ג'וק. פשוט נכנס בי ג'וק.

אין לי הסבר אחר.

אחרי שנים אינטנסיביות בהיי-טק, החלטתי לקחת קצת פסק זמן. קצת חופש. קצת זמן לעשות את מה שאני רוצה. קורס בישול. ללמוד עוד שפה. לחזור לשיר, אולי אפילו ללמוד קצת פיתוח קול. בוקר אחד קמתי ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות קורס סקיפרים.

מאיפה זה בא לי?!? אני לא ספורטאית. אפילו לרכוב על אופניים אני לא יודעת. ההתנסות שלי בשיט מזערית. נכון, אני אוהבת ים, אבל גם קצת פוחדת ממנו. מתוך רספקט, כמובן. יש לי פחד גבהים. אני סובלת מחרדת בחינות היסטרית. טוב, למען האמת אני בכלל פחדנית (כן, אני מסתירה את זה היטב). או קיי, אני אוהבת לנהוג. רצוי מהר. (ורצוי על יגואר XK8 קבריולה, שישה הילוכים, מנוע 4.2, 300 כח סוס, .... מספיק, זה לסיפור אחר).  אבל יאכטות? סקיפר? מאיפה זה הגיע?

ג'וק. פשוט נכנס בי ג'וק.

ואז אמרתי את זה לאיש המדהים שלי – "בא לי לעשות קורס סקיפרים". והוא, שלא אוהב ים, שומע שאשתו רוצה משהו אז, כמו תמיד, הוא ישיג לה את זה.

אחרי שבוע קיבלתי ממנו SMS באמצע היום: "יוסי" ומספר טלפון. חמש דקות אחרי זה צלצל הטלפון, והאיש שלי על הקו. "זה המספר של יוסי, הבעלים של  'דרך הים'. קורס סקיפרים מתחיל ביום שלישי הקרוב. צלצלי אליו. התשלום סודר."

הגעתי לקורס עם לא מעט חששות. עשרים וששה תלמידים בכתה, מתוכם שלוש נשים, כולל אותי. כמות החומר התיאורטי מרתיעה. שמונה חודשי תיאוריה מלווים בהפלגות מעשיות. ארבעה מבחני תיאוריה שונים, ציון מעבר – 90. חודש קורס מעשי מרוכז. מפחיד.

בהפלגה הראשונה בקושי הצלחתי לעלות ליאכטה מרוב פיק ברכיים. שעתיים אחרי זה ירדתי חזרה לרציף באופוריה. טוב, אמרתי, התלהבות ראשונית.

בהפלגה השנייה קצת נלחצתי. איך אני אזכור את כל זה? לפתוח בום ג'ק, לפתוח צמצומים, לשחרר מעט מיתר ראשי, למתוח מעלן, לסגור בום ג'ק, לסגור צמצומים – כל זה כדי להעלות מפרש. אבל האופוריה נשארה.

וכך מהפלגה להפלגה, ואני מצטרפת לכל הפלגה שרק אפשר. בשלב מסויים, אני בטוחה, גם אני ארגיש קצת רע. כשיהיו קצת יותר גלים. זה לא קורה, אני מרגישה נפלא.

באמצע הדרך עולים בי הרהורי חטא. ניהול היאכטה לא זורם אצלי טבעי. אני צריכה לחשוב היטב על כל פעולה שאני עושה, כל הוראה שאני נותנת לצוות. אולי אני רוצה רק להפליג, ליהנות מהים, בלי האחריות של סקיפר?

תשעה חודשים אחרי אותו יום ראשון בקורס (כן, כמו הריון...) ואנחנו בטסט פנימי, לפני הטסט של משרד התחבורה. אני עושה תרגיל של אדם בים, ברוח של 25 קשר, גלים של שני מטר. רדיו חיפה משדר הודעת SECURITE עם התרעת סערה. חייבים לחזור למרינה, ומהר. אנחנו מתחננים למדריך שייתן לנו כמה דקות של סתם הנאה לפני שמניעים מנוע. אני שמה את היאכטה בקדמית חדה. אין עוד סירות בים. שקט. רק הרוח במפרשים, והגלים. פתאום הבנתי. בגלל זה רציתי להיות סקיפר. קולות הים והרוח, והחושים מחודדים עד הקצה. הסוטול האולטימטיבי.

ג'וק. נכנס בי ג'וק.

 ולא אתן לו לעזוב.