, כאשר קראתי את דברי "עצבן" שציטט ממקורות בכתב והוסיף קטע אישי. ידעתי חלק מהפרטים שהובאו והתמונה הושלמה כאן. שבת שלום!
        18/11/16 09:32:

      אחאב,
      יפה בעיני התיבול של נופים עם היסטוריה.
      והכי יפה בעיני זה שאתם כזו חבורה מגובשת,
      שיוצאת יחד לטיולים כבר הרבה זמן.
      בטח יש אווירה והווי וכיף של ביחד. חיוך

        18/11/16 08:50:

      הנה הסיפור של עזריה אלון - על אותה רמה שטיילתם בה

       

      פינוי הכפרים ברמות יששכר
      עזריה אלון - 1986
       
      בין מושב מולדת וקיבוץ בית השיטה ובין בקעת יבנאל משתרע שטח רחב ידיים, שחלקו הדרומי קרוי רמת יששכר וחלקו הצפוני מכונה רמת סירין. יש בשטח הזה דברים רבים – שני נחלים, נחל יששכר ונחל תבור. יש בו שדות תבואה ושטחי מרעה, צבאים ושאר בעלי חיים, ובשוליו המזרחיים יש אפילו מבצר צלבני נודע – כוכב הירדן. רק דבר אחד אין בו: יישובים. והנה, מי שמעיין במפות מימי המנדט הבריטי ימצא כאן לא מעט כפרים ערביים. מה קרה להם? בספרים על מלחמת השחרור אין מסופר על קרבות שהתרחשו כאן, על ניצחונות ועל כיבושים. מה אירע כאן אפוא?
      בימים אלה הופיע ספר – "שלום על הרובים", סיפורם של חיימק'ה לבקוב וחבריו. מי שיודע מיהו חיימקה איננו זקוק להסברים ומי שאינו יודע – ידע אולי אחרי שיקרא את הספר. הוא נזכר כאן משום שנמצאה בו תשובה מעניינת לשאלה, והיא מובאת כאן בקיצור:
      "באחד הימים, כתגובה לקריאת המנהיגות הערבית אל תושבי הארץ הערביים לעזוב אותה, כדי שאפשר יהיה למגר את היהודים ללא הפרעה, קיבלנו הוראה להשתדל להרגיע את ערביי הכפרים באזור שלנו ולשכנע אותם שלא לעזוב. לצורך זה גויסו זקני המושבות, בעלי הקשרים עם ערביי הסביבה. עברנו בכל הכפרים באזור וביקשנו מכל הזקנים והמוח'תארים להתאסף למחרת בכרם הזיתים של שרונה. ב- 12 במאי 1948 באו כולם – מעולם, סירין, כפר סבת, חבתה, שערה, מעבר ומכל שבטי הבדואים. מלוביה לא באו – היה ברור להם ולנו שהעניין אתם יוכרע בכוח. שלוש שעות ישבנו ושוחחנו, והצענו להם שנמשיך לחיות יחד בשלום. הם אמרו "ואללה, אנחנו צריכים לחשוב. תנו לנו כמה ימים". היה ברור כי הם מצפים להוראות מעבר הירדן. קבענו  מפגש שני ל- 14 במאי.
      במועד שנקבע לא בא איש. יצאנו אל הכפרים ומצאנו אותם ריקים מאדם. בכל המרחב שררה דממה מוזרה. לבסוף פגשנו זקן וזקנה מוליכים שיירת חמורים עמוסי ציוד. לשאלתו של חיימקה ענו: "אמרו להם שם, בעבר הירדן: עזבו את הכפרים, כדי לפנות לנו את הדרך. בחמשה עשר הארץ שלהם, בששה עשר הארץ
      שלנו. אתם אל תפריעו לצבא לנסוע".

      אני יכול להוסיף על כך משלי: בימים ההם הייתי טוראי בחי"ש גלבוע – חיל השדה של ההגנה. ימי ראשית מאי לא היו אז עדיין ימי קציר – אבל גם אנחנו וגם אנשי הכפרים הערביים השכנים לנו מצפון מזרח, קצרנו כמו משוגעים – איש לא ידע מה יהיה אחרי ה-15 במאי, אם אפשר יהיה לקצור ואם יהיה מה לקצור.
      הייתי בחוליה ששמרה על הקומביינים שלנו, מול ערביי הכפר מורסס שקצרו את שדותיהם במגלים. עבדנו אלה מול אלה, כמטחווי שיחה. בין כה וכה נפלה העיר בית-שאן לידינו, והמתח עלה. באחד הימים של ראשית מאי נצטוויתי ללכת ל קראת המוח'תאר, לעכב אותו ולשכנעו שייגש לשיחה, כמו זו המתוארת בספר, שכוונתה הייתה לומר לו שאין הם צריכים לעזוב את כפרם. הייתי רגלי והוא היה רכוב, ולא היה לו קשה לבצע איגוף גדול ולהשתמט ממני. השיחה לא התקיימה.
      מה שקרה במקומה – בליל ה-15 במאי התרוקנו כל הכפרים במרחב, למעט שלושה: טייבה, נעורה וטמרה, שתושביהם משתייכים לחמולה הגדולה של הזועבים, שמעו לעצת שכניהם ולא נטשו – והם קיימים במקומם עד היום הזה. האחרים האמינו כי זה עניין לימים אחדים. לפי התכנית היו הסורים צריכים לפרוץ דרך צמח והדגניות, העירקים דרך כוכב הירדן והירדנים ביניהם, וב- 25 במאי 1948 – השבוע לפני 38 שנה היו שלושת הצבאות אמורים להיפגש בחיפה. הסורים נעצרו בדגניה, העירקים הוכו בכוכב הירדן, הירדנים בגשר והכפריים לא חזרו עוד אל כפריהם. זהו הסיפור של רמות יששכר ורמות סירין.

        18/11/16 08:08:

      תודה לפוסט כה נפלא.

       יופי של טיול- תצלומים מרהיבים.

       יישר כוח ענק!

       סוף שבוע נעים ומאושר.

       

       בברכה

       אהובה

        18/11/16 08:07:
      טיול מהנה בשבילי ישראל.
        18/11/16 07:29:
      אחאב, אחלה טיול. תודה וסופ"ש טוב!
        18/11/16 06:58:
      טיול סתווי מהנה ......
        17/11/16 22:56:

      איזה טיול יפה.
      כל הכבוד ל.."שמונה הגברים כסופי השיער המסוקסים והחסונים".

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין