שיחת הטלפון מההזויות שהיו לי: 

אני: היי

היא: היי, חזרתי מניו יורק

אני: איך היתה הטיסה?

היא: הטיסה לשם הייתה ארוכה ומשעממת, ובניו יורק בעיקר למדתי למבחן שיש לי בשבוע הבא. היה קר ומבאס. מה איתך?

אני: אני בצו 8. יש מלחמה

היא: כן, שמעתי... WOW, צו 8...

       אתה יודע, בטיסה חזרה הייתה ילדה קטנה עם סרטן, והיא שרה שיר וזה כל כך ריגש אותי

      שהתחלתי לבכות... אתה מתחבר אלי?

אני: סליחה?

היא: אתה מתחבר לסיפור שלי? אתה מתחבר לרגשות שלי?

אני: ילדה עם סרטן, כן, עצוב

היא: אז אתה מתחבר לרגשות שלי? אני לא מרגישה שאתה מתחבר לרגשות שלי

אני: מה את רוצה שאני אגיד?

היא: אתה נורא תוקפני! אתה עצבני על משהו?

אני: אני בצו 8 . יש מלחמה.

היא: טוב, אני מרגישה שאתה לא מתחבר לרגשות שלי היום. בוא נדבר כשתחזור. מתי אתה חוזר?

אני: כשתיגמר המלחמה, נראה לי...

היא: אה.. זה יכול להיות בעוד הרבה זמן...

אני: כן, בכל זאת, מלחמה...

היא: אני לא רוצה להיות לבד במלחמה... אתה יודע, אנחנו יוצאים רק שבוע...

אני: כן... ו...

היא: אני יודעת שזה לא הכי ציוני, אבל אני לא רוצה לעצור את החיים שלי רק בגלל שאתה במילואים... אני לא רוצה להיות לבד במלחמה.... אכפת לך אם ניפרד עד אחרי המלחמה? תתקשר כשתחזור, נראה אם אני עדיין אהיה פנויה, טוב? אני פשוט מרגישה שאתה לא מרוכז בשיחה, לא מתחבר לרגשות שלי...

אני: אני בצו  ש מ ו נ ה !!!

היא: אתה לא כועס עלי, נכון? אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם יקרה לך משהו במלחמה והדבר האחרון שתחשוב זה שאתה כועס עלי...

אני: כן, גם אני לא אוכל לחיות אם יקרה לי משהו...

היא: אתה נורא ציני. אני לא יכולה לדבר איתך ככה. מצטערת. על תכעס עלי. ביי