כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    קיטי ג'ינוביזי (חלק ב')

    3 תגובות   יום שבת, 19/11/16, 11:34

     

    בארה"ב עצמה המשיך המקרה להכות גלים, אך למרבה הפליאה מצאו חוקרים שונים (בלשים מהמשטרה, כמו גם עיתונאים נוספים...) כי ה"עובדות" שצוטטו באותו מאמר ראשי ב"ניו-יורק טיימס" בשנת 1964, לא היו כול-כך..., עובדתיות...

    החקירות השונות מצאו כי פני הדברים, היו אחרים:

    התברר כי השלב הראשון בתקיפתה של קיטי אירע על יד חומת-אבן אשר חסמה ראות מכיוון בית-הדירות בו הייתה דירתה, זאת ועוד – הדקירות הראשונות של קיטי היו בריאותיה, כך שהיא לא הייתה יכולה עוד אפילו לדבר, כול שכן, לצעוק לעזרה...

    גם השלב השני של התקיפה היה באיזור שהראות אליו לא הייתה טובה מחמת תאורת לילה לקויה...

    השלב השלישי והאחרון של התקיפה אירע במבואת-הכניסה אל בית-הדירות, איזור שהיה חסום לחלוטין לראייה מכיוון חלונות הדירות הסמוכות...

    התברר גם שהטלפון הראשון אל מוקד המשטרה היה דקות ספורות אחרי שהחל השלב הראשון של התקיפה, אלא מאי: באותה תקופה טרם הונהג בניו-יורק רבתי מוקד-חירום כללי והקריאה הטלפונית הראשונית הגיעה איפוא אל מוקד מקומי אשר בתורו הפנה אותה אל מוקד מרכזי, שם נבררו הקריאות על פי סדר-עדיפות בהתאם להקצאת כוח-אדם וכך יצא שניידת-משטרה ראשונה הגיעה אל זירת הפשע רק לאחר 40 דקות !!!!!!

    ועוד:
    עם השנים התגלה שרק מספר מצומצם של עדים שמע ואו ראה את התקיפה. יתירה מזאת: הם שמעו ואו ראו רק חלק מהתקיפה ולא עמדו על חומרתה. רובם העידו שהקולות נשמעו כמו מריבה בין שכנים או ריב-משפחתי ובהם – אין להם באמת את החשק להיות מעורבים...


    עוד טרם התקררה גופתה של קיטי בקברה ואייב רוזנטל מוציא לאור (1964!!!) את ספרו "38 עדים: המקרה של קיטי ג'ינוביזי".


    אף שכבר די היה ברור שהסיקור הראשוני של מקרה הרצח היה לוקה בחסר, או בעודף – אם תרצו, (לשון המעטה...) המשיכו מרצים באקדמיה להשתמש בו במסגרת הרצאותיהם ורבים מהם מתרצים זאת שלאור התפתחותו של המיתוס הוא פשוט עזר להם להגביר את הפופולאריות של ההרצאות ולעורר עניין בסטודנטים...

    וטרם כתבתי על עניין הרייטינג והסירקולציה של העיתונים עצמם, ובראשם ה"ניו-יורק טיימס"...


    בשנת 1966 כתב היוצר/זמר-מחאה פיל אוקס את השיר Outside of a Small Circle of Friends

    השיר מספר על חמישה מקרים שבהם ננקטה אפטיה-ציבורית, כלומר – העדר הגשת עזרה לנזקק. רק אחד מ-5 המקרים היה מציאותי: רציחתה של קיטי ג'נוביזי.

    השיר הוא דרך נקודת-מבט של מספר אשר בסוף כול דיווח על מקרה שכזה הוא נמנע מהגשת עזרה בשלל תירוצים קלושים ושיאם בא לידי ביטוי באמירה צינית: “I'm sure it wouldn't interest anybody outside of a small circle of friends בא לומר: אני בטוח שזה לא היה מעניין אף-אחד, מלבד מעגל קטן של חברים...”.

    המפיק לארי מרקס והפסנתרן לינקולן מיורגה העניקו למילים הציניות של אוקס עטיפה צינית משלהם: מיורגה מנגן על פסנתר טאקי בסגנון הונקי-טונק...

    10 שנים לאחר שהשיר הוקלט אמר לארי מרקס: “העמדת הכלים והמלודיה תרמו לאירוניה של כול השיר. זה כמו שיר סלון שאתה לא באמת צריך לשים אליו לב, אלמלא המילים שאומרות בעצם, הכול...”


    עבור ביל ג'ינוביזי, אחיה הצעיר של קיטי, סיפורה של אחותו, טרם תם. על אחת כמה וכמה, עניין ה"סגירה" של נסיבות מותה, מבחינתו...


    אבל..., עוד לפני זה אני מצטט משפט נהדר של ג'ואן דידיון: “אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על מנת..., לחיות...”


    וביל ג'ינוביזי בוודאי סיפר לעצמו במשך השנים כמה מאותם סיפורים, על קיטי.

    מותה הנוראי והטרגי של קיטי לא הניח לו, במשך שנים ארוכות. הוא התמלא אובססיה לחקור עד תום ולמצות כול דרך אפשרית על מנת לדעת את הכול אודות נסיבות מותה של אחותו.

    וכך התחילה דרך מפרכת שארכה 11 (!) שנים, של תיעוד חייה ומותה של קיטי.

    ביל ראיין עשרות ומאות בני-אדם, כולל: התובע במשפט הרוצח של קיטי (ועוד אגיע גם אליו, בהמשך...), השופט במשפט הרצח, מושבעים, שוטרים, עיתונאים, חברי-ילדות של קיטי, חברים ללימודיה בבי"ס תיכון ובקולג', שכנים, לקוחות מהבאר בו עבדה, ועוד...

    התוצאה: סרט תעודה מרתק שהעבודה עליו הסתיימה בתחילת 2016. (ועוד אחזור אליו, אל הסרט, בהמשך...)


    באשר לרוצח השפל:

    מספר ימים לאחר מותה של קיטי נעצר אדם שחור בשם, ווינסטון מוזלי. הוא נעצר בחשד לפריצה, אך בחקירתו נשבר מוזלי והודה ברציחתה של קיטי ג'ינוביזי וכן הודה מוזלי בשתי רציחות נוספות של נשים שכללו (כמו במקרה של קיטי...) גם אונס.

    מוזלי נשפט ועונשו, מוות. השופט בעצמו הודה שהיה מוכן להפעיל את המתג כדי לראות את מוזלי נצלה...

    עורכי דינו של מוזלי הגישו ערעור לבית המשפט הגבוה של ניו-יורק בו טענו כי למוזלי הייתה זכות לטעון לאי-שפיות, וזאת נשללה ממנו במשפט. בית המשפט הגבוה הכיר בטענה זאת והמיר את עונש המוות במאסר-עולם.

    בין שנת 1984 לשנת 2013 הגיש מוזלי 16 בקשות לשחרור מוקדם, אך כולן נדחו.

    בשנת 1984 כתב מוזלי בבקשה לשחרור מוקדם את המשפט המדהים הזה: “עבור הקורבן בחוץ, זה עניין חד-פעמי שאורך שעה או דקה אחת, אך בשביל האדם שנתפס, זה לנצח!”..., ברור מאליו שהטענה המדהימה הזאת נדחתה...

    גם לאחר שהומתק דינו של מוזלי למאסר-עולם המשיך אופיו הרצחני להראות את פניו:

    בשנת 1968, 4 שנים בתוך מאסרו, נפצע מוזלי בקטטה והועבר לבי"ח בעיר באפלו, ניו-יורק. במהלך שהותו בבית-החולים הוא השתלט על השומר שלו ופצע אותו. הוא הצליח לקחת 5 בני-ערובה ואנס אחת מהן, אל מול עיני בעלה. הוא ברח מבית-החולים ונתפס לאחר מרדף בן יומיים...

    בשנת 1971 הוא לקח חלק פעיל במהומות שפרצו בכלא אטיקה.

    מוזלי מת בכלא, לפני כ-7 חודשים...


    לטעמי, אחד מהשיאים המרגשים בסרטו של ביל ג'ינוביזי היה מפגש בינו לבין סטיבן מוזלי, בנו של הרוצח.


    סטיבן מוזלי היה בן 7 כאשר אביו רצח את קיטי...

    סטיבן גדל להיות אדם נורמטיבי לכול דבר ועניין. הוא הוסמך לכמורה ושירת ככומר קהילתי באחד מפרוורי ניו-יורק.

    תחילת המפגש הייתה מהוססת. מוזלי נראה אפילו מפוחד משהו...

    דווקא מוזלי עצמו היה זה ש"שבר את הקרח"..., וכך הוא מספר לביל: “כאשר המשפחה שלי שמעה שאני הולך לפגוש אותך, היא אסרה זאת עלי. הם אמרו לי שלא אחזור מהפגישה הזאת, חי...”.

    כאשר ביל ג'ינוביזי שומע זאת עיניו נפערות בתדהמה!

    אבל סטיבן מוזלי ממשיך ומסביר: “אתה מבין..., שם-המשפחה שלכם, ג'ינוביזי...”.

    ביל מחייך, מתאפק מלפרוץ בצחוק שלא להביך את מוזלי. “לא, אין שום קשר לג'ינוביזי ההם..., שום קשר מכול סוג ומין", אומר ביל ומרגיע את סטיבן...


    ובמאמר מוסגר:

    בין חמש משפחות הפשע ששלטו (ועדיין שולטות...) בעיר ניו-יורק, בלטה משפחת ג'ינוביזי במיוחד: לאורך השנים, החל מתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, קידמה המשפחה את עסקיה דרך מערכת מסועפת של קשרים עם פוליטיקאים ואנשי-מימשל שונים, כמו גם דאגה "לשמן" היטב את כיסם של בעלי-תפקידים בכירים בכול תפקיד פדראלי, כמו גם במשטרה...

    את ההשראה למשפחת קורליאונה בספר "הסנדק" שאב מריו פוצו ממעלליהם של חברי משפחת הפשע, ג'ינוביזי...

    אגב, אחד הדונים המפורסמים יותר של משפחת ג'ינוביזי היה לא אחר מאשר, לאקי לוצ'יאנו.


    ביל ג'ינוביזי אולי עשה "סגירה" בכול האמור למותה של אחותו, קיטי.

    אבל..., צפייה בסרט הדוקומנטרי שהפיק משאירה המון חומר למחשבה...


    יכולתי להאריך ולכתוב אודות אותו "המון חומר למחשבה", אבל די לי בכתיבה, וגם כך הארכתי ברשומה זאת יתר על המידה, או כפי שמארק טוויין קשישא אמר פעם: “רציתי לקצר, אבל לא היה לי מספיק זמן לעשות זאת...”

    ובכול זאת, ובעיקר משום שהזכרתי את מארק טוויין..., הוא אמר פעם: “האמן רק למחצית ממה שעיניך רואות ולרבע ממה שאתה קורא בעיתונים...”, והסופר פיט דקסטר כתב בסיפרו "העיתונאי" (שהוסרט, בכיכובו של מתיו מק'ונהי): “אצבע-אלוהים, אם תרד אל מעמקי הביבים, לא תצליח לחלץ משם אפילו לא עיתונאי אחד הגון...”...


    ראו..., איני אומר שאין עיתונאים הגונים, אני רק אומר שהם מעטים, מעטים מאוד, מעטים מדי..., ואני דווקא לא חושב על אלו שמייצרים כותרות "חדשות" לבקרים...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/11/16 18:39:

      מרתק וכתוב נפלא !!
      והפלטפומה של הקפה, אכן ארכאית ומיושנת..בוכה

        21/11/16 15:02:
      לחדשות יש בעייה. הן צריכות למכור את עצמן. והעובדות לא.
        19/11/16 20:26:

       

       

      ברוטוס:   קראתי בנשימה אחת את שני החלקים המרתקים של הסיפור. אכן לקפה נפלאות משלו בעיקר בעניינים הטכניים שאינם מתקדמים

       

       

      נטוס:      אל תדליקותי אחי, אין להם פלטפורמה לטלפון חכם, אז לבא בטענות על מספר מילים מוגבל?

       

       

      ..

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי